פעם אחת, בקיץ, הייתי עם הילדים בבריכת השחייה. מראהו של גבר במכנסי רחצה משך את תשומת ליבי. פתאום הוא ניגש אלי ושאל 'אתה יודע מי אני, נכון?' לחצתי את ידו בחמימות 'בוודאי! אדם!'. היה זה אדם הראשון. בוודאי ניחשתם איך זיהיתי אותו. אין לו טבור.
תיאור בריאת העולם על פי התורה היה יכול לגרום לי מבוכה אלמלא מצאתי טיעון שהניח את דעתי. הטיעון לא מתייחס לכל רוחב היריעה של יחסי אמונה מול מדע, והוא לא בא להוכיח או להפריך את הטענה בדבר בריאת העולם. הטיעון מתמקד בתחושת אי הנוחות העלולה לפקוד את המעוניין לקבל את בריאת העולם על פי התורה בזמן שהוא פוגש ממצאים מדעיים המעידים כי עולמנו היה קיים גם לפני יותר מ 5770 שנה.
למעשה, ממצאים כאלו ממלאים את כל היקום. החל בממצאים גיאולוגיים, פרה-היסטוריים וארכיאולוגיים הנחשפים מתחת לפני האדמה, דרך תגליות ביולוגיות הקשורות במבנה הדנ"א והתורשה, וכלה במדידות אסטרונומיות המספרות לנו מתי נולדו הכוכבים ומתי הם אמורים לסיים את חייהם. מן העבר השני טוענת התורה, אמנם במשתמע ולא במפורש, כי עולמנו הוא בן 5770 שנה בלבד.
על המדוכה ישבו רבים וטובים. יש המוצאים את התשובה לשאלת גילו של העולם בשני הפסוקים הראשונים – "בראשית ברא..." וכן "והארץ היתה תהו ובהו..." הקודמים לתחילת מעשה הבריאה, ועל פיהם ניתן לטעון כי ה' בונה עולמות ומחריבן. יש המיישבים את המחלוקת על סמך חמשת ימי הבריאה שקדמו להופעת האדם. הם טוענים שהימים הללו נפרשו על פני מיליוני שנים תוך פירוש של 'יום' במובן של 'עידן'. יש גישות שמסבירות כי המדע טועה, ואחרים טוענים שאסור, מבחינה דתית, ללמוד מדעים. מנגד, יש המקלים ראש בסיפורי התורה ובחלקם מוותרים על האמונה. יש שנודדים לתחומי הפילוסופיה של המדע ותורת ההכרה ומיישבים את המחלוקת באמצעות הגדרה מחדש של מושגים כמו 'מדע', 'אמונה' ומה שביניהם. לא באתי לשפוט בין הטענות החשובות הללו ועוד אחרות שלא הוזכרו כאן. אציין רק כי לא נתקררה דעתי עד שלא פגשתי את הטיעון שיובא להלן, הנוטה מעט לצד תורת ההיגיון (לוגיקה) ומשום כך הוא ממוקד ביותר.
נתחיל, כרגיל, בהגדרת הבעיה (כמו שעמירם אומר: ניסוח נכון של השאלה הוא כבר חצי מהפיתרון). לפנינו אדם השואף לקבל את דברי התורה כולל פרשת בראשית. האדם פוגש ממצאים שונים. הוא חש אי נוחות ומועקה כי הוא סבור שקיימת אי התאמה בין הממצאים לבין פרשת בראשית. מה עליו לעשות? {אי התאמה: זה לא כמו שהוא ציפה}
זה ארבעים דקות לערך שהנוף הנשקף מחלון הרכבת לא משתנה כמעט. עוד ועוד שדות ירוקים, שוב ושוב עדרי כבשים צחורים החולפים לנגד עיני כמו בסרט. אני פונה אל המארח שלי ואומר משהו על הנוף המרגיע. "אנחנו כבר מזמן בתוך איזור התעשייה" הוא עונה, "מה שאתה רואה זה סרט המוקרן על הזגוגית". מתברר שחברת הרכבות שומרת על האווירה הנעימה ברכבת באמצעות הקרנת סרט תלת מימד בטכנולוגיית הולוגרפיה על החלונות. הצופה לא יכול להבחין האם האינפורמציה האופטית שנקלטה בעיניו עברה את החלון אחרי שעברה דרך של קילומטרים במרחבים הפתוחים (נוף 'אמיתי') או שמא היא מיוצרת על החלון עצמו (נוף 'מלאכותי'). בשני המקרים, האינפורמציה על החלון היא זהה והיא מתקדמת מהחלון והלאה באותו אופן עד שהיא מייצרת את אותה התמונה על הרשתית שבעיני הצופה.
"אני לא הייתי עושה זאת כך" - אני כמעט כועס – "אני הייתי משאיר חלון אמיתי... או אולי הייתי פשוט מכסה הכול בפלסטיק...".
"בוודאי, בוודאי..." – הוא עונה לי בסבלנות – "אבל אתה לא מנהל הרכבת..."
מבחינה לוגית, אם קיבלת את קיומו של בורא עולם, אל לך לחשוש מלקחת את הילדים לראות דינוזאורים במוזיאון. בורא עולם ברא את העולם עם חרסים וכתובות בתוך האדמה, עם שלדים של דינוזאורים ומאובנים עתיקים וכוכבים דועכים בשמיים. את שרשרת הדנ"א הוא ברא עם המון שאריות, טלאים ואזורים מיותרים, כלומר הבריאה היא לא תחילתה של האבולוציה. את אדם הראשון הוא ברא בגיל שלושים-ארבעים, היו לו קצת קמטים, שיער לבן, מחלות תורשתיות ואפילו היה לו טבור (זה המקום לציין כי כל הסיפורים בדויים). כמו את האדם, גם את העולם הוא ברא מבוגר ולא חדש. האבולוציה הייתה כבר באמצע הדרך. ייתכן כי אדם הראשון נברא עם זיכרון לא-ריק, עם אסוציאציות ואינסטינקטים. אולי הוא אפילו לא ידע שהוא הראשון. אולי זה אני.
