| החניון המודרני
מאת: יואל בן עזרא, מהנדס אזרחי
הצורך בהקצאת מקומות חנייה- המורגש בעיקר בלב הערים הגדולות- מוביל לפתרונות יצירתיים, גם בתחום אפור ומשעמם כמו "חניון"...
כיום, השטח המוקצב עבוד "תא חנייה" בודד הוא 2.4X5.0 מ"ר, בעוד מידותיו של כלי הרכב הסטנדרטי הן 1.8X4.75 מ"ר בלבד, כלומר, כ-50% משטח הרכב "מתבזבזים" על הצורך בתמרון כלי הרכב אל תא החנייה, ושטח נוסף "מתבזבז" על הצורך להגיע לכל תא חנייה.
לחיסרון זה ולעוד רבים- נמצאו הפתרונות. מגוון של "מתקני חנייה מתקדמים" קיימים בשוק זה מכבר; החל ממתקני חנייה קומתיים- המאפשרים חנייה של שניים או שלושה כלי רכב זה על זה בשטח של תא חנייה בודד, דרך "פלטה מסתובבת"- המאפשרת פניית פרסה במקום וחוסכת מקום תמרון יקר, וכלה בחניון שלם הפועל באופן ממוחשב "ללא מגע יד אדם"- המוביל את הרכב לתא החנייה ללא הנהג ומשלש את מספר תאי החנייה במרחב נתון.
אולם, פתרונות יצירתיים אינם ערובה לאיכות חיים ולחיסכון. המצב כיום- בו הנחיות משרד התחבורה לתכנון חניונים נקראים בפי בעלי מקצוע "תקן חנייה", וזאת על אף שאינן בגדר "תקן ישראלי" כלל ועיקר- ממחיש את הצורך בתקינה עדכנית הכוללת התייחסות מלאה לנושא- החל מתא חנייה בודד ועד חניון מודרני ומשוכלל בגודל מלא.
עוד על הצורך בתקינה עדכנית ניתן ללמוד מפסק הדין שניתן על ידי כבוד השופטת יעל אילני בת"ק 002690/06, בתל אביב, דרויש משה נגד דירנל בניה והשקעות בע"מ:
בתי המשפט
בית משפט לתביעות קטנות ת"א תק 002690/06
בפני: כב' השופטת אילני יעל תאריך: 13/02/2007
בעניין: דרויש משה התובע
נגד: דירנל בניה והשקעות בע"מ הנתבעת
פסק דין
1. הנתבעת היא חברה קבלנית.
2. התובע רכש מהנתבעת דירה ברחוב אלוף יצחק ברמת גן. בין הצדדים נחתם הסכם מכר. במסגרת ההסכם התחייבה הנתבעת כי לדירה תוצמד חניה.
3. התובע טוען שהנתבעת הפרה התחייבותה לספק לו חניה צמודה. אמנם, נבנתה חניה והותקן מיתקן חניה, אך השימוש במיתקן, בפועל, אינו אפשרי, ומשמעות הדברים - כאילו לא סופקה לו חניה צמודה.
4. הנתבעת טוענת שהחניה שסופקה לתובע – במיתקן חניה הידראולי כפול – היא חניה תקנית שעומדת בכל הדרישות, תואמת את ההנחיות לתכנון חניה שהוצאו על ידי משרד התחבורה, ועברה את ביקורת העירייה שאם לא כן לא היה ניתן היתר בניה לדירה.
5. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהגישו החלטתי לקבל את התביעה.
6. אין חולק שהנתבעת התחייבה לספק לתובע חניה-צמודה לרכבו.
7. לא יכולה להיות מחלוקת שפרשנות נכונה של ההסכם מחייבת את המסקנה שבהתחייבותה זו התחייבה הנתבעת לספק לתובע מקום חניה כזה שישמש אותו באופן ראוי וסביר לחניית רכבו.
8. שוכנעתי שהנתבעת לא מילאה את התחייבותה, שהמקום והמיתקן שסיפקה לתובע כמקום חניה אינם ממלאים את ייעודם, ושהחניה אינה ראויה לשימוש. מקום חניה אליו ניתן להיכנס, אך בקושי, עם מכונית, אך לא ניתן לפתוח את דלתותיה על מנת לצאת ממנה- אינו מקום חניה.
התובע נדרש לבצע פעילות אקרובטית בכל פעם שהוא נכנס למכוניתו או יוצא ממנה, הן בשל גובה התקרה, המחייבו להתכופף, והן משום שלא ניתן לפתוח את דלת המכונית אלא כדי פתח צר במיוחד, ואוי לו לתובע אם ישמין חלילה, כי אז ספק אם כישוריו האקרובטיים יעזרו לו.
הדברים עולים, כדבר המדבר בעד עצמו, מהתצלומים שהגיש התובע. כך גם עלה מעדותו שהייתה כנה ואמינה. נוסף על אלה הגיש התובע חוות דעת שערך המהנדס אלרואי יוסף אשר בדק את מיתקן החניה והגיע למסקנה שזה אינו תיקני ושהחניה אינה ניתנת לשימוש.
9. אשר לטענה שהתובע בדק את המיתקן קודם להרכבתו ואישר אותו. אני מקבלת את עדות התובע על כך שכל שראה באותו שלב היו הבורות שנחפרו לצורך הכנת מקום החניה ולפיכך לא ניתן היה לצפות את גודל המיתקן ונתוניו המדויקים. רק לאחר ההתקנה ניתן היה להבחין בליקוי הטמון בו.
10. אני קובעת אפוא שהנתבעת הפרה את התחייבותה לספק לתובע מיתקן חניה ראוי וסביר צמוד לדירתו. לפיכך חייבת היא לפצותו על הנזק שנגרם לו עקב כך.
11. כאמור, הגיש התובע חוות דעת מקצועית מטעמו של המהנדס יוסף אלרואי. הלה העריך את ירידת ערך דירת התובע שנגרמה בעקבות הליקויים במתקן החניה בסכום של 4,000$. חוות הדעת לא נסתרה ולא הוגשה חוות דעת נגדית. מעבר לירידת הערך ברי כי נגרמה לתובע חוסר נוחות רבה בשימוש בחניה כפי שהיא וגם על כך חייבת הנתבעת לפצותו.
12. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 17,800 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ (כולל שכ"ט המומחה). הסכום הכולל ישא הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
בקשת רשות ערעור לבית־המשפט המחוזי – בתוך 15 יום מיום קבלת פסק־הדין.
המזכירות תשלח העתק פסק־הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ד בשבט, תשס"ז (12 בפברואר 2007), בהיעדר הצדדים.
יעל אילני, שופטת
עד כאן פסק הדין.
חברת "דינגל בניה והשקעות בע"מ" התקינה חנייה כפולה באמצעות שימוש במתקן הידראולי, אשר לטענתה "היא חניה תקנית שעומדת בכל הדרישות, תואמת את ההנחיות לתכנון חניה שהוצאו על ידי משרד התחבורה". בין אם נכון הדבר ובין אם לא, הרי שמתקן ומקום החנייה אשר אושרו על ידי הרשויות הממונות- הוגדרו כ"אינם ממלאים את ייעודם, ושהחניה אינה ראויה לשימוש." על ידי כבוד השופטת.
מתקן החנייה- משוכלל ככל שיהיה, חייב לאפשר את המטרה לשמה נבנה- לאפשר חנייה נוחה ובטוחה- תוך כדי חיסכון. עד הוצאת תקן מתאים או חקיקה ראויה, מומלץ "להגדיל ראש" בתכנון מתקני חנייה שאינם שגרתיים.
במתקנים קומתיים- בהם הנהג יוצא מהרכב לאחר החנייה- מומלץ כי מידות תא החנייה [לרבות גובה חופשי] לא יפחתו ביחס למידות בנות תוקף לחניה קונבנציונאלית, והחיסכון יהיה רק לאור החנייה בקומות- זו על זו ללא הצורך ברמפות גישה.
במתקנים "ללא מגע יד אדם"- בהם נפרד הנהג מרכבו בתא ייעודי, ופעולת החנייה מתבצעת באופן ממוחשב- סביר להקטין את מידות תאי החנייה מבלי ליצור סיכון כלשהו ואף אי נוחות.
22/04/2007 |
בטעינה...
