תפריט חיפוש

ת"א 2881-10-12 גונן נ' שיכון עובדים בע"מ

בית משפט השלום

בית משפט השלום בחיפה

ת"א 2881-10-12 גונן ואח' נ' שיכון עובדים בע"מ ח.צ. 520021171 ואח'

בפני כב' השופט אבישי רובס

התובעים

1. גיא גונן

2. נעמה גונן

ע"י ב"כ עוה"ד ט. רבינוביץ'

נגד

הנתבעות

1. שיכון עובדים בע"מ

2. בתי שכון בזכרון יעקב בע"מ

3. אמירי זכרון יעקב בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד ל.ד. קומיסר ושות'

נגד

הצד השלישי

זהבי עצמון בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד ל. מאיר ושות'

פסק דין

1. התובעים הגישו תביעה בגין ליקויי בניה בדירתם ברחוב חוגלה 19, דירה 2, בזכרון יעקב (להלן "הדירה"). הדירה נרכשה על ידי התובעים, בהתאם להסכם שנחתם בינם לבין הנתבעות ביום 04/07/2007 והיא נבנתה על ידי הנתבעות, באמצעות קבלני משנה שלהן. אין חולק כי החזקה בדירה נמסרה לידי התובעים ביום 20/12/2007.

2. במסגרת כתב התביעה טענו התובעים, כי קיימים בדירה ליקויי בנייה, לרבות פגמים בריצוף, ליקויים במיקום כלים סניטריים והעדר שטחי גישה וכן, ליקויים בדלתות, שעלות תיקונם עומדת על סך 102,349 ₪ (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ), בהתאם לחוות דעתו של המהנדס י. בן עזרא. בנוסף, עתרו התובעים לפצותם בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪ והוצאות דיור חלופי, בעת ביצוע התיקונים הנדרשים, בסך 15,000 ₪ נוספים. התובעים טענו כי נזקיהם עומדים על סך של 139,669 ₪, כולל הוצאות בגין חוות דעת המומחה מטעמם והם העמידות את תביעתם על סך 100,000 ₪ לצורכי אגרה.

התובעים טענו, כי הנתבעות הפרו את ההסכם שנכרת בין הצדדים וכי הן התרשלו בבניית הדירה. עוד נטען, כי התובעים פנו לנתבעות מספר רב של פעמים, בדרישה שיתקנו את הליקויים, אולם הם זכו ליחס מזלזל והעבודות שבוצעו על ידי הנתבעות לא צלחו.

3. הנתבעות טענו בכתב הגנתן, כי על פי הוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973, רשאי קונה להסתמך על אי התאמה שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשותו, אם הודיע עליה למוכר תוך שנה מאותו מועד. הוא רשאי להסתמך על אי התאמה שניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו, אם הודיע עליה תוך זמן סביר לאחר שגילה אותה. נטען, כי לגבי רב הליקויים המפורטים בכתב התביעה לא ניתנה הודעה על ידי התובעים תוך זמן סביר ולכן, לא קמה לתובעים עילת תביעה בגין הפרת חוק המכר. עוד נטען, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, כחמש שנים לאחר מועד מסירת הדירה וכי חוות דעת התובעים נמסרה לנתבעות בחודש ינואר 2012.

הנתבעות טענו, כי כל פניות התובעים נענו ובמהלך סיור שנערך בדירה בים 25/01/2012 הגיעו הצדדים לידי הסכמות בנוגע לרשימת הליקויים אשר נותרו לתיקון, לצורך סילוק כלל דרישות התובעים מהנתבעות. נטען, כי בניגוד להסכמת הצדדים, העבירו התובעים לנתבעות הצעת מחיר של קבלן, אשר כללה סעיפים רבים שלא נכללו בהסכמות. בהמשך, נפגשו הצדדים פעם נוספת בחודש יוני 2012 והגיעו להסכמות חדשות, אולם בעת ניסיון לתאם מועד לביצוע התיקונים, חזרו בהם התובעים מכל ההסכמות והתנו את הסכמתם בכך שהנתבעות יחליפו את כל הריצוף בדירה. נטען, כי מדובר בדרישה חסרת בסיס, שעה שהתובעים אשרו בחתימת ידם בעת מסירת הדירה לידיהם, כי הריצוף תקין.

הנתבעות טענו, כי הן עמדו בכל התחייבויותיהן כלפי התובעים וכי הדירה נבנתה במומחיות, במקצועיות, תוך שמוש בחמרים מעולים נושאי תו תקן ובהתאם לחוק המכר, התכניות ומפרט חוק הכר שצורף להסכם. נטען, כי התובעים הם שהתרשלו בכך שלא טיפלו בבעיות שנתגלו בדירה ו/או הזניחו ולא טיפלו בליקויים וגרמו להחמרתם.

הנתבעות כפרו באמור בחוות דעת המומחה מטעם התובעים. הן טענו, כי בעבר הן היו נכונות לתקן את הליקויים המצויים בתחום אחריותן והן נכונות לעשות כן גם כיום, ככל שקיימים ליקויים כלשהן.

בהמשך, הגישו הנתבעות את חוות דעתו של המהנדס דן גורדון מיום 19/02/2013, לפיה עלות תיקונים הליקויים בדירה עומדת על סך 300 ₪ ומע"מ וכי מדובר בליקויים פשוטים הניתנים לתיקון בקלות יחסית ולא יחייבו את פינוי הנכס. המומחה מטעם הנתבעות אשר כי אכן קיימים פגמים בולטים לעין בריצוף והציע שתי אלטרנטיבות לתיקון, מבלי לקבוע מי אחראי לתשלום.

4. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישו הנתבעות הודעה לצד שלישי כנגד ספק המרצפות בדירת התובעים ועתרו להורות לו לשפותם בגין כל סכום בו יחוייבו, בגין ליקויי הריצוף.

הצד השלישי כפר בטענות התובעת והנתבעות כלפיו, לרבות בטענה כי קיים ליקוי במרצפות. הוע העלה טענה בדבר העדר יריבות וטען, כי ככל שקיימים ליקויים, הרי שהם נובעים ממעשיהן של הנתבעות ו/או מתקין האריחים מטעמן. נטען, כי האריחים סופקו כשהם במצב תקין לחלוטין ואחריות הצד השלישי הסתכמה באספקה של אריחים תקינים ולא להתקנתם או לפגם שיווצר עקב ההתקנה. לאחר אספקת האריחים לדירה לא נעשתה פנייה כלשהי לצד השלישי בנוגע לליקוי באריחים או לפגמים בהם. בנוסף, נטען כי הליקויים הנטענים הינם ליקויים שניתן להבחין בהם בבדיקה ויזואלית פשוטה ואם אכן היו מצויים מעת אספקתם, הם היו מתגלים. למרות בדיקה ראשונה ומיון של האריחים שאמורים היו להתבצע בעת התקנת האריחים, בדיקה שניה בעת מסירת הדיר לידי התובעים ובדיקה שלישית בתום שנת הבדק, לא הועלתה טענה כלשהי כלפי הצד השלישי, אלא בחודש מרץ 2011, למעלה משלוש שנים מאז כניסת התובעים לדירה. בבדיקה שנערכה ביום 09/03/2011 נמצא שהאריחים בדירת התובעים תקינים, למעט פגיעות קטנות בפאות, במספר מקומות, אשר נגרמו ככל הנראה בעת ההתקנה. הצד השלישי עתר לדחות את ההודעה כנגדו.

5. לאור הפערים בין חוות דעת הצדדים, מונה המהנדס רפאל גיל כמומחה מטעם בית המשפט. מאחר והמומחה הודיע כי הוא מנוע מליתן חוות דעת נוכח קשרי עבודה עם אחת הנתבעות, מונה במקומו המהנדס -שמאי דן ברלינר, כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיבדוק את דירת התובעים ויחווה דעתו לעניין הליקויים בה. באשר לריצוף, נתבקש המומחה לחוות דעתו בשאלה, האם הליקוי, ככל שקיים, מקורו בפגם בייצור או בעבודת הרצף.

6. בחוות דעתו מיום 18/05/2014 קבע המומחה ברלינר כי עלות תיקון הליקויים בדירת התובעים (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ) הינה בסך 36,816 ₪. באשר לריצוף, מצא המומחה כי התגלו ליקויים הבאים לידי ביטוי בשברים קטנים בשולי האריחים וכי כמות השברים עולה על הרגיל. המומחה קבע, כי מדובר בפגם בייצור האריחים. הצדדים לא שלחו למומחה שאלות הבהרה.

7. נוכח פרישתה של עבוד השופטת פריאל, הועבר התיק לטיפולי במהלך חודש יולי 2014. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ובסופו של דבר הגיעו לידי הסכמה כי יסכמו טענותיהם לאחר חקירה של המומחה ברלינר. הצדדים סכמו את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

הליקויים בדירת התובעים

8. התובעים חולקים בסיכומיהם על ממצאי המומחה מטעם בית המשפט, בנוגע לשורה של נושאים, הן בדבר הליקויים והן בדבר הערכת עלות תיקונם. התובעים מבקשים לסטות בעניינים אלו מחוות הדעת של המומחה ולקבל לחלוטין את חוות הדעת שהוגשה מטעמם. הנתבעות מצידן אינן חולקות, למעשה, על ממצאי של המומחה מטעם בית המשפט ובקשו לאמץ את חוות דעתו במלואה. הצד השלישי העלה טענות כנגד חוות דעת המומחה בעניין הריצוף.

9. אקדים ואציין, כי המהנדס - שמאי דן ברלינר, הינו מומחה מטעם בית המשפט, אף שאין מדובר במומחה מוסכם, בהתאם לסעיף 130(ג) לחוק לתקנות סדר הדין האזרחי. נפסק לא אחת כי כמדיניות, יש לקבל חוות דעת המומחים של בית המשפט, למעט מקרים חריגים.

בדרך כלל, מומחים אלה הינם אובייקטיביים, ענייניים ונותנים תמונה הוגנת וסבירה, הן על הליקוי והן על שווי תיקונו. לפיכך, גם אם קיימים אי דיוקים או טעויות, יש לקבלת את חוות הדעת ולאמצה (ראה בעניין זה ע"א 2980/64 סולל בונה נ' ארז איתן ואח' (02/09/1996) ע"א 293/88, חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח' (31/12/1988), ת"א (מחוזי י-ם) אוטמזגין דוד נ' כדורי פיתוח עירוני בע"מ (31/07/2000)). מנגד ראוי להדגיש כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון והוא אינו כבול לאמור בחוות דעת המומחה. בכפוף להלכות אלו, אדון להלן בטענות לסטיות מחוות דעתו של המומחה, על פי סדר הדברים בסיכומי הצדדים.

ארון הכיור בחדר האמבטיה

10. על פי סעיף 3.9.4.3 במפרט המכר הי העל הנתבעות להתקין בחדר האמבטיה ארון באורך כ - של 1 מטר. המומחה אשר בחוות דעתו, כי בפועל הותקן ארון באורל של 64 ס"מ ומעליו משטח כיור באורך של 85 ס"מ והציע לזכות את התובעים בסך של 600 ₪. מדובר באי התאמה לפי חוק המכר (דירות). בחקירתו הנגדית, אשר המומחה, כי עלות התאמת הארון לאמור במפרט, הינה 1,500 ₪. הערכתו של המומחה בחקירתו הנגדית לצורך ביטול אי ההתאמה סבירה ולכן, יש להוסיף סך של 900 ₪ בצירוף פיקוח ומע"מ, על האמור בחוות דעתו בסעיף זה.

שטחי גישה בחדר רחצה הורים

11. בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם התובעים, חדר רחצה הורים נבנה בצפיפות, כך שמרווחי הגישה מול קבועות השרברבות הינם בניגוד לת"י 1205.3, דבר היוצר אי נוחות בשימוש. הכיור ממוקם במרחק של 55 ס"מ מהקיר, בעוד שהדרישה על פי התקן הינה 75 ס"מ והוא ממוקם בתוך שטח הגישה מול האסלה, בניגוד לתקן.

תקן 1205.3, על פי נוסחו, קובע המלצה בלבד בדבר מידות התקנה לקבועות שרברבות, בין אם מיקומם נקבע בתכנית מתכנן המערכות ובין אם לאו. כפי שהבהרתי גם בפסקי דין אחרים, לטעמי, המלצה זו מדגימה קו מנחה לתכנון סביר של מידות חדרי רחצה ודרישות מינימום באשר למרחקים בין האביזרים הסניטריים. סטיה מהמלצות אלה, תוך הקטנת המרחק בין קבועות השרברבות באופן ממשי, פוגעת בשמוש סביר של הדיירים בנכס ומהווה רשלנות בתכנון. מדובר, אפוא, בליקוי בתכנון ונוכח הסטיה המהותית מהמידות הנדרשות, יש לפחות את התובעים בגינו.

12. בחקירתו הנגדית, אשר המומחה ברלינר, כי במדה ומבקשים לתקן את הליקוי באופן מעשי, יש לבצע מחדש את רב המרכיבים בחדר הרחצה, בעלות של 3,500 ₪. לפיכך, יש להוסיף סך של 3,500 ₪ בצירוף פיקוחו ומע"מ, על האמור בחוות דעתו בסעיף זה (במקום פיצוי בסך 600 ₪ הנזכר בחוות הדעת בסעיף זה).

רוחב דלת יציאה משנית

13. לטענת התובעים, רוחב פתח היציאה המשנית מחדר הכביסה הינו 85 ס"מ, בניגוד לסעיף 3.05 לתקנות (בנוסח הרלוונטי), הדורש רוחב של 90 ס"מ.

14. המומחה ברלינר קבע, כי רוחב דלת היציאה המשנית סביר וכי לא קיים ליקוי בנושא זה.

15. קיימת מחלוקת בפסיקה בנוגע לפרשנות תקנה 3.05 (ראה ת"א (מחוזי - חיפה) 621/95 בן עמי לילך ואח' נ' הדר הצפון הנדסה ובניה ואח' (12/11/2002), ת"א (מחוזי - ת"א) 220/95 יוסתר דני ואח' נ' ארא חברה לעבודות הנדסה ובנין (25/01/2007), ת"א (מחוזי - חיפה) 1436/98 שמילוביץ זאב נ' אשל הידן בניה ופיתוח בע"מ (28/04/2008), ת"א (שלום - חיפה) 13211/99 כוכבי אלדד נ' ג'ורג' לחאם חברה לבנין ולפיתוח בע"מ (22/03/2005), ת"א (שלום - חיפה) 27866/00 מלכיתה פרידמן ואח' נ' מעלה יפה נוף בע"מ ואח' (25/04/2004), ת"א 62405/06 גורדון רותי ואח' נ' פסגות זיכרון שותפות רשומה ואח' (01/07/2010) ומנגד, ת"א (מחוזי - נצרת) 638/98 אברהם צבי ואח' נ' יצחק שטרן ושות' בע"מ (07/10/2001), ת"א (שלום - ת"א) 88295/95 יהודה ובתיה סיסיון נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, ת"א (שלום - י-ם) 17512/99 שטרן חיים נ' סאסי קבלני עפר בנין וכבישים (1986) בע"מ (13/01/2009)).

16. אני סבור, כי הדרישה לרוחב של 90 ס"מ חלה על דלת יציאה ראשית בלבד, להבדיל מדלת יציאה משנית מחדר שירות. תקנה 3.05 לתקנות התכנון והבניה קובעת כי לא יפחת רוחבן, הנמדד במידות בבניה, של דלתות יציאה בדירה ובחדר שירות ממידות אלה: דלת יציאה בדירה - 0.90 מ', דלת בחדר שירות - 0.60 מ'. תקנה 3.05 לתקנות ממוקמת בחלק ג' לתוספת השנייה של התקנות, שכותרתו "אמצעי יציאה מבניין", ואשר קובע כללים שמטרתם להסדיר דרכי יציאה מבניין ומדירות למקום מוצא בטוח (ראה פסק דינה של כב' השופטת ברון בת"א (מחוזי - ת"א) 220/95, לעיל ופסק דינו של כב' השופט עמית בת"א (מחוזי - חיפה) 1436/98, לעיל). "דרך יציאה" מוגדרת בסעיף 1 לתקנות כ"דלת או אמצעי אחר שהיציאה לרחוב דרכו היא במישרין או דרך שטח פתוח". הפרשנות הראויה, אפוא, לתקנה 3.05, הינה שרק דלת יציאה לרחוב, קרי - דלת ראשית (להבדיל מדלת משנית או דלת חדר שירות) צריכה להיות ברוחב של 90 ס"מ. בדירת התובעים קיימת דלת כניסה ראשית העומדת בדרישות התקן ביחס לרוחב הנדרש, אשר מסדירה יציאה לרחוב. בנוסף, ניתן להכניס ולהוציא מהדירה באמצעות דלת זו פריטי ריהוט גדולים שלתכליתם נקבע, בין היתר, הרוחב האמור.

רוחב הדלת המשנית בעניינינו הוא 85 ס"מ והדלת מובילה מחדר הכביסה, שהינו חדר שירות (תקנה 2.01 אינה מגדירה במפורש חדר כביסה כחדר שירות אולם, חדר כביסה אינו שונה במהותו מכל חדר שירות אחר הנזכר בהגדרה), אל מחוץ לבית, ולא לרחוב. לפיכך, לא קיים ליקוי ברוחב הדלת ואני דוחה את טענותיהם של התובעים בעניין זה.

מתג התאורה בצד השער

17. המומחה ברלינר קבע בחוות דעתו כי מיקום מתג התאורה בצד השער סביר. לא מצאתי מקום לסטות מן האמור בחוות דעתו בעניין זה.

רחבת הכניסה החיצונית

18. בסעיף 15 לחוות דעתו, טען המומחה מטעם התובעים, כי רחבת הכניסה משופעת כלפי הקניכה המשנית וגורמת לחדירת מים תחת הדלת.

19. המומחה ברלינר לא מצא ליקוי ברחבת הכניסה וציין, כי קיים במקום סף מוגבה, כנדרש. ממצאיו של המומחה ברלינר לא נסתרו ולא הוכח כי קיים ליקוי כלשהו בשיפוע רחבת הכניסה המשנית.

בסיכומיהן העלו התובעים טענות בעניין הסף המוגבה. טענות אלו לא נזכרו בכתב התביעה, הן אינן נתמכות בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים ולכן, הן מהוות הרחבת חזית אסורה וממילא, לא הוכחו. אני דוחה את טענותיהם של התובעים בעניין רחבת הכניסה החיצונית.

דלת הכניסה הראשית לדירה והמלבן

20. דלת הכניסה בדירתם של התובעים כוללת בריחים לשלושה כוונים, ללא בריח לכיוון הרצפה, בניגוד לסעיף 2.92 לתוספת השניה בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 (להלן "התקנות"). בנוסף, נטען על ידי התובעים כי גובה ידית הדלת הינו 107.5 ס"מ מהרצפה, במקום 97 ס"מ - 101 ס"מ, על פי ת"י 23. בנוסף, נטען על ידי מומחה התובעים כי מצויים בכנף ובמלבן חורים וטלאים מיותרים.

המומחה ברלינר טען בחוות דעתו כי הדלת שהותקנה בביתם של התובעים הינה דלת תקנית ומאושרת וכי כך מייצרים דלתות פלדלת בשנים האחרונות, מאחר והחור ברצפה נוטה להסתם ומקשה על נעילת הדלת.

21. תקנה 2.92 לתקנות קובעת כי דלת הכניסה תכלול מנעול ביטחון בעל ארבעה בריחים לארבעה כיוונים. אין חולק כי דלת הכניסה בדירת התובעים כוללת בריחים לשלושה כווינם בלבד ולכן, היא אינה עומדת בדרישת התקנות. בפסיקה נקבעה כי "אי התאמה" משמעה, בין היתר, חריגה מתקנות הבניה ומתקנים. תקנות התכנון והבנייה מהוות חובות חקוקות ובסיס לגיבוש עילת תביעה נזיקית בגין הפרה של חובה זו. התובעים זכאים לקבל מוצר העומד בדרישת התקנות ולא שוכנעתי כי הוספת בריח רביעי לכוון הרצפה אינה יעילה. יתרה מזאת, על פי הרישא לתקנה 2.92, מותרת התקנת אחד האמצעים המפורטים בה, "או בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו, עמידותו או אמינותו, ובלבד שהראיה שהאמצעי האחר הוא אמנם שווה ערך כאמור - תהיה על מי שטוען כך". התקנה מפרטת דרישות שונות בדבר חוזק ועמידות של הדלתות ואמצעי הנעילה שלהן. מאחר והנתבעות התקינו אמצעי נעילה השונה מאלו המפורטים בתקנה 2.92 הנ"ל, מוטל עליהן הנטל להוכיח כי הוא שווה ערך מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו. הנתבעות לא עמדו בנטל הרובץ לפתחן ולכן, גם מטעם זה אני דוחה את טענותיהן.

2. סיכומה של נקודה זו, אני מקבל את עמדת התובעים בעניין דלת הכניסה. עלות החלפת הדלת הוערכה על ידי מומחה התובעים בסך של 3,500 ₪. החלפת הדלת תבטל גם את יתר הליקויים, ככל שקיימים כלאה (אעיר, באשר לגובה הידית, כי טענת התובעים מתבססת על ת"י 23, החל על דלתות על דלתות עץ ולא על דלת כניסה ממתכת. לא הוכח בפני כי גובה ידית הדלת עומד בניגוד לתקן או יוצר אי נוחות כלשהי בשימוש ולפיכך, אני דוחה את טענותיהם של התובעים בעניין זה. עם זאת, אין לכך חשיבות, נוכח העובדה שהדלת עצמה אינה עומדת בדרישת התקנות). אני פוסק, אפוא, לתובעים סך נוסף של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ ועלות פיקוח, בגין הליקוי בדלת הכניסה.

דלת חדר רחצה הורים ודלת חדר המזווה

23. המומחה ברלינר לא מצא ליקוי כלשהו בדלתות חדר הרחצה הורים והמזווה. מדובר בעניין שבמומחיות גרידא ולא מצאתי נימוק משכנע שלא לקבל את ממצאיו של המומחה או לסטות מקביעותיו בעניין זה. אני דוחה את טענותיהם של התובעים במישור זה.

פגמים בריצוף

24. המומחה מטעם התובעים טען בחוות דעתו, כי קיימים פגמים באריחי הריצוף בדירה, הבאים לידי ביטוי בשברים בפינות, במקצועות ובפני האריחים. לטענתו, מעבר לכך שמדובר בפגם אתסטי בולט לעין בשל ריבוי השברים, מדובר באי התאמה לת"י 314 לפיו מותרים שברים שרוחבם המירבי הוא 0.6 מ"מ בשולי האריחים, וששטחם הוא עד 2 ממ"ר בפני האריחים. המומחה ציין כי האריחים שצלם, שאינם משקפים את כלל האריחים הפגומים בדירה, הינם בניגוד לדרישות אלה. המומחה הוסיף כי נעשו על ידי הקבלן תיקונים של הריצוף בגין אותם שברים וכי בידי התובעים אריחי רזרבה בודדים, אולם לא בכמות המספיקה לביצוע התיקונים. המומחה מטעם התובעים סבר, כי דרוש לרצף מחדש את הדירה ואמד את עלות העבודות, כולל פירוק הריצוף הקיים, פירוק והרכבה של ארונות המטבח, קיר גבס, דלת בחדר השינה וחדר ארונות וריצוף מחדש, בסך 44,200 ₪.

בנוסף, תאר מומחה התובעים בחוות דעתו מספר ליקויים בהתקנת הריצוף - ריצוף נמוך מהסף התחתון של הממ"ד, גימור לקוי בסמוך למלבן דלת הממ"ד והיציאה המשנית מחדר הכביסה לכיוון החצר האחורית ושיפוע לקוי במרפסת הסלון.

25. המומחה מטעם הנתבעות אישר בחוות דעתו במפורש, כי הפגמים בריצוף אכן בולטים לעין. עם זאת, הוא טען כי הפגמים לא נרשמו בפרוטוקול מסירת הדירה ואפשר שמקורם, או לפחות רובם, בשמוש לא זהיר של הדיירים. עוד טען כי ניתן לעשות שמוש באריחים הרזרביים, אולם לא ידע כמה אריחים כאלה קיימים. הוא טען, כי ניתן לפרק חלק מהריצוף הקיים ולרצף במקומו באריחים חדשים, על פי מה שיוסכם בין הצדדים, בעלות של 7,000 ₪. לחילופין, ניתן להדביק אריחי קרמיקה על שטח הריצוף הקיים, בעלות של 24,000 ₪.

26. בכל הנוגע לליקויים בריצוף, התבקש המומחה ברלינר, המומחה מטעם בית המשפט, לחוות דעתו, ככל שקיים ליקוי - האם מקורו בפגם בייצור או בעבודת הרצף.

המהנדס ברלינר קבע בחוות דעתו, כי בריצוף הדירה התגלו ליקויים הבאים לידי ביטוי בשברים קטנים בשולי האריחים וכי כמות השברים עולה על הרגיל. עוד קבע המומחה כי מקום הליקוי הינו בפגם בייצור.

למעשה, אשר המומחה כי יש להחליף את הריצוף הקיים, אולם קבל את החלופה שהציג המומחה מטעם הנתבעות, בדבר הדבקה של אריחי קרמיקה על כל שטח הריצוף הקיים, בעלות של 24,000 ₪.

27. התובע טען בתצהירו, כי בעת קבלת החזקה בדירה, הוא לא הבחין בפגמים בולטים בריצוף וכי עם הזמן החלו להווצר שברים במרצפות. ואכן, עיון בפורטוקול מסירת הדירה מעלה, כי לא הועלתה במסגרתו טענה בדבר ליקוי בריצוף. התובעים טענו, כי הבעיה במרצפות בדירה הלכה והחמירה עם הזמן. ביום 09/03/2011 בקרה נציגה של הצד השלישי בדירה, בלוויית נציג סולל בונה. על פי מכתבה של כב' מאיה כהן, משירות הלקוחות של הצד השלישי, מיום 10/08/2011 (חמישה חדשים לאחר הביקור בדירה), מצאה אותה נציגה פגיעות קטנות בפאות מספר אריחם בסלון, במטבח ובחדרים, הן באריחים בגודל 33*33 והן באריחים בגודל 60*60. עוד נרשם במכתב, כי מדובר באריח איכותי ותיקני על פי כל קנה מידה. לא נטען כי מדובר בפגם ביישום האריחים או בשברים שנוצרו עקב שימוש לא זהיר של הדיירים (בניגוד לאמור בטופס סיכום הביקור מיום 09/03/2011 - נספח 4 לתצהירו של מר שי בן-עזר - שהינו מסמך פנימי של הצד השלישי) ולא הוצע פיתרון כלשהו. הצד השלישי גם לא צרף תצהיר של אותה נציגה שביקרה בדירה.

28. כפי שעולה מחוות דעת מומחה התובעים, כמו גם חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעות, הפגמים בריצוף בולטים לעין ולא מדובר בליקויים ספוראדיים במספר מרצפות. המומחה ברלינר הדגיש אף הוא בחוות דעתו כי כמות השברים הינה מעבר לרגיל.

29. די בחוות הדעת התובעים, בצירוף עדותו של התובע בתצהירו, בדבר שכיחות הליקויים במרצפות, כמו גם העובדה שמדובר בתופעה של שברים אשר החמירה לאורך השנים, כדי להעביר את הנטל לכפתי הצד השלישי, להוכיח כי לא מדובר בפגם בייצור האריחים.

הצד השלישי מצידו, לא טרח להגיש חוות דעת מומחה מטעמו, למרות שמאז הגשת כתב ההגנה מטעמו ועד למתן ההחלטה בדבר מינויו של מומחה מטעם בית המשפט חלפו מספר חדשים. גם במהלך הדיון שהתקיים בפני כובד השופטת פריאל ביום 19/01/2014, במהלכו מונה מומחה מטעם בית המשפט, לא בקש הצד השלישי להגיש חוות דעת מטעמו, אלא הסכים למינויו של מומחה, בכפוף לשמירה על חוות הדעת שהוגשה על ידי הנתבעות. רק לאחר שהתיק הועבר לטיפול ובמהלך ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 28/12/2014, טען הצד השלישי כי המתין להגשת התצהירים על מנת להגיש חוות דעת מטעמו. עם כל הכבוד, וכך אף נקבע בהחלטה שניתנה באותו מועד, משעה שהוגשה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, מנועים הצדדים להגיש חוות דעת מטעמם ואין מקום להגשת חוות דעת נוספות.

30. בחקירתו הנגדית הבהיר המומחה ברלינר, כי התרשם שמדובר בפגם בייצור האריחים, נוכח צורת הפגמים וכי "זה לא נראה כמו דבר שנגרם על ידי מכות" (עמ' 12, שורות 12-14 לפרוטוקול). הוא הוסיף, כי מדובר בתופעה נפוצה מאד בדירה (עמ' 12, שורות 25-26 לפרוטוקול). המומחה גם שלל בחקירתו הנגדית את האפשרות שהליקוי באריחים כינו תוצאה של התקנה לא נכונה שלהם, פגיעה על ידי ריהוט, נפילה של חפצים כבדים או פגיעה בזמן יישום הרובה (עמ' 13, שורות 1-5 לפרוטוקול). הוא גם אשר, כי אכן יכול להיות שמדובר בתופעה שהלכה וגבה עם השנים (עמ' 14, שורות 29-30 לפרוטוקול).

חוות דעתו של המומחה ברלינר לא נסתרה בחקירתו הנגדית, מסקנתו סבירה בעיני והיא עולה בקנה אחד עם הממצאים שמצא בדירה. גם טענתו של הצד השלישי, לפיה חוות העת אינה מבוססת על דו"ח בדיקת מעבדה, אין בה כדי לשנות מהתוצאה. הצד השלישי לא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו ולמרות שבנסיבות העניין הנטל להוכיח כי לא מדובר בפגם בייצור הועבר לכתפיו, בחר הצד השלישי שלא לשלוח את האריחים לבדיקת מעבדה ולא הציג דו"ח מעין זה. גם טענות הצד השלישי, לפיה בדירות אחרות לא נמצאו ליקויים מעין אלה, טענה המהווה כשלעצמה הרחבת חזית, לא הוכחה.

31. אני מקבל, אפוא, את מסקנתו של המומחה ברלינר, לפיה מקור הליקויים בריצוף הינו פגם בייצור האריחים.

32. מנגד, אינני מקבל את הפתירון שהציע המומחה לצורך תיקון הליקויים בריצוף, באמצעות הדבקה של ריצוף חדש על גבי הריצוף הישן. ראשית, התובעים רכשו מהנתבעות דירה חדשה ומלכתחילה, הם היו זכאים לקבל דירה עם ריצוף של שכבה אחת ולא שתיים, גם אם מדובר בפיתרון זול, הפועל לטובת הנתבעות. שנית, מדובר בפיתרון שייצור שורה של ליקויים אחרים תחתיו. הדבקת הריצוף תגרום להגבהת מפלס הריצוף ב-1 ס"מ. דבר זה יחייב קיצור דלתות הדירה באמצעות ניסורן. מאותה עת, לא תעמודנה הדלתות בתקן 23 החל עליהן (ראה חקירתו הנגדית של המומחה בעמ' 11, שורות 1-3). בנוסף, הדבקת ריצוף חדש תיצור בעיה בסף הממ"ד בדירה. מנגד, החלפת הריצוף בשלמותו, תפתור בעיה קיימת של הריצוף בסמוך לסף הממ"ד (עמ' 12, שורות 1-9 לפרוטוקול). לפיכך, הפיתרון האופטימלי לצורך ביצול הפגמים הקיימים בריצוף, הינו החלפת הריצוף בדירה בשלמותו.

33. במהלך חקירתו הנגדית, הבהיר המומחה כי לצורך החלפת הריצוף בשלמותו, יש להוסיף על האמור בחוות דעתו סך של 6,000 ₪ בגין עלות פינוי הריצוף הקיים, סך של 4,000 ₪ בגין פירוק והרכבה של ארונות המטבח, סך של 1,200 ₪ בגין פירוק והרכבה של חדר הארונות (עמ' 10, שורות 5-7 לפרוטוקול) וכי עלות הריצוף עצמו, לרבות עבודה, מגיעה כדי סך של 200 ₪ למ"ר לא סך של 300 ₪ למ"ר כטענת התובעים (עמ' 11, שורות 21-22 לפרוטוקול).

אינני מקבל את טענת התובעים, לפיה יש להוסיף סך של 4,000 ₪ בגין פירוק והרכבה של מחיצת הגבס, שכן המומחה אישר שניתן לחתוך את הריצוף במישור הקיר ואין צורך להסירו (עמ' 11, שורות 8-10 לפרוטוקול).

עלות החלפת הריצוף עומדת, אפוא, על סך של 35,200 ₪ (לא כולל פיקוח ומע"מ).

34. ביחסים שבין התובעים לבין הנתבעות, חלה האחריות לתיקון הפגמים בריצוף על הנתבעות, הן מכח ההסכם בין הצדדים והן מקוח עוולת הרשלנות הקבועה בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. לאור קביעתי לפיה מקור הליקויים בריצוף הינו פגם בייצור האריחים, הרי שמוטל אל הצד השלישי, ספק המרצפות, לשפות את הנתבעות בגין כל סכום שתחוייבנה בגינו בעניין זה. חובתו של הצד השלישי לשפות את הנתבעות חלה הן מכח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין והן מכח כתב המחאת הזכויות שצורף כנספח ג' לתצהירו של מר אבי היינהורן, המצהיר מטעם הנתבעות. על פי כתב המחאת הזכויות מיום 13/12/2013, המחתה שיכון ובינוי - סולל בונה תשתיות בע"מ לטובת הנתבעות את זכויותיה כלפי הצד השלישי בכל הנוגע לאספקת החומרים ו/או זכויות השיפוי בגין הפרת ההסכם בינה לבין הצד השלישי, לרבות תיקון ליקויים.

אני דוחה את טענת הצד השלישי להעדר יריבות בינו לבין הנתבעות, הן לאור כתב המחאת הזכויות הנ"ל והן מאחר שהטענה נזנחה, הלכה למעשה, שעה שמר שי בן-עזר, המצהיר מטעם הצד השלישי, לא העלה במסגרת תצהירו טענה כלשהי בדבר העדר יריבות או טענה כנגד כתב המחאת הזכויות.

סיכום ביניים בעניין הליקויים בדירה

35. סיכומה של נקודה זו, אני מאמץ את מסקנותיו של המומחה בנוגע לליקויים בדירת התובעים ועלות תיקונם, למעט העניינים המפורטים לעיל. לפיכך, יש להוסיף על עלויות תיקון הליקויים בחוות הדעת סך של 18,500 ₪ בצירוף עלות פיקוח ומע"מ.

עלות תיקון כלל הליקויים בדירה הינה, אפוא, כדלקמן:

ליקויים שאושרו - 47,700 ₪.

פיקוח הנדסי (7% במעוגל על פי חוות הדעת) - 3,339 ₪

51,039 ₪.

מע"מ - 8,677 ₪

סה"כ - 59,716 ₪

סכום זה, בצירוף הפרשה הצמדה וריבית כחוק ממועד עריכת חוות דעת המומחה (18/05/2014) עומד כיום על סך של 60,151 ₪.

פיצוי בגין פינוי מהדירה בעת עריכת התיקונים

36. עבודות החלפת הריצוף יצריכו פינוי המיטלטלין מהדירה ודיור חלוף לתובעים ובני משפחתם, לתקופה המוערכת על ידי בשבועיים. אמנם, התובעים לא הציגו ראיות ממשיות בדבר עלות הפינוי והדיור החלוף, אולם אני מעריך ראשי נזק אלו בדרך אמדנא, בסך של 7,000 ₪. הצד השלישי, אשר אחראי לפגם בריצוף הדירה, ישפה את הנתבעות בסכום זה במלואו.

פיצוי בגין עגמת נפש

37. התובעים עתרו לפצותם בסך של 20,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לה עקב הליקויים הרבים בדירתם והתנהלותן של הנתבעות.

38. עלות תיקון הליקויים שנמצא בסופו של דבר על ידי המומחה מטעם בית המשפט נמוכה מזו שנטענה על ידי התובעים. עם זאת, הליקויים בדירה אינם זניחים ויש בהם כדי להפחית את הנאתם של התובעים מהשמוש בדירה. בנוסף, יש לקחת בחשבון את אופי התיקונים הנדרשים, הזמן הנדרש לביצוע התיקונים ואת אי הנוחות הנלווית, שעה שהתובעים יאלצו לפנות את הדירה (ראה בענין זה ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' ויקטור נחמיאס, פ"ד מו(2) 60). בהתחשב בשיקולים אלו, אני פוסק לתובעים סך של 6,000 ₪ נכון להיום, בגין עגמת נפש. הצד השלישי ישפה את הנתבעות סך של 4,000 ₪ מתוך הסכום הנ"ל.

הוצאות משפט

39. התובעים הגישו תביעתם על סך של 125,061 ₪, אליה צירפו חוות דעת מהנדס, המתארת ליקויים בסך 102,349 ₪ (סכום זה כולל פיקוח הנדסי ומע"מ). כפי שנקבע לעיל, עלות תיקון הליקויים בדירה מגיע כדי סך של 60,151 ₪ (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ), קרי - למעלה ממחצית מעלות הליקויים שנטענה על ידי התובעים ולסכום זה מתווסף פיצוי בגין הצורך בפינוי הדירה ועגמת נפש. בנסיבות העניין, נוכח הליקויים המהותיים שנמצאו בדירה, אינני מוצא מאום למנוע מהתובעים מלקבל את מלוא הוצאותיהם בגין הגשת התביעה וניהולה. הנתבעות תשאנה, אפוא, בתשלום הוצאותיהם של התובעים בגין אגרות התביעה, חוות דעת המומחה מטעמם וחלקם בעלות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. בנוסף, יקבע שכר טרחת עוה"ד המגיע לתובעים, באופן יחסי לסכום הפיצוי הכספי שנקבע להם.

40. ביחסים שבין הנתבעות לצדדים השלישיים, ישא הצד השלישי, מעבר לשיפוי בגין עלות תיקון הליקויים בריצוף, גם בפיצוי בגין הפינוי מהדירה, בחלק הארי של הפיצוי בגין עגמת הנפש (4,000 ₪) ובחלק יחסי של הוצאות המשפט בהן יחוייבו הנתבעות כלפי התובעים.

41. סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים באמצעות ב"כ, את הסכומים הבאים:

א. פיצוי בגין ליקויי הבנייה - סך של 60,151 ₪.

ב. פיצוי בגין הצורך בפינוי הדירה בסך של 7,000 ₪.

ג. פיצוי בגין עגמת נפש בסך 6,000 ₪.

ד. בנוסף, תשלמנה הנתבעות לתובעים, באמצעות ב"כ, את הוצאותיהם בגין אגרות התביעה, חוות דעת המומחה מטעמם וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, על פי קבלות שתוצגנה על ידי התובעי (בשערוך) וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪.

42. אני מחייב את הצד השלישי לשלם לנתבעות סך של 47,200 ₪.

בנוסף, ישלם הצד השלישי לנתבעות 65% מהוצאות המשפט בהן חוייבו הנתבעות כלפי התובעים וכן, את אגרת ההודעה לצד שלישי ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

43. הסכומים המפורטים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים לאחר שהתובעים ימצאו לידי ב"כ הנתבעות את הקבלות בגין הוצאותיהם (כמפורט לעיל) ,שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למעוד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ו, 04 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

אבישי רובס, שופט