|
נזק שהוכח קיומו ולא הוכח שיעורו
מאת: ד"ר אינג' אברהם בן עזרא
תביעה בגין קיומם של ליקויי בנייה היא פעולה מורכבת, בה מגשש התובע – דייר שרכש דירה או בית – ביחד עם המומחה הממונה על ידו - באפלה, בודק, בוחן ומזהה אי התאמות וליקויים בתנאים לא פשוטים, בדרך כלל על פי מבחן התוצאה.
על פי מבחן התוצאה – מבלי לדעת אל-נכון מהן הסיבות האמיתיות שגרמו לקיום הליקויים ומבלי לדעת בוודאות מהי הדרך הכי יעילה לתקנם, כי התוכניות והנתונים הטכניים שברשות הדייר והמומחה שלו - הם חלקיים ולא מפורטים דיים.
על פי חוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973, חלה חובה על הקבלן/המוכר למלא את טופס המפרט ולצרפו לחוזה המכר. אמנם המפרט מכיל פרטים לא מעטים, אך רב הנסתר בו על הגלוי, שכן אי אפשר ללמוד מן המפרט מהו סוג הפרופיל של חלון האלומיניום ומהו סוג העץ שממנו מורכבות הדלתות. אי אפשר להבין מן המפרט איזה דגם קרמיקה יותקן במטבח ובחדרי השירות, וזולת גודל האריחים ולעיתים גם צבעיהם – אין במפרט מידע נוסף עליהם, לא סוגם ולא מקום ייצורם.
גם התוכניות שהדייר זכאי לקבל הן סכמתיות ומוגבלות. מדובר בתוכניות המכר אשר על פי חוק המכר דירות יש חובה לצרפן למפרט כחלק מחוזה המכר. אלו הן תוכניות כלליות, שאינן מלמדות דבר על סוג הזכוכית של הויטרינה ועל מבנה המעקה, על מיקום צנרת סמויה של חשמל, מים, ביוב ותקשורת ועל סוג ומבנה קונסטרוקציית העץ של גג הרעפים.
במצב זה, בו עיקר ומירב הפרטים נסתרים ובנוסף יש לקבלן אינטרס ברור שלא לגלותם, פועל ועובד המומחה הממונה על ידי הדיירים, זאת ועוד, גם מסמכים שוודאי שישנם בידי הקבלן – אינם ולא יגיעו לרשות הדייר, לרבות: אישורי מעבדה על התאמה או אי התאמה לתקן הישראלי של פריטים שונים בדירה, מסמכים המזהים את ספקי המוצרים וכמובן את סוג החומרים שנרכשו – שמא מלכתחילה נרכש ריצוף מסוג ב', ג' או פסולת כהגדרת התקן הישראלי מס' 6, בעוד שהובטח או שראוי לספק הוא ריצוף מסוג א'.
לא מדובר בדוגמאות בעלמא, אלא בתיאור מצב שכיח וקיים, ראה לדוגמא ע"א 90/ 38-25 א' אלברט ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: י' מרגלית, מ' סלוצקי, ח' אריאל, לא פורסם, מובא בספר "תכנון דירה כחוק" מאת א' בן עזרא בהוצ' "בורסי" תשס"ב, עמ' 359, להלן ציטוט מסעיפים 2 א', 3, לפסק הדין:
"2. הפגמים
המומחה ה' דימנט דן בחוות דעתו בשורה ארוכה של פגמים, שהועלו ע"י המערערים ואשר נדונו בחוות דעתו של המהנדס בן-עזרא. אעמוד על פגמים אלה ועל טענות הצדדים לגביהם.
א. הריצוף
סעיף הליקויים הרציני ביותר לפי שוויו הוא סעיף הריצוף.
המומחה ה' דימנט אומר בנושא זה דברים ברורים בחוות דעתו:
"תקן המרצפות – תקן מס' 6 – הנו תקן רשמי. צודק התובע ובמרצפות אכן קיימים פגמים, בחלק ניכר מהן השתמש היצרן באבן רכה בגוון חום. באבן נראים בקיעים, סדקים ושקעים. גודלם אמנם 8-4 מ"מ וגודל הפגמים אף הוא כזה, אך הם רבים ובולטים לעין. לדעתי שייכות מרצפות אלה לסוג ב'. בסוג זה כמות האגרגטים הרכים היא ללא הגבלה ומותרים סדקים ב-5 אגרגטים בכל מרצפת".
המומחה מביא בחוות דעתו הערכה כספית של עלויות פירוק הריצוף הקיים והנחת ריצוף חדש. להערכתו העלות לדירה מסתכמת בסך 4,030 ש"ח עבור החלפת הריצוף הקיים בריצוף חדש.
לצד האפשרות הנ"ל מביא המומחה מספר חלופות להחלפת הריצוף, כציפוי ביריעות p.v.c או ציפוי הרצפה הקיימת בשטיחי לבד חסיני שחיקה.
מתוך כל החלופות ממליץ המומחה על ציפוי הרצפות בשטיחי לבד, בעלות של 3,421 ש"ח לדירה. לדעתו זאת הדרך הנכונה לתיקון הנזק. משום מה קיבל השופט הנכבד חלופה זאת ולא הסביר כלל מדוע עשה כן.
3. אין מחלוקת על כך, שהמערערים היו זכאים למרצפות טובות ונקיות מפגמים, מה שמכונה בפי הבריות מרצפות מסוג א'. המומחה מתאר את המרצפות שסופקו כמרצפות עם פגמים ועם אגרגטים רכים במספר בלתי מוגבל. בנסיבות הנ"ל יש לראות את הריצוף במרצפות סוג ב' כאי התאמה במשמעות סעיף 11 (4) לחוק המכר, תשכ"ח."
מצוקתו של מומחה בית המשפט ניכרת מתוך פסק הדין – שלא לדבר על מצוקתו של המומחה מטעם התובעים – בבדיקה ובאבחנה של סוג הריצוף.
זאת, כאשר ישנם, או למצער - ראוי שיהיו בידי הקבלן, המסמכים החושפים את המוצר שנרכש, כמותו, מחירו וסוגו.
גם לגבי פגמים מסוג אחר – כגון: סדקים אלכסוניים במבנה שמקורם עלול להיות קיומם של ליקויים בביסוס, נבחנים ע"י המומחה בדרך כלל רק במבחן התוצאה, כי בדרך כלל אין כל נגישות לתוכניות הקונסטרוקציה של הבניין אשר הן אינן מצורפות לתוכניות המכר.
בית המשפט ער למגבלות אלו, מכיר ויודע כי חוות דעת מקצועית אינה יכולה להוות עבודת מחקר הנדסית לאור מגבלותיה כמבואר לעיל. בנוסף, יודע ביהמ"ש כי נותן חוות הדעת הוא בעל מקצוע (מהנדס, אדריכל, שמאי מקרקעין) שאינו כל-יודע אלא מן הסתם מומחה בתחומו הספציפי.
ברור כי היקף הליקויים שבהם ייתקל המומחה יהיה הרבה יותר נרחב מהתחום הספציפי של מומחיותו העיקרית, והיטיב להבהיר פער זה השופט ד"ר גבריאל קלינג בע"א 1171/89 זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, לא פורסם, מובא בספר "עדות מומחה" מאת א' בן עזרא בהוצ' "שי" עמ' 661, ולהלן ציטוט:
"מומחיותו של המומחה
6. עוד טוענת הנתבעת בהקשר לאיטום ובהקשרים אחרים, לחוסר מומחיותו של אינג' סרנה לקבוע דבר באותם תחומים.
הנתבעת אינה מציעה בפני בית-המשפט כל חלופה לסכומים שנקבעו על-ידי אינג' סרנה, וקבלת טיעונה צריכה היתה להוליך לאי-פסיקת סכום כלשהו בגין אותם ליקויים. זו תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת.
אולם לא רק בגלל המבוי הסתום שאליו מוליך טיעונה של הנתבעת ראוי לדחותו. אין הנתבעת חולקת על מומחיותו וניסיונו של אינג' סרנה בתחום הבניה. בעקבות דבריו הוא עצמו כי יש התמחויות מיוחדות בתחום הבנייה, טוענת הנתבעת כי באותם תחומים אין להיזקק לחוות-דעתו של אינג' סרנה.
כיום, אין קץ להתמחויות בתחומים שונים, ואין קביעה כי יש תת-התמחות שאינה מנת חלקו של מומחה, אומרת כי אין לקבל חוות-דעתו של אותו מומחה המתייחסת לאותן תת-התמחויות. כל המשמעות של קיומן של אותן תת-התמחויות היא שכאשר בפני בית-המשפט שתי חוות-דעת, אחת של המומחה הכללי והשנייה של מי שהתמחה בתחום צר יותר, עשוי בית המשפט ליתן משקל יתר לחוות-הדעת בתחומה של תת-המומחיות. אין מקום לקבוע כי קיומה של תת-התמחות שולל את האפשרות להיזקק לחוות-דעת של מי שאינו עוסק באותה תת-מומחיות.
לסיכום, אין ספק שאינג' סרנה חיווה-דעתו בנושאים שהם בתחום מומחיותו ובתחום עיסוקו, ואין כל מניעה כי בית-המשפט ישתית עליהם את קביעותיו."
לולא הגישה של פסק הדין הנ"ל, היה נדרש רוכש דירה לשכור לשירותיו מומחים רבים ושונים על מנת להגיע אל שלו ולמצות את זכויותיו המוקנות לו על פי חוק המכר (דירות). כך לדוגמא היה עליו להיעזר באדריכל בנושא הליקויים שהם תולדה של תכנון אדריכלי בניגוד לתקנות (כגון: צפיפות בחדרי השירות ביחס לנדרש בתקן 1205.3), היה עליו להיעזר גם במהנדס בניין בנוגע לסדקים ולטיב הטיח בדירה, בנוסף היה על מיודענו להיעזר במומחה לאיטום בגלל סימני הרטיבות, במומחה לבידוד אקוסטי, מומחה לצנרת, מהנדס חשמל, וגם שמאי מקרקעין ככל שליקוי מסוים אינו בר תיקון. גישה זו הייתה חוסכת זמן יקר מבית המשפט בכך שהייתה מונעת הגשת תביעות...
כאמור– בית המשפט מתחשב במצוקת התובע ובמגבלות המצב בו נתון הוא ומומחיו, וזה בא לידי ביטוי לא רק בהסכמה למומחה-על אחד, אלא גם בהלכה הפסוקה שלפיה בית המשפט מוסמך לאמוד את שיעורו של נזק ולפצות את הנפגע בהתאם לכך, גם כאשר התובע מוכיח רק את קיום הנזק מבלי להוכיח את שיעורו.
ראה לעניין זה את פסקי הדין הבאים:
1. ע"א 4218/90, חפציבה בע"מ נגד אלכסנדר וכרמן לחנר, בבית-המשפט העליון, שופטים: הנשיא מ' שמגר, א' גולדברג, י' מלץ, נפסק ביום 31.12.1992, פורסם בספר "עדות מומחה" הנזכר עמ' 459.
להלן ציטוט רלוונטי מפסק דין זה:
"אכן, המשיבים התקשו בהבאת חוות-דעת מומחה בנוגע לגובה הנזק שנגרם להם, אולם עובדת קיומו של נזק למשיבים היא ודאית. בנסיבות אלה, הסכום שנפסק להם כפיצוי על יסוד הערכה בשל עצם הבניה, איננו גבוה, ובוודאי לא במידה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור".
2. ע"א 1781/90, דרוקר זכריה בע"מ נגד ציון פרטוש ואח', פד"י מ"ז(2) 621 בבית-המשפט העליון. פסק-דין של הנשיא מ' שמגר והשופטים ד' לוין וג' בך. נפסק ביום: 21.4.1993.
להלן ציטוט רלוונטי מפסק-הדין:
"... המערערות טוענות כי נזקים אלו לא הוכחו, ואילו הקבלן מוסיף וטוען, שאפילו הוכחו הנזקים, הרי שיש להטיל את האחריות בגינם על החברה, ולא עליו.
נחה דעתי, שהוכח נזקם של המשיבים, פרט לנושא מגרש החנייה. בבית המשפט קמא הוצגו הראיות בקשר לנזקים האמורים, ונקבעו הממצאים בנוגע אליהם.
המדובר בנזקים שקשה לקבוע את שיעורם המדויק. ואמנם, מקום שהוכח קיומו של נזק, אך שיעורו אינו ודאי, אפשר עדין לפסוק פיצויים על דרך של אומדן כללי, וכך עשתה השופטת".
3. ת"א 19730/03 הרוש ברוך ורביטל נ' ריג'י חב' לבניין בע"מ, בית משפט השלום בחיפה, שופט: י' וגנר, פסק דין מיום 24.1.07, לא פורסם, מובא בהמשך.
להלן ציטוט רלוונטי מפסק הדין:
"ב. ירידת ערך הדירה:
בחוות דעתו המומחה התייחס למספר אי התאמות שהתגלו בדירה (סעיפים א.6.6 – ד.6.6. לחוות הדעת). המומחה קבע כי אי התאמות אלה מחייבות הערכת שמאי לגבי הורדת ערך הדירה. מאחר ולא היתה בפני חוות דעת של שמאי להערכת ירידת הערך, אני סבור כי יש לפצות את התובעים בגין אי התאמות אלה, על בסיס אומדנה. בנסיבות המקרה שלפני, ובהתחשב בכך שלא הייתה בפני חוות דעת מטעם התובעים לעניין ירידת הערך לה הם טוענים, אני סבור כי פיצוי בסך 7,000 ש"ח הינו הפיצוי הראוי עבור ראש נזק זה."
לסיום פרק זה יש לציין כי לא בכל מקרה ננקטת על ידי בתי המשפט בישראל הלכה זו של זיכוי באומדנה גם לגבי פריטים ששיעור נזקיהם לא הוכח, אך לאור הרקע כמבואר בחיבור זה, ראוי בהחלט לממש הלכה זו למעשה.
בתי המשפט
בית משפט השלום חיפה א 019730/03
בפני: כב' השופט יעקב וגנר
תאריך: 24/01/2007
בעניין:
1 . הרוש ברוך
2 . הרוש רביטל
ע"י ב"כ עו"ד רז דורון
התובעים
- נ ג ד -
ריג'י חב' לבניין בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יונאי משה
הנתבעת
פסק דין
1. התובעים, הגישו תביעה זו כנגד הנתבעת לפיצויים בגין ליקוי בניה. התובעים רכשו מבני הזוג חריש דירה המצויה ברח' מעלה נוף 13 בטירת הכרמל (להלן: הדירה). בני הזוג חריש רכשו את הדירה מהנתבעת על פי חוזה מכר אשר נחתם ביום 18.12.95 (נספח א' לכתב התביעה). ביום 12.09.02 נחתם חוזה המכר (נספח ב' לכתב התביעה) בין בני הזוג חריש לבין התובעים, ובו רכשו התובעים את הדירה מבני הזוג חריש, כאשר אלה האחרונים הימחו את כל זכויותיהם בדירה וברכוש המשותף לתובעים.
לטענת התובעים משגילו כי בדירה קיימים ליקויים רבים פנו לנתבעת בבקשה לתיקון הליקויים, אולם ללא הואיל. מכאן התחילה מסכת של שליחת מכתבים ופניות בע"פ לנתבעת בבקשה לתיקון הליקויים אך אלה לא תוקנו כראוי או לא תוקנו כלל. לחיזוק עמדתם הגישו התובעים חוות הדעת מטעמם מיום 29.5.03 שנערכה ע"י המהנדס גיא סגל (נספח ג' לכתב התביעה), אשר העריך את הליקויים בדירת התובעים בסכום של 73,915 ₪ נכון ליום מתן חוות הדעת. המהנדס גיל סגל לא כלל ירידת ערך של הדירה בסכום זה. בנוסף התובעים טוענים לליקויים נוספים שאינם ממוצים בחוות הדעת, כמו כן להוצאות בגין דיור חלופי, הובלה ופינוי וכן בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם לטענתם. סכום תביעתם, נכון למועד הגשתה עמד על סך 107,300 ₪
2. הנתבעת כפרה בטענות התובעים ובאחריותה לליקויים הנטענים שהוכחשו אף הם ולפיכך גם גובה הנזק הנטען שנוי במחלוקת בין הצדדים. הנתבעת טענה תחילה בכתב ההגנה, כי בינה לבין התובעים אין כל יריבות, שכן היא מכרה את הדירה לבני הזוג חריש ולא לתובעים. בסיכומיה, הנתבעת לא חזרה על טענתה להעדר יריבות אולם חזרה וכפרה בטענות התובעים, בקיומם של ליקויים ובאחריותה לתקנם. לחיזוק עמדתה צירפה הנתבעת את חוות הדעת של המהנדס ושמאי המקרקעין, גיל לזר, מיום 18.1.04.
3. לנוכח חילוקי הדעות בין הצדדים מינה בית המשפט מומחה מטעמו, המהנדס עודד לוברמן (להלן: "המומחה"), אשר בדק את הדירה והעריך את שווי הליקויים בחוות דעתו המפורטת מיום 17.9.05 בסך של 22,260 ₪ בצירוף מע"מ. המומחה נשאל שאלות הבהרה ע"י ב"כ הצדדים והשיב עליהן. מחוות הדעת ומתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי יש להוסיף עבור תיקון חלון חדר ההורים 150 ₪ (תשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 22.12.05) כמו כן, העלויות בהן נקב בחוות הדעת הן עלויות תיקון של קבלן. במידה והתובעים יבצעו פיקוח מטעמם וביצוע העבודה ע"י מספר קבלנים, יש להוסיף לסכום שקבע 30%.
4. ככלל יעדיף ויקבל בית המשפט המלצות המומחה מטעמו על פני המלצות של חוות דעת מטעם הצדדים. (ראו ע"א 5602/03 סגל ואח' נגד שיכון ופיתוח בישראל בע"מ (פורסם באתר פסקדין) וכן ת.א. 1188/02 (שלום ב"ש) אודסקי ואח' נגד פ.א.ארבן בע"מ (פורסם באתר פסקדין)). במקרה שבפני לא מצאתי לסטות מהכלל האמור, אולם מצאתי לנכון להכריע במספר נקודות עליהן חלוקים הצדדים:
א. ציפוי טיח לא תיקני בממ"ד:
בתשובתו לשאלות ההבהרה בנוגע לציפוי הטיח בממ"ד ענה המומחה מטעם בית המשפט כי לא בדק האם היה שימוש ברשת שריון, היות ולא ניתן לקבוע האם היה שימוש ברשת שכזאת ללא פירוק חלק מהטיח. התובעים ביצעו בדיקה כאמור במעבדה לחומרי בניין ותוצאותיה מראות כי לא נתגלתה רשת שריון (ראה: נספח ז' לתצהירי התובעים). בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 22.12.05 קבע המומחה כי עלות הבדיקה והתיקון של הליקוי, במידה ויתגלה, עומדת על סך של 8,200 ₪ + מע"מ. מאחר ושוכנעתי בקיומו של הליקוי הנ"ל , יש להוסיף סכום זה, לפיצוי עבור ליקוי הבנייה, כאשר הוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.12.05.
ב. ירידת ערך הדירה:
בחוות דעתו המומחה התייחס למספר אי התאמות שהתגלו בדירה (סעיפים א.6.6. - ד.6.6. לחוות הדעת). המומחה קבע כי אי התאמות אלה מחייבות הערכת שמאי לגבי הורדת ערך הדירה. מאחר ולא הייתה בפני חוות דעת של שמאי להערכת ירידת הערך, אני סבור כי יש לפצות את התובעים בגין אי התאמות אלה, על בסיס אומדנה. בנסיבות המקרה שלפני, ובהתחשב בכך שלא הייתה בפני חוות דעת מטעם התובעים לעניין ירידת הערך לה הם טוענים, אני סבור כי פיצוי בסך 7,000 ש"ח הינו הפיצוי הראוי עבור ראש נזק זה.
כעת אעבור ואסקור בתמצית את עיקר המחלוקות הנוספות שבין הצדדים.
תיקון הליקויים מול פיצוי:
5. קיימת מחלוקת בשאלה האם יש לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים עליהם הצביע מומחה בית המשפט, או שיש לפצות את התובעים כספית בגין הליקויים. הנתבעת טוענת שהיא היתה מוכנה ושהיא עדיין מוכנה לתקן את כל הליקויים. לטענתה יש לה זכות לתקן כל ליקוי שבית המשפט אישר וקבע שנמצא באחריותה.ו שקלתי את טענות הצדדים ונראה כי אין לאפשר בשלב זה תיקונים ע"י הנתבעת.
סעיף 4ב לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 קובע את זכות התיקון של מוכר הדירה:
"...התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר...".
בע"א 472/95 "זכריה זלוצקין נגד דיור לעולה בע"מ" פ"ד נ(2) 868 נקבע:
"אמנם, במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על-פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית"
הנה כי כן גם החוק וגם הפסיקה מכירים בזכותו של מוכר הדירה לתקן את הליקויים בעצמו, אך זכות זאת אינה מוחלטת, על מנת שיהיה זכאי לתקן את הלקויים בעצמו על המוכר להודות בקיום הליקויים ולהראות נכונות רצינית לתקנם. במקרים בהם ניתנה למוכר הזדמנות סבירה לתקן את הליקויים, ניתנה לו הודעה על קיומם אך הוא לא טרח לתקנם, ניסיונות התיקון לא צלחו, או כאשר תיקון הליקויים כרוך בפיקוח צמוד, תועדף הזכות לפיצוי כספי של הדייר.
סבורני כי במקרה שבפני, כאשר המטרה היא להביא לסיום את הסכסוך שבין התובעים לבין הנתבעת, אין לאפשר עוד לנתבעת לתקן את הליקויים בעצמה. מה גם שכיום אין כל אמון בין הצדדים. זאת ועוד סביר להניח שאם הנתבעת תתקן את הליקויים הסכסוך יימשך וכן כי תיקון הליקויים ע"י הנתבעת יחייב פיקוח צמוד ע"י בית המשפט והתיק לא יסתיים.
נזק בלתי ממוני (עוגמת נפש):
6. התובעים טוענים כאמור, לנזק בלתי ממוני בגין עוגמת נפש וסבל שסבלו בגין הפרשה והצורך בתיקון הליקויים. הנתבעת מכחישה את טענות התובעים וטוענת כי רוב הליקויים שנטענו מלכתחילה לא קיימים או שתוארו באופן מופרז ועל כן לא נגרמה כל עוגמת נפש. שקלתי את טענות הצדדים.ב
בע"א 611/89 - דרוקר זכריה חברה קבלנית נ' ויקטור נחמיאס. פ"ד מו(2), 60 נקבע:
"אין כל יחס ישר בין הסכום הנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה. הדוגמא הטובה ביותר לכך הוא נושא הרטיבות. לעיתים ניתן לתקן ליקוי זה בסכום זעום, אולם הנזק בביצוע לקוי, או באי תיקון האיטום, והסבל ועוגמת הנפש - יכולים להיות עצומים".
לפיכך העובדה שיש פער בין סכום התובענה לסכום שקבע המומחה מטעם ביהמ"ש לבדו אינו מצדיק שלילת פיצוי בגין נזק לא ממוני. בנסיבות העניין מצאתי כי יש לפסוק לתובעים בגין הנזק הלא ממוני (הטרדה ועוגמת הנפש ואבדן ההנאה), סך של 3,500 ₪ להיום.
דיור חלופי:
7. לאחר שבחנתי ושקלתי את הדברים אני סבור כי אין מקום להעניק לתובעים פיצוי בגין דיור חלופי.
כמו כן, אני דוחה את יתר טענותיהם של הצדדים מאחר ולא הוכחו כדבעי ולהנחת דעתי.
התוצאה:
8. סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
בגין ליקויי הבנייה סך של 28,938 ₪ (22,260 ₪ + 30% פיקוח ע"י התובעים וביצוע העבודה ע"י מספר קבלנים) בצירוף מע"מ ריבית והפרשי הצמדה מיום חוות הדעת של המומחה עודד לוברמן, 17.9.05.
סך נוסף של 10,855 ₪ (8,200 ₪ + 150 ₪ + 30% פיקוח ע"י התובעים וביצוע העבודה ע"י מספר קבלנים) בצירוף מע"מ ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן תשובתו של המומחה עודד לוברמן, לשאלות ההבהרה - 22.12.05.
7,000 ₪ בגין ירידת ערך, כאשר הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
3,500 ₪ בגין הנזק הלא ממוני, כאשר הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
לסכומים יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בצירוף מע"מ וכן 35% מהוצאות המשפט.
כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום.
לבסוף הערה: בתיק בית המשפט לא נמצאו שאלות הבהרה מצד התובע והתשובות מצד המומחה. אלה נשלחו בפקס ביום 23.1.07, ע"י ב"כ התובע לאחר שהורתי לפנות אליו טלפונית בעניין זה. דבר זה איפשר מתן פסק הדין במועד.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום ה' בשבט, תשס"ז (24 בינואר 2007). יעקב וגנר, שופט
2007
|
