יובהר כי תמיד רצוי שהמציאות והתיאוריה יתלכדו, ומהטעם הזה – לאור הניהול הנפרד של הבתים – עדיף כי יירשמו כבתים נפרדים בטאבו, או שלפי סעיף 59 ב' לחוק המקרקעין יירשם כבית מורכב, אשר בו כל בניין מנוהל במנותק מהבניין השני אף ששניהם עדיין רשומים כבית משותף אחד.
נתן את הדעת על כך פרופ' מיגל דויטש בספרו "קניין" כרך א' [תשנ"ז] עמ' 667-668, ואלה דבריו:
"לעתים עשוי להיות עניין לבעלי הדירות להפריד בין הדבקים, ולפצל את הנורמות החלות בבית, כך שכל מבנה ינהל את חייו המשפטיים בנפרד",
"הפרדה כזו היא לרוב רצויה, שכן אין זה רצוי כי בעלי הדירות שאין להם עניין בניהולם של חלקים מן הרכוש המשותף שאינו נוגע לבניין שלהם, יוכלו להשפיע על הניהול של אותו חלק. הדבר גם יוצר סרבול משפטי ומגביל את אפשרויות ההכרעה".
רישום הבית כבית מורכב יכול להיעשות גם בניגוד להסכמת הרוב הנדרש לשם העברת החלטה מסודרת וחוקית, וזאת לפי סעיף 62 ב' לחוק המקרקעין, על ידי החלטת המפקח על המקרקעין – "אם נוכח שנסיבות העניין מצדיקות לעשות כן".
במקרה המתואר, קיימת כל התשתית הדרושה לקבלת החלטה מעין זו, כי שני הבניינים בהם מדובר – מנותקים זה מזה מבחינה פיזית, ומנוהלים כשתי יחידות נפרדות.
13/11/2006
