תפריט חיפוש

טרגדיות בטבע

ד"ר אברהם בן עזרא

מעת לעת הציבור במדינה נחרד נוכח אסון של חובבי טיולים בחיק הטבע שנשרו ממרומי צוקים אל התהום וקיפחו חייהם, או כפי שאירע לאחרונה – צעירים שנסחפו למוות.

התופעה

התופעה ידועה ומוכרת: מדי פעם, הציבור בישראל מתבשר בדבר אסון בו צנח מטייל לתהום ואיבד את חייו, אף שמדובר במטיילים ההולכים בדרכים מאושרות ולפעמים במסגרת מוסדרת.

האסונות פוקדים יחידים מיטיבי לכת, קבוצות, מי שהולך בדרכים מוסדרות או מי שלוקח גורלו בידיים ובונה לו מסלול עצמאי על אחריותו. לאמור, האסונות פוקדים את כולם. נער כבן 16 מועד ונופל ממרומי צוק בנגב לעומק של כ-‏70 מטרים, בעת השתתפותו בטיול מאורגן מטעם תנועת נוער. קבוצת מטיילים תלמידי מכינת הכנה לצבא נסחפת אל מוות אכזר תוך טיול בדרום – אף שהגשמים ירדו הרחק ממקום הסחף. וועדות חקירה, כאשר מוקמות, תפקידן הוא, בדרך כלל,  לבדוק האם היו מדריכים בכמות מספקת באירוע הטראגי והאם הטיול נערך לאחר כל הפעולות  הנדרשות.

החקירות והבדיקות

בדיקות מסוג זה הן מיותרת לחלוטין, ולא מועילות במאום. וועדת החקירה שתפעל בכיוון זה תחטיא את עיקר הבעיה ותפספס את הנושא. גם לאחר הסקת מסקנות, לא תינתן תשובה לבעיה העיקרית ולא ילמדו לקחים שימנעו את האסון הבא. הרי גם מדריכי טיולים מועדים להיפגע, ואכן אנו עדים לאסונות מסוג זה הפוקדים גם תיירי טבע מנוסים, בגלל מעידה, החלקה וכו'.

האסונות פוקדים מיטיבי לכת ואוהבי טבע מושבעים, "מלח הארץ" ולא עבריינים ופורצי גדר. האסונות נגרמים בטיולים מוסדרים בהם ימשיכו לטייל ומדי פעם גם להיפגע, עם או בלי וועדת חקירה.

מה דרוש לעשות?

הפתרון הדרוש הוא אחר לחלוטין: החלת חוקי התכנון והבנייה והתקנות הנובעות מהם, כמו גם התקנים הישראליים, על אתרי טיולים מוסדרים, עם השינויים הדרושים בתקנות. מי שיוצא עם תרמילו לטיול בחיק הטבע, לא מצפה כי הוא יבצע את הטיול דרך סולמות הבנויים בהתאם לתקן החל על סולמות בבניינים, וירד במדרגות הבנויות ברמת בטיחות כמו מדרגות בבנייני ציבור. לא זו ההצעה, ולה לכך מכוונים הדברים. ברור כי בטבע התנאים שונים, והם גם יהיו שונים לאחר חקיקה מתאימה ויישומה. אלא, שצריך להסדיר כללי בטיחות מחייבים שיחולו על מסלולי טיולים, ולא להפקיר שטח זה ל"מה שנראה לפועלי החברה להגנת הטבע" או לכל קבוצת עבודה אחרת. ידוע כי "סוף מעשה במחשבה תחילה", ודרוש ליישם כלל זה גם לגבי מסלולי טיולים בטבע.  

זו הדרך למניעת האסונות, ואין בלתה.

כיום יש בכל אתר ואתר סיכוני בטיחות מופלגים, ואין כל אזהרה מלבד שילוט פה ושם - כולל לאורך מסלולי טיולים מומלצים ואף מסומנים. כל מטייל חשוף ועלול להיקלע לסיכונים. כל מדריך ומודרך, מטייל בקבוצה עם השגחה או בלעדיה, הנזהר לבל יחרוג מהמסלול המסומן בקפידה וממעט ההוראות הכתובות, נתקל בסיורו בשבילי הארץ במעברים קשים עד בלתי אפשריים למעבר; בשבילים שכאילו הותוו בכוונה על פי התהום - ללא הגנה כלל, או עם הגנה מזערית שלעתים יותר מסוכנת מהיעדר הגנה; במכשולים מסוגים שונים כולל סיכונים בשל סחף או הידרדרות אבנים, ועוד.

מי יוכל לומר לי עד היכן מותר להתקרב אל שפת צוק, שמעברה יש מפל גובה בן עשרות מטרים? ועוד, ההתקנים ואביזרי הבטיחות (היכן שקיימים) המיועדים להגברת הבטיחות באתרים, דומה שתוכננו ובוצעו ללא שום שיטה וללא כל רמת דרישות מינימלית, והם בולטים בחוסר אחידות וברמות בטיחות שונות - מאפס ועד קרוב לכך.

דרוש להגדיר מהו מסלול מוסדר, ומה הדין לגבי מטיילים בקבוצות (בחסות ציבורית או אחרת) החורגים ממסלולים מוסדרים. דרוש להתקין תקן רשמי ומחייב לגבי מעקים וגדרות במסלולי טיולים מוסדרים בחיק הטבע. דרוש לקבוע בתקן זה מה יהא חוזקו ומבנהו של כל מעקה המגן מפני נפילה במקומות עם הפרשי גובה. דרוש לכלול בתקן רשמי את כל יתר הסדרי הבטיחות ולהחיל אותם על כל אתר, וכך ידעו המדריך והמטייל עד היכן מותר להם להתקרב לכיוון התהום, וכן גם יידע כל אחד בביטחון, כי סולם החבלים, לדוגמא, המוצב כדי לאפשר הגעה לאתר מסוים - נבדק ואושר כתקין, ולראיה הוא נושא תו תקן. תקן זה יוכן בסיוע מהנדסים העוסקים בתחום והחלתו תיקבע בחקיקה נאותה.

להווה ידוע כי יש בחקיקת המשנה בישראל התייחסות נאותה למניעת ליקויי בטיחות, אלא שהחקיקה הזו לא חלה על שטחים פתוחים המצויים מחוץ לתחומי הבנייה והמגרשים הצמודים לבניינים, לאמור, היא לא חלה כלל על אתרי טיולים. אמנם אי אפשר לקחת את החקיקה הקיימת כפי שהיא ולהחיל אותה על אתרי טבע, אולם אפשר ודרוש להתקין תקנים חדשים המותאמים לייעודם, שהוא, כמובן, מניעת אסונות בטיולים ובסיורים. לדוגמא, הדרישות שבתקן ישראלי 1142 החל על מעקים בבניינים ובמקומות עם הפרשי גובה במגרש אף מחוץ לבניין, דורשים לא רק חוזק מינימלי למעקה ומבנה המונע טיפוס, אלא גם כי המעקה יהיה יציב ולא ייטה כתוצאה מהפעלת כוחות אופקיים עליו. דרישה זו, כמובן, לא מתאימה כלל למעקה־חבלים שראוי כי יאושר באתרי טיולים במקומות בעלי שיפוע תלול במיוחד. לעומת זאת, מקדם הבטיחות של מעקה החבלים צריך להיות לא פחות מזה של המעקה בבניינים, ויתירה מכך, מפאת סוג השימוש בו, התקן יהיה חייב לכלול גם חובת בדיקה תקופתית.

הטענה שיכולה להיטען בדבר גריעת ההנאה והחוויה, ככל שיקטן הסיכון היא אולי נכונה, אך יש לדעת כי ההנאה שבסיכון אינה גבורה, ודווקא התקנת האמצעים היא הגבורה בהתגלמותה, וזאת גם על פי הרמב"ם במשנתו המקיפה ב"ספר המדע" מסדרת "היד החזקה". הסיכון לפי הרמב"ם אינו גבורה, אלא סיכון  שנשאר סיכון.

מה אומר בית המשפט?

להלן דברי שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, ד"ר מנחם רניאל, בכהנו כשופט שלום, ת"א 28555/01 א' ש' ס' נגד מדינת ישראל, רשות הטבע והגנים ואח', [פורסם ב"פדאור"], כדלקמן:

איני מקבל דיעה זו. בני 17 יודעים להבחין שאין מעקה ולהיזהר בהתאם ואין צורך להזהירם. בני 17 יודעים שאין לצפות בטבע למדרגות אחידות, ולהיזהר בהתאם. גם התובע חזר בעמ' 22 על מילים אלה, לאחר ששמע את עדותו של המומחה. אין בכך דבר. לא היה צורך באזהרות מיוחדות, כפי שקבע גם המומחה מטעם הנתבעת. האזהרות היו חסרות משמעות. התובע ידע שמדובר בשמורת טבע שעליו להיזהר בה יותר מאשר במדרגות ביתיות, וידע שאין מעקה. קביעה שלפיה תוטל אחריות בנסיבות אלה בהעדר אזהרה, כאשר אזהרה יכולה

להיות כללית בלבד, כפי שהיתה, משמעה קביעת אחריות מוחלטת לכל אדם שנופל. קביעה כזו אינה סבירה, והיא תמנע טיולים בטבע, שהן מרכיב חשוב בחינוך בישראל. על כן, אני דוחה את הטענה שהנתבעות כשלו כיוון שלא ניתנה לתובע אזהרה לפני ירידתו במדרגות.

לאמור, צריך להתחשב בהבדל בין שטח מבונה לבין אתר טבע, אך מכאן ועד הפקרת התחום לכל יזם אקראי ללא חקיקה מוסדרת – יש הבדל רב. יצוין כי פסק הדין ממחיש את החסר בחקיקה בתחום זה, שכן השופט לא היה יכול להיעזר בפסיקתו על חוקים, תקנים ותקנות, אלא רק להפעיל שיקול דעת עצמאי.