תפריט חיפוש

בדיקה אקראית מחטיאה, לפעמים, את המטרה ואינה מלמדת דבר על סיכונים

30 אפריל, 2019 |
ד"ר אברהם בן עזרא

הקירות החיצוניים במדינה – בעיקר בבניינים גבוהים ורבי קומות – ברובם המכריע, מחופים באבן טבעית או בחומר חיפוי דומה. החיפוי אמור להתבצע על פי הוראות התקנים מסדרת תקנים מספר 2378 שהותקנו לאחר שבמשך עשרות שנים היה מפמ"כ [מפרט של מכון התקנים] 378 המסמך העיקרי בנושא.
כאשר עולה על הפרק בדיקת בטיחות החיפוי, בדיקה שצריכה להתבצע בכל בניין מחופה אבן מסיבות של בטיחות כתנאי הכרחי לקבלת תעודת גמר – [דרישה הגיונית ומתבקשת, שטרם ננקטת על ידי הוועדות המקומיות לתכנון ולבניה] - צריך להתוות דרך פעולה ולקבוע

מראש מה בודקים, ובעיקר, היכן בודקים.

ידוע כי מבחינה סטטיסטית, ישנה חשיבות לגודל המדגם, ביחס לגודל האוכלוסייה. 

אם מדובר בבניין בו שטח המעטפת 1000 מ"ר, יידרשו על פי קביעת מומחה - x בדיקות ואילו אם שטח המעטפת גדול יותר – נניח, 3000 מ"ר – אזי כדי להגיע לאותה רמת דיוק בהשערה, המדגם יהיה גדול מ- x. כמובן שגם למיקום הבדיקות ולמידת פיזורן של הבדיקות ישנה חשיבות.

ועתה המומחה צריך להחליט, מהי מטרת הבדיקה.

אם הבדיקה נועדה לתת ציון לקבלן על עבודתו המקצועית, תהיה מספיקה לשם כך - בדיקה אקראית.

אם הבדיקה נועדה למנוע סיכון [של נשירת אבני חיפוי משטח המעטפת], בדיקה אקראית עלולה להוליך שולל ולהכשיר בניין מסוכן – כאילו מדובר בבניין בטיחותי וראוי לשימוש.

מדובר בשגיאה קריטית, כי עלול להיווצר מצב בו בניין בו יש סכנה מיידית של נשירת אבני חיפוי – יקבל אישור תקינות ממעבדה מוסמכת/מאושרת, על כל מה שמשתמע מכך.

להבהיר:

אבני החיפוי לא יתנתקו מהבניין, בהתאמה לתוצאות בדיקה אקראית, וסביר להניח כי יישארו מחוברות. רק האבנים בהן חוזק ההידבקות נמוך בהפרש רב מהממוצע – יתנתקו תחילה, גם אם בדיקה מדגמית אקראית תיתן לגביהן תוצאת הידבקות מניחה את הדעת.

לדוגמא, ייתכן כי דווקא אבני החיפוי הקרובות או הגובלות למקצועות האנכיים של הבניין, וכן אבני החיפוי מעל פתחי חלונות ומרפסות - הן יותר "חלשות" ומועדות לנשירה תחילה, אך "אבני-קיצון" אלו כלל לא ייבדקו, כי לא ייכללו במדגם אקראי...

ייתכן כי היכן שנצפים סדקי-צד בין שכבת החיפוי לבין שכבת הרקע, יש אבני חיפוי היוצרות סיכון של נשירה.

ייתכן כי באזור בו ניכר בנקישת פטיש שיש חלל מאחורי אבן החיפוי – דווקא שם תנשור האבן תחילה, ואם הכוונה היא לאתר מקומות בעייתיים ואזורי סיכון – מוטב לבצע בדיקה מקדמית של הקשה על אבני היפוי כדי לגלות מקומות-תורפה, שייכללו במדגם לא אקראי.

כדי למנוע סיכון, צריך שמומחה יזהה את נקודות התורפה בחיפויי החוץ, ויכוון את הבדיקה למקומות אלה.

בתקן הישראלי אין התייחסות מתמטית ל"סטיית התקן", אלא יש בו רק דרישה לממוצע ולרמת התוצאה של אבן בודדת. זו התייחסות לא נכונה מבחינה מתמטית, אשר מתעלמת מנתון חשוב והוא - מידת הפיזור של תוצאות המדגם. בנוסף לכך, בתקן הישראלי אין שום התחשבות בערך הסטטיסטי המכונה "סטיית התקן" של המדגם.

במצב זה, בו רק אי התאמה לבדיקה תקנית מדליקה נורה אדומה, יש חשיבות מיוחדת לבחירת המדגם באופן מושכל, על פי ההסבר לעיל, בכל אתר ובכל מבנה בהם המטרה היא למנוע סיכון בטיחותי למשתמש [ולא רק לתת ציון לעבודת הקבלן].

גישה זו צריכה להיות נר לרגלי מומחים, עורכי דין ושופטים, אם באמת טובת המשתמש ובטיחותו לנגד עיניהם.