מאת: יואל בן עזרא, מהנדס אזרחי
בבית משפט השלום בחיפה, נמחקה על הסף תביעתם של חברת שיכון עובדים בע"מ ואח' כנגד בן עזרא מתכננים ויועצים (המהנדסים אברהם ויואל בן עזרא) ושלושה דיירים. השופט אייל דורון קבע כי מדובר בתביעה מסוג אשר גורם לפגיעה בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד שמעמדה מורם במקצת מזכויות יסוד אחרות.
* * *
בין ציבור רוכשי הדירות, לבין חברה קבלנית- קיים פער גדול ומהותי. ביחס לחברה קבלנית- הדייר הוא דל אמצעים, ניסיון וידע בתחומי הבנייה והמשפט. לא רק זאת, ועוד- הדייר הינו לקוח של החברה הקבלנית, אשר אחראית להשלמת הבנייה ולתיקון ליקויים בדירתו, וזאת גם בגין חלות חוק המכר (דירות) התשל"ג 1973, ולפיכך הוא תלוי בחברה הקבלנית, עד להשלמת הבנייה והתיקונים.
לא אחת קורה כי דייר אשר מגיש חוות דעת מקצועית מטעמו בעניין ליקויי הבנייה בדירתו, "זוכה" לשינוי מהותי לרעה ביחס מצד מנהלי הפרויקט, לרבות ביטול "הטבות" שהובטחו לו בעל פה, שליחת עובדים שאינם מיומנים לביצוע עבודות בביתו, התעלמות חוזרת ונשנית מפניותיו בנושאים שונים ועוד- וזאת גם בטרם הוגשה תביעה כלשהי מצד הדייר.
התנהלות זו נובעת מהיתרון של החברה הקבלנית, אשר מלווה במנהלי חשבונות, בעורכי דין ובמהנדסים בכל שלב ושלב- מול הדייר שזה עתה שילם לה עבור דירתו מעל מיליון שקלים, וההנדסה והמשפט הם, במרבית המקרים, ממנו והלאה.
היתרון הכלכלי והמקצועי של החברה הקבלנית על פני הדייר מאפשר לה, לחברה הקבלנית, להגיש תביעה כנגד הדייר, גם כאשר התביעה אינה מוצדקת.
בתא"מ 15937-04-10 (מובא להלן), הגישה חברת שיכון עובדים בע"מ תביעה כספית כנגד בן עזרא מתכננים ויועצים ושלושה דיירים, וזאת במהלך תביעה בגין ליקויי בנייה, שהגישו הדיירים כנגד חברת שיכון עובדים, על סמך חוות הדעת שניתנו על ידי המהנדסים אברהם ויואל בן עזרא.
תביעה זו הסתמכה על הפער שבין חוות הדעת מטעם הדיירים לבין חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט- המהנדס יעקב דובדבני. מבלי להיכנס לעובי הקורה בדבר פסילתו של דובדבני, הוצאת חוות דעתו מהתיק ומינוי מומחה אחר תחתיו, יובהר כי כאשר הוצאה חוות דעתו של דובדבני מהתיק, נשמטה העילה לתביעה האמורה שהוגשה נגד בן עזרא והדיירים.
מהותה של תביעה זו, שהוגשה על ידי שיכון עובדים, אינה אלא ניסיון להרפות את ידי הדיירים המותשים ממילא מהליך ארוך ומייגע של תביעת ליקויי בנייה, לפגוע באמון השורר בין הדיירים לבין המומחים מטעמם, להרתיע דיירים אחרים בפרויקט מלהגיש תביעות ליקויי בנייה, לפגוע במוניטין של נותני חוות הדעת מטעם הדיירים בדרך של האשמות שקריות- וכל זאת כדי להקנות לעצמן יתרון כלשהו בתיק העיקרי המתנהל בבית המשפט בחדרה, בגין ליקויי הבנייה בדירות אשר נבנו על ידם.
נקיטת צעדים מסוג זה על ידי חברה קבלנית נגד דיירים ו/או נגד מומחיהם- מהווה הפרת זכויות של דיירים אשר מוקנות להם על פי חוק המכר (דירות), ומעבר לכך, כפי שהתבטא כב' השופט אייל דורון- "מדובר בתביעות מסוג אשר גורם לפגיעה בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד שמעמדה מורם במקצת מזכויות יסוד אחרות".
בפסק דינו, הסתמך השופט אייל דורון, בין היתר על דבריו של כב' השופט מ' נאמן, בת"א 262/92 עו"ד שמעון צח נ' הדר טבריה בע"מ, בבית משפט המחוזי בחיפה, במקרה דומה. להלן עיקרי הדברים מתוך פס"ד צח;
"17. מקובלת עליי גם הטענה, שבהגשת התביעה, כפי שהוגשה, יש משום שימוש לרעה בהליכי משפט וניסיון לשבש הליכי משפט, וגם לכן היא טורדנית.
הגה בעצמך, בתי-משפט שונים דנים בתביעות רוכשים נגד החברה הקבלנית בשל טענות של ליקויי בנייה. בית המשפט מינה מומחה משלו שכבר אישר, לפחות בחלקן, את הטענות בדבר קיום ליקויי בנייה. בעוד התביעות האלה תלויות ועומדות, מגישה החברה תביעה נגד אותם רוכשים לבית-משפט אחר נגד עורכי דינם ונגד המומחה שנתן להם חוות דעת, בטענה שהם הגזימו מאוד בתביעתם ובכך גרמו לה, לחברה, נזק, שכן היא צריכה להקצות משאבים כספיים וכוח אדם כדי להתגונן בפני התביעות המוגזמות.
אם ירשה בית המשפט שתביעה כזו תבוא בשעריו, בטרם נפלה הכרעה בתביעות הרוכשים כלפי החברה, כי אז יכניס הדבר אנדרלמוסיה לכל הליכי המשפט, שכן, על אותה מערכת עובדתית יישמעו פעמיים אותן ראיות, כשהתוצאה יכולה להיות אחרת.
זאת ועוד. תביעה מסוג זה יש בה כדי להרתיע עורכי דין מלייצג לקוחות ומומחים מליתן חוות דעת וגם בכך משובשים הלכי משפט.
אני יכול לתאר לעצמי מקרים קיצוניים, בהם ניתן יהיה להגיש תביעות מסוג זה שהוגשה, אך זאת אך ורק לאחר שהסתיימו ההליכים בתביעות הרוכשים נגד החברה ועל יסוד ממצאים עובדתיים שייקבעו בפסקי הדין שיינתנו בתביעות כאלה, אך אין להתיר שתביעה מסוג כזה תהיה תלויה ועומדת בבית-משפט אחד בעוד תביעות הרוכשים עדיין תלויות ועומדות בבית-משפט אחר.
העובדה, שכבר התגלה פער בין מה שנטען בחוות הדעת של המומחה של הרוכשים לבין מה שמצא מומחה מטעם בית-המשפט, אינה יכולה להיות כשלעצמה ראיה לקנוניה ולתרמית. עצם התרת בירור משפטי על יסוד ראיה כזו תרתיע כל מומחה מליתן חוות דעת.
המדיניות השיפוטית מחייבת, לכן, למחוק תביעות מסוג זה באיבן, בהיותן טורדניות.
18. מקובלת עליי גם הטענה, שהגשתה של תביעה זו כפי שהוגשה (כלומר שכל רוכש וכל עורך דין נתבעו כאחראים במידה שווה למלוא הסך 500,000 ש"ח, למרות שברור לגמרי שאחריותם אינה יכולה להיות שווה ולמלוא הסכום), אכן נועדה להרתיע את הרוכשים ואת עורכי הדין מלהמשיך בניהול תביעת הרוכשים.
גם מסירת המכתב יחד עם כתב התביעה לכל רוכש מצביעה על כך.
יש בהחלט, לדעתי, משום ניסיון לשבש הליכי משפט בהגשת התביעה בנסיבות כאלו.
אני ער לכך, שהמכתב אינו חלק מכתב התביעה ואני רשאי להגיע למסקנה שכתב התביעה הוא טורדני רק מתוך עיון בכתב התביעה עצמו (ראה י' זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 375), אך הואיל והוכח לי, כי המכתב נמסר לכל רוכש יחד עם כתב התביעה די בכך, לדעתי, שהרי אילו היה צורך במסמך, שנאמר בכתב התביעה שהוא חלק הימנו, כי אז המסמך הוא לא מכתב שצורף, אלא חלק מכתב התביעה (ראה הערה 60 בספרו הנ"ל של זוסמן באותו מקום, ופסקי הדין שאוזכרו שם).
העובדה, ששום רוכש לא נרתע ולא ביטל תביעתו, אינה מעלה ואינה מורידה מצירוף ה"מכתב" בנסיבות שצורף.
משוכנע אני, שהתביעה הוגשה כל כולה כדי שתהווה לחץ על הרוכשים ועל באי-כוחם, ודי בכך כדי שהתביעה תיחשב בעיניי כשימוש לרעה בהליכי משפט. לכן, מן הראוי שאעשה שימוש בסמכות הנתונה לי למחוק תביעה כזו כטורדנית (ראה זוסמן, בספרו הנ"ל, 377, סעיף 321, שם נאמר ששימוש לרעה בהליכי בית המשפט הוא אכן נימוק למחיקת תביעה על הסף כטורדנית)."
[פורסם בפדאור, ההדגשות אינן במקור]
הדברים מדברים בעד עצמם.
פס"ד צח היה מצוי על שולחנם, אך לא לנגד עיניהם, של שיכון עובדים בטרם הדיון, כמו גם דחיית הבקשה לערעור שהוגשה על ידם בדבר ביטול חוות דעתו של המומחה דובדבני בתיק העיקרי. בסופו של דבר, כך נפסק בתא"מ 15937-04-10 שיכון עובדים ואח' נגד בן עזרא מתכננים ויועצים ואח' (שלום חיפה), שופט; א' דורון. ב"כ התובעים- עו"ד פוגלר, ב"כ הנתבעים- עו"ד טל רבינוביץ':
"פסק דין
1. לאחר שעיינתי בקפידה בכתבי הטענות, בבקשות לסילוק על הסף, בתשובה להם ובתשובה לתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעות אותן איחדתי בפני, הינו מחיקה על הסף.
2. זאת, לא רק בשל ההתפתחות המאוחרת להגשת בקשות הסילוק על הסף בנוגע להוצאת חוות דעתו של המומחה דובדבני מתיק בית המשפט בתביעה המתנהלת בחדרה- התפתחות אשר כשלעצמה, די היה בה כדי להעמיד את התובעות על מידת התבונה שבהמשך ניהול הליך זה.
3. לטעמי, דין התביעות להמחק על הסף בכל מקרה ובשלב מוקדם יותר, וזאת מן הטעמים אשר היטיב לבטא כבוד השופט נאמן בתיק אזרחי (מחוזי חיפה) 262/92 המרצה 1445/92 שמעון צח, עו"ד, נ' הדר טבריה בע"מ. אין צורך כי אחזור על הדברים ואסתפק בהפניה לאמור שם.
4. הגשת תביעות מן הסוג הזה פוגעת בזכות הגישה לערכאות אשר כפי שציין כבוד השופט חשין, בפס"ד ארפל הינה זכות יסוד שמעמדה מורם במקצת מזכויות יסוד נוספות שכן היא מהווה תנאי לשמירה עליהן.
5. הגשת תביעות מן הסוג הזה, מהווה לטעמי עשיית שימוש לרעה בהליך משפטי. דומני כי יש ממש בטענת הנתבעים ולפיה עצם העובדה שהוגשו שלוש תביעות נפרדות, באותו יום, כנגד אותם תובעים בתביעת ליקויי בנייה אחת, אשר קיבלו מן המומחה מטעמם חוות דעת אחת, היא כשלעצמה מחדדת את חוסר תום הלב שבהגשת התביעות.
6. גם טעמים של מדיניות משפטית, תומכים בסילוק זה על הסף שכן הן מכבירות עומס שלא לצורך על המערכת העמוסה לעייפה ממילא.
7. הצדדים הרחיבו עם מאוד את היריעה. בבקשה ובתגובה לה. אינני מוצא לנכון להדרש לטענות לגופן בנוגע להעדר יריבות במישור החוזי, העדר קיומה של חובת זהירות במישור הנזיקי, וטענות נוספות. עם את אציין כי דומני שיש ממש ולו במקצת מטענות הנתבעים בתיקים שבפני, אף לגוף העניין, ולו ברמה המשפטית, אם כי כאמור איננו נדרש לכך או מכריע בכך בגדרי פסק דין זה.
8. באשר לנושא ההוצאות, דומני כי אלה צריכות לשקף את מורת הרוח הבאה לידי ביטוי באמור לעיל מהגשת תביעות כגון אלה. על סכום ההוצאות להרתיע נתבעות פוטנציאליות בתביעות ליקויי בניה, ובתיקים אחרים, מהליכה בדרך זו.
9. לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מחיקת התביעות המאוחדות שבפני על הסף. התובעות יהיו רשאיות כמו בן לשוב ולהגישן בעתיד אם יסברו כי המקרים נשוא התביעות הללו הינן מסוג המקרים הקיצוניים עליהם התייחס כובד השופט מאמן בפסק דינו, וזאת כמובן לאחר שיסתיים הדיון בתביעה המתנהלת בבית המשפט בחדרה.
התובעות ישלמו לנתבעת 1, בכל שלושת התיקים יחד, סכום כולל של 10000 ₪ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בנוסף, ישלמו לנתבע 2 או לנתבעת 2 בכל אחד מהתיקים, סכום כולל של 10000 ₪, כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
למען הסר ספק, סה"כ ישלמו התובעות סכום של 40000 ₪.
ניתנה והודעה היום ל' חשון תשע"א, 07/11/2010 במעמד הנוכחים."
[טרם פורסם, ההדגשות אינן במקור]
עד כאן פסק הדין.
עילת התביעה העיקרית בתא"מ 15937-04-10 שיכון עובדים ואח' נגד בן עזרא מתכננים ויועצים ואח', כמו גם בבת"א 262/92 עו"ד שמעון צח נ' הדר טבריה בע"מ היא פער אשר מצוי בין חוות דעת שניתנה על ידי מומחה מטעם הדיירים, לבין חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, וזאת כאשר אין חולק על הממצאים העובדתיים, וההבדל בין חוות הדעת נתון בפרשנות לחוקי הבנייה, בהערכה שונה של עלויות תיקון או בליקויים אשר תוקנו בדירה ואינם קיימים עוד.
פער בין חוות דעת מקצועיות שונות הוא הכרחי, כחלק מעצם קיומה של חברה מתוקנת, המקנה לאזרחיה חופש עיסוק וחופש דעה. כשם שישנן דעות שונות בקרב אנשים שונים, כך הדעה המקצועית בתחום מומחיותם של אנשים שונים צריכה להיות שונה. לעניין זה, יפים דברי בית המשפט העליון בע"א 2/84 משה ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה:
"ריבוי הדעות הוא חלק מהותי ומבורך בכלל חייה של חברה מתוקנת. חכמים אף התקינו ברכה מיוחדת על הסוד הכמוס ביצירה מופלאה זו של ריבוי דעות בחברה: "הרואה אוכלוסין (= ציבור גדול מאד)- מברך ברוך חכם הרזים; שאין פרצופותיהן דומות זו לזו ואין דעותיהם דמות זו לזו" (תוספתא (צוקרמנדל), ברכות, ז, ה [טז];"
לעומת זאת, לדידה של שיכון עובדים- על כל המומחים לאחוז בדעה אחת... דבר שהדעת לא סובלת.
* * *
[במאמר מוסגר יובהר כי אין לקבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט "כזה ראה וקדש". בתיקים רבים נפסק, בסופו של תהליך, סכום הגבוהה משמעותית מהאמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, כאשר הפער נובע מעבודה מקצועית- הנדסית ומשפטית- נאותה.]
07/11/2010
