כאשר מומחה בית המשפט מעריך את עלויות תיקוני הליקויים בדירת התובעים בערכים סמליים, הקבלן ישאף שלא לבצע את התיקונים בפועל אלא לשלם את הסכומים המוערכים ולצאת מהנושא תוך עשיית עושר קל על חשבון הדיירים.

לדוגמא, אם ליקוי מסוים עלותו היא 100 ₪, יסכים הקבלן לתקנו בעלות לקבלן הנמוכה ב- 30% מעלות התיקון לקונה, כלומר, במחיר עד 70 ₪.

והיה ומומחה בית המשפט יאמוד את עלות התיקון ב- 25 ₪ בלבד, ויחס מספרי זה הינו שכיח ומקובל אצל מומחי בית המשפט, אשר יצרו מחירונים בלתי כתובים הנמוכים בהפרש רב מהמחירים האמיתיים, אזי אם ישלם הקבלן את התמורה על פי מומחה בית המשפט, הוא ישלשל לכיסו 70-25=45 ₪...

ואילו הדיירים  יישארו עם 25 ₪ כשמולם ליקוי שעלות תיקונו הינה 100 ₪ - כלומר – יפסידו 100-25=75 ₪...

מדובר בחשבון פשוט המוכיח מדוע הקבלן, אשר בכתב ההגנה בדרך כלל דורש כי יתאפשר לו לתקן את הליקויים בדירה – משנה את עמדתו לאחר קבלת חוות הדעת של מומחה בית המשפט ומתנגד לבצע את התיקונים, תוך העדפה ברורה של תשלום כספי תמורתם.

מדובר בתעשייה שלמה של מומחיות וירטואלית שלא מתאימה למציאות.

דומה הדבר לסוחר פלוני אשר מכר חבית של דגים בשוק במאה ₪ לסוחר פלמוני, וזה האחרון מכר את הדגים לסוחר אלמוני ב- 150 ₪, שמכר את הדגים לסוחר אחר ב- 200 ₪. לבסוף קנתה את חבית הדגים עקרת בית בסך של 300 ₪, ובבואה להכין מעדן לבני ביתה – גילתה לתדהמתה כי הדגים אינם ראויים כלל לאכילה...

מדובר בהחלט במציאות כפי שהיא, של המומחיות בשדה הבנייה, ובמקרה אחד שפרטיו שמורים עמי כי הדיון בתיק טרם הסתיים – הגדיל הקבלן לעשות ואף מהר לשלשל לקופת בית המשפט את הסכום הזעום, על פי הערכת מומחה בית המשפט שנועד לביצוע התיקונים, תוך סירוב ברור וחד משמעי לתקן את הפגמים בדירה בפועל...

יצוין כי אותו קבלן נמרץ, שעט על מחירי המומחה מטעם בית המשפט כמוצא שלל רב, כלל בכתב ההגנה שלו דרישה, כי תישמר לו הזכות לתקן את הדירה בעצמו...

03/03/2010