מאת: יעקב כהן
"בראשית ברא אלהים את השמיים ואת הארץ"
הפרשה הראשונה בספר בראשית פותחת בסיפור בריאות העולם שנברא בעשרה מאמרות.
פתיחת הפרשה מעוררת שאלות - מהי המטרה העיקרית לשמה הובא סיפור בריאת העולם? האם כדי לספק מידע על בריאת העולם? האם בא תאור ששת ימי בראשית כהקדמה לקביעת יום השבת כיום קדושה ומנוחה? ואולי הכוונה היא לגלות לנו דבר מה על מהותו של בורא עולם?
לפי התפיסה היהודית סיפור הבריאה אינו בא לתת עובדות, ואין זה מתפקידו לספק אינפורמציה על בריאת העולם ולענות על שאלות מדעיות. השאלה אם העולם נברא או לא כלל אינה קיימת. על פי ההשקפה היהודית, הידיעה כי העולם נברא קיימת כבר בתודעה עוד לפני שמתחילים לקרוא את התורה. אנו יודעים זאת ידיעה מוקדמת משום שקהל היעד של התורה הוא עם ישראל, שאצלו כבר קיימת הידיעה המוקדמת כי העולם נברא.
אציין שלא מצאנו מפרש שלדידו, כדי שהאדם יקבל על עצמו תורה ומצוות- עליו לדעת תחילה את מעשה בריאת העולם- ולא בכדי, נמצאנו למדים כי אין תלות בין ידיעת מעשה הבריאה לבין קבלת עול מלכות שמיים וקיום המצוות.
התורה אינה באה ללמדנו דבר בידיעת מהותו של בורא עולם שהרי "לית מחשבה תפיסה ביה כלל" וכבר אמרו: "לו ידעתיו - הייתיו". לדעת את ה' מתפרש באופן אחד בלבד – להאמין בה'. רמז לדברים אנו מוצאים כבר באות הראשונה בה פותחת התורה.
האות ב' –
סגורה היא משלושה כיוונים - מלמעלה, מאחור ומלמטה- ופתוחה היא לפנים וכן יש לה עוקץ בולט כלפי מעלה ועוקץ בולט לאחור (ראה בכתב תיקון סופרים). רוצה לומר כך הוא האדם – אינו יכול לדעת מה מהות הבורא שלמעלה ממנו, אינו יכול לדעת מה קדם לבריאת העולם ואינו יכול להבהיר מה תכלית הבריאה שלמטה ממנו לחיזוק אמונתו. בפני האדם פתוח רק הלפנים כלומר מיום היוולדו פתוח בפניו עתידו שנתון לבחירתו. העוקצים מלמעלה ומאחור באים לעודד את האדם ולהדגיש בפניו שבידיו הבחירה לנטוע את דרכיו בהכוונה של מעלה דהיינו תורה שהיא "עץ חיים למחזיקים בה" וכן להישען ולהיאחז במעשיו במה שקדם לו בבחינת "זכור ימות עולם בינו שנות דר ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך"
עיון בפרשה מגלה שהנושא העיקרי הינו בריאת האדם וקורותיו משעה שנברא וכל היתר משמש כהקדמה וכסיפור רקע. איני בא חלילה להמעיט בחשיבות מילה כל שהיא מהתורה, כבר כתב הזוהר שלא באה התורה לספר סיפורים בעלמא וכל מילה באורייתא קדישא (בתורה הקדושה) היא בגדר "מילין עילאין". הדברים האמורים במאמר אף ממחישים לנו חשיבותה של כל אות וזאת כבר במילה הראשונה בתורה.
כל כתבי הקודש- לרבות סיפור הבריאה- דנים במעמדו של האדם מול האלוהים מבחינת חובותיו, דבר המוצג בצורת מצוות, חוקים, סיפורים שירה וכו'.
יובא להלן ממדרש אותיות דרבי עקיבא ובו לימוד הנהגת מידת הענווה:
"בראשית ברא. אמר רבי עקיבא: אלו עשרים ושנים אותיות שבהן ניתנה כל התורה כולה והן חקוקין בעט שלהבת על כתר נורא של הקב"ה. בשעה שביקש לבראות את העולם, ירדו ועמדו לפני הקב"ה, זה אמר לפניו בי תברא את העולם, וזה אומר לפניו בי תברא את העולם, בתחילה נכנס תי"ו לפניו ואמר לפניו ריבונו של עולם, רצונך שתיברא בי את העולם, שבי אתה עתיד ליתן תורה לישראל על ידי משה, שנאמר "תורה ציווה לנו משה". השיב הקב"ה ואמר, לאו, מפני שאני עתיד לעשות בך רושם על מצחות האנשים שנאמר "והיתוית תי"ו" [יחזקאל ט' ד' "ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תיו של דיו על מצחות שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה" – י"כ]. מיד יצא מלפניו בפחי נפש. ואחר כך נכנס שי"ן וכן כל אות ואות. ואחרי כולן נכנס בי"ת ואמר לפניו ריבונו של עולם, רצונך שתיברא בי את העולם, שבי אומרים בכל יום "ברוך ה' לעולם אמן ואמן". השיב הקב"ה, הן, ברוך הבא בשם ה'. מיד קיבלו הקב"ה וברא בו את העולם בבי"ת, שנאמר "בראשית ברא". ואל"ף, כיוון שראה את הקב"ה שקיבל ממנו לברוא את העולם, עמד לו לצד אחד ושתק, עד שקרא לו הקב"ה ואמר לו, אל"ף, מפני אתה שותק ואין אתה אומר לי כלום?. השיב אל"ף ואמר לו, ריבונו של עולם, מפני שאין בי כח לאמר לפניך כלום, שכל האותיות מחושבין במניין מרובה, ואני במניין מועט, בי"ת בשתיים, גימ"ל בשלושה, וכן כולם, ואני באחד. השיב הקב"ה ואמר לו, אל"ף, אל תתירא, שאתה ראש לכולם כמלך. אתה אחד ואני אחד והתורה אחת, שאני עתיד ליתן בך לעמי ישראל, שנאמר: "אנוכי ה' אלוהיך".
האות א', שלא באה בפני הקב"ה לבקש את כבודה, מהווה דוגמא להנהגה של מידת הענווה הלכה למעשה- וזאת כדוגמת השמש, שעשתה תפקידה מבלי להגיב על דברי הלבנה "אין שני מלכים יכולים לשלוט בכתר אחד" (בראשית א' ט"ז, פירוש רש"י), וראה גם את דברי הרמב"ם בפרק שני בהלכות דעות, משנה ג' בהתייחסו, בין השאר, למידת הענווה ובסיום אותה משנה הרמב"ם מגדיר את דרך הצדיקים – "ודרך הצדיקים הם עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינם משיבין, עושין מאהבה ושמחים ביסורים. ועליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
הבאתי טיפה מן הים מדברי התורה האמורים בפרשת בראשית. יהי רצון שהקב"ה ייטע תורתו בלבנו ולא ימוש ספר התורה מפינו ומפי זרעינו עד עולם. אמן כי"ר.
16/10/2009
