אנו רואים 3 פתרונות של ביצוע הסף במעבר, שאחד מהם הוא הגבהה מהותית בצורת מעין מדרגה מוגבהת במעבר.
להשלמת התמונה, להלן עדכון של תקן 1752 בדבר פתרון סף בלתי מוגבה – תיקון מחודש כסלו תשס"א [דצמבר 2000]:
מכל זה צריך להסיק כמה מסקנות:
א. האיטום ניתן להשגה גם בשיטה של חיץ מוגבה וגם בשיטה של סף בלתי מוגבה. הטענה כי הגבהה הכרחית, כי היא נועדה למניעת חדירת מים ורטיבות, אינה נכונה, מפני שבתקן יש פתרונות לסף בלתי מוגבה בצד פתרונות אחרים.
ב. הטענה כי מותר ליישם כל פתרון שמצוי בתקן לצורך מניעת מעבר רטיבות היא טענה לא נכונה ומובילה לאבסורד. ההוכחה לכך תהיה בדרך השלילה: אם טענה זו הייתה נכונה, המשמעות היא כי אפשר לבצע סף מוגבה במעבר מהחלק היבש של הדירה, למשל: פרוזדור בדירה או חדר שינה, אל החלק הרטוב שבדירה, בהתאמה לדוגמאות הנ"ל – חדל אמבטיה כללי שהכניסה אליו מהפרוזדור, או חדר מקלחת שהכניסה אליו היא מחדר השינה. ברור לכל, כי התקנת מדרגה במעברים אלו היא שגיאה תכנונית שאף בר דעת לא יסכים לה בביתו, ואף מהנדס/אדריכל לא יאשרה. המשמעות של הדבר היא, שהמתכנן צריך לבדוק איזה פתרון הולם לאיזה מיקום, ואין התרה לאמץ ללא הבחנה פתרון שנראה לכאורה תקני רק בגלל שהוא כלול בתקן.
על המתכנן לברור לו לפי קריטריונים תכנוניים איזה פתרון ראוי ליישם בכל מקום, וזאת יעשה משיקולי תכנון. לכשיחליט על הפתרון העקרוני, יבצע התאמתו לפי הוראות התקן המתייחסות לכך.
הלן מובאים תקצירי פסיקה המתייחסים לסוגיית המעבר בין חדר למרפסת:
ת"א 27671/97 שכטר ואח' נ' שיכון ופיתוח בע"מ, בית משפט השלום בתל אביב, שופטת: י' שבח, בפדאור 603 (11) 02
"בבתים מסוימים מצאתי לנכון להוסיף על הפיצוי שננקב על ידי המומחה גם פיצוי בגין ראשי נזק נוספים כגון: במקרה של סף מוגבה, וזאת במקום בו נחה דעתי כי מדובר באי נוחות מתמדת ואולי אף במכשול",
ובהמשך באותו פסק דין:
"אני מוצאת לנכון לפסוק פיצוי נוסף בגין הסף המוגבה של דלתות האלומיניום המהווה ליקוי בטיחותי. תוספת הפיצוי בראש נזק זה הינה על בסיס ירידת ערך ובסך 2000 ₪."
ת"א 17538/95 אוחיון קלוד וחיים נ' מורן חברה לבניין בע"מ, בית משפט השלום בחיפה, שופטת: א' פריאל, פסק דין מיום 23 לאפריל 2002
"הבדלי גובה ביציאה אל המרפסת – לדעת המומחה המדובר בפגם תכנוני המצדיק פיצוי או ביצוע תיקון בעלות של 4500 ₪. הנתבעת טוענת כי הליקוי, אם קיים, הוא פרי תכנון משרד הבינוי והשיכון ועל כן אין לחייבה לתקנו. התובעים רכשו את הדירה מהנתבעת, לכן החובה לבנותה כהלכה מוטלת עליה ואם בנתה לפי תכנון מזמין העבודה רשאית הייתה לתבוע אותו [במסגרת הודעה לצד שלישי או בהליך נפרד] ולהיפרע ממנו. אין בכך כדי לפטור אותה מחיוביה כלפי רוכש הדירה."
ע"א 05 / 3276 וד נזרי נ' אוניל בניה בע"מ, בית המשפט המחוזי בתל אביב, שופטות: א' קובו, מ' רובינשטיין, ש' דותן [פדאור 07 (37) 552 ]
תיאור פסיקת בית משפט השלום בסוגיה – תיאור שנכלל בפסק הדין שבערעור:
"סף מעבר מוגבה-
ליקוי נטען זה מתייחס לקיומו של סף מוגבה, בגובה כ- 20 ס"מ, ביציאה מחדר המגורים לגג המרוצף. בהקשר זה בחן בית המשפט קמא את חוות דעת המומחה מטעמו, שקבע כי זהו "מצב בלתי מקובל ולא רצוי המהווה מכשול וסכנה וזאת בצד היתרון הנובע ממנו בשיפור האיטום". כמו כן, הפנה בית המשפט קמא לעדותו של אדר' זרובבל מטעם המשיבה 1, לפיה טען שתכנן סף נמוך יותר, ובמסגרתה אף הודה כי הסף שנבנה "לא נראה לי סביר זה נראה גבוה מידי וזה גם רחב מידי". בהסתמך על עדויות אלה מצא בית המשפט קמא כי מדובר באי התאמה, כי הבניה בניגוד לתכנון אף עולה כדי רשלנות, וכי יש לתקן את המפגע הבטיחותי. בקביעה לפיה יש לתקן את הסף דחה בית המשפט את עמדת המומחה מטעמו, שסבר כי בסופו של יום עדיף להשאיר את הסף כפי שהוא.
באשר לגובה הפיצוי, קיבל בית המשפט קמא את אומדן המומחה מטעם המערערים, בהעדר נתון אחר לסתור."
בית המשפט שבערעור קבע את דעתו בסוגיה זו כדלקמן:
"המערערת שכנגד סבורה כי בית המשפט קמא צריך היה לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעמו, להפחית את סכום הפיצוי בגין הריצוף ב- 585 ₪, ולא לזכות את המערערים בפיצוי בגין הסף המוגבה ודלת היציאה למרפסת. בהמשך לכך, טוענת המערערת שכנגד כי ממילא אין מקום לזכות את המערערים בפיצוי בגין נזק לא ממוני.
אמנם, ראוי לעודד מנגנון זה של מינוי מומחה מטעם בית המשפט, המאפשר לשופט להיעזר בבעל מקצוע אובייקטיבי נעדר נגיעה לענין הנדון ולבעלי הדין (ע"א 680/87 המגן חברה לביטוח נ' אליהו פ"ד מו (4) 154, 160). ברם, אין על בית המשפט חובה להישען על עדות המומחה דווקא, ובסופו של דבר בית המשפט הוא המכריע גם בעניין שבמומחיות. חוות דעת מומחה דינה כדין כל ראיה הנתונה להערכה ולביקורת של בית המשפט, ואין בית המשפט חייב לקבלה על כל מרכיביה (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ פ"ד מז (5) 114, 128; ד"נ 20/85 בחרי נ' פדלון פ"ד לט (4) 463).
בפסק דינו, נימק בית המשפט קמא מדוע בחר שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעמו בנקודות אלה. כך, בדחותו את דרישת המשיבות להפחית את הפיצוי ב- 585 ₪, התייחס בית המשפט להתנהלות הצדדים. ברי כי הדבר אינו מעניינו של המומחה, אולם בית המשפט רשאי להביא שיקול מעין זה בחשבון. כמו כן, קביעת בית המשפט קמא שיש לתקן את הסף המוגבה אמנם ניתנה בניגוד להמלצת המומחה מטעמו, אולם אין לומר שהיא ניתנה בחלל הריק. המומחה מטעם בית המשפט הגדיר את הסף המוגבה "כמצב בלתי מקובל ולא רצוי המהווה מכשול וסכנה", ואדר' זרובבל מטעם המשיבה 1 הודה כי תכנן סף שמידותיו קטנות יותר, וכי המידות הנוכחיות בלתי סבירות. בנסיבות אלה, אין יסוד להתערב במסקנת בית המשפט קמא, לפיה החריגה מהתכנון מהווה רשלנות שעל המשיבות לשאת בעלויות תיקונו, וכן אין הצדקה להתערב בסכום הפיצוי שנפסק."
27 ינואר 2009
