| שיעורו של הרווח הקבלני
מאת: ד"ר אברהם בן עזרא
שיעורו של הרווח הקבלני חשוב מכמה היבטים:
א. בתביעות בגין ליקויי בנייה יצאה הלכה על ידי בית המשפט העליון ["הלכת בר שירה"] לפיה הדיירים זכאים לפיצויים בגין ליקויי בנייה גם כאשר הם מתנגדים לביצוע תיקונים על ידי הקבלן הנתבע, אשר מכר להם את הדירה, אולם אם התנגדותם לכך תימצא בלתי מוצדקת – זכאותם תוגבל לעלויות ללא הרווח הקבלני. הלכה זו התבססה על ספרו של פרופ' איל זמיר "חוק המכר (דירות)" בהוצאת הפקולטה למשפטית של האוניברסיטה העברית, ובספר זה גם מפורטים המקרים שבהם ההתנגדות לביצוע התיקונים על ידי הקבלן/המוכר היא התנגדות מוצדקת.
ב. בבוא בעל מגרש לבצע בנייה עצמית בפיקוח עצמי ללא קבלן ראשי אלא באמצעות העסקת קבלני משנה ובעלי מלאכה למקצועותיהם, חשוב לו לדעת איזה רווח קבלני נחסך בדרך זו.
ג. כאשר מתגלעים חילוקי דעות בין קבלן לבין מזמין, לפעמים יש חשיבות לדעת מהו הרווח הקבלני המקובל – לצורך התחשבנות.
בית המשפט העליון התייחס לסוגיה זו בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ ואח' נ' אבנר אברמוביץ' ואח', שופטים: מ' נאור, א' חיות, י' דנציגר, פסק דין מיום ד' כסלו תשס"ט [1 לדצמבר 2008].
בפסק דין זה עלה הנושא של שיעורו של הרווח הקבלני, כאשר בפני בית המשפט היו גרסאות שונות – זה של מומחה מטעם בית המשפט וזו של מומחה מטעם צד לדיון. ייאמר כי בית המשפט קמא כמו גם בית המשפט העליון אשר אימץ את רוב ההחלטות של בית המשפט קמא, לא קיבלו את חוות דעתו של מומחה בית המשפט "כזה ראה וקדש", ואף סטו ממנה בכמה נושאים חשובים בהם ניתן פסק דין בניגוד לעמדותיו במקצועיות של מומחה בית המשפט.
ראה להלן דברי בית המשפט העליון בעניין מעמדו של מומחה בית המשפט:
"במקרה דנן, ממצאיו ומסקנותיו של המומחה הם בתחום מומחיותו המקצועית. נוכח אופייה והיקפה הרחב של המחלוקת ובהתחשב בכך שהמומחה מונה בהסכמת הצדדים, אך הגיוני הוא שבית משפט קמא בחר לאמץ את עיקר ממצאיו ומסקנותיו של המומחה לאחר שעיין בחוות דעתו ולאחר שהתרשם ממהימנותו, מקצועיותו ובקיאותו. בית המשפט לא נתן אמון עיוור בממצאיו ובמסקנותיו של המומחה וכפי שהראינו, במספר סוגיות שעניינן תחולתם של צווים ותקני בנייה, לא קיבל בית המשפט את עמדת המומחה וקבע ממצאים שונים. לא מצאתי פגמים או ליקויים מהותיים בחוות הדעת או באימוץ הקביעות שבה על ידי בית משפט קמא המצדיקים את התערבותנו."
עינינו הרואות כי אף על פי שמדובר במומחה הממונה בהסכמת הצדדים, בית המשפט אמור להתייחס לחוות דעתו בבקורתיות.
בנושא בו מדובר – שיעורו של הרווח הקבלני – מומחה בית המשפט אחז בהערכה של 50% מול עמדה מקצועית אחרת שלפיה שיעורו של הרווח הקבלני הוא רק 20%, וכך נפסק בסעיף 17 לפסק הדין:
"17. בחוות דעתו אמד, כאמור, המומחה את עלות ביצוע התיקונים הנדרשים וציין כי "יש לקחת בחשבון תוספת של עד 50%+ במידה והדיירים יבצעו תיקונים אלו באמצעות קבלנים מזדמנים". אכן, מדובר בתוספת נכבדה על הסכום הבסיסי שקבע המומחה. בתצהיר עדות ראשית מטעמן של חברות הבנייה, אשר התייחס אך ורק לסוגיית הביצוע העצמי, הצהיר עורך התצהיר, המהנדס יעקב דובדבני, כי הוא מעריך את הפער בין עלות תיקון הליקויים על ידי הרוכשים לבין עלות תיקונם לקבלן ב-20% לכל היותר. בפסק-דינו אימץ בית המשפט את אומדן המומחה וקבע כי יש לחייב את שיכון ופיתוח "בתשלום תוספת של 50% לסכום הפיצויים בגין תיקון הליקויים". חברות הבנייה וחברת שיכון ופיתוח טוענות כי גובה הפיצוי שנפסק בגין ביצוע עצמי חורג במידה ניכרת מן המקובל והן שבות ומפנות לדבריו של המהנדס דובדבני בתצהיר מטעמן. מנגד טוענים הרוכשים כי אין להתערב בקביעה זו של בית המשפט המתבססת על הערכתו של המומחה המוסכם וכי אין לצפות מן הרוכשים להתארגן ולשכור את שירותיו של קבלן אחד לצורך ביצוע כל התיקונים אצל כל הרוכשים באופן שיוזיל את עלותם. תיקונים הנעשים לאחר כניסה לבתים הם מטרד לא קטן, שפוגע בשגרת החיים של הרוכשים. אין "לאלץ" אותם להיות תלויים האחד בשני כד להוזיל את העלות למשיבים.
לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש לאמץ את הערכתו של המומחה בעניין עלות ביצוע עצמי של התיקונים הנדרשים. חברת שיכון ופיתוח סירבה כאמור לבצע את התיקונים שנקבע שיש לבצעם, למרות פניות חוזרות ונשנות של הרוכשים, ועל כן זכאים הרוכשים לפיצוי מלא בגין ביצוע עצמי של התיקונים (ראו: ע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1, 15-12 (2003)). אכן, עלות הביצוע העצמי שקבע המומחה המוסכם בחוות הדעת אינה נמוכה, אך היא אינה חורגת באופן קיצוני מעניינים אחרים שעלו בפסיקה (לשיעור פיצוי זהה בגין ביצוע עצמי ראו לדוגמא: ע"א 9085/00 אברהם נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז(5), 479-477 (2003) (להלן: עניין אברהם); עניין אביצור, פסקה 9). במהלך עדותו בחקירה ראשית בבית משפט קמא אמר המומחה מספר פעמים כי שיעור הפיצוי שיש לשלם בגין ביצוע עצמי הוא 50% (ראו עמ' 11, 14 ו-19), אולם הוא לא נחקר בסוגיה זו במהלך החקירה הנגדית על ידי בא-כוחן של חברות הבנייה. נוכח חשיבותה של סוגיית הביצוע העצמי ובשל ההיקף הכספי הגבוה הכרוך בה, היה על חברות הבניה להתמקד בסוגיה זו במסגרת חקירתו של המומחה בבית משפט קמא ולא להשאיר עניין זה לשלב הערעור. עמדתו של המומחה בעניין זה לא נסתרה, אפוא, ובהתאם להסדר הדיוני בין הצדדים לא ניתן להתייחס לחוות דעת נוספות, לרבות לאמור בתצהירו של המהנדס דובדבני. אין להתעלם גם מכך שהעובדה שהיישוב מרוחק יחסית מייקרת את עלות הביצוע."
מהאמור לעיל ברור כי בית המשפט העליון התמודד עם הטענה כי הרווח הקבלני שנקבע על ידי מומחה בית המשפט גבוה, ולאחר דיון בנושא קבע כי זהו אכן שיעורו של הרווח הקבלני, קביעה שיכולה להוות קנה מידה בר תוקף למקרים דומים.
07 דצמבר 2008
|
