|
תסמונת "לך ושוב" [פטור מארנונה, טיפול בהיתרי בנייה, וגם לימוד דבר מה מהרמב"ם]
מאת: ד"ר אברהם בן עזרא
בשלהי שנות התשעים של המאה שעברה, במסגרת לימודיי לתואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, אהבתי את משנתו של ד"ר אלכס רדיאן ז"ל שהתמחה בנושא הבירוקרטיה וסיבותיה, וכבר נכתב על הבירוקרטיה במשרדי הוועדות לתכנון ולבנייה והגורמים להיווצרותה ולהתקיימותה. לא מדובר בנושא תיאורטי גרידא, אלא ברעה חולה בה נתקלים יום יום ושעה שעה, המתכנן המבקש שתוכניותיו יאושרו, והאזרח המייחל לקבלת שירות, אישור, טופס...
מיותר להביא דוגמאות.
דומה הדבר למשנת הרמב"ם במורה הנבוכים לפיה אין להלל את ה' מעבר לדרוש בהתאם לסידור התפילה, דווקא משום ריבוי מעלותיו, ובהקשר לכך הרמב"ם מביא סיפור מהגמרא בו החזן בבית הכנסת הוסיף על תארי ה' שבתפילה עוד שני תארים פרי דמיונו מרוב התלהבותו – והיה שם מי ששאל: "זה הכול?!"
כלומר, כל שבח שנאמר לה' רק ימעיט משבחו, וכל דוגמא שנביא להוכחת הבירוקרטיה רק תמעיט מהיקפה של התופעה במדינת ישראל. המקרה שיתואר אם כן לא יהא דוגמא אלא מקרה לימודי שיוסקו על פיו מסקנות.
פנה אליי האזרח מר יואב לוי, וביקשני לבדוק עבורו מבנה המצוי ברשותו, אשר הוא אינו בר שימוש מזה זמן רב. בדיקתי נדרשה על מנת לתאר את מצבו של המבנה, ועל סמך תיאור זה, היה מר לוי אמור לקבל פטור מתשלום ארנונה. בבדיקתי באתר, גיליתי מבנה-מרתף, פרוץ [ללא דלת כניסה] ומוזנח, עם טיח מט ליפול, במידות בלתי תקניות לשימוש, ללא חיבורי תשתית הנדסית [ללא מים/ביוב/חשמל/תקשורת וכו'] ואותו מבנה תת קרקעי לא רק שלא היה בשימוש בפועל, אלא גם אינו ראוי לשימוש.
לאחר שהשתכנעתי, הוצאתי מתחת ידי מסמך המתעד את מצבו של המבנה והבנתי כי עם הצגתו בפני הגורם הקובע ברשות המקומית, יקבל מר לוי את מבוקשו, כי הדין עמו.
...ציבור המתכננים חווה על בשרו את תסמונת ה"לך ושוב", המיושמת נגדו בעת הגשת תוכניות בקשה להיתר בניה. הממונה על קבלת התוכניות תמיד ימצא "ליקויים" בתוכנית, ולעתים יגלה למתכנן מהם הליקויים בהדרגה ולסירוגין, כדי שהמתכנן ייאלץ לכתת רגליו, ללכת ולחזור עם תוכנית חדשה, ושוב, ושוב...
אמנם יש חריגים – שתוכניותיהם מאושרות כמעט אוטומטית גם כשהן ערוכות ברמה ירודה, והפלא ופלא, ללא יישום של אותן דרישות הנדרשות משאר המתכננים. זאת, כי הממונה על קבלת התוכניות ועל אישורן, מפלה לטובה קומץ מתכננים, ואף אם לא נחשוד בו בקבלת תשלום בגין הטבה זו [שוחד], שמא יש כאן "רק" קבלת טובת הנאה [גם כן שוחד], הרי ברי כי מדובר לכל הפחות במנהל בלתי תקין.
חמורה ביותר תופעה זו, הננקטת על ידי רשות מנהלית, החייבת בחובת תום הלב ותקנת הציבור – חובות שאינן חלים על גוף פרטי. קומץ מתכננים זה, המופלה לטובה, מהווה לגבי אותו פקיד-קבלת-תוכניות מחסה ומחסום נגד טענה שיש אצלו בירוקרטיה; רק תעלה אשמה כזו על דל השפתיים, וכבר ישלוף את הדוגמאות המתאימות מהמגרה המוכנה לכך...
במסגרת עבודתי [הפרטית] בביקורת התכנון ובייעוץ, אני נתקל השכם והערב בתוכניות שגויות בעליל בשגיאות מהותיות ומשמעותיות, המאושרות בהליך זריז ביותר, לעומת תוכניות אחרות, לא פחות טובות, הרבה יותר מפורטות, שהן תקועות.
ובאשר למיודענו מר יואב לוי, בבואו לאותו ממונה כדי לקבל פטור מארנונה, קרא הממונה את המסמך שהכנתי בעיון רב, ופסק:
"מצטער, זה לא מספיק טוב, המסמך הזה, המהנדס היה צריך לכתוב גם שהמבנה מסוכן".
ובלשון אחר:
"לך [אל המהנדס לקבל מסמך מתוקן]
ושוב [אליי, רצוי בכניעה]".
יובהר: לגופו של עניין, דרישת הפקח מיואב לוי כי ילך וישוב עם נוסח מתוקן, היא דרישת סרק שלא מעוגנת בשום חוק או תקנה, לאמור, בירוקרטיה לשמה.
להלן נוסח סעיף 330 מתוך פקודת העיריות (נוסח חדש):
"330. בנין שנהרס או שניזוק
נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזק במידה שאי-אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי -ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן-פירעונם לפני מסירת ההודעה".
היכן כאן – או בכל מקום אחר בחוק ובתקנות – תנאי, כי הפטור מתשלום ארנונה מותנה בהיותו של המבנה מסוכן? ובכן, אין כלל תנאי כזה, הפקיד בדה זאת מלבו; כנראה לאחר שלא איתר עילה חוקית לטרטר את האזרח לוי [ובלי זה הרי אי אפשר], המציא עילה שלא מעוגנת כלל בחוק...
יש לדעת כי לא מדובר בעניין פורמאלי בלבד. לא בכדי אין דרישה בחוק כי כדי לקבל פטור מתשלום ארנונה אין צורך בהוכחה שהבניין מסוכן. מדובר בנושא המושתת על היגיון בריא ותו לא: בניין שאינו ראוי למגורים, ואשר גם לא משמש למגורים, בגלל שהוא מהווה מטרד תברואתי ממשי – אף אם הוא אינו מט ליפול ואין בו סיכוני בטיחות – נכלל בקטגוריה של סעיף 330 הנ"ל.
הרי אי אפשר לגור בבניין המהווה סיכון תברואתי ממשי, הרי אי אפשר לגור בבניין שאין בו תשתיות הנדסיות [שקול הוא לבניין בלתי גמור שלא ראוי לקבלת טופס 4 ותעודת גמר, ולכן על פי החוק אין רשות לאכלסו].
...במקרה הנדון, היה אפשר בדוחק לכלול גם סיכוני בטיחות באותו מסמך, כי הטיח באותו מבנה היה פגום ומט ליפול, ובנשירת טיח מהתקרה ומהקירות – מתקיים גם סיכון בטיחותי. לפיכך, לא צפוי במקרה הנדון עימות נוסף...
סופו של דבר, ללא שום מסמך נוסף וללא שום שינוי כלשהו במבנה – אלא רק עם כמה טרטורים של "לך ושוב" כדוגמת המתואר לעיל – יואב לוי קיבל את מה שהיה זכאי לקבל מלכתחילה, בזכות ולא בחסד...
המסקנה המתבקשת היא – להתריע על כל מקרה של "לך ושוב" ולא להיכנע, לא להתעייף, לא לוותר, למחות, להתעקש, במקרים קיצוניים לקבל ייעוץ מקצועי ואף להגיש תביעות, וכך יהא סיכוי לשפר ולשכלל את השירות הציבורי.
זה קשה?
קשה פירושו אפשרי.
06/11/2006 |
