|
הליכי תכנון ורישוי כבמדינת חלם
מאת: ד"ר אברהם בן עזרא
מן העיתונות: ["מקור ראשון" 8 לדצמבר 2006]
"תביעה במיליון ₪ נגד השר לשעבר רענן כהן"
"איש עסקים אמריקאי טוען כי השר כהן הבטיח לו להשיג אישורים להרחבת בית המלון שברשותו, אך לא עמד בהתחייבויותיו"
"כהן טוען כי פעל באופן נמרץ במשך למעלה משנתיים לשכנע את הרשויות לאשר תוספת הבנייה".
בכל הכבוד, נראה לי כי מערכת העיתון פספסה את העיקר שבפרשה תמוהה זו, ושמה את הדגש על עצם הסכסוך בין הדיפלומט הישראלי לבין איש העסקים האמריקאי, במקום על הליכי רישוי הבנייה בישראל.
העיקר כאן הוא חשיפתה, פעם נוספת, של שיטה פסולה להשגת היתרי בנייה, תוך הפעלת מעין אנשי-קשר שעיקר תפקידם הוא להשיג דברים. זה יאה לרפובליקת בננות ופסול במשטר דמוקרטי המתהדר [בצדק] במערכות חקיקה וחקיקת משנה מערביות מתקדמות מהטובות בעולם.
אכן כך הם פני הדברים במדינת ישראל: חוק התכנון והבנייה והתקנות שהותקנו על פיו, בתוספת מגוון רחב יריעה, מקצועי ואיכותי של חוקי עזר נוספים ובעיקר תקנים ומפרטים מטעם מכון התקנים הישראלי, הם מהמערכות המתקדמות ביותר בתחום התכנון, הרישוי והבנייה, וראה זה פלא, כאשר האזרח נזקק לשירותי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה – העולם מתהפך והיתרון מתבטל באחת: ניצב מולו מנגנון בירוקרטי מסואב, מסורבל, קשה לפיצוח, והוא, האזרח, החייב לבנות את ביתו או לקדם את עסקו, אובד עצות ותר אחר "יועצים", מאכרים, אנשי קשר שאינם מצויים כלל בתחום המקצועי של התכנון האדריכלי או ההנדסי, והנה אנו גם רואים כי הם באמת לא ממש מתכננים את הטעון תכנון, גם לא מחשבים חישובי חוזק ויציבות נגד רעידות אדמה של המבנים, אלא ..."משכנעים את הוועדה", "משיגים דברים"...
לשם מה דרוש לשכנע וועדה מקצועית, האמורה לקבל החלטות אך ורק מתוך שיקולי תכנון בשגרת עבודתה?
מה בדיוק הנימוקים לנחיצות הוספת קומה בבניין, שיכול וצריך לנמק מי שאינו המתכנן ואינו עורך הדין של העסקה?
להבהיר: רענן כהן הוא אדם מוכשר ורב פעלים, אך אלה כישוריו:
השכלה גבוהה:
- תואר ראשון בהיסטוריה כללית - אוניברסיטת תל-אביב
- תואר שני במזרח התיכון - אוניברסיטת תל-אביב
- תואר דוקטור בהיסטוריה של המזרח התיכון בנושא המיעוטים בישראל
מה לכל זה ולמשימה אליה נקרא לדגל, ומי בכלל אמור להתחשב בדעותיו ובשכנועיו?!
ועוד פרט חשוב בפרשה שאף הוא רק בדרך אגב נכלל בכתבה:
שנתיים ימים ניסה לטענתו מר כהן לשכנע את הוועדה לתת את האישור, או לפחות מובן מהפרשה כי במשך שנתיים הייתה התוכנית על המדוכה.
אף על פי שבמקומותינו פרק זמן של שנתיים אינו מופרז לשם השגת היתר בנייה, יש לראות בכך את הבירוקרטיה בכיעורה.
הזמן הדרוש לבדיקת התוכניות ולהכרעה האם יאושרו ואם כן באילו תנאים - הוא לכל היותר חודשיים, כשמדובר בפרוייקט מסובך.
אנו רגילים לספור את השנים, אך מצב זה אינו מוצדק ואל לנו להתרגל אליו ולקבלו כגזרה וכעובדה.
יש לדעת כי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה המופקדת על רישוי הבנייה היא רשות מנהלית, וכרשות מנהלית חלה עליה התנהגות הולמת ויחס מיוחד לטובת האזרח הנזקק לשירותיה. חלות עליה תקנת הציבור וחובת תום הלב בכל מהלכיה, וכל זאת אינו עולה בקנה אחד עם מה שמתברר מהתביעה נגד השר לשעבר רענן כהן, ללא קשר להבעת עמדה לטובת מי מהצדדים.
לסיכום ייאמר כי עיקר העניין שבפרשת התביעה אינו התביעה עצמה, אלא תהליך הרישוי והדרך לקבלת היתרי בנייה במדינת ישראל.
12/12/2006 |
