תפריט חיפוש

המומחה דן לופו נפסל כמומחה מטעם בית המשפט בגלל התנהגות פסולה

ד"ר אברהם בן עזרא

שופטים רבים מכנים את המומחה שהם ממנים, כ"ידו הארוכה של בית המשפט". הביטוי בא כדי להמחיש את מעמדו האובייקטיבי של מומחה מטעם בית המשפט, ואולם, גם מומחה צד לדיון, ולמעשה כל מומחה המחבר חוות דעת מקצועית, צריך לתת חוות דעת אובייקטיבית. חוות דעת שאינה אובייקטיבית, יוצרת מצג שווא ושקרי, מצג בו גם המומחה שכתב אותה לא מאמין.

על פי תקנות האתיקה של המהנדסים והאדריכלים [כללים להתנהגות שאינה הולמת], אמנם נדרש המומחה להיות נאמן ללקוחו, והדבר ברור, אולם באותו משפט כלולה דרישה נוספת,  לנאמנות למקצוע. ככל שיש התנגדות בין שתי הנאמנויות, המומחה לא יכול לתת חוות דעת ועליו לוותר על המינוי.

אלא שביטוי זה השגור בפי שופטים ["המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט"], גורם לכך שמומחים רבים המתמנים על ידי בתי המשפט "לוקחים אותו רחוק מדיי" ומפרשים כי מעמדם רם, כמו של השופט עצמו.

ממעמד רם ונישא זה, הם "מבררים" טענות, "חוקרים" את הצדדים, "מאשרים" מסמכים וכמעט כותבים את פסק הדין...

יש מומחים שגם נוזפים בצד לדיון שנראה להם לא צודק או מלגלגים עליו, או שמגלים את נטיית ליבם טרם בדיקת הממצאים המקצועיים וניתוחם, דבר שהוא פסול כשהוא קורה גם על ידי בית המשפט. אלא שהשופט בקי [וראוי שיהיה בקי] בתחום המשפטי, וכן ראוי כי יידע מהם הגבולות החלים עליו, ואילו המומחה - נעדר ידע וסמכות משפטיים.

התנהגות שנראתה לצד לדיון התנהגות שלילית, גרמה לבקשת פסילה של המומחה דן לופו בת"א 1404-03-14 אליעזר משה מרגלית נ' ליאון אריה כהן ואח', בית משפט השלום בחדרה, שופטת: קרן אניספלד. הפרשה נגולה בהחלטת בית המשפט מיום 6 לאוק' 2015. הטענה נגד המומחה הייתה כי הוא נעדר אובייקטיביות ומוטה לטובת צד לדיון תוך התבטאות בצורה בלתי הולמת כלפי הצד השני.

להלן ציטוט מפסק הדין המדבר בעד עצמו:

1. מומחה שמונה ליתן חוות-דעת מטעם בית-המשפט משמש כידו הארוכה של בית-המשפט; תפקידו לסייע לבית-המשפט לרדת לחקר האמת....

2. על מומחה שממונה לבצע תפקיד וליתן חוות-דעת מטעם בית-המשפט, מהיותו ידו-הארוכה של בית-המשפט בכל הקשור למתן חוות-הדעת ולעריכת הבדיקה שמונחת ביסודה, חלות חובות מחמירות שנועדו להבטיח לא רק את האובייקטיביות של המומחה, אלא גם כי זו תוקרן כלפי חוץ ולא יתעורר חשש מבוסס בדבר הטייה של המומחה לטובת צד זה או אחר.

בשל כך, חל על המומחה איסור לקיים דיון עם בעל-דין או בא-כוחו בהיעדר הצד האחר, ואין מקום לשיחות אישיות בין המומחה לבעל-דין – ולו גם בעניינים שמשיקים לתחום עיסוקו של המומחה ושאין להם נגיעה ישירה לשאלות שבמחלוקת. אף אין מקום כי מומחה מטעם בית-המשפט יעתר לבקשה של צד לבדוק נושא שלא נכלל בכתבי-הטענות, ולו מטעמי סקרנות מקצועית; על המומחה ליתן דעתו אך ורק לעניינים שנמסרו לבדיקתו על-ידי בית-המשפט, הא ותו לא. לבסוף, אין מקום כי המומחה 'ימליץ' לבעל-דין כיצד לנהוג בצד האחר, ולו גם בבדיחות הדעת ובמה שנתפש על-ידי המומחה כהומור; מה שנחווה על-ידי האחד כהומור עשוי להתפרש על-ידי אחר כאמירה פוגענית שמקומה לא יכירנה.

מתוך הודעת המומחה עולה כי הוא לא שמר על הריחוק הנדרש מן הצדדים ומן הסכסוך, ודי בכך כדי לסלול את הדרך לקבלת הבקשה. בנסיבות העניין, היה על המומחה לסרב לדון בכל עניין שלא נכלל בכתבי-הטענות – מבלי להוסיף על כך כל אמירה שגלומה בה המלצה לנתבע כיצד לנהוג בצד האחר, בין בהומור ובין שלא בהומור. היה עליו להימנע מבדיקת מרתף הבית ואף היה עליו להימנע מלדון עם הנתבע בכל עניין שנוגע לעיסוקיו האישיים. אמירתו של המומחה כי הנתבע יכול להרביץ לתובע או לתבוע אותו היא אמירה פסולה, והטענה כי הומור ניצב ביסודה אינה עשויה להכשירה. במקרה דנן, בהצטברות הדברים יש כדי ללמד על רבב שדבק במומחה ואשר מצדיק את פסילתו. הדברים עומדים בעינם גם אם לא ניצבה ביסודם כוונה."

בתיק זה בוטל מינויו של המומחה דן לופו נוכח התנהגותו.

אף על פי כן, יש לי ביקורת על פסק הדין:

ראשית, ייאמר כי המומחה אינו ידו הארוכה של בית המשפט, וביטוי זה לא ראוי להיאמר. שנית, מומחה בית המשפט צריך להביא בפני בית המשפט את התמונה בכללותה ורק השופט יחליט על סמך המידע הכללי, מה נכלל בטענות התובעים ומה לא, שכן מדובר בסוגיה משפטית ולא בקביעה של מהנדס או אדריכל.

לדוגמא, לצד לדיון יש זכות לפי סעיף 136 לסדר הדין האזרחי לתקן את כתב התביעה תוך 15 ימים מקבלת חוות דעת ממומחה בית המשפט, כך שייתכן שבדיעבד ליקוי שקיים בדירה יוצר לו זכות, בכוח, גם אם לא נכלל בחוות דעת מטעמו, וזו רק אחת מהאפשרויות היוצרות זכויות לצד לדיון, אפשרויות שלא אמורות לבוא אל פתחו של המומחה ואל לו למומחה לחסום זכויות צד לדיון, או להעלים מידע מבית המשפט.

לכן, אם המומחה מגלה בבדיקתו ליקוי שאינו כלול בחוות הדעת, שומה עליו לכלול אותו תחת הכותרת של "ליקויים שאינם כלולים במסמכי התביעה" - והשופט הוא שיחליט החלטה, האם הליקוי ייכלל בפסק הדין אם לאו. קל וחומר, במצב בו צד לדיון מצביע על הליקוי בעת בדיקת המומחה.