| מצע הריצוף וההתאמה לתקנים
מאת: ד"ר אינג' אברהם בן עזרא
ראוי להקדים ולציין עי כבר בע"א 86/86 אחד העם שפירא בע"מ נ' לשם, 1) עמ' 3, פסק בית המשפט כי לא ההתאמה לתקן עומדת בראש מעייניו אלא דווקא הימצאותם של פגמים באריחים כגון – חורים, כתמים, שקיעות וכיוצא בזה. באותו תיק [אחד העם שפירא] מתח בית המשפט בקורת קשה על מומחה שניסה לתרץ תקינותו של ריצוף אשר נתגלו בו ליקויים, באמתלה כי הפגמים הם מותרים על פי אותו תקן ישראלי החל על האריחים.בית המשפט המחוזי בחיפה, פס"מ תשמ"ח (
בפסק דין נוסף, בנושא המצע שמתחת לריצוף, יש אישוש לגישה זו של בית המשפט.
להבהיר: לפי ת"י 1629 החל על ריצוף טראצו, חול המילוי שמתחת לריצוף צריך להיות יבש, (עם תכולת רטיבות לכל היותר 6%), ובנוסף, יש דרישה כי החול יהיה מעורב בצמנט.
הערבוב של החול היבש עם צמנט מיועד לשם יציבות החול ומניעת שקיעה של אריחים במצב של שימוש.
החול המיוצב בצמנט – יציב וחזק יותר, מחול שאינו מיוצב בצמנט.
גם ת"י 1555.3 החל על אריחי קרמיקה כולל דרישות מקבילות מהמצע שמתחת לאריחים, אף שתקן 1555.3 מאוחר יותר מתקן 1629 ולפיכך בטרם התקנת התקן 1555.3 במשך מספר שנים, נותר לכאורה המצע שמתחת לחיפויי קרמיקה – ללא שום הכוונה ודרישה על פי תקן כלשהו.
בענייננו מדובר בבת"א 4723/03 סאמנון נ' א. י. אמריקה ישראל להשקעות בע"מ1555.3, נעשה שימוש במצע לא תקני. ב"כ הקבלן טען כי אין בכך אי התאמה, מהטעם שבתקופת הבניה לא חל שום תקן ישראלי לגבי ריצוף באריחי קרמיקה, ואילו בית המשפט סבר אחרת, ופסק: , בית משפט השלום בראשון לציון, שופטת: ד"ר א' סורוקר, בו עלתה סוגיה זו; בריצוף קרמיקה שבוצע לפני חלות ת"י
"בעניין הריצוף – ב"כ הנתבעות תקף את חווה"ד המשלימה של מומחה ביהמ"ש וטען כי אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי על פי תקן שאינו חל בנסיבות המקרה. לטענתו מדובר בריצוף קרמי ולא בריצוף טרצו, אשר רק לגביו חל התקן אליו התייחס מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו המשלימה. ואולם, אף כי חווה"ד מאזכרת את התקן, הרי שבתשובות ההבהרה ציין מומחה ביהמ"ש כי מדובר ב"מוסכמות מקצועיות", אשר עליהן ביסס את חוות דעתו. לא מצאתי מקום להתערב בקביעה מקצועית זו. גם מקום בו תקן אינו חל במישרין, אין פירוש הדבר כי אין נוהגים לפיו”.
לאמור, בין אם התקן חל ובין אם לא, הוראותיו ככל שהן הוראות ביצוע המכוונות להבטיח רמה נאותה של המוצר המוגמר – מחייבות.
להלן פסק הדין מובא בשלמות:
בתי המשפט
בית משפט השלום ראשון לציון א 004723/03
בפני: כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר תאריך: 18/12/2007
בעניין: 1. סאמנון חיים
2. סאמנון שוש
התובעים
- נגד -
1. א.י. אמריקה ישראל להשקעות בע"מ
2. דנקנר בניה ופיתוח בע"מ
הנתבעות
נוכחים: התובעים וב"כ עו"ד רם אורן
עו"ד שכטר ב"כ הנתבעות
פסק – דין
1. בפני תביעה שעניינה ליקויי בנייה. התובעים הגישו כתב תביעה מתוקן בסכום של 128,203 ש"ח. לכתב התביעה צורפה חוו"ד הנדסית. ביסוד התביעה עומדת הטענה כי הנתבעות, אשר נקשרו עם התובעים בהסכם מכר, סיפקו דירה הסובלת מליקויי בנייה, וכי הם זכאים לפיצוי בגין כך. חוזה המכר נקשר ביום 22.10.99 (נספח א' לתצהיר התובע).
2. במהלך הדיונים המקדמיים בהליך זה מינה ביהמ"ש מומחה מוסכם לבירור טענת ליקויי הבנייה – המהנדס והשמאי אינג' צבי רון. מומחה זה הגיש 2 חוות דעת. בחוות דעתו הראשונה מיום 23.6.05, פירט את ליקויי הבניה שמצא בדירה והעריך כי עלות התיקונים תעמוד ע"ס של 15,650 ש"ח, לפי מדד תשומות הבנייה ביוני 2005, לפני מע"מ, ולביצוע על ידי הנתבעות. בחוו"ד משלימה מיום 16.8.05, אשר התייחסה לביצוע התיקונים ע"י הנתבעות, העריך מומחה ביהמ"ש כי נותר לבצע תיקונים בערך כולל של 6,150 ש"ח, לביצוע על ידי הנתבעת ולפי מדד תשומות בנייה אוג' 2005 ולפני מע"מ.
3. המהנדס רון הגיש חוו"ד גם בסוגיה של הריצוף וחול המילוי (חוו"ד מיום 3.11.06) ובה העריך כי התיקון הרלוונטי בעניין זה יעלה סך של 14,500 ש"ח, לפני מע"מ, לפי מדד תשומות בנייה מנוב' 2006 ולתיקון ע"י התובעים.
4. יוער כי מינויו של מומחה ביהמ"ש נעשה בהסכמת הצדדים באופן שחוות דעתו מחליפה את חווה"ד הפרטיות שהגישו.
5. לשלמות התמונה יצוין כי ביהמ"ש מינה גם מומחה בתחום האקוסטי (טכנולוגיה תעסוקתית 2003 בע"מ). חווה"ד מיום 20.12.05, מלמדת כי לא נפל פגם בבידוד האקוסטי של תקרת הדירה וכי הוא עומד בדרישות התקן (ס' ה' בע' 11 לחווה"ד).
6. במישור הדיוני: מטעם התובעים הצהיר התובע. מטעם הנתבעות הצהיר מר דרור תורן, סמנכ"ל שיווק בנתבעת 1. בהודעה לביהמ"ש מיום 4.11.07 ביקשו הצדדים כי ביהמ"ש יתן פס"ד מנומק ע"י יסוד התצהירים ולאחר שמיעת טיעון משפטי, תוך ויתור על חקירות העדים. ישיבת היום הוקדשה לשמיעת טיעוניהם המשפטיים של ב"כ הצדדים.
דיון
7. ראשי הנזק אשר לגביהם נדרש פיצוי כספי הם כדלקמן: תיקון ליקויי בנייה; דיור חלופי; עוגמת נפש וכן הוצאות. אדון בכל ראש נזק.
8. לעניין ליקויי הבנייה – חווה"ד שהגיש מומחה ביהמ"ש מקובלות על ביהמ"ש. מומחה ביהמ"ש לא זומן להיחקר. מומחה ביהמ"ש השיב כראוי על שאלות הבהרה שהופנו לו ותשובותיו מונחות בפני ביהמ"ש. כידוע, חוו"ד של מומחה בימ"ש נהנית מחזקת אמינות, בהיותו של המומחה ניטרלי ומקצועי.
9. התובעים הודו כי מכרו את דירתם והגישו את חוזה המכר ממרץ 2007 (נספח כג' לתצהיר התובע). הלכה היא כי מכירת הדירה אינה גורעת מחבותה של החברה הקבלנית לפצות את הרוכש בגין ליקוי בנייה (ר' למשל ע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, 2) 858 בע' 864). הטעם להלכה זו הוא ברור: לא יתכן לפטור את הקבלן מאחריותו לליקויי בנייה אך בשל מכר הדירה. פטור כזה עלול לגרוע מהתמריץ של הקבלן לספק ממכר שלם ותקין. הטלת אחריות על הקבלן לתקן את שהחסיר מתישבת עם חבותו החוזית ועם האינטרס הציבורי. פ"ד נ(
10. אשר על כן, יש לפסוק לטובת התובעים את עלויות התיקונים בגין ליקויי הבנייה שמצא מומחה ביהמ"ש בחווה"ד. הסכומים הם כדלקמן:
א. סך של 6,150 ש"ח, בתוספת 25% לביצוע ע"י התובעים, צמוד למדד תשומות הבנייה מאוג' 2005, ובתוספת מע"מ;
ב. בגין הריצוף ומילוי החול, על פי חווה"ד המשלימה מיום 3.11.06, תשלמנה הנתבעות לתובעים 14,500 ש"ח, צמוד למדד תשומות הבנייה מנוב' 2006 ובתוספת מע"מ.
11. ב"כ התובעים דרש לחייב את הנתבעות בריבית מאת מועד מסירת הדירה בטענה כי זהו המועד שבו נוצרה העילה. אין לקבל טענה זו. פסיקת עלויות התיקון לטובת התובעים נועדה להעמידם במצב שבו יוכלו לשלם לקבלן צד ג' ע"מ לבצע את התיקונים במועד ביצועם. על כן, אין מקום להתייחס בהקשר זה למועד מסירת הדירה.
12. אציין כי נחה דעתי שהתובעים נתנו לנתבעות הזדמנות ראויה לתקן את הליקויים כפי שעולה מתצהירי הצדדים (תצהיר התובע, למשל בס' 12 ואילך וכן בתצהיר הנתבעות בס' 5 ואילך).
מן התצהירים עולה כי בין הצדדים התקיימה תקשורת רצופה, התובעים העלו טענותיהם ולנתבעות ניתנה ההזדמנות לבצע תיקונים. גם במסגרת הליך זה נאותו התובעים לאפשר לנתבעות לבצע תיקונים, ואלה אף בוצעו חלקית, בפיקוחו של מומחה ביהמ"ש. אלא שלאחר ביצוע התיקונים, נותרו ליקויים שיש עדיין לתקן. בקשר לכך זכאים התובעים לפיצוי.
13. בעניין הריצוף – ב"כ הנתבעות תקף את חווה"ד המשלימה של מומחה ביהמ"ש וטען כי אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי על פי תקן שאינו חל בנסיבות המקרה. לטענתו מדובר בריצוף קרמי ולא בריצוף טרצו, אשר רק לגביו חל התקן אליו התייחס מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו המשלימה. ואולם, אף כי חווה"ד מאזכרת את התקן, הרי שבתשובות ההבהרה ציין מומחה ביהמ"ש כי מדובר ב"מוסכמות מקצועיות", אשר עליהן ביסס את חוות דעתו. לא מצאתי מקום להתערב בקביעה מקצועית זו. גם מקום בו תקן אינו חל במישרין, אין פירוש הדבר כי אין נוהגים לפיו.
14. עד כאן – נושא ליקויי הבנייה. בעניין הדיור החלופי – אני סבורה כי לתובעים לא מגיע פיצוי בראש נזק זה. הטעם לכך נעוץ בזה שלא נזקקו ולא יזקקו לדיור חלופי לביצוע התיקונים.
התובעים מכרו את דירתם. זוהי כמובן זכותם. אין להתעלם מהתפתחות עובדתית זו שכן יש בה כדי להשליך על גובה הנזק. בהעדר נזק ברכיב זה, אין מקום לפיצוי. אעיר כי המצב שונה בכל הקשור לליקויי הבנייה. ליקויי הבנייה מצויים בנכס עצמו ואין הם נפתרים מאליהם אך בשל מכירת הדירה. יש להניח כי באו לכלל ביטוי במחיר החוזי (אף אם סכום המכירה גבוה מסכום הרכש, אין פירוש הדבר שהליקויים לא הובאו בחשבון).
15. בעניין עוגמת הנפש – אני סבורה כי התובעים זכאים בראש נזק זה לפיצוי מינימלי. ראשית, יש ליתן משקל לפער המשמעותי בין סכום התביעה לבין העלויות לביצוע התיקונים כפי שהוערכו ע"י מומחה ביהמ"ש. בנוסף, יש להתחשב בכך שטענת התובעים בעניין רעש מטריד נדחתה ע"י המומחה לאקוסטיקה. כך גם יש להביא בחשבון שלא הוכח קשר סיבתי בין ליקויי הבנייה לבין מכירת הדירה. מכירת הדירה בוצעה במרץ 2007, כעבור כ- 6 שנים מרכישת הדירה. מדובר בפער זמן משמעותי ממחיר הרכש (הדירה נרכשה בסכום של 714,000 ש"ח כעולה מנספח א' להסכם מאוק' 1999; הדירה נמכרה בסכום של 205,000 דולר כעולה מחוזה המכר נספח כג' לתצהיר התובע).
16. מן הצד השני יש להביא בחשבון כי חלק מהליקויים התייחסו לבעיות של רטיבות, ואלה מטיבן גוררות עוגמת נפש. על רקע המכלול אני פוסקת בראש נזק זה סך של 5,000 ש"ח.
17. בעניין הוצאות – התובע פירט את הוצאותיו בנספח כא' לתצהירו, וצירף קבלות וחשבויות לגיבוי הפירוט. מדובר בסכום כולל של 31,572 ש"ח. מדובר בהוצאות בגין אגרות, חוו"ד מומחיות, גישור, שכ"ט מומחה ביהמ"ש לרבות תשובות הבהרה, בדיקה אקוסטית, בדיקה ע"י מכון התקנים ושכ"ט עו"ד רוזנטל (שייצגה את התובעים בחלק מן ההליך), וכמפורט שם.
מדובר בהוצאות אשר אמנם נדרשו לצורך ההליך דנא. ברגיל, זכאים תובעים לקבל את הוצאותיהם. יחד עם זאת, בהתחשב בפער שבין סכום התביעה לסכום פסה"ד וכן לעובדה שהמומחה האקוסטי דחה את תביעות התובעים, אני פוסקת כי התובעים יקבלו 80% מסכום הוצאותיהם, קרי 25,257.60 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסה"ד ואילך.
18. בעניין שכ"ט עו"ד – על פי הסכם שכה"ט בין התובעים לבא כוחם בדיון זה, על התובעים לשלם 20% מסכום פסה"ד כשכר טרחתו. אני פוסקת כי בגין רכיב זה תשאנה הנתבעות ב- 80%. גם סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסה"ד ואילך.
ניתן היום ט' בטבת, תשס"ח (18 בדצמבר 2007) במעמד הצדדים.
__________________
ד"ר איריס סורוקר, שופטת
20/12/2007
|
