עומקו של המשטח האופקי
מאת: ד"ר אברהם בן עזרא
על פי תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל – 1970 שיכונו להלן: "התקנות"), אלו ההוראות לעניין משטח אופקי [פודסט] בחדר מדרגות, כאשר חדר מדרגות אינו מצטמצם רק לחדר מדרגות בבית משותף ו/או בבניין ציבורי, אלא הוא גם בתוך דירה [מדרגות פנימיות].
ככלל,יש לדעת כי כאשר התקנה בה מדובר אינה מוגבלת, מסויגת, מותנית – אין כל הגבלה ואין שום סייג לגביה, שאינו כתוב במפורש בתקנות.
ואלה ניסוחי התקנות:
“3.37 משטח אפקי בחדר מדרגות (פודסט)
(א) העומק של משטח אפקי בחדר מדרגות הנמדד בין מישור ציפוי הקיר המוצב במקביל וממול למדרגה הקרובה ביותר ובין האף של אותה מדרגה (להלן בסעיף זה - עומק), לא יפחת מרחבן המינימלי של המדרגות, ובשום מקרה לא יפחת מ1.00 מ'.
(ב) העומק של משטח אפקי שבין שני מהלכי מדרגות הנמשכים בכיוון אחד - אם המהלך העליון מכיל יותר מ-9 מדרגות - לא יפחת מ-1.20 מ'; בסעיף קטן זה, "עומק" - המרחק האפקי בין אפי שתי המדרגות הגובלות עם המשטח האפקי.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א) העומק במדרגות פנימיות בדירה יכול שיפחת מ-1.00 מ'”.
ובנוסף:
"3.41 משטח אפקי בגמר מהלך המדרגות
אם המדרגה העליונה או התחתונה במהלך מדרגות גובלת עם דלת הנפתחת אל חדר מדרגות, ייבנה משטח אפקי לפני הדלת האמורה."
דומה לכאורה כי מדובר בתקנות ברורות וחד משמעותיות, אלא שבכל זאת יש פרשנויות שונות, שמא מתוך שיקולים זרים, הבאות להמעיט בתוקף התקנה כדי לא להכביד מדיי על מי שמקל בה ראש.
בטרם בדיקת הפרשנות המקלה בעניין משטח אופקי בחדר מדרגות, ראוי ללמוד מהו דברו של בית המשפט העליון בעניין זה, ולהלן ציטוט מתוך ע"א 00 / 7298 בסט דוד סמואל נ' חממי עזרא 07 (27) 586 ]:[פדאור
“54. משטחים אופקיים בחדר המדרגות: דין טענת האחים חממי והאדריכל הן באשר לעצם חיוב זה והן לגובה סכום החיוב - להידחות. תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970, קובעות באשר למשטח אופקי בחדר מדרגות (פודסט), כי " (א) העומק של משטח אופקי בחדר מדרגות הנמדד בין מישור ציפוי הקיר המוצב במקביל וממול למדרגה הקרובה ביותר ובין האף של אותה מדרגה (להלן בסעיף זה - עומק), לא יפחת מרחבן המינימאלי של המדרגות, ובשום מקרה לא יפחת מ-1.00 מ'".
עפ"י סעיף 7.00.08 בתוכניות האדריכליות במקרה דנא, הרוחב המינימאלי של המדרגות הוא 110 ס"מ ולכן הרוחב המינימאלי הנדרש בענייננו הוא 110 ס"מ. אלא שבפועל נמדדו מידות שבין 93 ל-104 ס"מ.
המומחה זלינגר קבע, כי המידות בתוכניות האדריכליות מתייחסות למידות נטו, כלומר מבלי התחשבות בעובי ציפוי הקירות. מקובלת עלי המסקנה המעוגנת הן בחוות דעתו של המומחה זלינגר והן בתקנות, כי הרוחב המינימאלי הנדרש הוא 110 ס"מ וכי רוחב זה צריך לכלול גם עובי הציפוי. שתי סיבות הגיוניות מוליכות למסקנה זו! האחת, רוחב המשטח האופקי, שהוא המשך של המדרגות, צריך להיות כרוחב המדרגות, שכן היצרות המשטח האופקי לאחר המדרגות עלולה ליצור פגם אסטטי. שנית, אין זה הגיוני שמתקין התקנות ישאיר את שאלת רוחב המשטחים האופקיים כשהיא מותנית בעובי חומר הציפוי, אשר משתנה מעת לעת. לפיכך, יש לקבוע כי הרוחב הנקוב בתקנות הוא רוחב מינימאלי הכולל את חומר הציפוי.
המערערים טענו כי הליקוי בנושא זה מצוי כולו בתחום אחריותו של האדריכל שלא לקח כאמור בחשבון את עובי הציפוי (ראה הודעת ערעור מתוקנת מיום 2.2.06). המומחה זלינגר סבר כי האחריות מוטלת בשיעור של 1/3 על האדריכל ו-2/3 על המערערים. בית-משפט קמא אימץ קביעה זו והחלטתו מנומקת ומתייחסת לכל החומר הרלוונטי שהיה בפניו (לרבות חוות הדעת של האדריכל שילה מטעם האדריכל). על סמך אותו חומר הגיע בית-משפט קמא למסקנה כי חריגת התכנון הייתה בשיעור של 4 ס"מ פחות מהמותר, והחריגה שמעבר לכך היא חריגת קבלת שמעבר לסביר."
מפסק דין זה אפשר ללמוד כי עומק המשטח האופקי לא יפחת מרוחב המדרגות, וכי מדובר בכל מקרה במידות נטו, בין הציפויים, ולא במידות בבנייה, כי – כאמור בפסק הדין - “אין זה הגיוני שמתקין התקנות ישאיר את שאלת רוחב המשטחים האופקיים כשהיא מותנית בעובי חומר הציפוי".
במאמר מוסגר ייאמר כי ההקלה של בית המשפט בעניין התרה לכאורה של סטייה של 4 ס"מ – היא הקלה שאינה בסמכותו של בית המשפט כלל ועיקר, מפני שבית המשפט אינו מוסמך להקל בשום דרישה הקבועה בתקנות או בתקנים.
ראה בעניין זה את דברי כב' השופטת צפורה ברון בת"א 922/95 סלומון נ' שו"פ, 96.בית המשפט המחוזי בתל אביב, לא פורסם, מובא בספר "ליקויי בנייה" כרך א' מאת א' בן עזרא בהוצ' “בורסי" עמ'
הטענה שהועלתה על ידי מומחה שהתמנה ומתמנה על ידי בית המשפט, בעניין עומקו של המשטח האופקי, היא כי מכיוון שבסעיף 3.37 (ג) כתוב כי בתוך דירה אפשר שעומק המשטח האופקי יקטן מ- 1 מ', משמעות הדבר היא כי מותר שעומק הפודסט יקטן בתוך דירה מרוחב המדרגות.
פרשנות זו היא שגויה, עלולה להטעות ובלתי הגיונית, אף מעבר לכך, מובילה לידי אבסורד. מקורה של פרשנות זו הוא בניסוח בלתי זהיר של מחוקק המשנה, אך מכאן ועד להגעה למסקנה הקיצונית לפיה מותר שעומק הפודסט יקטן מרוחב המדרגות – ארוכה הדרך. [יותר נכון לומר: אין דרך].
ראשית, נאמר במפורש בפסק הדין המצוטט לעיל של בית המשפט העליון תוך הבאת נימוק, כי "שתי סיבות הגיוניות מוליכות למסקנה זו! האחת, רוחב המשטח האופקי, שהוא המשך של המדרגות, צריך להיות כרוחב המדרגות, שכן היצרות המשטח האופקי לאחר המדרגות עלולה ליצור פגם אסטטי”. לאמור, ולו גם בזכות הצורך להימנע מפגם אסתטי – לא יקטן עומקו של המשטח האופקי מרוחב המדרגות, קל וחומר שמדובר בליקוי בטיחותי.
שנית, ההתניה האמורה בתקנה [“על אף האמור בסעיף קטן (א) העומק במדרגות פנימיות בדירה יכול שיפחת מ-1.00 מ'”] - אינה חלה על התנאי שלפיו עומק המשטח האופקי גדול מרוחב המדרגות, אלא רק על התנאי שלפיו עומק המשטח האופקי לא יפחת מ- 1 מ', וזאת מפני שבתקנה 3.34 יש דרישה כי רוחב המדרגות הפנימיות בתוך דירה לא יקטן מ- 80 ס"מ, והרי לו לא הייתה באה לעולם תקנה 3.37 (ג) – היה נשאר תנאי כי בתוך דירה, רוחב המדרגות 80 ס"מ לפחות אך ...עומק המשטח האופקי 1 מ' ולא 80 ס"מ כרוחב המהלך, תנאי מיותר ובלתי הגיוני.
שלישית, אם נקבל את הפרשנות לפיה על סמך סעיף 3.37 ג' העומק של המשטח האופקי במדרגות פנימיות בדירה יכול שיפחת מ-1.00 מ', נגיע לאבסורד לפיו עומק המשטח האופקי יכול להיות בתוך דירה 40 ס"מ או כל מידה אחרת, דבר שלא נכון, שגוי ומטעה.
הפעלת ההיגיון על הפרשנות ובמיוחד כדי לברור את הפרשנות הראויה, היא דרך המשפט, בה נהגה גם השופטת דבורה ברלינר בפסק הדין המצוטט בקובעה על דרך ההיגיון כי רוחב המשטח האופקי הוא הרוחב בין הציפויים.
לאור האמור לעיל, המסקנה האחת היא כי עומק המשטח האופקי לעולם יהיה במידתו לכל הפחות כרוחב מהלך המדרגות.
02/06/08
