"שאלות התשה"
מאת: ד"ר אברהם בן-עזרא
לפעמים צד לדיון [צד א'] המעוניין בעיכוב הליכי המשפט והתשת היריב [צד ב'], נוקט בתכסיסים שונים כדי לחבל במהלך המשפט ולהתיש את היריב, במיוחד כאשר אותו יריב לדיון אינו בעל כיס עמוק ויכולות בדומה לאלו של צד א'.
כך יכול לקרות ביחסים בין חברה קבלנית לבין רוכש דירה המנסה לקבל פיצויים בגין נזקי בנייה שנגרמו לו, לטענתו.
ההתשה יכולה להיעשות בדרכים שונות:
- על ידי דחייה שיטתית של הדיונים.
- על ידי תביעות צדדי ג' כלפי כל גורם אפשרי, כולל תביעות חסרות שחר, במטרה להכניס לדיונים צדדים רבים ובכך לסרבל את ההליך המשפטי.
- על ידי הצגת שאלון רחב יריעה במיוחד עליו יידרשו התובעים [רוכשי הדירה] לענות.
בת"א 7854/08 מאוחד עם ת"א 743-08-08, אופק בטאן יזום ובניה בע"מ נ' שמשון וקטי בסטקאר, בית משפט השלום בחיפה, שופט: י' פרידמן, הוצגו על ידי הנתבעת לתובעים כשבעים שאלות, במסגרת שאלון מקדמי, ולאחר שהתובעים ענו על כל השאלות – הנתבעת לא הרפתה והגישה בקשה לבית המשפט לחייב את התובעים לענות על 15 שאלות מתוך השבעים, שלטענתה לא זכו לתשובות. [ההחלטה מובאת להלן].
בית המשפט דחה את בקשת הנתבעת, בהחלטה מנומקת מיום 12 ליולי וחייב אותה בתשלום הוצאות התובעים בסך של 7000 ₪.
לכאורה, השאלון אמור לקצר הליכים, שכן ככל שהשאלות הן ענייניות, הן עשויות לייתר חקירות ודיונים, ולו באופן חלקי, ולהבהיר מראש – כבר בשלבים המוקדמים של המשפט – את מה שעלול להתבהר רק בשלבים המאוחרים של ההוכחות.
כך הם פני הדברים רק כאשר השאלות הן במקומן, והתשובות המתקבלות לא נדחות באמתלה שאינן עונות על השאלות שנשאלו.
כאשר צד לדיון נמנע מלענות על השאלות, וכך גם כאשר צד לדיון מתכחש לקבלת תשובה וטוען כי התשובה לא התקבלה – הופכים את השאלות שנועדו לקצר הליכים, לכלי התשה והארכת הדיונים, ולבזבוז זמן ומשאבים של בית המשפט ושל הצדדים לדיון.
להלן ציטוט פסק דינו של השופט י' עמית מבית המשפט המחוזי בחיפה בנושא השאלון וכלליו, פסק דין הנזכר בהחלטה האמורה [תא 04 / 1071 בנק הפועלים בע"מ נ' בלייכר יוסף [פדאור 07 (22) 476 ]:
"3. אקדים ואזכיר מושכלות יסוד: הרלוונטיות נתחמת על ידי כתבי הטענות, ה"דייג" אינו מעשה פסול כשלעצמו אלא אם כוונת המבקש היא למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד, והנטיה היא לקולא - רע"א 6546/94 בנק איגוד נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54 (1995); רע"א 8290/01 איזוטופ בע"מ נ' דן רנט א-קאר בע"מ, דינים סג 338 (2002); רע"א 7606/01 ג'ולי הראל ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, דינים סב 93 (2002). מנגד, יש להישמר מהכבדת יתר על בעל הדין - ע"א 267/81 מזרחי נ' מלון קזינו אילת, פ"ד לח(1) 589 (1984).
לכך יש להוסיף את ההלכה לפיה בעל דין אינו חייב לייצר או להפיק מסמכים עבור הצד שכנגד, אלא אם ניתן לעשות כך בהשקעה מעטה - רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב איזנברג (פורסם בנבו, 1.11.2005).
הדברים בפסיקה דלעיל נאמרו לענין גילוי מסמכים אך כוחם יפה גם בסוגיית השאלונים. למטרת השאלון והיקפו, ראה פסק הדין המנחה, שטרם נס ליחו - ע"א 41/49 כיאט נ' כיאט פ"ד ג' 11. ככלל, ניתן להציג במסגרת השאלון כל שאלה שניתן להציג במסגרת חקירה נגדית, למעט שאלות הנוגעות למהימנות העד, שאלות שמטרתן לגלות אילו עדים בדעת הצד השני לזמן למשפט, או שאלות שתכליתן לגלות את ראיות הצד שנשאל".
לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי בית המשפט יראה בנקיטת הפעולות הבאות פגיעה לא ראויה בהליך המשפטי ועלול לפסוק הוצאות נגד מי שמבצע פעולות אלו:
א. הצגת שאלון הכולל שאלות שלא אמורות להישאל, כגון – שאלות משפטיות, שאלות המכבידות יתר על המידה בין בגלל הצורך בהמצאת מסמכים רבים או שאינם בהישג יד ובין בגלל אורך היריעה, שאלות הנוגעות למהימנותו של עד, שאלות בדבר זהות העדים של צד לדיון, שאלות שנועדו ללגלות ראיות של צד שנשאל.
ב. הימנעות בלתי מוצדקת מלתת מענה לשאלות.
ג. התעלמות מתשובות כנות והצגתן כהתחמקות ממתן תשובות.
לאמור, אותו שאלון יכול [וצריך] לייעל את הדיון המשפטי כאשר הצדדים לדיון – השואל והעונה – נוהגים לפי הכללים, או – כשצד לדיון סוטה מהדרך המותווית – לגרום לסחבת, ובמקרה של תיק בסטקאר – בית המשפט בדק את טענות הצדדים בנושא השאלון ושם קץ לניסיון ההתשה באמצעות החלטה מתאימה.
בית משפט השלום חיפה 12 יולי 2009
ת"א 7854/08 אופק בטאן יזום בניה בע"מ נ' בסטקאר ואח'
ת"א 08-08 – 743 בסטקאר ואח' נ' אופק בטאן בניה וייזום (1998) בע"מ ואח'
בפני כב' השופט יואב פרידמן
תובעת אופק בטאן יזום בניה בע"מ
נגד
נתבעים
1. שמשון בסטקאר
2. קטי בסטקאר
החלטה
1. בקשה להשיב על שאלות שלא נענו באופן מספק.
2. עיינתי בבקשה ובתשובה ולהלן החלטתי:
א. שאלות 4 ו- 5: לגיטימיות אך נענו: יש להבדיל בין אי מתן מענה לבין מחלוקת של השואל עם תוכן התשובה, או רצונו במענה לשאלות שלא נשאלו. בשאלה 5 השיבו המשיבים כי לא ביצעו שינויים בדירה.
ב. שאלה 38: די בתשובה שניתנה.
ג. שאלה 50: כפי שהובהר והדבר ברור לגופו – בביטוי "קבלן" – התובעים מתייחסים לנתבעת או מי מאנשי המקצוע ששלחה. לבד מכך, נענתה השאלה כפי שנשאלה (לא נשאל כלל מי ביצע התיקון). וכך שאלה לגבי גודל הקידוח בקירות – הינה שאלה מקצועית, שאינה אמורה להיות בידיעת התובעים.
ד. שאלה 62 – שאלה משפטית. לא מחייב במענה.
ה. שאלה 65 – ממילא נטל הוכחת גובה התשלום, אם בכלל שולם למומחים מטעם התובעים, הינה על התובעים. די בהפנייה לכתב התביעה כאשר ניתן לצרף אסמכתאות על גובה התשלום, וראה נספח ח' לתביעה.
ו. שאלה 39 – נענתה. לגבי זהות המטפל – נענה שטופל על ידי הנתבעת (אליה מתייחסות התשובות בכינוי "הקבלן"). ככל שהנתבעת אכן טיפלה בנושא ההצפה על ידי איש מקצוע מטעמה – הרי התשובה בידיעתה שלה: ככל שהיא סבורה שאיש מקצוע מטעם התובעים הוא שטיפל – הרי יש פה מחלוקת תוכנית לגוף התשובה אך לא אי מתן מענה.
ז. שאלה 48 – נענתה חלקית. היות ונטען שמדובר בתיקונים שבוצעו על ידי הנתבעת (שוב, לדידי אין התובעים חייבים ליתן מענה לשאלות זהות הגורם המקצועי שנשלח ע"י הנתבעת. ככל שנושא זה אינו בידיעתם וממילא הוא בידיעת הנתבעת) התובעת, נושא המצוי בידיעתה שלה ככל שאכן כך פני הדברים) הרי שיש להשיב רק מתי בוצעו עבודות הצביעה.
ח. שאלה 50 – נענתה כאמור.
ט. שאלה 52 – נענתה, כפי שנשאלה.
י. שאלה 53 – נענתה, כפי שנשאלה.
יא. שאלה 54 – נענתה, כפי שנשאלה.
יב. ישאלה 55 - נענתה, כפי שנשאלה.
יג. שאלה 56: נענתה, כפי שנשאלה.
3. מתוך 15 השאלות – כפי שנשאלו – אחת נצרכה למענה משלים. בהמשך להחלטתי מיום 9.6.09 אני מחייב הנתבעת בהוצאות התובעים בסך כולל של 7000 ש"ח (500 ש"ח לכל שאלה).
4. בשולי הדברים אוסיף כי אין חולק על חשיבות הכלי הדיוני של שאלון, ככל ששימוש מושכל בו יכול לייתר פלוגתאות, וגם אם מדובר במאמץ נדרש מן הצד השני ליתן המענה. מאידך – אפילו כאשר השאלות רלבנטיות, לא כל מאמץ נדרש הוא לגיטימי, ואין לאפשר התשה דיונית או הכבדה לא פרופורציונלית באמצעות השאלון.
5. במקרה זה, כמעט כל השאלות הנטענות בבקשה, כפי שנשאלו, נענו באופן סביר. בית המשפט מצפה, ואף יכול לצפות, שהצדדים יפתרו מחלוקות דיוניות מעין אלה מתוך הפנמה של כמה כללים פשוטים (ראה למשל ההחלטה וריכוז האסמכתאות בש"א 15943/06 בתא (חי') 1071/04 בנק הפועלים בע"מ נ' בלייכר יוסף – מאגר נבו החלטה מיום 16.7.07)
א. "דיג" במי היריב הוא לגיטימי – ובלבד שהשאלות רלוונטיות.
ב. הרלוונטיות – נבחנת במבט רחב בשלב קדם המשפט.
ג. תכליתו של השאלון הוא גם לחלץ הודאות ולחסוך בחקירה נגדית. בהתאם, ניתן גם לשאול שאלות המתאימות לחקירה נגדית, ובלבד שאין בהן כדי לגלות ראיות הצד שכנגד או לחתור תחת חיסיון מוכר.
ד. אין לאפשר כאמור שאלות מכבידות באופן לא פרופורציונאלי מבחינת משאבי זמן ו/או עלות כלכלית – גם אם רלוונטיות הן. ולעיתים יש לבחון אם לא ניתן להשיג מטרת השאלות באמצעי מכביד פחות, כגון משלוח מסמכים קיימים העונים על הנשאל. מאידך, מאמץ סביר למתן מענה על שאלות רלבנטיות הנו דרישה דיונית לגיטימית של הצד השואל.
ה. ככלל, אין לאפשר שאלות משפטיות, או שאלות שתכליתן גילוי פרטי עדים, שאלות קנטרניות או שאלות שבמומחיות עליהן סביר שאין למשיב ידיעה אישית (אלא אם הצד שנדרש להשיב הנו בעל מומחיות באותו עניין עליו נדרש להשיב, והטענה היא שנשוא המחלוקת נוגע לפועלו זה כמומחה – למשל בתביעת רשלנות מקצועית או רפואית).
ו. בטרם טוענים ששאלה נענתה באופן לא מספק – יש להתייחס לנוסח השאלה כפי שנשאלה ולא לצפות שהנשאל ינדב עוד מידע ביוזמתו ומשלא עשה כן – לטעון שלא השיב כיאות. אחת מתכליות השאלון היא אמנם לחסוך בזמן חקירה נגדית אך אין הנשאל אמור לנחש כוונות השואל או לנדב מידע. במידת הצורך ובמקרים המתאימים ניתן לשאול שאלות משלימות שהצורך הענייני בהן עלה מן התשובות שניתנו.
יישום נאות של כללים ידועים אלה, תסייע לבעלי הדין לחסוך הן מזמנם והן מזמנו של ביהמ"ש, ותמזער מחלוקות דיוניות.
ניתנה היום, כ' תמוז תשס"ט, 12 יולי 2009, בהעדר הצדדים.
יואב פרידמן, שופט
12/08/2009
