| חובת הנימוק להחלטות מנהליות ולהחלטות שיפוטיות
מאת: ד"ר אינג' אברהם בן עזרא
לגבי סכסוכים שונים המתבררים בפני המפקח על המקרקעין, חובה על המפקח על המקרקעין, שהוא מעין שופט, לנמק את פסק דינו.
זאת - בין היתר על פי תקנות המקרקעין (ניהול ורישום) תש"ל - 1969, סעיף 85, הקובע לאמור:
"85. החלטות בכתב
כל החלטה או הוראה אחרת של הממונה, של מפקח או של רשם, תהיה בכתב ותכלול הנמקה ממצה".
בפסק דין מנומק כדבעי, מבהיר השופט אליקים רובינשטיין כי חובת ההנמקה חלה על רשות מנהלית, כמו מסגרת פעולתו של המפקח על המקרקעין ומביא טעמים רבים לחובה זו.
בנוסף, בית המשפט מביע גם את דעתו כי גם בית המשפט צריך לנמק את פסק דינו – שכן, לפי דברי השופט,
"אם רשות מנהלית כך, בית המשפט על אחת כמה וכמה שעליו לנמק את החלטותיו.
מקורות נורמטיביים הובאו לעיל, והדברים נובעים גם מצו ההגינות והשכל הישר".
הנושא נדון ברע"א 8996/04 שכטר נגד נציגות הבית המשותף, בית המשפט העליון, שופט: אליקים רובינשטיין. פסק דין מיום ט' בטבת תשס"ה (21 לדצמבר 2004).
מצפים כי בית המשפט ינמק את החלטותיו, אלא שלעיתים בערכאת ערעור ההנמקה כבר מצויה בהרחבה יתירה בפסק הדין של הערכאה היותר נמוכה – ואז אין כל חובה לחזור על הדברים, ובית המשפט שבערעור יוצא ידי חובתו זו אם הוא מאמץ את פסק הדין קמא.
כדרכו, מוסיף השופט רובינשטיין את דבר ההלכה היהודית בנושא זה ומבהיר כי על פי המשפט העברי לא חלה חובת ההנמקה, אך משהתפתח מוסד הערעורים נוצר צורך בהנמקת פסקי דין, ולהלן מביא הוא ציטוט מדברי הרב עוזיאל המתאר את הצורך בהנמקה ואת שינוי התפישה המתבקש בנושא זה:
"(2) כתב בשעתו הרב ב"צ מאיר חי עוזיאל, הראשון, לציון הרב הראשי לישראל (משפטי עוזיאל חלק ג' חושן משפט א', י"ג, מובא אצל שוחטמן שם, עמוד 370) על חובת ההנמקה: "חובה זו גדולה יותר בזמן הזה, שכל בתי דין של ערכאות מנמקים את משפטם בראיות והוכחות להצדקת דינם. וזה מוקיר את דייניהם בעיני כל העם, ולמה לא נעשה גם אנו כדבר הזה לחבב המשפט ולגדל כבודו ולהוכיח צדקתו וצדקת שופטיו בעיני בעלי הדין עצמם ועל ידם לעיני כל העם... מנקודת השקפה שהיא לדעתי נכונה ונאמנה, ראוי שכל פסקי דיננו, מלבד אלה הרגילים שהם פשוטים ומובנים מעצמם, יהיו נכתבים בתמצית הטענות ונימוקי פסק הדין, למען תנתן להם אפשרות הבקורת של בתי דין הגבוהים ולימוד משפטי התורה לכל העם". בכל הכבוד, דברים נכוחים, קילורין לעיניים, לכל בית משפט ובית דין, ואם נרצה, לכל רשות".
עם התפתחות מוסד הבוררות, ולאור העובדה כי בורר אינו חייב לנמק את פסקו, ראוי להתייחס בכובד ראש לפסק הדין בו מדובר לעיל ולדברי ההלכה המובאים בו ולבדוק האם לכלול בכתב מינויו של הבורר כי יהא עליו לנמק את פסק הבוררות.
באין התנייה כזו – כאמור – פסק הבוררות עלול להינתן ללא נימוקים, ויתכן שיסתכם בשתי שורות;
ערעור על פסק בוררות – פשוט לא אפשרי.
בנוסף, מוצע לבחון היטב בכל הליך משפטי, האם להסכים לפשרה לפיה פסק הדין יינתן לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט – תוך קיצורי דרך וויתור על ההנמקה.
באין הנמקה, לא יהיה מקום לערעור וזאת בנוסף לכך שלא יובנו כלל שיקוליו של בית המשפט שהיוו בסיס לפסק דינו.
2007 |
