| הרשות המקומית לא תתעשר אגב סלילת כביש
מאת: ד"ר אינג' אברהם בן עזרא
אין עוררין על כי בסמכותה של הרשות המקומית לגבות היטלים ואגרות, במטרה לממן הוצאות פיתוח וסלילת כבישים על כל הכרוך בכך.
סמכות זו מקורה בסעיפים 250 – 251 לפקודת העיריות, לפיה רשאית הרשות המקומית להתקין חוקי עזר שיסדירו גביה זו מהאזרח וניתובה למטרות האמורות.
מצד אחד הרשות המקומית אמורה לטפל בביצוע עבודות הפיתוח על ידי התקשרות חוזית עם הקבלן הזוכה במכרז, ומצד שני היא מפעילה את סמכותה לגביית היטלים מהאזרח לשם מימון העבודה האמורה, בשיעורים יחסיים כפי שנקבע בחוק העזר העירוני, בשיעור ממוצע של 50% מהעלות בפועל. (בחוקי העזר נקבע גם כיצד ידורג שיעור ההיטל, וזאת בהתאם לאופי ולסוג העבודות אשר אותן צריך לבצע).
לעתים חש האזרח כי ההיטל שנגבה ממנו בפועל - מופרז, ועולה החשש כי בהזדמנות של ביצוע עבודות הפיתוח העירוניות – העירייה דואגת גם להעשיר את קופתה הציבורית, על שכמו של האזרח, באמצעות הגדלת ההיטלים, מעל הדרוש לצורך מימון חלקי של עבודות הפיתוח בהן מדובר.
יש לדעת כי האזרח אינו בקי בחשבונות, במפרטים ובעלויות, שהם עניין לבעלי מקצוע בתחום ההנדסה האזרחית, ונוסף על כך הקושי העומד בפני האזרח בבואו לבדוק המסמכים רלוונטיים – הוא קושי פרוצדורלי, שפקידי העירייה לא ימהרו לבטלו;
מהנדס העיר לא ישחרר מסמכים ללא אישור היועץ המשפטי, היועץ המשפטי מן הסתם לא יפעל בניגוד לעמדתו של ראשי הרשות, ראשי הרשות (ראש העיר, חברי המועצה) לא יצאו מגדרם כדי לספק רצונו של האזרח, זאת ועוד, היועץ המשפטי אינו יועצו של האזרח – אלא יועצו של ראש העיר, ושמא הוא יחפש ואולי אף ימצא סימוכין משפטיים להתחמק משחרור המסמכים.
והיה והמסקנה הסופית תהיה כי חלה על הרשות המקומית חובה לשחרר את המסמכים, האמורים להבהיר לאזרח הטרדן מהן עלויות עבודות הפיתוח, בא תורם של אנשי מהנדס העיר לספק את המסמכים, וידוע עד כמה קל להטעות, להסיח את הדעת, לבלבל, להסיט מהעיקר, בעזרת אספקת מסמכים חלקיים, לא רלוונטיים, קשים לפענוח, מטעים ואפילו שגויים.
לאמור, בידי הרשות המקומית שפע של אפשרויות, ברמות שונות, לסכל את העברת המידע לאזרח, ומעמדם של הצדדים בעניין זה – ממש לא שווה.
לא תמיד כך הם פני הדברים, אך יש לדעת כי האמצעים שבידי הרשות המקומית לטשטש את מהלכיה – הם רבים.
לגופו של עניין,
הרשות המקומית חייבת לערוך חישובי עלויות מדויקים לגבי עבודות הפיתוח, ולהגיש לאזרחים חשבונות בגין היטלי פיתוח בהתאמה לחוקי העזר, כאשר החשבונות גלויים לכל דורש.
ראה עת"מ 1228/05 קוטלר משה נ' עיריית חדרה, פדאור 06 (7) 302, פסק דינו של השופט ר' שפירא, הדן בחילוקי דעות בעניין היטל סלילת כביש, להלן ציטוט:
"היטל בגין סלילת כביש או הרחבת כביש הינו תשלום חובה המשתלם מתוך זיקה לשירות שהרשות מגישה לאזרח, שהרי על פי סעיפים 250-251 לפקודת העיריות מטרת הסמכות להתקין חוקי עזר הינה כדי לאפשר לעיריה ביצוע הדברים שהיא נדרשת או מוסמכת לעשותם על פי הפקודה או כל דין אחר או לעזור לה בביצועם. חייבת להיות זיקה בין תשלום החובה לבין הוצאות הסלילה, כדי שההיטל לא יחרוג מעבר לסמכותה של הרשות המקומית.
הלכה מקובלת היא כי המושגים "אגרה", "היטל", "דמי השתתפות" בהוראת סעיף 251(1) לפקודת העיריות כוונתם אינה למס, אלא לתשלומי חובה המשתלמים מתוך זיקה לשירות שהרשות מגישה לאזרח. ראה:
ע"א 889/01 עיריית ירושלים נ' אל עמי ייזום השקעות ובניה בע"מ, תק-על 2002(3), 150, עמ' 153 (להלן: "ע"א 889/01"); ע"א 7316/97 עריית ראשון לציון נ' חב' לוינשטיין, תק-על 99(3), 117, עמ' 120.
החיוב נועד לכסות את הוצאות העירייה בגין סלילת כבישים ומדרכות בתחומה ולא "להעשיר" את קופתה.
ראה: ע"א 889/01, עמ' 159."
העירייה היא אשר צריכה להוכיח זיקה בין ההיטל שהושת על העותרים לבין ההוצאות בפועל של ביצוע עבודות הפיתוח, במקרה דנן – הרחבת הכביש, ולפיכך, משמגיעים הדברים לבית המשפט – הסרבול והסיבוך לא יסייעו לרשות המקומית, אלא היפוכו של דבר – ירחיקו אותה מהיכולת לנשיאת נטל ההוכחה.
התחשיבים במקרה דנן, לא סיפקו את בית המשפט, אשר פסק:
"משלא הוצגו נתונים המצביעים על כך כי ההיטל מבוסס על תחשיב הוצאות העירייה בהרחבת הכביש ו/או המדרכה, להבדיל מהוצאות בניית מעגל התנועה, ישנו חשש שההיטל נקבע ללא זיקה לסכום שהוציאה העירייה על הרחבת הכביש ו/או המדרכה הספציפיים ולמעשה עשויים ההיטלים להעשיר את העירייה מעל ומעבר לכיסוי הוצאותיה שבגינן ניתן לחייב את בעלי הנכסים הגובלים. על כן, הראיה היא על העירייה, משום שרק היא היודעת והיא שבידה להוכיח, מה הוא סכום ההוצאות להרחבת הכביש ו/או המדרכה.
במקרה שבפני לא הוכחה זיקה בין ההיטלים שהושתו על העותרים ובין הוצאות הרחבת הכביש ו/או המדרכה. לכן העירייה חרגה ממתחם הסבירות כאשר שלחה את הדרישה לתשלום ההיטלים נשוא העתירה ודין העתירה להתקבל."
משמע, הרשות המקומית לא הרימה את נטל ההוכחה, כי גביית ההיטלים הכספיים לא נעשתה תוך זיקה לעלויות הביצוע, ובמצב דברים זה גם לו רצתה העירייה לתת מידע לאזרח הבא אל פתחה במטרה לברר זכויותיו – לא יכלה לעשות זאת, לאור העובדה כי ניסיונותיה בנדון לשכנע את בית המשפט – לא צלחו.
לאמור: גם במצב בו העיריית הייתה מעוניינת להוכיח זיקה בין שיעור הגבייה לבין עלויות הביצוע של עבודות הפיתוח, כדי לשכנע את בית המשפט כי פעלה בתום לב, העיריית לא הצליחה להוכיח זאת. קל וחומר, כאשר לא מתקיים הליך משפטי, אלא "רק" אזרח טרדן מתעקש לעמוד על זכותו לקבל מידע ופירוט חשבון, אותו הוא נדרש לפרוע...
03/12/2007 |
