הבא להיטהר- מסייעין לו
מאת: יעקב כהן
פרשת "לך-לך" פותחת באמירה די מפתיעה נטולת רקע מקדים של ה' לאברהם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". הקורא מצפה להרחבה בדבר הסיבה שהביאה את אברהם להיות בחיר האל ו"עמודו של עולם" (הרמב"ם) או אודות הקונפליקטים והרדיפות שהיו מנת חלקו עד אותה קריאה- "לך לך".
חז"ל, שהבחינו בחסרונה של חוליה שתשלים את הבנת הסיפור המקראי, הניחו שבאברהם היה דבר אנושי שייחד אותו מיתר האנושות ועל יסוד הנחה זו השלימו את סיפור המקרא בפרשנות אגדתית, מדרשים ומאמרים (ראה ותתענג נפשך בחלק הרביעי בספר המדע תחילת הלכות ע"ז לרמב"ם).
אחת מהאגדות הממחישה לנו את הקשר האינטימי ההולך ונרקם בין ה' לאברהם תובא להלן:
"בן חמש שנים (ע"פ רמב"ם בן 40) היה אברהם כשהכיר את בוראו. משל לאדם שהיה מהלך בדרך וראה בירה אחת דולקת (ארמון ובחדריו דלוק אור ונראים בו סימני חיים).אמר אותו אדם: "כלום אפשר לה לבירה בלא מנהיג?" "מי כאן בעל הבירה"? מיד הציץ אליו בעל הבירה ואמר: "אני הוא בעל הבירה!" "
עד כאן לשון המדרש.
אברהם מתהלך לו בעולם ורואה זריחה ושקיעה, פריחה וקמילה, חיים ומוות, קיץ וחורף, ומטרידה אותו השאלה- כלום אפשר שכל זה מתנהל ללא מנהיג? מיד מתגלה אליו אלוהים ואומר לו: "אני המנהיג".
מאגדה זו ניתן ללמוד הרבה יותר מאשר הרקע לבחירת אברהם.ניתן ללמוד שאם אכן אדם מעסיק דעתו ונפשו בשאלה "כלום אפשר לבירה בלי מנהיג?" ואין הוא מוכן להשלים עם כך שאין מנהיג לבירה או-אז זוכה הוא ש"מיד מציץ אליו בעל הבירה" ומכריז ואומר לו "אני בעל הבירה!". מצערת העובדה שרבים וטובים עברו במהלך חייהם או עוברים יום יום ליד "הבירה הדולקת" אך אינם שמים ליבם לנעשה סביבם. השאלה אינה מטרידה אותם לכן אין "בעל הבירה" נגלה אליהם. לעומת זאת מי שמציג את השאלה בכנות ומעלה אותה על סדר יומו, לא יתכן שיישאר ללא תשובה ומענה שהרי כבר נאמר "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" (תהילים קמה 18).
האמור לעיל מחדיר בנו את התובנה שאם אכפת לנו ואם אכן ברצוננו להבין דברים על בוריים, סופינו שנבין ונדע אותם. יהי רצון שהדברים עצמם ייצאו לקראתנו כמאמר המשורר וההוגה הדגול ר' יהודה הלוי - ריה"ל (1141-1075) "ובצאתי לקראתך - לקראתי מצאתיך".
לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך
ניסוח שמעורר בנו שתי שאלות.האחת מדוע חוזר שלש פעמים והשניה לגבי סדר ההתרחשויות,אדם עוזב תחילה את בית אביו לכן נראה שטוב יותר לכתוב "מבית אביך ממולדתך ומארצך".
אדם שיוצא מביתו והולך למדינה אחרת יוצא תחילה מבית הוריו לאחר מכן מעיר מולדתו ולבסוף מארץ מגוריו חז"ל מסבירים שאין המדובר כאן בהליכה פיזית טכנית, אלא בהליכה/עזיבה שיש עימה התרחקות וניתוק נפשי מוחלט ובמקרה שכזה התהליך הנפשי שהאדם עובר מתאים למה שכתוב.בתחילה שוכח הוא את המדינה בה חי, לאט - לאט מתחיל לשכוח את עיר הולדתו, השכונה, החברים ולבסוף בא הניתוק המוחלט "מבית אביך" מבית אבא עם כל המשתמע. על הליכה/יציאה כזאת מדובר בציווי האלוהי. כדי להגיע לייעודו חייב אברהם להיקרע ולהינתק כליל מעברו.
נראה לי שדור ההורים שלנו דור השיבה לישראל עבר תהליך שנרמז בפסוק זה. תחילה חיפשו לעצמם "ארץ" מגורים בהמשך התפתחה אצלם תחושת "מולדת" ולבסוף כשהקשר הרגשי לארץ הלך והעמיק החלו לחוש נעימות וחמימות כמו "מבית אביך" כמו בית אבא.
זהו תהליך איטי וממושך עד שזוכה האדם להבין שישראל אינה סתם מדינה, אפילו לא מדינת היהודים, אלא נחלת אבות.
אסיים במה שאמרו חז"ל "לך לך" – לך אליך, אל עצמך אותה הליכה שתעשה אותך למה שאתה, שתיתן לך את העצמיות שלך. ואמירה זו אינה מופנית אל אברהם בלבד. זוהי קריאה לכל אדם באשר הוא: "לך לך" – לך אל עצמך, היה- אתה.
