"ויעש כן אהרן, אל מול פני המנורה העלה נרותיה, כאשר ציווה ה' את משה".
מפרש רש"י: "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" .
לכאורה תמוה. מדוע שישנה אהרן דבר מה מהוראותיו של משה עליהם נכתב "כאשר ציווה ה'". מדוע ראוי אהרן לשבח על "שלא שינה"?
איישב את התהייה בשני אופנים.
טבע בני האדם הוא להתנגד בפנימיותם להוראות הניתנות להם. מה גם כשההוראה לא ניתנת מגבוה אלא באמצעות אדם אחר, ההתנגדות גדולה יותר כאשר אדם מגיע לגדולה. אין המדובר דווקא בהתנגדות שלילית, יכולה להיות גם התנגדות חיובית שבאה לידי ביטוי ב"הגדלת ראש" ככל שאדם גדול יותר כך ינסה להראות שאין הוא נשמע להוראות ככתבן אלא מבצען מתוך הבנתו וע"פ ראות עניו. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (תלמוד בבלי סוכה נב' ע"א). אהרון הכהן הגדול מקבל את ההנחיה לביצוע ממשה ולאור האמור לעיל הוא אמור לבצע את הדלקת המנורה עם תוספת או גוון משלו כמובן שלטובה, יפה איפה עשה רש"י שהעמיד דברים על דיוקם והדגיש שאהרן הכהן לא שינה דבר מההוראות שקיבל ממשה ועשה בדיוק כפי שנצטווה ועל זאת ראוי אהרן הכהן לשבח.
ועוד אופן: דרך בני האדם כשחוזרים על מעשה הראוי לכבוד ואהבה מדי יום, נעשה אצלם הדבר לשגרתי ואוטומטי בבחינת "מצוות אנשים מלומדה" בלי כבוד וכוונה, ללא כל מחשבה מעמיקה, ושוב אין נוהגים במעשה בכבוד הראוי כפי שנהגו בעשותם בפעם הראשונה. לא כן הוא אהרון הכהן, למרות שהדליק את המנורה יום אחר יום "לא שינה". אותו כבוד ואהבה,אותה כוונה, בהתלהבות וקדושה שנתמלאו בו בזמן ההדלקה הראשונה חזרו ומלאו אותו בכל הדלקה.
יהי רצון שינחנו הקב"ה למען תהיה אהבתנו בקיום המצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו מתחדשת תמיד כשם שמחדש את עולמו.
"ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך. ובנוחו יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל." (במדבר י' פסוקים ל"ה ל"ו)
"תנו רבנן: "ויהי בנסע הארן ויאמר משה" פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה (לפניה ואחריה) לומר שאין זה מקומה. רבי אומר: לא מן השם הוא זה (לא זה הוא הטעם), אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו". (תלמוד בבלי שבת קטו' ע"ב)
עד כאן לשון הגמרא.
לפי רבי שני הפסוקים הללו ספר בפני עצמו הוא, כך שלשיטתו יש שבעה ולא חמישה ספרים בתורה ע"פ החלוקה הבאה: ספר בראשית, שמות, ויקרא, ספר במדבר עד "ויהי בנסע הארן", פרשת "ויהי בנסע הארון" ספר בפני עצמו, המשך ספר במדבר מפרשה זו עד סופו, וספר דברים, הרי שבעה ספרים.
מה ראה רבי חשיבות כה גדולה בשני פסוקים אלו?
בשני פסוקים אלו חבוי הבסיס לקיומו של העם היהודי.
"בנסע הארון" - כשעם היהודי מצוי בטלטולי הגלות בעיית הקיום העיקרית המאיימת עליו הינה בעיה פיזית מפני סכנת האויבים האנטישמים העומדים עלינו לכלותינו ולכן "ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך".
"ובנוחו יאמר" - כשהעם היהודי שוכן על מקומו ונכנס לשאננות הסכנה הפיזית קטנה לעומת הסכנה הרוחנית, התרבותית."פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת...ורם לבבך ושכחת את ה' אלוהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים" (דברים ח' פסוקים י"ב י"ד) ולכן "ובנוחו יאמר (בזמן מנוחה) שובה ה' רבבות אלפי ישראל".
יהי רצון מלפני ה' יתברך שיקרב פזורינו מביו הגויים, ונפוצותינו יכנס מירכתי ארץ, ויביאנו לציון עירו ברינה ולבית המקדש משכן שמו בשמחת עולם.
4 יוני 2009 yaakov.yaki@gmail.com
