| סף מוגבה מזכה את הדיירים בפיצוי
מאת: ד"ר אינג' אברהם בן עזרא
בית משפט השלום אשר דן בתביעה בגין ליקויי בנייה מינה מומחה מטעמו, ובעניין הסף המוגבה במעבר בין חדר לגג מרוצף – סף הנועד לחסימת מעברי רטיבות לדירה – סבר המומחה כי לא מדובר בליקוי המזכה את הדיירים בפיצוי בין פיצוי בצורת הסרת הסף ובין פיצוי כספי כלשהו. בית המשפט סבר אחרת, וקבע בפסק דינו כי מדובר בליקוי המזכה את הדיירים בפיצוי, בניגוד לדעתו של המומחה שמונה על ידו. על כך הוגש ערעור - ע"א 05 / 3276 וד נזרי נ' אוניל בניה בע"מ בית המשפט המחוזי בתל אביב. [פדאור 07 (37) 552 ], שבו תוארה פסיקת בית המשפט קמא כדלקמן:
"סף מעבר מוגבה-
ליקוי נטען זה מתייחס לקיומו של סף מוגבה, בגובה כ- 20 ס"מ, ביציאה מחדר המגורים לגג המרוצף. בהקשר זה בחן בית המשפט קמא את חוות דעת המומחה מטעמו, שקבע כי זהו "מצב בלתי מקובל ולא רצוי המהווה מכשול וסכנה וזאת בצד היתרון הנובע ממנו בשיפור האיטום". כמו כן, הפנה בית המשפט קמא לעדותו של אדר' זרובבל מטעם המשיבה 1, לפיה טען שתכנן סף נמוך יותר, ובמסגרתה אף הודה כי הסף שנבנה "לא נראה לי סביר זה נראה גבוה מידי וזה גם רחב מידי". בהסתמך על עדויות אלה מצא בית המשפט קמא כי מדובר באי התאמה, כי הבניה בניגוד לתכנון אף עולה כדי רשלנות, וכי יש לתקן את המפגע הבטיחותי. בקביעה לפיה יש לתקן את הסף דחה בית המשפט את עמדת המומחה מטעמו, שסבר כי בסופו של יום עדיף להשאיר את הסף כפי שהוא.
באשר לגובה הפיצוי, קיבל בית המשפט קמא את אומדן המומחה מטעם המערערים, בהעדר נתון אחר לסתור".
בית המשפט שבערעור קבע את דעתו בסוגיה זו כדלקמן:
"המערערת שכנגד סבורה כי בית המשפט קמא צריך היה לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעמו, להפחית את סכום הפיצוי בגין הריצוף ב- 585 ₪, ולא לזכות את המערערים בפיצוי בגין הסף המוגבה ודלת היציאה למרפסת. בהמשך לכך, טוענת המערערת שכנגד כי ממילא אין מקום לזכות את המערערים בפיצוי בגין נזק לא ממוני.
אמנם, ראוי לעודד מנגנון זה של מינוי מומחה מטעם בית המשפט, המאפשר לשופט להיעזר בבעל מקצוע אובייקטיבי נעדר נגיעה לענין הנדון ולבעלי הדין (ע"א 680/87 המגן חברה לביטוח נ' אליהו פ"ד מו (4) 154, 160). ברם, אין על בית המשפט חובה להישען על עדות המומחה דווקא, ובסופו של דבר בית המשפט הוא המכריע גם בעניין שבמומחיות. חוות דעת מומחה דינה כדין כל ראיה הנתונה להערכה ולביקורת של בית המשפט, ואין בית המשפט חייב לקבלה על כל מרכיביה (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ פ"ד מז (5) 114, 128; ד"נ 20/85 בחרי נ' פדלון פ"ד לט (4) 463).
בפסק דינו, נימק בית המשפט קמא מדוע בחר שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעמו בנקודות אלה. כך, בדחותו את דרישת המשיבות להפחית את הפיצוי ב- 585 ₪, התייחס בית המשפט להתנהלות הצדדים. ברי כי הדבר אינו מעניינו של המומחה, אולם בית המשפט רשאי להביא שיקול מעין זה בחשבון. כמו כן, קביעת בית המשפט קמא שיש לתקן את הסף המוגבה אמנם ניתנה בניגוד להמלצת המומחה מטעמו, אולם אין לומר שהיא ניתנה בחלל הריק. המומחה מטעם בית המשפט הגדיר את הסף המוגבה "כמצב בלתי מקובל ולא רצוי המהווה מכשול וסכנה", ואדר' זרובבל מטעם המשיבה 1 הודה כי תכנן סף שמידותיו קטנות יותר, וכי המידות הנוכחיות בלתי סבירות. בנסיבות אלה, אין יסוד להתערב במסקנת בית המשפט קמא, לפיה החריגה מהתכנון מהווה רשלנות שעל המשיבות לשאת בעלויות תיקונו, וכן אין הצדקה להתערב בסכום הפיצוי שנפסק".
המסקנות מפסק הדין הן כי בית המשפט לא חייב לאמץ את דעתו המקצועית של המומחה שמונה על ידי ויכול – אף צריך – להפעיל שיקול דעת ענייני, ובנוסף, סף מוגבה אף שייעודו העיקרי הוא איטום – מהווה מכשול ואי התאמה המזכה את הדיירים בפיצוי, אפילו כשמדובר כבמקרה זה ביציאה אל גג מרוצף, קל וחומר במעבר בין סלון למרפסת סלון.
קביעה זו תואמת את הוראות התקן 1629 כמו גם תקן 1752 לפיהם יש פתרון של סף למניעת מעברי הרטיבות לדירה ללא הגבהה כלל.
23 דצמבר 2007
|
