תפריט חיפוש

ת"א 42816-04-15 שטיינר ואח' נ' קבוצת א. דורי בע"מ

בית משפט השלום

בית משפט השלום בחיפה

ת"א 42816-04-15 שטיינר ואח' נ' קבוצת א. דורי בע"מ

תיק חיצוני

בפני כבוד השופטת עידית וינברגר

התובעים

1. אבי שטיינר

2. לאורה שטיינר

ע"י ב"כ עוה"ד טל רבינוביץ'

נגד

הנתבעת

קבוצת א. דורי בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד שמעון קוזוקין

פסק דין

1. תביעה כספית על סך 150,000 ₪ בגין ליקוי בנייה אשר התגלו, לטענת התובעים, בדירה חדשה אותה רכשו מהנתבעת, חברה ליזמות ובנייה. התביעה כוללת גם דרישה לפסיקת פיצוי בגין ירידת ערך, דיור חלופי ועוגמת נפש.

2. ביום 13.01.12 נחתם בין הצדדים הסכם לרכישת דירה הנמצאת ברחוב הברוש 4/23 בקרית מוצקין במסגרת פרויקט הידוע בשם "DORI DREAM", אותו הקימה הנתבעת. התובעים קיבלו את הדירה ביום 29.10.13, כפי שעולה מפרטיכל מסירת הדירה.

3. לטענת התובעים, הנתבעת לא עמדה בתנאי החוזה ובדרישות הדין באשר לטיב הבנייה. על פי חוות דעתו של המומחה מטעמם, המהנדס אברהם בן עזרא מיום 7.7.14 (להלן: "בן עזרא") הבנייה לוקה בליקויים רבים, שברובם אינם גלויים לעין בלתי מקצועית, בין היתר, ליקויי איטום, ריצוף וחיפוי, ליקויי נגרות ומסגרות. על פי חוות הדעת, עלות תיקון הליקויים נאמדת בסך של 92,093 ₪. לטענתם, הנתבעת ביצעה ניסיונות לתקן את ליקויי החיפוי בחדר האמבטיה, בחודש מרץ 2015, אך הדבר נעשה תוך שימוש באריחים בגוון זר כך שהליקוי נותר על כנו, ומעיד שאין לה אריחים רזרביים. לפיכך, עבור החלפה מלאה של הריצוף, יש להוסיף סכום של 30,000 ₪.

מוסיפים וטוענים התובעים, כי הנתבעת סיפקה להם חנייה אחת ולא שתיים כפי שהובטח להם וכפי שמגיע להם על פי דין. בגין פריט זה, טוענים התובעים לירידת ערך בסך 20,000 ₪. עוד טוענים התובעים לירידת ערך נוספת בסך של 30,000 ₪ בגין מטרד רעש בלתי נסבל מהביוב הנשמע בחדר השינה. התובעים תובעים בנוסף פיצוי בגין הצורך בדיור חלופי והוצאות העברת הדירה לתקופה של חודשיים בסך של 15,000 ₪ לצורך ביצוע התיקונים על ידם וכן פיצוי בגין עוגמת נפש, אובדן הנאה מהדירה ובזבוז זמן סך של 30,000 ₪. לטענת התובעים, לאחר קבלת הדירה וגילוי הליקויים, פנו אל הנתבעת, על מנת שתבצע תיקונים וזו אמנם ביצעה תיקונים, אך ללא הצלחה. ביום 8.10.14, פנו התובעים אל הנתבעת במכתב אליו צורפה חוות דעתו של המומחה בן עזרא, אך הנתבעת לא השיבה לפנייה. לפיכך, טוענים התובעים כי אין לנתבעת זכות לתקן את הליקויים בדירתם, לאחר שנכשלה בתיקון הליקויים אף שקיבלה הזדמנויות לכך.

בכתב התביעה טענו התובעים כי החוזה בין הצדדים, מהווה חוזה אחיד המכיל תנאים מקפחים, בין היתר בשל ביטול זכאותם לפיצוי בגין איחור במסירת הדירה, וויתור על טענות בעניין ליקויי בנייה ותיקונם ועל כן סעיפים אלה, בטלים. אולם, התובעים זנחו את הטענה בתצהיר התובע ובסיכומיהם. גם לגופן של הטענות מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה, הטענה נטענה באופן כוללני לא מפורט ומבלי לנמק את הקיפוח הנטען. אי לכך, לא אדון בטענה.

4. לטענת הנתבעת, כל אימת שקיבלה פניה מהתובעים אודות ליקויי בנייה בדירה, ביקרו נציגיה בדירת התובעים וביצעו תיקונים, בהתאם לתנאי הסכם המכר בין הצדדים, ואף מעבר לחובתה, כפי שעולה מאישורי התובעים על ביצוע התיקונים (נספח א' לתצהיר הנתבעת). עוד טוענת הנתבעת, כי חוות הדעת מטעם התובעים נבחנה מקצועית ע"י מומחה מטעם הנתבעת, מר רון ארד (להלן: "ארד") ובבדיקתו עלה כי רוב הליקויים הנטענים, אינם קיימים או שמדובר בליקויים מינוריים ואסתטיים, שעלות תיקונים מסתכמת לכל היות ב- 4,150 ₪ בתוספת מע"מ. עוד טוענת הנתבעת, כי הליקויים הנטענים בחוו"ד מומחה התובעים, הינם ליקויים שלא נטענו בתקופת הבדק, כמתחייב על פי ההסכם, מה גם שאותם ליקויים לא נטענו בפרוטוקול המסירה. הנתבעת דוחה את הטענה לצפיפות בשירותי ההורים וטוענת כי הדבר בוצע לבקשת התובעים במסגרת תכנית השינויים. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעים קיבלו את מקום החנייה שרכשו, בהתאם להסכם, ויש לדחות רכיב זה וגם הרכיב בגין מטרד הרעש משלא צורפה חוו"ד שמאי באשר לטענת ירידת הערך. לטענת הנתבעת, התובעים גם מנועים מלהעלות כל טענה אודות "ליקויים" שלא באמצעות אותה חוו"ד מטעמם. התובעים אישרו בפרוטוקול המסירה את קבלת כל האריחים הרזרביים כנדרש. הנתבעת דוחה גם את הדרישה לפיצוי בגין דיור חלופי ובגין עוגמת נפש.

5. ביום 20.12.16 מונה המהנדס דן ברלינר כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת לבחון את טענות הצדדים ביחס לליקויים בדירה (להלן: "המומחה" או "ברלינר").

ביום 26.03.17 ניתנה חוות דעתו של המומחה, בה עמד על הליקויים, והעריך את עלות תיקונם בסכום של 21,411 ₪ כולל פיקוח הנדסי ומע"מ. המומחה לא מצא הצדקה לטענות בדבר ירידת ערך, הצורך בדיור חלופי, אחסון הובלה ושמירת ריהוט ואף לא מצא הצדקה להחלפת הריצוף. המומחה קבע כי תיקוני הריצוף כלולים בסכום עלות התיקונים הכולל.

המומחה זומן, על ידי התובעים, להיחקר על חוות דעתו.

הצדדים הגיעו להסכמה, לפיה יינתן פסק דין לאחר הגשת סיכומים בכתב וויתרו על חקירת המצהירים מטעמם.

דיון והכרעה

6. הלכה פסוקה היא כי, ככלל, יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של מומחה מטעמו באשר מטעמים מובנים, חוות דעתו אמורה להיות אובייקטיבית וחסרת פניות, זולת אם מצא טעמים כבדי משקל שלא לעשות כן. ראו: ע"א 2099/08 עירית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (28.10.10); ת"א 6510-07-09 (מרכז) בן נתן ואח' נ' עטר ואח' (6.03.14).

7. הנתבעת אינה חולקת על סכומי עלויות התיקון שבחוות הדעת של המומחה, אך היא מכחישה את אחריותה לחלק מהליקויים שקיומם אושר ע"י מומחה בית המשפט בסך 2,700 ₪ בתוספת רכיב הפיקוח והמע"מ.

מנגד, התובעים חולקים על חלקים רבים בחוות דעתו של המומחה, באשר להיקף הליקויים ועלות תיקונם, ומבקשים להוסיף ולפסוק להם מעבר לסכומים שנקבעו ע"י המומחה, כפי שיפורט להלן.

דלת כניסה ראשית (סעיפים 5-11 לחוו"ד מומחה בית המשפט)

8. לטענת התובעים, יש לפסוק להם סך של 3,500 ₪ בגין החלפת הדלת, בהתאם לחוו"ד בן עזרא, שכן, בחוו"ד ברלינר אין נימוק לקביעתו, ובחקירתו העיד כי יש נעילה רק לשני כיוונים בעוד שלפי תקנה 2.92 לתקנות התכנון ובניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: "התקנות") נדרשת נעילה של בריחים ננעלים לארבעה כיוונים, ואף אישר כי לא קיבל אישור מעבדה בדבר מנגנון שווה ערך ולא בדק את הדלת ואת המנגנון. המומחה גם אישר כי המחיר שנקבע ע"י בן עזרא, סביר.

9. מנגד, טוענת הנתבעת, כי המומחה קבע שאין כל ליקוי במנגנון הנעילה, וקביעתו מבוססת על הוראות התקנות ותקן מכון התקנים הישראלי לפיהם ניתן להתקין מנגנון נעילה שלא כולל 4 עוקצים בתנאי שהותקן אחר שווה ערך. המומחה העיד כי כיוון ביצוע מנגנון הנעילה כפי שבוצע ע"י הנתבעת נעשה באופן ההנדסי המקובל מזה שנים והדבר שווה ערך לנעילה ל- 4 עוקצים והעיד כי ראה אישורים על כך בדירות אחרות. המומחה הסביר כי יצרני הדלתות כבר לא מבצעים התקנה של עוקץ רביעי בכיוון הרצפה מאחר ואותו חור פגע ביעילות הנעילה עקב נטייתו להיסתם מאבק ולכלוך.

10. בחוות דעתו קיבל המומחה חלק מטענות התובעים, כפי שהובאו בחוו"ד בן עזרא, כך לעניין הצורך בשיפור פתיחת הדלת, תיקון עוקצי הדלת וקיומו של ליקוי קל בגימור ליד מלבן הדלת, ודחה את יתר הטענות כאשר העיקרית ביניהן, מתייחסת לטענת הליקוי במנגנון הנעילה של הדלת. בעדותו, טען המומחה, כי כבר שנים יצרני הדלתות לא מבצעים עוקץ כלפי מטה מאחר שהסתבר כי החור ברצפה נוטה להיסתם מאבק ולכלוך ולכן מקשה על נעילת הדלת (עמ' 21, שורות 28-31). עוד העיד המומחה כי התקן מאפשר נעילה של 3 עוקצים, במידה ומדובר במנגנון שווה ערך, אך אישר כי לא קיבל אישור מעבדה המעיד על כך, אלא רק ראה מסמכים בדירות אחרות המעידים על כך (עמ' 20).

התובעים הפנו בסיכומיהם לפסיקה ענפה בנושא, בה התקבלה הטענה לפיה מנגנון של שלושה עוקצים אינו עומד בדרישת התקנות, המחייבת נעילה בארבעה כיוונים, ועל כן מהווה ליקוי המצדיק פיצוי. אכן מדובר בסטייה ברורה מהוראת התקנות, ולא הוכח כי המנגנון שיושם שווה ערך לזה הקבוע בתקנות.

על כן, אני מקבלת את טענת התובעים בנדון ופוסקת להם פיצוי נוסף בסכום נוסף של 2,500 ₪.

ארון חשמל ותקשורת (סעיף 18+17 לחוו"ד):

11. לטענת התובעים יש לפסוק בגין סעיף 17 פיצוי בסך 350 ₪ ובתוספת מע"מ ופיקוח הנדסי - 450.45 ₪. שכן המומחה קבע בחוות דעתו סכום של 150 ₪ אולם לאחר שהובהר בחקירתו כי לשם ביטול בליקוי יש לבצע בדיקת מעגלי החשמל ע"י חשמלאי שאינו מטעם הנתבעת, אישר כי העלות היא 500 ₪.

12. לטענת הנתבעת, תשובת המומחה התייחסה ל- 2 הסעיפים 17 ו- 18 (בעניין ארון תקשורת) בחוות הדעת, כלומר כי מדובר באותם סכומים שאושרו על ידו בחווה"ד בצירוף רכיב הפיקוח והמע"מ. עוד טוענת הנתבעת, כי אין לטובת התובעים את העלות שקבע המומחה לצורך סידור ארון התקשורת (סע' 18 לחווה"ד), בסך של 200 ₪ שכן חווט התקשורת נעשה ע"י חברות התקשורת ולא ע"י הנתבעת.

13. בחקירתו, נשאל המומחה ביחס לסעיפים 17 ו- 18 בחוות דעתו (העוסקים בארון חשמל והתקשורת) אודות עלות הזמנת חשמלאי מוסמך שלא שייך לנתבעת אוין לו את תוכניות החשמל והשיב כי הסכום הוא 500 ₪ (עמ' 11, 11 ו- 14 לפרוטוקול). לפיכך, מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה הסכום בו נקב המומחה מתייחס לשני ליקויים בארון החשמל והתקשורת, בצרוף מע"מ ופיקוח. אני דוחה גם את הטענה של הנתבעת ביחס לסעיף 18 לחוות הדעת בעניין החיווט בארון התקשורת. הנתבעת אינה חולק על העלות שנקבעה ע"י המומחה ברלינר (שאימץ את קיבעת מומחה התובעים) בסך של 200 ₪ אך מטילה את האחריות על חברות התקשורת, בהסתמך על חוו"ד המומחה מטעמה. אולם, עיון בחוו"ד ארד מעלה כי לא צוין בה שהאחריות לחווט מוטל על חברות התקשורת, כטענת הנתבעת, אלא צוין: "כך אמור להיראות ארון תקשורת כבלים רבים. זו הסיבה שקיימת דלת. בנוסף, האורן הוא לשימוש חברות התקשורת והכבלים ולא של הדייר. אין ליקויי".

המומחה מטעם בית במשפט קיבל את הטענה לקיום בליקוי ואישר את עלות התיקון, ואני מאמצת את קביעתו - 500 ₪ במקום 350 בחוות הדעת, כלומר יש להוסיף 150 שח.

אוורור מחסן דירתי (סעיף 19 לחווה"ד)

14. בחוות דעתו כתב ברלינר כי האוורור של המחסן הוא אל פיר אוורור וכי זהו מצב תקין. בעדותו, אישר כי האוורור הקיים אינו שווה ערך לאוורור אל אויר חוץ כפי שקובעות התקנות ואישר את העלות שקבע בן עזרא בסך של 2,000 ₪ ובתוספת מע"מ ופיקוח - 2,574 ₪.

15. לטענת הנתבעת, אין כל דרישה חוקית לאוורור מחסן ובענייננו קיים אוורור בפועל אל פיר המעלית, כפי שקבע המומחה בחוות דעתו, ומצב זה הוא תקין ואין צורך בכל פתרון אוורור אחר.

16. המומחה אמנם אישר, כי האוורור הקיים אינו שווה ערך לאוורור חוץ, אך העיד כי האוורור הקיים מספיק למחסן (עמ' 11, ש' 24-15). מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה התובעים לא ציינו מקור לחובה על פי דין, או על פי חוזה, לאוורור חוץ למחסן. לפיכך, אני דוחה את טענת התובעים ברכיב זה.

מעקה מרפסת סלון (סעיפים 20-30 לחחוה"ד):

17. לטענת התובעים יש לפסוק פיצוי בסכום שנקבע ע"י בן עזרא בסך של  3,000 ₪ בניכוי הסכום שאושר ע"י המומחה. שכן המומחה ברלינר אישר, בעדותו, כי המעקה בוצע שלא לפי תכניות המכר, וכי המעקה  הקל מוצמד לשיש המעקה הבנוי ללא רווח, ובהמשך קיבל את העלות שקבע בן עזרא. לטענתם, התקן הישראלי הוא דבר חיקוק המחייב את הנתבעת לפי חוק המכר (דירות), התשל"ג - 1970 ולפי צו מכר דירות (טופס של מפרט), תשל"ד - 1974 לפי כל תקן ישראלי, מחייב את המוכר. מוסיפים התובעים כי המומחה כתב בחוות דעתו כי אין חובה להתקין אף מים במעקה המרפסת, אך קביעתו עומדת במבחן ההתאמה לתקן מס' 1752.1 כפי שהוכח בעדותו.

18. לטענת הנתבעת, המומחה קבע מפורשות כי אין כל פגם במיקום המעקה ולא אישר, כטענת התובעים, כי ביצוע המעקה מנוגד לתכניות המכר. בחקירתו העיד כי מיקום המעקה אינו מוגדר בצורה מוחלטת בתכנית. לעניין אף המים, המומחה קבע בחוות דעתו כי אין צורך בו ועדותו לא נסתרה. הנתבעת מדגישה כי אין בעצם הערכת המומחה את העלות הכספית של ביצוע כל דרישות התובעים כדי להוות הסכמה לצורך בביצוע.

19. המומחה קבע כי אין פגם בעובדה שמעקה הזכוכית ממוקם בחלק החיצוני של המעקה הבנוי ולא בחלק הפנימי. בחקירתו, אישר כי קיימת סטייה מסוימת מתוכנית הבנייה אך הסביר כי הדבר לא מוגדר בצורה מוחלטת בתוכנית (עמ' 11, 25-27). המומחה נשאל לגבי קביעתו לפיה אין חובה להתקין אף מים פנימי לאורך המעקה (סעיף 21 לחווה"ד) והוצג בפניו תקן ישראלי 1752 חלק 1, אשר לטענת התובעים מחייב כי בכל הגבהה, ובכלל זה מעקה, יתוכנן אף מים (ת/3). בהמשך, הוצגה בפני המומחה טענה כי מבנה המעקה אינו מאפשר אף מים, והמומחה אישר זאת (בעמ' 12 ש' 3). כלומר, מדובר בסטייה מהתקן. בהמשך חקירתו, אישר המומחה כי הסכום שקבע בן עזרא לתיקון כל הליקויים במעקה מרפסת הסלון, בסך של 3,000 ₪ סביר (בעמ' 12 ש' 10). מאחר שהסכום שקבע המומחה בחוות דעתו בסעיף זה מסתכם ב- 1,600 ₪, אני מקבלת את טענת התובעים לפיה יש להוסיף על הסכום שנקבע בחוות דעתו של המומחה סך של 1,400 ₪.

ריצוף מרפסת (סעיף 33-31 לחווה"ד):

20. לטענת התובעים, בניגוד לאמור בחוות דעתו של המומחה, יש פגם בחיבור רצפה קיר במרפסת בגין אי התאמה לתקן 1555.3 לפיו יש לבצע בהיקף רצפת המרפסת תפר הפרדה גמיש בצורת האות "ר". מעדותו של המומחה כי לא בדק האם יש מישק הפרדה גמיש וכי לא ניתן לבצע בדיקה כאמור ללא פירוק אריחים. גם בנושא שיפועי הריצוף, הסברו של המומחה אינו מניח את הדעת, במיוחד לאור עדותו לפיה לא בדר את שיפועי הניקוז במרפסת, כפי שעשה בן עזרא. עוד טוענים התובעים כי המומחה לא התייחס בחוות דעתו להפרשי מפלסים באריחים, לאריחים שבורים ולכתמים על האריחים. לפיכך ומשאישר המומחה את הסכום שקבע בן עזרא בסך של 3,500 ₪, יש לפסוק סכום זה.

21. לטענת הנתבעת, התובעים מעלים טענות לגבי אופן ביצוע הבדיקה על ידי המומחה ולכן טוענים כי יש להעדיף את חוו"ד המומחה מטעמם, אך מתעלמים מחוו"ד מומחה הנתבעת אשר התייחס עניינית לטענות התובעים לרבות בעניין היעדר הצורך בשיפוע 1% במרפסות מקורות, ולכן אין כל סיבה שלא לקבל את חוו"ד המומחה ברלינר בדבר ביצוע תיקון מקומי בלבד.

22. בחוות דעתו, קבע ברלינר כי אין פגם בחיבור ריצפה-קיר במרפסת. בחקירתו נשאל לגבי מישק ההפרדה הגמיש, והשיב כי אמנם לא בדק האם המישק גמיש או קשיח, אך ראה שמצב סביר ללא שקיעות או מרווח ועוד העיד כי תפקידו של המישק הוא לשמור על רציפות בין המשטח האופקי לאנכי ולא כנטען ע"י התובעים (עמ' 12, 21-18 לפרוטוקול). בסיכומיהם, מפנים התובעים לכך שתקן 1555.3 מחייב ביצוע תפר הפרדה גמיש בהיקף רצפת המרפסת. עוד טוענים התובעים, כי לא ניתן לבצע את המישק ללא פירוק אריחים. באשר לפגם בשיפוע, המומחה אישר את דבר קיומו של הליקוי ואמד את עלות תיקונו בסך של 1,500 ₪. בחקירתו, העיד כי לא בדק את השיפוע מאחר וקיום הליקוי אינו במחלוקת בין המומחים, אך עמד על כך שלא מצא צורך להחליף את כל הריצוף במרפסת וניתן להסתפק בתיקון מקומי. התובע הצהיר, בתצהיר עדותו הראשית, כי כבר בוצעו תיקונים מקומיים בעבר במרפסת, אשר לא הועילו (סעיפים 13-11 לתצהירו). במחלוקת זו בין בעלי הדין, מצאתי לקבל את עמדת התובעים, שכן נראה כי מספר הליקויים בריצוף המרפסת רב, ותיקון מקומי כפי שמציע המומחה לא יועיל.

המומחה אישר כי עלות התיקון שקבע בן עזרא סבירה (עמ' 13 ש' 1-10).

על כן, יש להוסיף על עלות  התיקון בסעיף זה, כפי שקבע המומחה, סך של 2,000 ₪.

דלת חדר שירותי הורים ובחדרים הרטובים (סע' 38 ו- 46 לחחוה"ד):

23. לטענת התובעים, ברלינר כותב כי אין פגם בדלת חדר שירותי ההורים, על אף שעל פי עדות היצרן, הדלת אינה מתאימה לתנאי רטיבות, כפי שעולה מתווית היצרן שהעתקה צורף לחוו"ד בן עזרא טיש להחליפה בעלות של 900 ₪. כך גם לגבי דלת חדר האמבטיה ודלת חדר הכביסה, שעלות החלפתם עומדת על 1,800 ₪ ובתוספת מע"מ ופיקוח = 2,317 ₪.

24. לטענת הנתבעת, התובעים ביססו את טענתם רק על אותה תווית יצרן כאשר גם בחדרים רטובים לא אמור להיווצר מגע של מים בדלתות ואין זה סביר להתיז מים ישירות על הדלת, התובעים מתעלמים מחו"ד מומחה הנתבעת שקבע כי אין בכלל דלת אטומה למים ואין כלל דרישה שכזו לחדרי רחצה.

25. קביעתו של המומחה בעניין זה לא נסתרה. מקובלת עליי טענת הנתבעת, לפיה אין דרישה או למצער לא הוכחה דרישה לדלת אטומה למים בחדרי רחצה, וכי העובדה שתווית היצרן מזהירה מפני מגע ישיר עם מים אינה מעידה כי היא לא מתאימה לחדר מקלחת (ר' ם עדותו של המומחה בעמ' 14 ש' 17-8). לפיכך, טענת התובעים ברכיב זה, נדחית.

צפיפות בחדר שירותי הורים (סעיפים 40-39 לחווה"ד)

26. התובעים טוענים כי ביקשו שינויי תכנון והנתבעת בדקה את בקשתם, אישרה וביצעה. לפיכך, היא אחראית על קיומו של הליקוי, כפי שעולה מהפסיקה ומהתקנות בדבר אחריות הקבלן הראשי לביצוע שינויים לפי כל דין. כפי שפורט בחוו"ד בן עזרא, יש בהעמדת הכלים הסניטריים אי התאמה לתקן, הן לעניין הקרבה לגבול תא המקלחת והן לעניין גובה הכיור. כך גם הנקז של המקלחת פגום ואינו תואם את התכנון. לפיכך, יש לפסוק סל של 5,000 ₪ + ממע"מ ופיקוח = 6,435 ₪ לפי הערכת ברלינר בעדותו.

27. לטענת הנתבעת, התובעים מודים כי אותו שינוי של מיקום האסלה נעשה על פי בקשתם. גם המומחה אישר בחקירתו כי הוראות ההל"ת (הוראות למתקני תברואה) לעניין זה נובעות מנוחות שימוש ואין להן השלכה על תפקוד המערכות עצמן. התובעים גם אישרו בפרטיכל המסירה שצורף לתצהיר הנתבעת, בחלק העוסק ב"העדר תביעות עבודות שינויים" כי כל עבודות השינויים בוצעו לשביעות רצונם ומוותרים על כל טענה בעניין.

28. ככלל, העובדה שהתובעים ביקשו לעשות שינויים בתכנון, אין בה כדי להפחית מאחריות הנתבעת כקבלן מבצע, במידה שיוכח כי ביצעה עבודה רשלנית או עבודה החורגת מהוראות הדין.

עם זאת, לא הוכח כי הנתבעת ביצעה את עבודות התקנת הכלים הסניטריים בחדר המקלחת ברשלנות. התובעים הם שביקשו לבצע שינויים בתוכנית המקורית, ואין כל סיבה לייחס להם חוסר הבנה של השינויים אותם ביקשו לבצע, בפרט כאשר מדובר על נוחות השימוש.

העובדה שהשינויים חורגים במעט מהמלצות הל"ת, אינה מטילה, כשלעצמה, אחריות על הנתבעת, שפעלה בהתאם לבקשת התובעים עצמם. המומחה ציין בחוות דעתו, כי המצב סביר מאחר ודלת המקלחון מתקפלת, וכי לא מצא פגם במיקום נקז המקלחת, בחיבור  חיפויי קיר לרצפה או בגובה הכיור העומד על 87 ס"מ. בחקירתו אישר המומחה כי גובה הכיור בהתאם לתקן צריך להיות בין 80-85 ס"מ אך טען כי הוא רואה בתקן המלצה (עמ' 13, ש'23-25) והוסיף כי הוראות ההל"ת מתייחסות לנוחות השימוש ולא לתפקוד מערכות התברואה עצמן (עמ' 22, ש' 1-3).

לאור האמור, אני דוחה את טענות התובעים בנושא.

חלון חדר שירותי הורים (סע' 41):

29. לטענת התובעים, יש לפסוק לזכותם פיצוי בסך 600 ₪ ובתוספת מע"מ ופיקוח = 772 ₪, שכן אין מחלוקת כי הזיגוג אינו מסומן כבטיחותי בניגוד לתקן. לטענתם, טועה המומחה באומרו כי לא נדרש סימון מיוחד שכן אף מומחה הנתבעת, לא טוען זאת אך הוא העביר נטל ההוכחה את התובעים בטענה כי הסימון נמחק ולכן לא נמצא, בניגוד לתקן הדורש סימון בר קיימא שאינו ניתן להסרה.

30. לטענת הנתבעת, התובעים לא הוכיחו את הטענה לפיה לא מדובר בזיגוג בטיחותי. גם המומחה הניטרלי קבע כי אין צורך בזיגוג בטיחותי מאחר ומדובר בחלון גבוה שאין אליו גישה. התובעים לא חקרו את המומחה על רכיב זה ואף לא טענו בחווה"ד מטעמם כי החלון נמצא באזור מסוכן.

31. המומחה קבע, בחוות דעתו, כי מאחר ומדובר בחלון גבוה, לא נדרש סימון מיוחד. המומחה לא נחקר בעניין זה וקביעתו לא נסתרה.

מדידת חלון ממ"ד (סעיף 44):

32. לטענת התובעים, ברלינר לא סתר את מידות בן עזרא אלא מדד לפי שיטה אחרת הכוללת רכיבים שאינם מעבירים אור ואוויר, בעוד שטענתם התמקדה בשטח האוורור נטו של החלון, אליו כלל לא התייחס ברלינר. עוד אישר בחקירתו כי מדד את החלון מבלוק לבלוק, היינו כלל גם שטח מסגרת האלומיניום שאינו מעביר אוויר ואור ומכאן הפער בין חוות הדעת. לפיכך, יש לפצותם בסך של 6,000 ₪ + מע"מ ופיקוח = 7,722 ₪ או למצער בסך 5,000 ₪ + מע"מ ופיקוח = 6,535 ₪ לפי תשובת ברלינר בחקירתו.

33. לטענת הנתבעת, מעבר להפניה לפסיקה כללית לעניין מדידת חלון, התובעים לא צירפו כל אסמכתא הנדסית מחייבת לגבי אופן ביצוע המדידות ואין ראיה כי אופן ביצוע המדידה ע"י המומחה איננו נכון.

34. בחוות דעתו קבע המומחה כי חלון הממ"ד תקני, כמקובל הממ"ד. בחקירתו אישר כי ערך את המדידות בשיטה השונה משיטת מומחה התובעים, בן עזרא (עמ' 13, ש' 28 ועד הסוף) בסיכומיהם, הפנו התובעים לפסיקה ענפה, הקובעת כי יש למדוד את שטח החלון, גם בממ"ד, כבכל חדר אחר, על פי שטח האור/אוויר, היינו לא "מבלוק לבלוק", כפי שעשה המומחה מטעם בית המשפט (ע"א (חי') 13935-06-15 רקפות בגבעה בע"מ נ' סבג ואח': ת"א (מחוזי ת"א) סולומון ואח' נ' שיכון ופיתוח בע"מ; (חי') 37684-01-12 קוטר ואח' נ' דקל אחר בינוי והשקעות בע"מ; ת"א (חי') 22366-07-14 הירשביין ואח' נ' ט.א. רימון יזמות ובניה (1977) בע"מ).

המומחה העריך, בחקירתו, כי הגדלת החלון תעלה כ- 5,000 ₪ (בעמ' 14 ש' 1-3).

על כן, אני מקבלת את טענת התובעים בנדון, וקובעת כי יש לפצותם בסכום של 5,000 ₪ בגין הליקוי בגודל החלון.

אוורור חדר אמבטיה (סע' 48):

35. לטענת התובעים יש לפסוק להם סך של 1,500 ₪ + מע"מ ופיקוח = 1,930.5 ₪ שהיא עלות התקנת וונטה לחדר האמבטיה לפי קביעת ברלינר בחקירתו. לטענתם, מדובר בחדר אמבטיה המכיל חלון שאינו מאוורר אל אויר חוץ, אלא אל חלל מסתור הכביסה, שהוא חלל מקורה וסגור.

36. לטענת הנתבעת, המומחה קבע כי קיים אוורור אל מרפסת הכביסה הסגורה בתריס וברשת וכי מדובר באוורור תקין. בחקירתו לא נשאל אם מדובר באוורור תקין. הנתבעת מדגישה כי לא מדובר באוורור אל חדר סגור אלא אל מרפסת כביסה, הסגורה אך בתריס המאפשר אוורור כנדרש בתקנות, כפי שקבע גם מומחה הנתבעת ואין להעדיף בעניין זה את חוות דעתו של מומחה התובעים.

37. המומחה קבע בחוות דעתו כי האוורור תקין מאחר הוא למרפסת כביסה הסגורה בתריס וברשת. בעניין זה המומחה נשאל רק אודות עלות התקנת וונט לאוורור כהצעת בן עזרא והשיב כי היא עומדת לדעתו על סך של 1,500 ₪ (עמ' 15, ש' 7-9). מעבר לכך, המומחה לא נשאל בעניין זה ועל כן קביעתו, הנתמכת גם בחוו"ד מומחה הנתבעים המפנה לתקנות התכנון ובנייה בנדון, לא נסתרה.

על כן, אני דוחה את טענות התובעים בנושא.

הגנה על חלל הכביסה (סע' 49):

38. התובעים מבקשים פיצוי לפי קביעת ברלינר בעדותו בסך של 1,000 ₪ + מע"מ ופיקוח = 1,287 ₪ בגין היעדר הגנה כלשהי על מסתור הכביסה בהתאם לדרישת תקן 5100 להתקנת פרופיל אופקי למניעת סיכון. התובעים דוחים את טענת הנתבעת לפיה רק אנשי שירות כגון טכנאים מגיעים לאיזור המסתור כגון כביסה שנפלה או ילד סקרן.

39. לטענת הנתבעת, טענות התובעים בלתי מפורטות וסתמיות ללא מדידות או כל טיעון הנדסי המצביע על ליקוי. גם חקירת המומחה אין בה כל אישור כי קיים פגם כלשהו.

40. בחוות דעתו, קבע המומחה כי לא מצא פגם בהגנה על מסתור הכביסה. בחקירתו, אישר כי לא ביצע בדיקה באשר לחוזקו של המסתור והאם הוא עומד בעומס של 40 ק"ג כדרישת התקן והשיב כי: "אני לא ביצעתי בדיקה כזאת, אני לא לחצתי על המעקה, אבל התרשמתי שזה בסדר, זה מקובל, כל הבניינים היו בנויים כך. לא כדאי להישען על המסתור הזה ולו מסיבת זהירות" (עמ' 16, ש' 6-7).

המומחה עוד אישר כי לפי התקן קיימת דרישה לחיזוק אופקי של המסתור (עמ' 15, ש' 22-23), וכי קיים רווח בין המשטח האופקי לבין המסתור האנכי והעריך כי עלות סבירה לביצוע חיזוק אופקי, עומדת על 1,000 ₪ (עמ' 16, ש' 12-8).

לפיכך, אני קובעת כי יש לפסק לתובעים בגין רכיב נזק זה, סכום נוסף בסך של 1,000 ₪.

שטח גישה בחדר שירותים אורחים (סע' 50):

41. לטענת התובעים, החדר והכלים הסניטריים שבתוכו נמדדו ע"י בן עזרא והם מנוגדים להוראות הל"ת והתקנות. לפיכך, יש לפצותם לפי עדות ברלינר בסך 2,500 ₪ + מע"מ ופיקוח = 2,059 ₪.

42. לטענת הנתבעת, המומחה קבע כי אין פגם בביצוע והוא לא נחקר לעניין זה. גם מומחה הנתבעת, קבע כי אין כל אי התאמה בעניין ואין סיבה להעדיף את חוו"ד התובעים.

43. המומחה קבע, בחוות דעתו, כי השימוש באסלה ובכיור סביר. בחקירתו נשאל לגבי העלות הסבירה לביצוע מחדש כך שתהיה התאמה מבחינת שטח הגישה להוראות הל"ת והשיב כי הוא מעריך זאת בסך של 2,500 ₪. אולם, המומחה לא נחקר אודות קביעתו לפיה השימוש סביר ולכן קביעתו לא נסתרה. יצוין כי המומחה  מטעם הנתבעת קבע כי קיימת חריגה של 6 ס"מ ברוחב אך היא זניחה ולכן אין ליקוי.

פנלים בחדר ארונות (סע' 52):

44. לטענת התובעים, המומחה בעדותו אמר כי לא כתב בשום מקום בחוות דעתו שלא נדרשים פנלים בחדר ארונות. אין סיבה שהתובעים יקבלו את הדירה בלי פנלים בחדר מחדריה ולכן העלות שאינה במחלוקת, היא בסך 500 ₪ + מע"מ ופיקוח = 634 ₪.

45. לטענת הנתבעת הן המומחה מטעם בית המשפט והן המומחה מטעמה, שלא נחקרו בעניין זה, קבעו כי אין צורך בפנלים בחדר ארונות ואין להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעמם.

46. בחוות דעתו קבע המומחה כי לא נדרשים פאנלים בחדר ארונות. אך בעדותו ובתשובה לשאלה היכן כתוב כך, אישר כי "זה לא כתוב" והעריך את עלות התקנתם בסך של 500 ₪ (עמ' 16, ש' 17-20).

לפיכך, אני מקבלת את טענתם התובעים בעניין זה ופוסקת להם פיצוי בגין רכיב נזק זה סך של 500 ₪.

ליקויי ריצוף (סעיפים 67-53):

47. לטענת התובעים, ברלינר התייחס בקצרה בלבד לעיקר הטענות בנושא הריצוף. כפי שפורט בחוות דעת בן עזרא, בסעיף 55 רואים כי הריצוף נעשה תוך יצירת עובי שונה של מישקים  ומישקים לא ישרים ומדובר באי התאמה לתקן וליקוי זה לא ניתן לתיקון מקומי. כך גם בסעיף 59 יש שיפוע הפוך היוצר שלולית מים במרפסת וכן אריחים פגועים בסעיפים 61 עד 67. התובעים גם מפנים לתצהיר התובע אודות המאמצים שעשה כדי להשיג אריחים תואמי גוון לאחר שהנתבעת לא השאירה בידיו רזרביים. לפיכך, מבוקש לפסוק פיצוי בסך 8,000 ₪ ובניכוי הסכום שפסק המומחה בסך 2,750 ₪ = 5,250 ₪ ובתוספת מע"מ ופיקוח = 6,757 ₪.

48. לטענת הנתבעת, המומחה נחקר רק בשאלה לעניין קיומם של אריחים רזרביים ומשלא נחקר פרטנית בעניין, אין לבסס סטייה מהסכומים שאושרו על ידו. עוד טוענת הנתבעת כי אין להעדיף את חוו"ד התובעים על פני חוו"ד המומחה ברלינר או המומחה מטעמם. הנתבעת מפנה גם לתצהיר העד מטעמה, מוטי ביילין, אשר העיד כי התובעים קיבלו במעמד מסירה החזקה את כמות האריחים החלופיים, כמפורט בפרטיכל המסירה. כאשר על פי בקשתם נעשה שימוש בחלק מאותם אריחים לביצוע תיקונים באריחי הריצוף בגין פגמים שהנתבעת לא גרמה. מוסיפה הנתבעת כי כעולה מדפי התיקונים שצורפו לתצהירה, הנתבעת ביצעה והתובעים אישרו, את כל תיקוני הריצוף שהיו קיימים בדירה. על כן, כל אותם ליקויים בריצוף שנבדקו ע"י המומחה לא היו קיימים במעמד המסירה וסביר כי נגרמו ע"י התובעים במהלך השימוש בדירה. לפיכך, אין לפסוק לתובעים מרכיב זה בחוות דעת המומחה.

49. בחוות דעתו קיבל המומחה חלק מטענות התובעים אודות פגמים באריחים, מישקים בעובי לא אחיד וחיבור סף מוכתם ולצורך התיקון אישר סכום של 2,750 ₪. באשר לשיפוע בכיוון הפוך במרפסת (סעיף 59 לחווה"ד), הוא הפנה לכך שרכיב נזק זה מצא מענה בסעיפים 32 ו- 33 (בעניין תיקון שיפוע הריצוף במרפסת) ועל כן אין לפסוק פיצוי נוסף.

לגבי היעדר אריחים רזרביים, המומחה ציין כי לא יכול היה לאמת את הטענה.

עיון בפרטיכל המסירה, מעלה כי התובע חתם על טופס עודפי אריחים לביצוע תיקונים בדירה (שצורף כנספח א' לתצהיר הנתבעת), לפיו קיבלו לפחות 2% אריחים מכל סוג שרוצף בדירה.

בהתחשב בכך שבפרוטוקול המסירה אישר התובע קבלת אריחים רזרביים, ובעובדה שבגין הצורך בהחלפת האריחים במרפסת מצאתי לקבל את עמדת התובעים ולפסוק להם פיצוי מלא, כמפורט לעיל, אני סבורה כי אין לסטות מהעלות שהעריך המומחה לתיקון ליקויי הריצוף אותם מצא בשאר הדירה (פרט למרפסת).

חניה טורית:

50. לטענת התובעים הם קיבלו חניה אחת במקום שתיים, כפי שהובטח להם וכפי שמגיע להם על פי דין. לטענתם, מדובר בחניה טורית, כלומר חניה ודרך אל החניה שהנתבעת מכנה חניה נוספת אך בפועל אין זו חניה נוספת, בהתאם להגדרת מקום חניה בסע' 1 לתוספת התקנות התכנון והבנייה (התקנת מקומות חניה), התשמ"ג-1983. לטענתם מדובר בליקוי נסתר, מכיוון שהם לא ידעו מה אומרת התקנה כשראו את השרטוט על הנייר. מוסיפים התובעים, כי ברלינר בחקירתו אמר את שווי מקום חנייה בסך של 40,000 ₪, קרי פי שניים ממה שתבעו. לטענתם, חובת תום הלב המוטלת עליהם בבואם למכור את הדירה, היא לגילוי נאות לכל רוכש פוטנציאלי שמדובר למעשה בחנייה אחת, ובכך נגרמת להם ירידת ערך.

51. הנתבעת דוחה את הטענה ומפנה לכך שעל פי הסכם המכר, התובעים רכשו מקום חנייה אחד, כאשר בפועל משטח החניה מאפשר חנייה של שתי מכוניות האחת אחרי השנייה. התובעים אישרו בפרטיכל המסירה כי קבלו את הדירה, על הצמדותיה, בהתאם להסכם ואין להם כל זכות להעלות טענות בעניין. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעים לא צירפו חוו"ד שמאית להוכחת ערכה של אותה חנייה חסרה. אומנם מומחה ביהמ"ש נשאל בעניין זה אך הוא לא ערך חוו"ד מפורטת ולא נדרש במסגרת סמכותו לבחון עניין זה. לפיכך, התובעים לא הוכיחו כנדרש את שיעור נזקם הנטען.

52. בחוות דעתו, קבע המומחה כי אין הצדקה לירידת הערך הנטענת ע"י התובעים. בעדותו, ובתשובה לשאלה, העריך את מחירה של חנייה במקום ב- 40,000 ₪ (עמ' 18, ש' 1-29 לפרוטוקול). אולם, אין בתשובתו זו בכדי להוכיח כי אכן מדובר בליקוי, כטענת התובעים. בהתאם להסכם המכר (צורף כנספח א' לתצהיר התובע), בסעיף 1.4.4 בהגדרת "דירה" נכתב כי "לדירה צמודה 1 חניה/חניות המסומנת/ות במספר/ים זמני/ים 41+42" גם במפרט המכר שצורף להסכם, צוין בסעיף א(6)2 באשר לשטחים המוצמדים לדירה, כי לדירה מוצמדת חניה לא מקורה בשטח 12 מ"ר מינימום. זאת ועוד, התובע אישר בחתימה ידו על גבי טופס "מסירת פריטים לרוכש דירה" שצורף לפרטיכל המסירה מיום 29.10.13, כי קיבל בין היתר גם "חניה מוסדרת".

העובדה שהתובעים לא הכירו את נוסח התקנה, הקובעת כי לחנייה צריכה להוביל דרך (ועל כן לטענתם, אין מדובר בשתי חניות טוריות אלא בחניה אחת), אינה יכולה להיחשב ליקוי נסתר, שכן התובעים ידוע היטב איזו חנייה רכשו מהנתבעת.

בנוסף, מבלי לגרוע ממסקנתי לפיה אין כל מקום לפיצוי התובעים בגין מקום החנייה, הערכתו זו של המומחה ברלינר, שאינו שמאי בהכשרתו המקצועית, אינה יכולה להוות תחליף לחוות דעת מקצועית של שמאי מקרקעין, אשר לא הוגשה מטעם התובעים. אף המומחה מטעם התובעים עצמם, בן עזרא, ציין בחוות דעתו (סעיף 81 בעמ' 33) כי ירידת ערך הדירה תיקבע ע"י שמאי מקרקעין.

על כן, אני דוחה את טענת התובעים בדבר ליקוי בחנייה.

מטרד הרעש מהביוב:

53. לטענת התובעים מדובר במטרד לאור סוגו ומיקומו, גם אם הרעש שנוצר אינו ברמת דציבלים החורגת מהמותר על פי התקן למטרדי רעש. המומחה שהתעלם מהליקוי בחוות דעתו, טען תחילה בחקירתו כי מדובר בצינור חיצוני אך לאחר שעיין בתכנית המכר, אישר כי הצינור איננו ממוקם במקום הטבעי והרגיל, קרי בקיר החיצוני אלא בקיר שבן חדר השינה לחדר האמבטיה. לטענתם, תצהיר התובע לא נסתר בנושא זה מאחר והנתבעת וויתרה על חקירתו ולכן יש לפסוק להם סך של 30,000 ₪. למצער בלבד לפסוק את הסכום שהוצע ע"י ברלינר בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח = 3,861 ₪, הגם שהצעתו אינה פרקטית ולא נבחנה.

54. לטענת הנתבעת, התובעים לא צירפו חוו"ד שמאית לעניין הטענה לירידת הערך המוכחשת. גם לא צירפו כל התייחסות מקצועית למטרד הרעש הנטען כגון בדיקה אקוסטית שהיא. עוד טוענת הנתבעת כי התובעים לא הוכיחו ואף לא טענו לכל ליקויי בהתקנת צינור הביוב. באשר לעדות המומחה, טוענת הנתבעת כי הוא רק ציין באופן כללי כי היה ואכן יש מטרד רעש שהוא כלל לא אישר ולא בדק את קיומו, הרי ניתן לתקנו בעלות של 3,000 ₪.

55. המומחה אמנם אישר, בעדותו, כי לא בדק את הנושא ולכן הוא לא נכלל בחוות דעתו (ע' 18, ש' 32-35 ועמ' 19, ש' 1-2). אך, לאחר שעיין בתוכנית הבניה של הדירה, קבע כי בשונה ממקרים חריגים בהם צינור הביוב היה במקום בלתי טבעי לחלוטין, הצינור במקרה זה מונח במקום טבעי, עוד הוסיף כי בהנחה ויש מטרד רעש, ניתן לפתור זאת עניינית בעזרת שכבת בידוד טרמי סביב הצינור בעלות של 3,000 ₪. יחד עם זאת, קבע המומחה, כי בהיעדר בדיקת רעש אקוסטית, לא ניתן לקבוע אם קיים מטרד (עמ' 19, ש' 24 ועד הסוף ועמ' 20, ש' 1-2).

56. המומחה מטעם התובעים, כלל לא התייחס לנושא זה ורק ציין כאמור באופן כללי כי ירידת ערך תיקבע ע"י שמאי מקרקעין. אך, כאמור מטעם התובעים לא הוגשה חוו"ד שמאי בכדי להעריך את הירידה ואף לא חוו"ד מקצועית אחרת שתוכיח את עצם קיום מטרד הרעש וכל הנטען בעניין נסמך על עדותם הסובייקטיבית של התובעים ותו לא.

לפיכך, אני קובעת כי קיום הליקוי לא הוכח.

עלויות דיור חלופי:

57. לטענת התובעים, ביצוע התיקונים בדירה יצריך אותך, על פי חוו"ד בן עזרא, לפנות את הדירה לתקופה של חודשיים. לפיכך, מבוקש לפצותם בסך של 15.000 ₪ כאשר סכום זה כולל אחסנה, הובלה ושמירה על ציוד. עוד מציינים כי גם אם לא יפונו מהדירה ויגורו בה בעת ביצוע התיקונים, הדבר יגרום לאי נוחות רבה ולצורך לפקח על הפועלים.

58. המומחה קבע בחוות דעתו כי אין הצדקה לדיור חלופי ולא נחקר בנקודה זו. לפיכך, קביעתו לא נסתרה ואין הצדקה לסטות ממנה. באשר לטרחה ואי הנוחות הכרוכים לטענת התובעים בביצוע התיקונים אגב המגורים בדירה, הפיצוי בגין כך נכלל ברכיב הנזק של עוגמת נפש.

עוגמת נפש:

59. לטענת התובעים, קיום הליקויים בדירה בצירוף הצורך לנהל מאבקים לתיקונם, גרמו להם לאובדן הנאה מהדירה שרכשו במיטב כספם, לטרחה ולבזוז זמן ועוגמת נפש, בסכום המוערך על ידם בסך של 30,000 ₪.

60. לטענת הנתבעת, התובעים אינם זכאים לרכיב נזק זה, שכן על פי תנאי ההסכם, זכאים התובעים, לכל היותר, לפיצוי בשווי עלות תיקוני הליקויים בדירה בלבד (סעיף 5.7 להסכם המכר). מה גם שלטענת הנתבעת, לא נפל כל פגם בהתנהגותה המקצועית ומדובר בטענות כוללניות ובלתי מפורטות. לכל היותר מדובר בליקויים מינוריים ביחס לסכומים הנטענים על ידם. עוד טוענת הנתבעת כי הסכום הנתבע, רחוק מאוד מסכומי עוגמת הנפש הנהוגים על פי הפסיקה.

61. למטרתו של הפיצוי בגין עוגמת נפש בתביעות שעניינן ליקויי בנייה, והשיקולים המנחים בעת פסיקת הפיצוי ראו: ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ ואח' (28/02/2005)

בשים לב לליקויים שהתגלו בדירה ולעלות תיקונם בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לעומת טענותיהם של התובעים בכתב התביעה, אני מעמידה את הפיצוי לתובעים בגין עגמת נפש על סך של 4,000 ₪.

62. עלות תיקון הליקויים המפורטים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הינה 15,800 ₪.

עלות תיקון הליקויים הנוספים, כפי שפורטו לעיל, מסתכמת ב- 12,550 ₪.

אין להגדיל את עלות הפיקוח ההנדסי, שכן הליקויים הנוספים שאושרו אינם מגדילים משמעותית את היקף העבודות, ועלות הפיקוח בסכום של 2,500 ₪ כלומר כ- 10% מעלות כלל התיקונים, משקפת את המקובל.

על כן סכום הפיצוי בגין הליקויים, כמפורט בחוות דעתו של המומחה, ובתוספת הסכומים שנפסקו לעיל, בתוספת פיקוח ומע"מ, מסתכם ב- 36,095 ₪.

לסכום זה יש להוסיף פיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 4,000 ₪.

לסיכום:

63. הנתבעת תשלם לתובעים סך של 40,095 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.3.17.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך 7,037 ₪ הוצאות האגרה באופן יחסי בסך של 1,000 ₪ ושכר המומחים בסכום כולל של 7,755 ₪.

הסכומים בגין שכר טרחת המומחה והוצאות המשפט יישארו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ח, 04 יוני 2018, בהעדר הצדדים.

עידית וינברגר, שופטת