תפריט חיפוש

ללכת עם ולהרגיש עם

27 ספטמבר, 2019 |
ד"ר אברהם בן עזרא

לעולם קבוצה לא בוחרת את המנהיג של הקבוצה המתחרה אתה
החוצפה של מנהיגי השמאל הישראלי - חוצה גבולות ומונעת משנאה עיוורת

רק עם

יכול להיות כי חבר כנסת אחר, זולת בנימין נתניהו, היה יכול להרכיב את הממשלה ואפילו ממשלת ימין - מהר יותר מאשר בנימין נתניהו.

יכול להיות, כי יותר נוח לחוגי השמאל לחבור לליכוד במסגרת "ממשלת אחדות לאומית", במצב בו הליכוד יונהג על ידי אחר.

אלא ששיקולים אלו לא רלוונטיים, כי לעולם לא יבחרו ב"כחול לבן" את העומד בראש הליכוד. יש להם שם ב"כחול לבן" מטלה מורכבת, שטרם התגברו עליה – לבחור את מי שעומד בראש "כחול לבן", החיה בת ארבעה הראשים, החיה הכי מוזרה שקמה לפוליטיקה הישראלית מאז ומתמיד. די להם בזה.

ההתערבות במה שנעשה בליכוד וניסיון ההשפעה על המהלכים הפנימיים הדמוקרטיים בליכוד – הם משדרים: בוז, עלבון, ניתוק מהמציאות, ופטרונות.

הליכוד הוא רק עם בנימין נתניהו, מתהדר בו ומתבשם ממנו, כמנהיג ברוך כישרונות, מהחכמים והחשובים שיש כיום בתבל, מהקשים עד כדי ייאוש והמורכבים - ליריביו מבית ומחוץ.

 נוח יותר להתנהל מול מנהיג ליכוד פשרן, ותרן, נעים הליכות, בקיצור, חנון

 אין זה סוד כמוס, כי קשה לעמוד מול אישיות כבנימין נתניהו, וכל פוליטיקאי מצוי מרגיש נחות במחיצתו.

די להזכיר את ברק חוסיין אובמה, נשיא ארצות הברית, שבפגישה עם בנימין נתניהו בארצות הברית – חש אי נוחות ושאל – "מי כאן בעצם מנהיגה של מעצמה גדולה – אתה או אני?!"

אולי זו הסיבה שהם רוצים שהליכוד יבחר באחר, יותר נוח, מסיבות ברורות.

זה לא יקרה, זה לא צריך לקרות.

כי כשם שבנימין נתניהו מנהל עתה משא ומתן עם יריבים מבית, הוא אחר כך יצטרך לנהל משא ומתן ומאבק מול אויבים ושונאים מחוץ.

מבחוץ אורבים לבנימין נתניהו – לא רק אבו מאזן ואסד, המלך חוסיין ונסראללה, אלא גם דונאלד טראמפ או מי שיבוא אחריו, אלכסנדר פוטין, מרקל וג'ונסון, שיהיה להם הרבה יותר נוח עם נציג אחר מאשר מול בנימין נתניהו.

כמקרה יוצא דופן לטובה, נשיא ארה"ב מעדיף להתנהל מול נתניהו בניגוד לרמת הנוחות וזאת בעקבות האהדה וההערכה, ואולי בעקבות הדאגה לעתידה של מדינת ישראל.

לכן, יתכבדו נציגי השמאל להניח לליכוד את הבחירה, ולהתמודד מול הנבחר.

די להם לבחוש בקדרה של הליכוד, שמא מרוב הבחישה בקדרה – יוזנח ויישרף המאכל שלהם.

 המאזן הפוליטי

המאזן הפוליטי, בכל הכבוד לשמאל, אינו מיטיב עמהם. בלי הרשימה המשותפת, שבעקבות בחירתה היא, בשלב זה מיקמה את עצמה מחוץ לקונצנזוס, יש לגוש השמאל חסר בעשרה מנדטים ביחס לגוש הימין, שכבר התגבש ומונה לעת עתה 55 מנדטים, כאשר בחוץ מפלגת ימין בראשות ליברמן, ומפלגת העבודה שמקומה בגוש הימין [לא רק בזכות הגב' לוי אבקסיס שהגיעה מ"ישראל ביתנו"].

לא צריך לספור לעמיר פרץ אמירות עבר.

גוש מלוכד בעל 55 מנדטים, יכול ומסוגל לצרף אפילו מכונת תפירה כשר ביטחון, קל וחומר כשר אוצר, ולא יקרה כלום. די להסתכל על הצירופים של דויד בן גוריון לממשלתו, ועל ההיסטוריה של הלא ראויים שתפקדו כשרים וקיבלו תיקים חשובים ואף שרדו ו"הצליחו" בתפקידיהם – אולי לא הם ממש, אך המנגנון שהופעל "תחתיהם".....

זה לא רצוי, אבל זה לא נורא.

הרי בהצעה של בנימין נתניהו לעמיר פרץ, כבר כלולה המדיניות שאותה רוצה נתניהו לקדם, ואותה הוא יקדם בכל מקרה...

לכן, העצה שאוכל לתת לליכוד היא לחזק את הגוש, לדחות כל ניסיון השפעה חיצונית, ולפעול לחבירה עם סיעות או עם בודדים שיגיעו אל השורות ממפלגות שמלכתחילה אינן מלוכדות ודינן להתפרק.

יש לזכור ולא לשכוח כי הפערים בעמדות של חברי "כחול לבן", גדולים מהפערים שבין הליכוד לעבודה, ולמעשה, "כחול לבן" ריכזה סביבה כל מי שהסכים לסיסמתה רוויית השנאה וחסרת כל תוכן ערכי - "נגד ביבי".

 סוף דבר

אין זה סוד כי כראש ממשלה, בעל רוב אלקטורלי, יוכל בנימין נתניהו להתמודד יותר טוב מול גל ההכפשות המשפטיות שנרקם נגדו ונגד משפחתו במשך שנים, וגם עניין זה פועל לטובת התמיכה הרצויה, הראויה והנדרשת – בממשלת ימין.

כראש ממשלת רוב, יהיה אפשרי ויהיה דרוש לחוקק חוקים נגד התהליך הקלוקל של העמדת ראש הממשלה לדין – מתוך התחשבות ומתוך פעילות לטובת מדינת ישראל, לא רק מבחינה חברתית, אלא גם מבחינה ביטחונית ומדינית. ואציע לשים סייג לשנאה, וסוף לפעילויות המונעות על ידה.