תפריט חיפוש

ביקורת בונה, ביקורת הורסת

15 יולי, 2019 |
ד"ר אברהם בן עזרא

לפעמים כל המוסיף גורע, והביקורת השלילית מתבקשת לשם קיום דו שיח שסופו עיון וקידום

פתיחה

 

דיברנו בעת האחרונה, ולא פעם אחת, על הישגיה של מדינת ישראל, כוחה, עוצמתה, יציבותה, והשווינו את הישגיה לאלה של אומות העולם.

זה מזכיר לי את סיפורי הרמב"ם, על תלמיד חכם שהתלהב בתפילתו והרעיף שבחים על האלוהים מעל הכתוב בסידור התפילה עשרת מונים, וכשסיים, נשאל על ידי הרב: "זהו?!" כלומר – "כבר מצית את כל המעלות של ה'?! אין לך יותר מה לומר?" שהרי ה' שווה קצת יותר ממה שאמרת...

 

ומוסר ההשכל הוא – שאין לחרוג מסידור התפילה, וכל המוסיף גורע.

 

בנסיבות אלו, גם אני לא אוסיף על תיאור ופירוט של החיים הטובים והראויים במדינת ישראל; כל מה שדרוש, זה מעת לעת לעיין בחדשות, ולהפנים, ולעולם, לעולם לא נשב על זרי הדפנה - כי לעולם נעמול ונשאף להישגים גבוהים יותר.

 

ביקורת

 

כי ממש לא הכול טוב, ומי יודע זאת כמוני. הרי משרדי עוסק [לא רק] בביקורת מבנים, ועצם העיסוק בביקורת הוא עיסוק בצד השלילי של החיים, הלקוי, השגוי, הטעון שיפור ומחויב בתיקון. כך למשל אני מבטל בעבודתי המקצועית ושולל את התכנון והביצוע של מרחבים מוגנים דירתיים באלפי דירות ברחבי המדינה בגלל שהם לא מתאימים לדרישות תקנות ההתגוננות האזרחית [מפרטים לבניית מקלטים] מבחינות שונות; איטום, אוורור, תכנון, מסגרות, פרטי בניין ועוד, וזה לא מצוי בסתירה עם העובדה - כי לי, בביתי הפרטי רחב הידיים, אין לא מרחב מוגן דירתי ולא מקלט תקני, כי לדעתי הסובייקטיבית, להבדיל מעמדתי המקצועית עבור אחרים, לא צריך ממ"ד.

זו דרכה של ביקורת מקצועית.

אכן, הממ"ד לא דרוש במקומותינו - גם אם בכוחו להציל חיים. שערו בנפשכם עד כמה הממ"ד והמרחב המוגן הקומתי חוסמים את פיתוח ענף הבניה שהיה יכול להיות הרבה יותר מהיר, זול, נגיש, מתפתח ללא החסמים של המרחבים המוגנים העשויים מקוביות בטון מזויין על קירות רצפות ותקרות עבים מסיביים, קומה מעל קומה לכל גובה הבניינים.

 

דרוש מחקר של חישוב נזק לעומת תועלת, לגבי כל הנושא של חובת בניית מרחבים מוגנים.

 

ביקורת בונה

 

ככל שביקורת הבניה מתקדמת וחכמה, מתוחכמת ומניבה, כך גם הלקוחות של משרדי מקבלים יותר תפוקות אך גם ובעיקר - ענף הבניה משתפר ורמתו עולה.

איכות הבניה לא הייתה כפי שהיא כיום, ללא פעילותנו בתחום בקורת הבניה. הביקורת מחייבת את הקבלנים ללמוד מהשגיאות [אגב הכחשתן והתמודדות בבית המשפט עם הטענות], וככל שמוגשות תביעות לצדדי ג' אז גם המהנדסים והאדריכלים, העלולים להיות נתבעים – יורדים לשורש העניין שבמחלוקת, ולומדים לתכנן.

הסברתי לתלמידי האדריכלות במכללת ספיר, בה הרציתי במקצוע "תחיקת הבניה" כי השלבים המוקדמים של הבניין הם – הכנת תכניות על ידי מהנדס רשוי, תכנון אדריכלי על ידי אדריכל, בדיקה ואישור התכנון במשרד מהנדס העיר, משלוח פקחים לשטח כדי לבדוק תקינות כל שלב, ביצוע הבנייה על ידי קבלן רשום, בדיקה ואישור של מהנדס העיר כי הבניין בנוי כדין, ובדיקה חוזרת של כל הגורמים וחתימותיהם המעידות על תקינות.

אף על פי כן, כאשר קוראים לי, אני נאלץ לקבוע כי: החדרים לא מאווררים, אין שטחי גישה נוחים בחדרי רחצה וזאת בניגוד להוראות למתקני תברואה, המעקה מורכב בניגוד לתקן, וכמעט אין בדירה פריט שאין בו פגם.

הביקורת הזו בונה, כי כאמור ייאלצו להתמודד איתה - היזמים, הקבלנים, המהנדסים, האדריכלים, המפקחים ועוד.

 

ביקורת הורסת

ראשית דבר, אומר בגלוי כי הביקורת השלילית, השגויה, ההורסת כל חלקה טובה – היא ביקורת לגיטימית ובלעדיה לא היה אפשר להתמודד, להתדיין, להתעמק, לנהל מאבק מוחות, להצליח.

 ובכל זאת, הביקורת השלילית היא זו אשר נערכת "מטעם", כאשר מול עיני המבקר ניצב משלם שכרו - ונושף בעורפו[*].

 כל ביקורת "מטעם" היא שלילית, בהיותה מוטה, עם פניה ופזילה כלפי צד א' ונגד צד ב'. כל עבודה מקצועית שאינה אובייקטיבית - היא שלילית ומזיקה, לא רק של מומחים אלא גם של שופטים.

-=-=-=-=-=-=-=-=-

[*] מבחינת מציאות אכן אי אפשר לשהות בו זמנית מקדימה ומאחור, אך כשנעשה שימוש בביטויים – הדבר מקובל ואפשרי.