מתברר מן העיתונות כי "מכינים מחוות לפלסטינים", וכי "שר הביטחון [להזכיר: מר עמיר פרץ, זה אשר לא שמע על הטילים של החזבאללה עד אשר שמע אותם] הורה לכוחות הביטחון לבדוק את הסרת המחסומים כמחווה כלפי הפלסטינים",
ואני תוהה ומשתאה; מחווה על שום מה?
החטיפות, ואחזקת החטופים המתמשכת?!
הרציחות?!
משלוחי הטילים לעבר שדרות במטרה להרוג אזרחים?!
ההסתה?!
ועוד תהיות עולות, נוכח מחוות הלחי השנייה הננקטת ביזמת האחראים על ביטחון ישראל; – מהי המשמעות של מחוות אלו, ומהן התוצאות הצפויות מהן?
במלים אחרות: מה אמור לקרות לאחר שיוסרו המחסומים? האם לא יחדרו לשטח ישראל, במסווה של פועלים תמימים, חבלנים שכל מזימתם היא הרג אזרחים ישראליים?!
הלא יחדרו לישראל, כפי שהיה בעבר אינספור פעמים, פצצות חיות של מתאבדים-בעל-כורחם, הנשלחים על ידי ארגוני טרור נאלחים?!
הלא יוסתרו בעגלת תינוק ו/או בטנדר המסיע פועלים לעבודת יומם – ציוד ואמצעי לחימה?!
בתוך עמנו אנו יושבים, וככל שנתכחש למציאות, העובדות טופחות בפנינו פיגוע אחר פיגוע, בגאות העולה לאחר כל מחווה, גאות של שפלים, ואיננו יכולים – גם איננו רשאים – להתעלם מהמציאות ולנהוג כאילו המחווה היא כתגובה לחסד.
בנוסף, יש לתת את הדעת כיצד תתקבל המחווה על ידי הצד השני, וזאת לא קשה לנחש; הצד השני – קרי: ארגוני הטרור הפלסטינים – יפרש את המחווה, כעידוד למעשיו ויתמיד בהם כדי לזכות במחוות נוספות.
יבין כי רק כך הוא משיג דברים.
ייחס למדינת ישראל פחד והתקפלות ויסיק מסקנות בהתאם.
...כי הצד השני לא חושב בקו מחשבה מערבי, ישראלי, הגיוני, אלא בקו מחשבה מסוג אחר.
אנו בוחנים את הצד השני בכלים לא נכונים, מסיקים מסקנות שגויות, מנהלים מדיניות מוטעית, ולבסוף איננו מבינים כיצד קורה כי הם לא רק שאינם זונחים את הטרור, אלא גם מתעודדים מאתנו ומגבירים אם עיסוקם בטרור מעת לעת, בדרך המחוות, ממדרגה למדרגה.
במצב זה, לבוא לקראת הפלסטינים במחוות מהסוג של הלחי השנייה – זו ביאה של איוולת, המסגירה פחד שיתפרש כעידוד הטרור, כפי שקרה בעבר ועלול לקרות מיד לאחר המחוות הבאות של פרץ.
ידוע ומוסכם כיום, מה שכבר נאמר והוסבר לא אחת, כי שר הביטחון של ישראל לא מבין בביטחון, ומעולם לא התעניין בתחום זה התעניינות שאפשר לעקוב אחריה כמצופה מאיש ציבור רב פעלים; אין שום זכר ולא קיים שום סימן כי שר הביטחון של ישראל התעניין מימיו בנושאים ביטחוניים, ויש כמה סימנים ברורים כי הוא רחוק מהתחום בו הוא עוסק כרחוק מזרח ממערב. אלא שאט אט מסתבר כי גם לנהל משא ומתן הוא לא משכיל.
מתברר כי מה שטוב להמוני פועלים המובלים אחר קריאות רחוב ברמקול מפי מנהיג מתלהם, לא כל כך יעיל ביחסים בינלאומיים, ועוד פחות יעיל עד כדי סיכון – מול אויב טרוריסטי ששפת דיבורו ודרך חשיבתו טעונים פיצוח שמעולם לא נעשה.
22/11/2006
בטעינה...
