תפריט חיפוש

לא תעשה לך פסל וכל תמונה

ד"ר אברהם בן עזרא

"לא תעשה לך פסל וכל תמונה, אשר בשמיים ממעל, ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. לא תשתחווה להם ולא תעבדם. כי אנוכי ה' אלוהיך, אל קנא פוקד עוון אבות על בנים, על שילשים ועל ריבעים לשונאיי. ועושה חסד לאלפים, לאוהביי ולשומרי מצוותי."
[פרשת יתרו, שמות, פרק כ' פסוקים ג' עד ה'].

פסל

הזויי השמאל הקיצוני במדינת ישראל, עשבים שוטים הממוקמים בשולי החברה הישראלית, נהנו, חגגו והתגודדו סביב פסלו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוצב בכיכר רבין בתל אביב על ידי אמן במחלוקת. (ישנה טענה שהפסל לא משקף את הדמות האמתית של המנהיג).

הפסל נבנה על ידי האומן איתי זלאיט. להבהיר,זלאיט אינו דמות פוליטית, ויתירה מכך, כפי שנכתב ב"ידיעות אחרונות" ביום 07.12.2016 - הוא סולד מפוליטיקה. אלא שדינו של פסל, כדינה של כל יצירה אומנותית, משהוקם - לא כוונת היוצר נחשבת ועומדת במבחן, אלא הבנתו של המתבונן ביצירה. לגבי הפסל שהועמד בכיכר - כבר לא היה רלוונטי על ידי מי נבנה ומהן דעותיו. הפסל הנ"ל החזיק מעמד על מכונו בסך הכול שעות ספורות, עד שהופל על ידי אזרח, והזוי מהשמאל הקיצוני דרך ברגלו על הפסל כאות סלידה - ויצא מזה בשלום.

ללא קשר עם ההיבט הפלילי של יצירת הפסל והעמדתו בכיכר, [ויש לכך היבט פלילי], קל וחומר - ללא כל קשר עם הפלתו ודריכה עליו, יש בכך אקט בזוי של הזוי, ועל כך נאמר בתורה: "לא תתגודדו" [דברים, י"ד 1].

לציווי לא תתגודדו ישנם כמה פירושים:

1. לא תתבדלו לאגודות-אגודות, כשכל אגודה הולכת בדרך שונה ומגדפת את רעותה.

2. לא תתקבצו יחדיו ותפעלו כהמון מוסת, שכן ידוע כי להמון [לגדודיו של ההמון] יש כללי התנהגות שלוחת רסן וחסרת משמעת.

3. לא תשרטו את עצמכם [התגודד = שרט עצמו].

 מאלף להיווכח עד לאיזו רמה ירודה של התנהגות אפשר להגיע, בדרך הנוגדת את תורת ישראל; העובר על "לא תעשה לך פסל", סופו להתגודד [להתקבץ] סביב פסלו, להתגודד [להיפרד מאגודות אחרות] ולהסית נגדן - וטרם הגענו לעבירה הנוספת, של שריטות ופגיעות בגוף - ממראות האימה של התגודדות המונים מוסתים, בקרב קיבוצים וריכוזים של בני אדם, באיראן ובאזורים אחרים של עולם אפל.

יש קשר בין ההתנגדות הקיצונית האובססיבית לכל מה שנודף ממנו ערך דתי יהודי, לבין דת אחרת, אלילית, פרימיטיבית, דתם של עובדי אלוהים אחרים.

בכל אלה חטאו עובדי העגל ביציאת מצרים.

תמונה

בין אם היו היוזמים של אירוע השנאה ב"חתונת הדמים" שאירעה ביום 24 לדצמבר 2015 בירושלים - ממארחי או מאורחי האירוע, ובין אם היו אלה גורמים עוינים פרובוקטיביים  מבחוץ, מדובר בהתייחסות לתמונה כאל ישות נפרדת, כאל סמל, בעלת משמעות מעבר לפעולת הצילום. סמל בעל משמעות, שמתוך שנאה ראוי לפגיעה פיזית ולהשחתה.

כדוגמה נוספת לכך - הן הפעולות של שריפת דגל מדינה בפרהסיה - פעולות פליליות שהן אסורות ומחויבות בעונשים, כפי שנקבע ברוב מדינות העולם, למטרת הגנה על כבודו של הלאום, כל לאום.

המשטרה פתחה מיד בחקירה של כל מי שרקד בחתונת הדמים כשהוא אוחז סכינים ונשק ודוקר ומשחית את התמונה של בני משפחת דוואבשה מכפר דומא, אשר טרם הובהר מי גרם לשריפת ביתם [שריפה שקיפדה חיי פעוט].

הכינוי לאירוע "חתונת הדמים" לקוח ממחזהו של היוצר הספרדי פדריקו גארסיה לורקה בשם זה, מחזה שנכתב בשנת 1932 ועלה על במות העולם - ראשית במדריד ובבואנוס איירס.

הציווי מעשרת הדברות

ישנן פרשנויות רבות לציווי "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", אולם לי ברור לחלוטין כי על ציווי זה עברו - בפסל ובתמונה - לא היוצרים, אלא האחרים: אלה שהתגודדו, השחיתו, הפילו, שנאו, דקרו, חתכו וזרעו הרס וארס בערכים ובבני אדם.