מאת: ד"ר אברהם בן-עזרא
בית המשפט מעדיף פיצוי כספי על פני ביצוע בעין – במצב בו הביצוע נתבע כתוצאה מעבירה של הריסה ללא היתר, המסכנת את חלק המבנה שנותר מאוכלס.
והתובעים רוצים בסך הכול שיוצר העוולה – יתקנה על חשבונו ובאחריותו...
* * *
לאה שרים מתגוררת בבית שנבנה לפני כ-60 שנה.
מדובר בבית חד קומתי, דו משפחתי, אשר רצפתו נוצקה כמקשה אחת בשתי הדירות – ללא תפר, אלא כאלמנט קונסטרוקטיבי נמשך.
במצב זה, חיתוך שנעשה בגבול שבין הבתים במטרה להרוס את בית השכן של שרים – הוא טעון בעיגון מקצועי, שכן כאמור אין לאורך הגבול הפרדה, אלא חיבור קשיח נמשך, והזיון הקונסטרוקטיבי של צד א' מעוגן בתוך האלמנטים המצויים בצד ב'.
עם הריסתם ע"י חיתוך – מופר האיזון הסטטי של הבניין, והבית שנותר שלם – מתעוות ונסדק.
השכן ברדה, החליט להרוס את דירתו, והוא עשה זאת שלא כדין, ללא קבלת היתר בניה, ותוך כדי ביצוע חיתוך דבר שלאור ההסבר דלעיל גרם לנזק בדירת לאה שרים.
על כך הגישה לאה שרים תביעה בבית המשפט, וכל מה שהיא ביקשה – זה שיואיל השכן שהרס – לתקן את הנזק.
להבהיר, הקיר המשותף שבין השכנים הנו קיר בלוקים בעובי 10 ס"מ, ועתה – לאחר ההריסה – בנוסף לבעיית העיגון והסדקים, נותרה לאה שרים עם בית שבצדו המערבי יש קיר חיצוני (שהיה בעבר קיר פנימי) בעובי 10 ס"מ, על כל המשתמע מכך מבחינת חוזק, איטום, בידוד טרמי ובידוד אקוסטי.
מיותר לציין כי בכל ארבעת הקריטריונים הללו – יש עתה אי-התאמה, שלא הייתה בטרם ההריסה.
עתירתה של שרים לבית המשפט, לביצוע בעין של עיבוי הקיר ועיגון המבנה, ולא עתירתה לקבלת תמורה כספית – נדחתה ע"י בית המשפט, שפסק דינו רצ"ב להלן.
* * * *
יש טעם להשוות פסק דין זה, שלכאורה מעודד עברייני בניה להמשיך בעבירותיהם, ולהיות פטורים מלשלם את נזקיהם, עם פסקי דין בתביעות ליקויי בניה.
בתביעות ליקויי בניה כאשר העתירה הינה לתשלום כספי, מנסה בית המשפט בדרך כלל לתת עדיפות לתיקון הליקויים בפועל, ולא שש לזכות את התובעים בתשלום פיצויים.
והנה, בענייננו, כשמדובר על עוולה המצמיחה עילה, כשמדובר על דרישת התובע לבטל בפועל את הנזק הנגרם לו – כאילו יש שוני, וביהמ"ש לא נעתר לתביעה ואף מחייב את התובעת בהוצאות.
זאת ועוד; ידוע כי בדרך כלל בית המשפט בישראל הולכים אחר מומחיהם שהם ממנים.
ידוע כי מומחים אלו יצרו הנדסה אזרחית וירטואלית, בלתי מציאותית, בה ננקבים עלויות שאינן מספיקות כלל לביצוע התיקונים.
...ומה בדיוק תעשה הגב' לאה שרים, שכבר עברה את גיל ה-80, עם – נניח – 20% מהכסף המגיע לה?
ואף אם היא תקבל את מלוא התמורה – האמנם ימתין המבנה ביציבותו הרעועה, ותחת מקדם בטיחות נמוך מהתקני, עד להתארגנותה – לאחר גביית הכסף – ויישאר על תלו עד לאחר שתארגן הגב' לאה שרים מהנדס ביצוע, קבלן, ומפקח?!
* * * *
זהו (תיק שרים) המקרה הקלאסי שבו היה על בית המשפט לבכר ביצוע בעין על פני תשלום כספי;
-- כדי למגר עבירות בניה.
-- כדי להרתיע עברייני בניה.
-- כדי לקצר את הזמן בו מבנה מגורים חוקי לכל דבר יהיה בבחינת מבנה מסוכן, רק בגלל שהשכן חתך שלא כדין את הרצפה, במטרה להפיק מהמגרש רווחים שהיו יכולים להיות לגיטימיים במצב דברים אחר, תקין, חוקי.
27/01/2011
בית משפט השלום בראשון לציון
ת"א 48583-12-10 שרים נ' ברדה ואח' 20 לינואר 2011–01–26
בפני כב' השופט אורן שוורץ
המבקשת לאה שרים
נגד
המשיבים 1. חיים ברדה
2. טרונך יעקב וובנך
החלטה
עניינה של הבקשה שבפניי במתן "צו עשה זמני דחוף". הצו שמבוקש הינו לביצוע עבודות תיקונים בביתה של המבקשת אשר מצוי ברחוב המלך שלמה 272 בגן יבנה, גוש 561, חלקה 138.
המשיב 1, ביצע עבודות הריסה של בית שצמוד לבית המבקשת ומצוי בגוש 561 חלקה 137. לטענת המבקשת, כתוצאה מעבודות ההריסה נגרמו לביתה נזקים אשר הוערכו על ידי חוות דעת מומחה מטעמה בסך 60578 ₪. המבקשת עותרת לחייב את המשיבים לבצע תיקונים בביתה ולצורך כל למנות את המומחה מטעמה אינג' ד"ר בן עזרא כמפקח על התיקונים.
המשיב 1 טען בתגובתו ובתצהיר המשלים כי ביתה של המבקשת הינו בית ישן ביותר. הנזקים לא נגרמו כתוצאה מעבודות ההריסה והבקשה מכוונת לבצע שיפוצים בבית המבקשת על חשבונו.
בדיון שנערך לפניי, לאחר שהוגשו תגובות בכתב בבקשה, העידו בנה של המבקשת מר אלי שרים, אינג' ד"ר בן עזרא וכן העיד המשיב 1 מר ברדה חיים.
כפי שעלה מהעדויות ומהתצהירים מר ברדה הוא שביצע את ההריסות של הבית הצמוד. כפי שעלה מגרסתו של מר שרים, עבודות ההריסה בוצעו זה מכבר. לגרסתו העבודות החלו בתחילת הקיץ ואולם הסתיימו במהלך חודש אוקטובר, אז ביצע המשיב 1 בניית קיר הפרדה בחלל הגג [גימלון].
במהלך החקירות הנגדיות התברר שעבודות ההריסה של הבית בחלקה 137 בוצעו בלא היתר הריסה כדין. טענתו של המשיב 1 שהסתמך על מכתבי התראה מצד המועצה המקומית בדבר קיומו של מבנה מסוכן אינה מהווה הצדקה לביצוע ההריסה ללא היתר.
אורן שוורץ, שופט