מאת: ד"ר אברהם בן-עזרא
מומחה בית המשפט זוכה למעמד בכיר ביחס למומחים של הצדדים, ובחוות דעתו הוא כבר מתווה את פסק הדין, אלא אם כן באי כוח הצדדים לא מתייאשים ונלחמים על זכויות לקוחותיהם, כפי שקרה בתיק אוחיון נ' חממי הנ"ל.
יש תחווה גם אחרי חוות דעת גרועה של מומחה בית המשפט, אך תקווה זו תתגשם רק בדרך הקשה הדורשת סבלנות, עקשנות, צדקת דרך ותחכום.
* * *
כאשר מתעוררת מחלוקת בין קבלן לרוכש דירה וכל צד ממנה מומחה מטעמו, בית המשפט נוהג למנות מומחה מטעם בית המשפט, אשר בדרך כלל פסק הדין מושתת על חוות דעתו המקצועית כי הוא נחשב בעיני בית המשפט לאובייקטיבי. האמת ניתנת להיאמר כי קל לו ונוח לו מאוד לבית המשפט לכבד את המומחה שמינה ולחזק את חוות דעתו תוך ביטול חוות הדעת של מומחי הצדדים, דבר שהמומחים הממונים על ידי בתי המשפט יודעים ולא אחת מנצלים זאת בדרך של השפעה על בית המשפט, עד כדי הטעייה מכוונת.
לא כן הדבר כאשר שני מומחים ניצבים זה מול זה – ללא מינוי של מומחה שלישי מטעם בית המשפט.
בית המשפט, המצפה בצדק מהמומחה שלא לכוון את דעתו המקצועית בהתאמה לרצונו של משלם שכרו, מתח ביקורת קשה לא אחת על מומחה שמשתדל לרצות את רצונו של שולחו, לדוגמא – ע"א 86/86 אחד העם שפירא בע"מ נגד לשם אריה ורבקה, בית המשפט המחוזי בחיפה, פסק דינו של מ' סלוצקי, פס"מ תשמ"ח 1 מעמוד 3.
להלן ציטוט רלוונטי:
"ניסיונו של המהנדס טיגרמן להיתלות בסיווג התקני כעילה לאי ביצוע התיקונים הדרושים, הוא לכשעצמו, גורע ממהימנותו וממיומנותו, ומעלה עליו את החשד של נטייה לבעל הדין שהזמינו, ומשלם את שכרו, קרי: המוכרת".
לאמור, העדר אובייקטיביות מצד מומחה היא פגם יסודי בחוות דעתו, גם כשהמומחה הוא מטעם צד לדיון, שכן המומחה טטיגרמן הנזכר לעיל – לא מומחה מטעם בית המשפט היה בתיק הנ"ל.
בת"א 1208/96, א' אוחיון ואחרים נגד ע' חממי ואחרים, בית המשפט המחוזי בתל אביב, מינה השופט מ' טלגם כמומחה מטעם בית המשפט את ד"ר שלמה זלינגר.
מומחה זה, שמונה בהסכמת הצדדים, זכה לאמון בית המשפט, ועל פי חוות דעתו ניתן פסק הדין.
מומחה זה ביקר בדירות התובעים [123 במספר] וברכוש המשותף [6 בניינים], כתב חוות דעת, השיב לשאלות הבהרה של הצדדים, ונחקר בבית המשפט. שאר המומחים לא נחקרו בבית המשפט, אלא שחוות הדעת המקצועיות שלהם צורפו לתיק בית המשפט.
אף על פי כן, בית המשפט התייחס עניינית לכל נושא ונושא ולא קיבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט "כזה ראה וקדש".
יתירה מכך, בשלושה נושאים עיקריים בתביעה, דחה בית המשפט את חוות הדעת של המומחה שמטעמו, והעדיף את חוות הדעת של מומחה הדיירים.
ואלה הנושאים:
שטח דירה
בעוד שמומחה הקבלן ומומחה בית המשפט גרסו כי שטח הדירה ברוטו כולל חלק יחסי בחדר המדרגות, מומחה הדיירים גרס כי שטח הדירה ברוטו לא כולל אלא רק את שטח הדירה, ולא שום חלק שמחוצה לה, ועמדתו התקבלה על בית המשפט. להלן ציטוט מפסק הדין:
"לאחר עיון בחוות הדעת, בצירוף הפסיקה בעניין, נראית לי דעתו של המומחה בן עזרא. שני המומחים האחרים קובעים ששטח ברוטו כולל גם את השטח היחסי של הדירה בחדרי המדרגות, לרבות פיר המעלית, ואילו בן עזרא, בחוות דעתו הנגדית, סותר טענה זו על פי הפסיקה, והדין עמו".
"לפיכך אני קובע שבנושא שטח הדירות ייקבע פיצוי על פי חוות דעתו של מומחה התובעים...."
גג הבניין
מומחה התובעים קבע בחוות דעתו כי מכיוון שהבניין גבוה, אסור שיהיה בו גג משופע, וצריך שיוקף גגו במעקה מהסוג המתאים לבניין גבוה. מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי הרעפים שבגגות הבניינים של התובעים הם אינם בחזקת גגות משופעים אלא רק למטרת קישוט, טענה שנדחתה על ידי בית המשפט.
להלן ציטוט מפסק הדין בנושא הגדרת גגות המבנים:
"ד"ר זלינגר אינו מוצא שמצב הגג מהווה בעיה. הוא כותב שגג הבניין הוא גג שטוח והרעפים קיימים כאלמנט דקורטיבי מעבר למעקה, שימוש שאין בו פסול, וכאמור אינני מקבל את דעתו".
ריצוף
מומחה התביעה גרס כי יש להחליף את הריצוף בדירות התובעים, ואילו מומחה בית המשפט הציע בחוות דעתו פתרונות אחרים, שעלותם פחותה בהפרש רב, לנוחיות הקבלן. בית המשפט לא קיבל את חוות דעתו ופתרונו של מומחה ביהמ"ש בפריט זה, ובין היתר הסתמך על מקרה קודם שנדון בבית משפט השלום בחיפה, בו גם שופט השלום [ע' רנד] דחה את פתרונו של מומחה בית המשפט [אותו מומחה – ד"ר ש' זלינגר]. מן הסתם, פסק הדין שצוטט, של בית משפט השלום, הובא לידיעת בית המשפט המחוזי כנספח לכתב הסיכומים על ידי ב"כ התובעים שהתייעץ עם הח"מ. לגופו של עניין, פסק כב' השופט מ' טלגם כדלקמן:
"נראה לי כי גם בענייננו יש קושי לפתור את בעיית הריצוף על ידי החלפת חלק מהמרצפות, וחיזוק לכך מתקבל גם בתשובת זלינגר לשאלות ההבהרה, כי לא בטוח שההחלפה תצליח. מחומר הראיות, תמונות וצילומים, מעדויות התובעים, מצפיה בקלטת ומדברי המומחים אני מסיק שהריצוף בדירות פגום בצורה קשה ומפריע מאד לדיירים, ולכן אינני מוצא שהפתרונות שמציע ד"ר זלינגר מתאימים בתביעה זו, ואני קובע עקרונית שיש להחליף את הריצוף ככל שנראים בו כתמים".
פסק הדין לא פורסם ומובא בספר "תכנון דירה כחוק" מאת א' בן עזרא, בהוצאת "בורסי".
להשלמת התמונה יובהר כי בערעור על פסק דין זה של בית המשפט העליון, נקבעו סופית זכויות התובעים בסכומים הכי גבוהים [ככל שידוע] בתחום ליקויי הכנייב, ובסך הכול כ- 20,000,000 ₪ וזאת מלבד ביצוע בפועל של תיקונים בבניינים ובדירות.
עינינו הרואות כי בכל מצב, בית המשפט דבק במומחה שמינה ונדיר שהשופט יתנער מחוות דעתו תוך הטחת ביקורת הדומה למקרה שההתנערות מחוות הדעת מכוונת כלפי מומחה צד לדיון ולא כלפי מומחה בית המשפט.
מלכתחילה, מומחה בית המשפט זוכה למעמד בכיר ביחס למומחים של הצדדים, ובחוות דעתו הוא כבר מתווה את פסק הדין, אלא אם כן באי כוח הצדדים לא מתייאשים ונלחמים על סכויות לקוחותיהם, כפי שקרה בתיק אוחיון נ' חממי הנ"ל.
לאמור, יש תחווה גם אחרי חוות דעת גרועה של מומחה בית המשפט, אך תקווה זו תתגשם רק בדרך הקשה הדורשת סבלנות, עקשנות, צדקת דרך ותחכום.
22/04/2010
