תפריט חיפוש

תעתועי חשבון והיגיון בפסיקה

25 פברואר, 2019 |
ד"ר אברהם בן עזרא

מקומו של פסק דין מחוזי, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שמור ומובטח, בין הסדרות של: החלטות, פסקי דין, חוקים, שהייחוד שלהם הוא - תעתועי חשבון והיגיון.

מדובר בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב, ע"א 38629-08-18 יעקב והודיה ווכניש נ' משה"ב חברה לשיכון בנין ופיתוח בע"מ, ע"י השופטת אביגיל כהן.

המערערים, בעלי דירת מגורים בגבעת זאב, הגישו תביעה בגין ליקויי בניה בבית המשפט השלום בתל אביב, ובעקבות פסק הדין שניתן - מצאו לנכון לערער על מספר מצומצם של נושאים בליקויי בניה, מתוך תקווה כי הנושאים - שהם בעלי עניין וחשיבות עקרוניים - ילובנו במסגרת פסק הדין בערכאת הערעור. גישה אופטימית זו של התובעים היא מתוך הנחה שבית המשפט המחוזי ירד לעומקם של דברים, וינתח את הסוגיות שלגביהן הוגש הערעור מנומק.

פסק הדין דחה את הערעור, אך מעיון בתוכנו, מסתבר כי בית המשפט לא הבין כלל את הנושא אשר הובא לפתחו, ויצר פסק דין אשר מקומו שמור ומובטח, בין הסדרות של: החלטות, פסקי דין, חוקים, שהייחוד שלהם הוא - תעתועי חשבון והיגיון.

אכן, מי שלא מצוי בנושא בו מדובר וקורא בשטף את פסק הדין, עלול להתרשם כי הוא מנוסח ומנומק כדבעי, שכן מדובר בפסק דין הנסמך על חקיקת משנה, ואפילו מאוזכר בו פסק דין אחד  לרפואה...

אלא שלמרבה הצער והאירוניה, בית המשפט פסק את פסק דינו מבלי להבין את המהות.

לא יובא להלן שום טיעון פרשני, ולא תובא שום התפלספות - אלא רק דוגמא של כשל לוגי, הבא  להוכיח חוסר הבנה.

לפיכך, להלן ציטוט מפסק הדין:

המומחה ציין את העוקצים הקיימים אשר עומדים בדרישות התקנה לארבעה כיוונים וכי אין דרישה לגבי כיוון הרצפה, ובנוסף לכך כי בשים לב לתקן ניתן להניח כי מתקיימת החלופה של קיום אמצעי נעילה שווה ערך.

בימ"ש קמא נימק כדבעי את מסקנתו באשר לדחיית טענת התובעים בהקשר זה, ונימוקיו מקובלים עלי.

איני סבורה כי בענייננו נדרשו ביצוע בדיקות נוספות או אישורי מעבדה על מנת להכריע במחלוקת בעניין המנעול, ולא מצאתי כי קיים כשל לוגי.

[ההדגשה אינה במקור].

המסקנה של השופטת כי אין כשל לוגי - היא לא נכונה.

הכשל הלוגי גלום וברור בתוך החלק המודגש, שהרי אין חילוקי דעות כי על פי התקנות יש דרישה לנעילה לארבעה כיוונים, וכי בפועל - אין נעילה לרצפה, ולפי ביהמ"ש - אין דרישה לנעילה לכיוון הרצפה....

הכיצד?

באין נעילה לכיוון הרצפה, נותרו רק 3 כיוונים - כלפי מעלה, לכיוון ימין ולכיוון שמאל. אין כיוון נוסף לנעילת הדלת.

אם אין, ואין דרישה לנעילה לכיוון הרצפה - אז כמה כיוונים נותרו?

הרי 3 = 1 - 4, כלומר, נותרו רק 3 כיוונים, וזו אי ההתאמה לתקנה...

בית המשפט של הערעור, פסק מבלי להבין, כי קביעתו של המומחה, אשר "ציין את העוקצים הקיימים אשר עומדים בדרישות התקנה לארבעה כיוונים" - היא נכונה, ורק בנוסף לכך התייחס לחלופה של קיום אמצעי נעילה שווה ערך.

ובכן, קביעתו של המומחה כאילו הנעילה היא לפי התקנה [לארבעה כיוונים] - שגויה בעליל, כי חסר בריח לכיוון הרביעי - כלפי מטה... 

אין להסתמך על פסק דין, שחושף חוסר הבנה של המטריה בה מדובר, לא בעניין נעילת דלת הכניסה ולא בעניינים אחרים.