| הקבלן מחויב לבצע את עבודתו בהתאם לכללי המקצוע הטובים, גם אם אין תקן או תקנה מסוימת המתייחסת באופן מפורש לנושא, והנושא שהעליתם הוא דוגמא טובה לכך.
אף שבזמן מכירת הבית לא חל התקן הישראלי 1555.3, המחייב מישקים בעובי 3 מ"מ לכל הפחות, דרישה זו היא חלק מ"כללי המקצוע הטובים" וגם חלק מהוראות יצרני האריחים ומטרתה- שמירת שלמות האריחים ומתן אפשרות לתזוזה של אריח ללא מגע עם האריח הסמוך. גם בטרם חלות התקן, חייב היה הקבלן לבצע את אריחי עבודת החיפוי של הקרמיקה בדירה באופן שיבטיח עמידות לאורך זמן וימנע השברים הנ"ל.
בהעדר מישקים מתאימים בעובי 3 מ"מ לפחות- לא רק ברצפה, אלא גם בקירות חדרי רחצה- ניתן לראות תופעות שונות כגון: שברים בפינות ובמקצועות האריחים, סדקים, התרוממות של שורות אריחים כתוצאה מלחץ המופעל על משטח החיפוי, הינתקות ונשירת אריחים ועוד.
לעיתים, ביצוע הריצוף בהצמדה עם מרווחים 0 ("ללא פוגות") הוא בהתאם להוראת האדריכל- משיקולי עיצוב הבית. גם במקרים אלה, בהם מבוצע הריצוף בהתאם לדרישת האדריכל- הנחת הריצוף ללא מישקים היא בניגוד לתקנים ולהוראות היצרנים, שכן היתרון האדריכלי בריצוף ללא מרווחים בטל מכמה סיבות:
1. העדר מרווחים בין האריחים מבליט את הסטיות בניצבות פיאות האריחים ובמישוריותם עד כדי פגם אסתטי לו לא התכוון האדריכל.
2. במהרה יופיעו שברים באריחי הקרמיקה ויתר הליקויים הנובעים מכך שהריצוף מונח ללא מרווחים.
על המחויבות לשמירת כללי המקצוע הטובים, ללא תלות בתקינה, ניתן ללמוד גם מהפסיקה:
א) ת"א 22962/04 שוהם נ' זלינגר, בית משפט השלום תל אביב יפו, שופט: חגי ברנר:
"20.המומחה כמוס [מומחה בית המשפט, יב"ע] קבע בחוות דעתו כי המרחקים בין הכלים הסניטרים במקלחת הורים אינם בהתאם להמלצות הישימות בת"י 1205, אך הואיל וההמלצות אינן מחייבות, אין מקום לקבוע ירידת ערך. בחקירתו אישר המומחה כי מוטב לדיירים שהמרחק יהיה לפי ההמלצה וכי "בתוך חדר החדר הקיים, אין מספיק מקום בשביל למקם את הכלים בצורה שהיא תעמוד בהמלצות" (ע' 10 לפרוטוקול).
אין בידי לקבל את קביעתו של המומחה שאין המדובר בליקוי רק משום שמדובר בהמלצות ולא בתקן מחייב. אם קבלן סוטה מכללי מקצוע טובים (good practice), מוכרים ומקובלים, מהווה הדבר ליקוי גם אם אין בעניין זה תקן מחייב. העדרו של תקן בתחום מסוים אינו מסיר מהקבלן את חובתו לבנות את הדירה על כל חלקיה באופן מקצועי ומיומן, כך שניתן יהיה להשתמש בה למטרות מגורים בלא כל הפרעה, אי נעימות או מגבלה כלשהי. כך למשל, אין צורך בתקן הקובע כי קירות הדירה חייבים להיות ישרים, כדי שהקבלן יחויב ברשלנות אם יבנה דירה שקירותיה עקומים. קביעתו של תקן מסייעת בקביעת אמות מידה אובייקטיביות, בנות מדידה, שחריגה מהן תחייב את הקבלן בנזיקין או בגין הפרת חוזה. הא ותו לא. העדרו של תקן אין פירושו שהקבלן יכול לעשות ככל העולה על רוחו באותו תחום שלא הוסדר בתקן, אלא רק שהקונה לא יוכל לטעון כי קיימת לו עילה של אי התאמה על פי החלופה השנייה מבין חלופות המשנה של ס' 4(א)(1) לחוק המכר דירות, העוסקת באי התאמה לתקן רשמי. כדברי המלומד א' זמיר:
"...ייתכן שבדירה יימצא פגם שמקורו בביצוע רשלני של עבודה כלשהי, מבלי שהדבר יהווה סטייה מהמפרט או יהיה מנוגד לתקן או לתקנה כלשהם"
(א' זמיר, חוק המכר (דירות) ע' 389).
ברוח זו נקבע בשורה של פסקי דין כי הקבלן יחוב בנזיקין גם אם לא היה תקן מסוים שיסדיר את אותו סוג מסוים של עבודה. ראה ת"א (חי) 934/85 ורדי נ. מליבו ישראל, בעניין היעדר דיפון בחול מתחת לאמבטיה וכן ת"א (י-ם) 469/88 זעפרני נ. רמט, שם נקבע, באותו הקשר ממש, מפי כב' השופט צ' טל:
"הקונה זכאי לקבל מוצר מוגמר כראוי, בלי פגמים אסתטיים, אקוסטיים ואחרים, גם אם אין לכך ביטוי בתקנים. התקנים נועדו שלא יפחתו מהם אבל אין הם פוטרים את הבונה על פיהם מתיקון פגמים שלא נמנו."
אגב, גם עמידה בדרישותיו של תקן מסוים אינה בבחינת "תעודת ביטוח" לקבלן והוא עלול לחוב בגין ביצוע רשלני של עבודה (ראה ע"א 558/96 שיכון עובדים בע"מ נ. רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 572).
מדובר אם כן בליקוי, ומתעוררת השאלה מהו הפיצוי שיש לפסוק בגינו, בשים לב לכך שלא ניתן לתקנו. התובעים מבקשים לאמץ את הערכתו של המומחה אדלר מטעמם, לפיה ירידת הערך הינה 3,500 שח. אלא שהמומחה כמוס העיר כי בעניין זה נדרשת חוות דעת של שמאי, והערה זו מקובלת עליי. המומחה אדלר הוא מהנדס בנין אך אינו שמאי. בנסיבות העניין, מן הראוי לפסוק פיצוי לפי אומדנא דדיינא, שיעמוד על סכום של 2,000 ₪, נכון להיום."
פדאור 05 (13) 801
ב) ת"א 70329/04 דניאלס אליג'ה נ' האחים שרבט חברה לבניין בע"מ, בית המשפט השלום תל אביב יפו, שופט: מרדכי בן חיים:
"2.4.2 עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שגרסתו של קלר בדבר מפלסי רעש בלתי סבירים בדירה, לא נסתרה, כמו גם העובדה העולה בבירור מעדותה של שולמית (בעמ' 26 לפרוט') לפיה הנתבעת הייתה מודעת לקריטריונים המחמירים של תקן 1004(3) בעת הבניה, הגם שטרם הפך לתקן רשמי. בנסיבות אלו סבורני כי הגם שאין התובעים זכאים להיבנות מהוראות סעיף 4(א)(1) לחוק המכר, שעניינה אי התאמה מחמת סטייה מתקן רשמי, אך בה בעת פועלת בעניינם הוראת פסקה (5) של אותו סעיף ולפיו: "בנסיבות העניין היה על המוכר לתת לקונה אזהרות בדבר תכונות מיוחדות של הנכס…".
חובה זו ניתן לבסס על מה שנראה לעין כסטייה של הנתבעת מכללי מקצוע טובים (Good Practice) - השוו: ת"א (תל אביב-יפו) 22962/04 שוהם נ. זלינגר (לא פורסם)."
פדאור 07 (35) 89
ג) ת"א 97015/01 שמולי אורית נ' כהן פיתוח- דרעד שותפות מוגבלת, בית משפט השלום תל אביב יפו, שופטת: יעל אחימן:
"טענת התובעים הינה כי הנתבעת הפרה את חובתה לתכנון אלמנטים קונסטרוקטיביים במחיצות הפנים ובקירות החוץ של הבית וזאת תוך התעלמות מהכללים ההנדסיים המקובלים, מה שמכונה בעגה המקצועית כ - good building practice, כאשר חסרונן מתבטא, בין היתר, בקיומם של סדקים העלולים לאיים על יציבות הבית. בטענותיהם אלה, מתבססים התובעים על קביעותיו של יאסו ב- 2 חוות הדעת שנערכו על ידו, על קביעותיו של מומחה ביהמ"ש ועל ממצאי דו"ח מעבדת גבי שואף שנערכו בהמלצתו ועל קביעותיו של מהנדס הקונסטרוקציה שמונה לבקשת מומחה ביהמ"ש.
הנתבעת בהגנתה מעלה שלושה עניינים, אשר הכרעה מקדמית בהם תפשט מן הסתם את ההכרעה בסכסוך כולו.
בדברים אלה הנני לכוון לחלק טענות הנתבעת העוסק בשלילת המושג good building practice ככזה הכלול במקורות הנקובים בחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973, (להלן: "חוק המכר"), כמחייבים בשאלת הקשר שבין יציבות המבנה לבין קיומן של הקשחות אופקיות, ולאבחנה שבין מחיצות הפנים לקירות החוץ. לשלושה נושאים אלה הקדישה הנתבעת פרקים נרחבים בסיכומיה, לטעמי, שלא לצורך.
חלק טענות הנתבעת העוסק בשלילת המושג good building practice ככזה הכלול במקורות המחייבים הנזכרים בחוק המכר, נסמך על נוסח סעיף 4 (א)(1) לחוק המכר ולפיו, רק סטייה מן המפרט, מן התקן הרשמי או מתקנות הבניה, תחשב כהפרת חיוביו של המוכר ואולם, הנתבעת מתעלמת בטיעוניה מיתר הוראות סעיף 4 לחוק המכר, ובהן הגדרות אלטרנטיביות להפרת חיובי המוכר וביניהם אי-התאמה שמקורה בתכנון (סעיף 4 (א) (3)), בעבודה או בחומרים, או אי-התאמה שבעטייה אין הדירה מתאימה לייעודה.
לפי זה, כלולים עקרונות ה- good building practiceבכללים התכנוניים המחייבים ואלה מוסיפים על המקור הקבוע בסעיף 4 (א)(1) לחוק המכר. לאותה תוצאה ניתן להגיע גם מכוח פרשנות מרחיבה להוראות סעיף 4 (א)(1), הואיל וכל פרשנות אחרת או מצטמצמת אינה מתיישבת עם התכלית החקיקתית של חוק המכר.
יתירה מזו. הנתבעת מנועה מלטעון, כי החובה לתכנון בית על פי good building practice אינה מהווה חלק אינטגרלי מהכללים ההנדסיים, המחייבים בתכנון וזאת לנוכח עדותו של דוד שהעיד מטעמה והסביר בחקירתו הנגדית בעמ' 48 לפרוטוקול שורות 23-24, את מעמדם של עקרונות good practice כחלק מנוהלים הנדסיים לא בהכרח סטטוטוריים אולם, לא פחות מחייבים.
אני דוחה איפוא, את כל חלק טיעוני הנתבעת כל שזה עוסק בהיעדר המחויבות של הנתבעת לבנייה על פי good building practice."
פדאור 06 (7) 153
ד) תא 36538/04 בן מנחם ברוך נ' א.פ.י.נתיב פיתוח בע"מ, בית משפט השלום תל אביב יפו, שופטת: יעל אחימן:
"הואיל ועל פי התוכניות מוקמה נקודת יציאה למעלית בקומת הכניסה יש לקבוע כי הנתבעת "נתפסת" על התחייבותה זו וכל הטענות לגבי מידע סותר שנמסר בעל פה או צוין במסמכים אחרים, אינן יכולות להתקבל.
מעבר לנדרש, יצוין כי לפי חוות דעתו של תומר, כללי ה- good practice מחייבים קיומה של נקודת יציאה למעלית בקומת הכניסה, כך שממילא מקום בו לא הוצגו נתונים או שאלה הוצגו במעורפל, ראוי לבחון את התנהלותה של הנתבעת על פי קריטריונים אלה הפועלים לחובתה. אשר על כן ייקבע, כי הוכחה טענת התובעים לקיומה של אי-התאמה בנושא מיקום נקודת היציאה של המעלית, אשר איננה ניתנת לתיקון. לפי תומר, יש בכך כדי לגרום לירידת ערך הדירות בסך של 10,000 ₪ לכל דירה וקביעה זו אשר לא נסתרה תאומץ במלואה."
פדאור07 (33) 577
ה) ת"א 53349/05 יקר דוד נ' דואק מישקיט חברה לייזום ובניה בע"מ, בית משפט השלום תל אביב יפו, שופטת: ניב ריבה:
"26. המומחה [אינג' יהושוע מועלם- יב"ע] קבע כי "אין מחלוקת בין המומחים כי לא בוצעו מישקים ברוחב מינימלי של 3 מ"מ, באמצעות שומרי מרחק ("ספייסרים"). האריחים, להערכתי בוצעו בצמידות האחד לשני. ככל שקיים מרווח כלשהו במישקים, נראה כי נעשה ניסיון לאטום אותו במילוי אקרילי, אך במקומות רבים הוא נסדק כתוצאה מעובי דק ועומק לא מתאים."( עמ' 14 לחווה"ד). הפתרון, לשיטתו, הינו החלפת ריצוף הגג העליון (150 מ"ר) בעלות של 28,500 ₪.
27. עוד הבהיר כי התקן אינו מכיר בקיום שכבות איטום של מעבר מים כלפי מטה תחליף ליישום מישקים ברוחב של 3 מ"מ ואיטומם:
"בשנות השבעים והשמונים, כאשר עדיין נהגו לרצף גגות או מרצפות פתוחות באריחי "טראצו", אשר רוצפו ב"שיטה הצמודה" ללא מרווח בין המישקים וללא איטומם, לקחו בחשבון כי מים יחדרו דרך המישקים ו"סמכו" על שכבת האיטום, שמתחת לריצוף כי היא תמנע חדירת רטיבות לפנים הדירה. ידועים כשלים רבים באיטום גגות שנהגו בשיטה זו. התברר כי לאחר הגשם, עם התייבשות הגג והתחממות האריחים , המים ה"כלואים" שחדרו אל מתחת לריצוף הופכים, בחלקם, לאדים אשר מפעילים לחצים גדולים מאד של אדי מים, ובמשך השנים גורמים לנזקים הן לשכבות האיטום והן לריצוף עצמו. לכן, מתכננים ויועצי איטום דרשו את סילוק המים הנאגרים בשכבת המצע של הריצוף ולשם כך פותחו אביזרים כגון:
"גשמים"- לשחרור אדי מים כלואים.
"נקזים מחוררים"- אשר בחלקם העליון, בתחום שכבת המצע שמתחת לריצוף, קיים בהם חירור מיוחד המאפשר את ניקוז המים שחדרו דרך המישקים- ונאגרו בשכבת המצע."
28. עיקר המחלוקת הינו לתחולתו של התקן 1555.3 הדורש, לגבי ריצוף אריחים קרמי, בשטחים רטובים או בשטחים פתוחים. על פי סעיף 4.1.1.3 לתקן, "מערכת איטום מונעת מעבר מים דרך הרצפה כלפי מטה". לצורך כך נקבע כי "רוחב המישקים הרגילים בין אריחי קרמיקה יהיה 3 מ"מ לפחות. מילוי המישקים יהיה לאחר 10 ימים לפחות."
29. הנתבעת טענה כי אין לחייבה בעלות התיקון לפי התקן שעדיין לא היה בתוקף בעת קבלת היתר הבנייה לבניין בו מצויה הדירה ואף לא בעת שניתן לה טופס אכלוס.
30. עקרונית, צודקת הנתבעת כי " החזקה (הפרזומפציה) הינה, כי חוק אינו פועל למפרע. זהו "כלל של פרשנות" (בר"ע 3/73 [11], בעמ' 600 (השופט זוסמן)). הוא יונק את כוחו מהגישה, כי חקיקה למפרע נוגדת עקרונות יסוד של השיטה, ואין להניח, כי המחוקק ביקש להשיג תכלית העומדת בניגוד לעקרונות יסוד אלה. תפיסת היסוד הינה, כי "החלת חוק חדש על עסקה שתמה ונשלמה לפני צאת החוק, והנוגעים בדבר עשו והשלימו אותה בסומכם על הדין שהיה נוהג אותה שעה, עלולה לגרום עוול ואי-צדק" (השופט זוסמן בע"א 398/65 [13] הנ"ל, בעמ' 405). חקיקה רטרואקטיבית או רטרוספקטיבית נוגדת "מושגים מקובלים של צדק" (ע"פ 290/63 [19], בעמ' 577, 579 (השופט ח' כהן)), והחזקה נגד חקיקה זו דרושה למען עשיית צדק. עקרון שלטון החוק דורש ודאות וביטחון ביחסים הבין-אישיים. חקיקה למפרע פוגמת בשני אלה. היא מבלבלת "סדרי בראשית" (בלשונו של השופט זילברג בבג"צ 98/53 [20], בעמ' 613). היא אינה מאפשרת תכנון מראש של ההתנהגות, ולפיכך גם פוגעת ביציבות המשפט (ראה ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, כרך א, תשמ"ד) 223). עמד על כך השופט אשר, באומרו:
"...בבואנו לפרש את כוונותיו של המחוקק, עלינו לזכור כי אינטרסים חברתיים שונים משפיעים על היווצרותו של חיקוק... כשמדובר בתחולתו הרטרוספקטיבית של חיקוק; כי אז האינטרס הציבורי אשר חשיבותו עולה על כל האחרים הוא האינטרס שבביטחון וביציבות המשפטיים..."
(בג"צ 122/73 [21], בעמ' 280)". (עע"א 91 / 1613 אורית ארביב נ' מדינת ישראל פד' מו (2) 765, עמוד 776).
31. התובעים טענו כי הכלל הוא, שהחיוב נתפס לפי יום ההתחייבות, דהיינו, שהנתבעת הייתה מחויבת לתקן שהיה בתוקף בעת חתימת ההסכם, גם אם הבניין נבנה ואושר לאכלוס חצי שנה קודם. לטעמי, אין לצפות כי קבלן שבנה על פי התקנים הנהוגים ביום הוצאת היתר הבנייה, ואף סיים עבודתו על פי אותו תקן חוקי, יאלץ להחליף את הריצוף בבניין משום שמועד המכירה הינו לאחר שנשתנה תו התקן.
32. ואולם, חרף זאת הנני מקבלת קביעתו של המומחה בדבר הצורך בהחלפת הריצוף בגג החיצוני בעלות של 28,500 ₪, הואיל ותחלואיה העיקריים של הדירה היו בגין הרטיבות שחדרה ממרפסת הגג. הבדיקה שנערכה הראתה כי מתחת לריצוף, במקומות רבים, החול רטוב. כך, במרפסת השמש הלא מקורה ובמרפסת שמש מקורה בקומה העליונה. לעניין זה אין לי אלא להמשיך ולצטט את מומחה בית המשפט בתשובתו לשאלת הבהרה ע"י ב"כ הנתבעת, מיום 10.10.06:
"במקרה הנדון ובעיקר לגבי הסעיף הדן באיטום המישקים ורוחבם המינימלי, התקן מיסד למעשה פרקטיקה שהייתה נהוגה לפני כן ובעיקר, הוראות והנחיות של ספקים ויצרנים מובילים כמו "אלוני", "נגב קרמיקה " ואח', ללקוחות שרכשו מהם אריחים קרמיים, כמו גם של מהנדסים ומפקחי בנייה.
בעוד לגבי ריצוף פנים, חלק מהאדריכלים ו/או המעצבים, מעדיפים, משיקולים שלהם, לרצף "במישקים צמודים", קרי: אריחים צמודים, ככל האפשר, אחד לשני, ללא "ספייסרים" (שומרי מרחק) בין האריחים, הרי לגבי ריצוף חיצוני, חשוף לגשם, הפרקטיקה נהגה, כמעט ללא יוצא מן הכלל, ביישום מרווחים בין מישקים ובאיטומם- ובעיקר משיקולי איטום." הנתבעת נהגה שלא על פי הפרקטיקה המקובלת שנהגה באותה עת, ועל ידי כך הרצפה אינה אטומה למעבר מים, אשר מחלחלים, או עלולים לחלחל אל שכבת חול המילוי, ומשם לתקרות ולקירות.
פדאור 07 (13) 552
ו) בת"א 64572/04 רייך זיוה נ' אביטל בסיליאן, בית משפט השלום תל אביב יפו, שופט: מרדכי בן חיים (פדאור 06 (34) 374) מדובר במקרה של שיפוץ דירה, אשר על פי בקשת הדיירים, הנחיות האדריכלית והוראות היצרן יחדיו- בוצעו האריחים ללא מישקים, ולאחר זמן שימוש החלו אריחים להינתק ממקומם:
"6. בכתב הגנתו הכחיש הנתבע את טענת הרשלנות שייחסו לו התובעים וטען כי התובעים הסבירו לו כי אינם רוצים בקיום מישקים בין האריחים וכי הסיבה היחידה להתנתקות האריחים נובעת מהנחתם ללא מישקים וזאת ע"פ דרישת התובעים ולפי הנחיות הנתבעות והכל בניגוד לתקן הרלבנטי."
נקבע על ידי מומחה מטעם בית המשפט כי הכשל בריצוף נובע גם מהעדר מרווחים בין האריחים:
"1. בהחלטתו מיום 9/1/05 מינה בית המשפט את אדריכל בני רוזנהק כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). המומחה ביקר בבית התובעים ביום 1/2/05 בנוכחות בעלי הדין והמומחים מטעמם, וביום 27/5/05 הוציא תחת ידו חוות דעת בה נכללו הממצאים והמסקנות כדלקמן:
(1) המומחה אישר את טענות התובעים באשר למהות הליקוי ושיעורו.
(2) המומחה קבע כי באריחים עצמם לא נמצא פגם.
(3) הצמדת האריחים אחד לשני ונטייתם הטבעית להתפשטות בתנאי עליית טמפרטורה גורמת לתופעה של מאמצי גזירה שבעקבותיהם תיתכן שבירת אריח או התנתקותו.
(4) המומחה קבע כי בשל נסיבות אלו נקבע בתקן הישראלי 1555.3 (להלן: "התקן"), אשר נכנס לתוקפו במרס 2003, כי הרווח המינימלי המותר באריחי ריצוף כאלו לא יפחת מ- 3 מ"מ בריצוף פנים.
מכאן קבע המומחה כי ככל שניתנו הנחיות לריצוף ללא מישקים - מדובר בהנחיות מוטעות. כסיבות אפשריות נוספות לכשל מנה המומחה:
א. ריצוף בטיט על גבי תשתית חול ללא ייצוב.
ב. שימוש בטיט מועשר במידה מועטה בלבד שלא אפשר הידבקות גב האריח.
ג. אי מתן הוראות יישום ומפרט לביצוע על ידי האדריכלית."
בסיכומו של דבר, פסק הדין חילק את האחריות לנזק בין ספק האריחים לבין הקבלן- הם האחראים לביצוע לקוי של הריצוף ולמתן הנחיות שגויות לאופן הביצוע:
"על יסוד כל המקובץ עד כאן אני פוסק כי יש לזקוף את האחריות להתרופפות הריצוף בביתם של התובעים לחובת ספקי האריחים מזה (ויה ארקדיה) והנתבע מזה בשיעורים כדלקמן:
ויה ארקדיה 30%.
הקבלן 70%."
המסקנות מכל האמור לעיל ברורות-
ראשית, גם בהעדר תקינה- חלים כללי המקצוע הטובים והם מחייבים את הקבלן.
שנית, אריחי קרמיקה דורשים מישקים בעובי 3 מ"מ לשמירה על שלמותם- ודרישה זו היא חלק מכללי המקצוע הטובים בהנחת ריצוף.
22/05/2008
|
