תפריט חיפוש

ת"א 19207 דיין רפאל נ' דנגור השקעות בע"מ

בית משפט השלום

בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו

[18.11.98]

ת"א 19207/97

לפני: כב' השופט מ' שנהב

התובעים:

1. דיין רפאל

2. דיין תמר

נגד

הנתבעים:

1. דנגור השקעות בע"מ

2. דנגור ציון

פסק-דין

1. בפני תביעה כספית על סך 258,00 ש"ח. בכתב התביעה טענו התובעים כי רכשו מנתבעת 1, העוסקת בייזום, בניה ומכירת דירות מגורים, דירה הנמצאת ברחוב הירדן 10 בבני ברק וכי עם קבלת הדירה על ידם נתברר כי בדירה קיימים ליקויי בניה שעל-פי חוות-הדעת מטעם שני מומחים מטעמם, עלות תיקונם והפיצוי בגין ירידת ערכה מסתכמים בסכום כולל של 146,000 ש"ח.

2. בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את טענות התובעים וטענו כי לתובעים קשר חוזי עם נתבעת 1 בלבד ולפיכך אין יריבות בין התובעים לנתבע 2. כן נטען על פי חוות דעת של מומחה מטעמם עלות תיקון הליקויים בדירה נשוא התובענה מסתכמת בסכום של 14,600 ש"ח, וכי הם מוכנים לתקן את הליקויים הללו. כן נטען כי לתובעים יתרת חוב אצלם וכי עד כה נמנעו לדרוש חוב זה מהתובעים.

3. בכתב התשובה לכתב ההגנה של הנתבעים, הכחישו התובעים את טענת הנתבעים כאילו נותרו חייבים חוב כלשהו, וטענו כי הנתבעים לא הבהירו את סעיף הבוררות בחוזה וכי לאור אמונם בנתבע 2 הם סברו כי הם חותמים הסכם גם עם נתבע 2 "אישית" ולא עם חברה שאת משמעותה לא הבינו.

4. ביום 28.8.97 מונה כמומחה מטעם בית-המשפט, מהנדס, אלפרד אירני, אשר קבע בחוות דעתו ובתשובות לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו כי עלות תיקון הליקויים בדירה נשוא תובענה זו מסתכמים בסכום כולל, של 33,950 ש"ח וכי שוויו של השטח החסר במרפסת הפתוחה מסתכם בסכום של 4,600 ש"ח. המומחה העריך כי עלות דיור חלופי לתקופת תיקון הליקויים מסתכמות ב- 2,400 ש"ח.

5. להלן תצהירי העדות שבפני:

רפאל דיין, תובע 1, טען בתצהירו כי ביום 29.3.94 חתמו הנתבעים על חוזה הרכישה עם נתבע 2 לאחר שהובטח לתובעים על ידי נתבע 2 כי הדירה תיבנה בסטנדרט גבוה. נטען כי נתבע 2 ועורך דינו לא צירפו לחוזה מפרט טכני וכי התובעים היו בטוחים כי הדירה תהיה דומה לדירה לדוגמא שנתבע 2 הראה להם ובהתאם לסימוניו של נתבע 2 על תוכניות הדירה שנמסרו לתובעים במשרדו של מתווך הדירות קודם לחתימה על החוזה. כן נטען כי לאחר שהתובעים שילמו לנתבע 2 את מלוא הסכום על פי החוזה, חתם נתבע 2 על מסמך שבו הצהיר כי אין לו תביעה או דרישה כספית כלשהי מהתובעים וכי במהלך בניית הבניין העיר לנתבע 2 על ליקויי הבניה, אולם נתבע 2 דחה אותו ללא מענה. התובע הוסיף וטען כי לאחר קבלת הדירה על ידי התובעים נתברר לתובעים כי מלבד הליקויים שהתריע עליהם בזמן הבניה, קיימים בדירה ליקויים חמורים נוספים ולאחר גילויים פנו התובעים לנתבע 2 בדרישה שיתקן את הליקויים אותם נתבע מס' 2 דחה.

תמר דיין, תובעת 2 חזרה בתצהירה על טענות תובע מס' 1.

ציון דנגור, נתבע 2, טען בתצהירו כי לתובעים קשר חוזי עם נתבעת 1 בלבד וכי נתבעת 2 הסכימה להעביר את המחלוקת שבינה לבין התובעים לבוררות כמוסכם בהסכם הרכישה שבין נתבעת 2 לתובעים. כן נטען כי התובעים חייבים לנתבעת 2 סך של 32,791 ש"ח אולם נתבעת 2 לא התכוונה לגבות סכום זה מהתובעים במסגרת הבנה שהושגה עמם, אולם לאחר שהתובעים נהגו בחוסר תום-לב החליטה נתבעת 2 לדרוש מהתובעים את יתרת החוב האמור. כן טען כי התובעים לא טענו טענה כלשהי באשר לפגמים בריצוף או בדבר הקטנת שטח הגג בזמן קבלת החזקה בדירה לידם וכי בפועל שטח מרפסת הגג בדירה נשוא התובענה גדול מהשטח המפורט בתוכניות, כן טען כי הדירה נבנתה ברמה מקצועית טובה ובהתאם לדרישות החוזה והדין. העד הצהיר כי נתבעת 2 מוכנה לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט כמנחה, אך מבקשת לבצע בעצמה את התיקונים הנדרשים ומבקשת שיאופשר לה לקזז מהסכום בהם תחויב, אם תחויב, את הסכום אש'ר הנתבעים חבים לה.

ציון פרץ, מטעם הנתבעים, טען בתצהירו כי תיווך בין התובעים לבין נתבעת 2 וכי הציג את תוכניות הדירה לנתבע 1 ולבנו בנוכחות נתבע 2. כן טען כי אינו זוכר כי נתבע 2 אמר לתובע 1 ולבנו כי הקיר המפריד בין שתי מרפסות הגג יהיה במקום שונה מהמקום המסומן בתוכנית.

6. לאור הסכמת הצדדים לוותר על חקירת העדים על תצהיריהם, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב (ראה החלטתי מיום 9.6.98).

7. לאחר עיון מקיף בכל התיעוד שבפניי, כתבי טענות על נספחיהם, חוות הדעת מטעם בעלי הדין וחוות הדעת מטעם המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט (כולל תשובותיו לשאלות הבהרה אשר נשלחו אליו), תצהירי העדות וסיכומי הצדדים החלטתי כדלקמן:

א] התובעים לא הצליחו להצביע על חבותו האישית של נתבע מס' 2 כלפיהם. לא די בטענות בעלמא או בחששם באשר ליכולת לגבות הסכום שייפסק להם בפסק הדין כדי לחייב נתבע מס' 2 בחיוב אישי כשזה פעל לאחר שפעל כאורגנו של תאגיד או בעל מניותיו.

בחנתי טענות התובעים לנוכח התשתית הראייתית שבפניי, ולא מצאתי כל ביסוס ראייתי או בעל ממשות לטענתם באשר למוצג שווא רשלני או אחר על ידי נתבע מס' 2 שיש בו כדי לגרום לחיובו האישי.

עצם היות התובעים מבוגרים יחסית אינה עושה אותם חסויים הנזקקים אוטומטית להגנת בית המשפט. מי שמנהל מו"מ או מתקשר בהסכם עם תאגיד צריך לברר את חוסנו הכלכלי של התאגיד ואם אינו משוכנע בכך הברירה בידיו שלא להתקשר עם תאגיד בהסכם או לדרוש ערובה אישית או אחרת להבטחת זכויותיו.

במקרה זה לא מצאתי כאמור שמץ של ביסוס ראייתי לחיובו האישי של נתבע מס' 2 לבד מטענות התובעים ובכך כידוע לא די.

סוף דבר, הנני דוחה את התובענה כנגד נתבע מס' 2 ללא צו להוצאות, שכן נתבע זה ממילא צריך היה להיות מעורב בהליכים המשפטיים כאורגנה של נתבעת מס' 1.

ב] בפני שתי חות דעת של מומחים מטעם התובעים ואחת מטעם הנתבעים, אשר אמנם לא הוגשה כראיה בדרך המקובלת אך לנוכח הסכמת בעלי הדין לוותר על חקירות נגדיות ולהסתפק בהגשת תצהירי עדות ראשית מוצגים וסיכומים איני מקבל טיעוני התובעים ואת בקשתם להתעלם מחוות הדעת האמורה  מטעם הנתבעים.

בנוסף, וחשוב יותר, בפניי חוות דעת אובייקטיבית מטעם מומחה אשר מונה על ידי לאחר שעיין בכל המסמכים הרלוונטיים, ובדק את טענות הצדדים ואת דירת התובעים.

חוות דעת זו ותשובותיו של המומחה לשאלות הבהרה ששוגרו אליו מבהירה את מצב הדברים העדכני לאשורו, ושוכנעתי כי היא משקפת אותו נכונה, בצורה אובייקטיבית ומקצועית.

התרשמתי כי מומחה זה עשה מלאכתו נאמנה והכין מסמך יסודי וממצה, המתאר נכונה את מצב הדברים ולא מצאתי סיבה שלא לאמץ קביעותיו של המומחה למרות טיעוני בעלי הדין.

יצויין כי אמנם אין בית המשפט מחוייב לאמץ את קביעותיו – המלצותיו של מומחה, גם מומחה אשר מונה על ידו, ובוודאי שיש לבעלי הדין זכות להסתמך על חוות הדעת מטעם מומחים מטעמם (אם המומחה לא מונה בהסכמה), אך במקרה זה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לגופן תוך השוואת ממצאי המומחים, הגעתי למסקנה כי משקלה של חוות דעתו של המומחה האובייקטיבי אשר מונה על ידי רב ומכריע ומשקף נכונה את מצב הדברים לאשורו.

ג] סוף דבר, הנני מקבל את קביעותיו של המומחה א' אירני בחוות דעתו בכל האמור לעלויות תיקון הליקויים (להבדיל מהמלצותיו לפיצוי בגין אי התאמת מידות, ושווי שטחה של המרפסת אליהם אתייחס בנפרד), ולפיכך מחייב את נתבעת מס' 1 לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

1) 14700 ש"ח בגין ריצוף וחיפוי (פרק 3 לחוות דעתו).

2) 1600 ש"ח בגין טיח וצבע (פרק 4).

3) 2300 ש"ח ביגן נגרות, אלומיניום ומסגרות (פרק 5).

4) 2900 ש"ח בגין מדרגות (פרק 6).

5) 300 ש"ח בגין אינסטלציה (פרק 7).

6) 2000 ש"ח בגין בנייה (פרק 8).

7) 2000 ש"ח בגין סדיקה (פרק 9)

8) 500 ש"ח בגין שונות (פרק 10).

9) 2600 ש"ח פיקוח הנדסי.

10) 2400 ש"ח בגין דיור חלופי.

לסכומים דלעיל יש להוסיף מע"מ כדין ואליהם יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מחודש פברואר 1996 ועד לתשלום בפועל. 

ד] באשר להמלצותיו האחרות של המומחה, בגין שיעורי הפיצוי בעבור אי התאמות במידות בדירה ובגין שטחה של המרפסת, המלצות אלה נבחנו על ידי לנוכח התשתית הראייתית שבפניי, והחלטתי שלא לקבלן כמות שהן. 

המלצות אלה, בניגוד להמלצותיו של המומחה הנוגעות למומחיותו המקצועית צריכות להיבחן באמות מידה משפטיות וראוי כי סבירותן תיבחן על ידי בית המשפט.

לאחר שבחנתי סבירותן של אלה, שוכנעתי לקבל חלקית טיעוני התובעים, ולפיכך הנני מחייב את נתבעת מס' 1 לשלם לתובעים יחד את הסכומים הבאים:

1) בגין הקטנת שטח המרפסת ב- 6.1 מ"ר:

הסכום אשר הוצע על ידי המומחה (4,600 ש"ח) אינו סביר לנוכח מחירה של הדירה (195,000$) ושטחה הכולל. מאידך הפיצוי המבוקש על ידי התובעים מוגזם וקיצוני. לאחר ששקלתי נושא זה הנני מחייב את נתבעת מס' 1 לפצות את התובעים בגין כך על דרך האומדנה בסכום כולל של 2,000$ כשיעורם בשקלים נכון להיום, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

2) פיצוי בגין אי-התאמה במידות שונות בדירה (חלונות, מזקף ראשי, ורוחב חדר השירותים):

גם כאן הסכומים המוצעים על ידי המומחה מטעם בית המשפט נמוכים ואינם סבירים ולאחר שבחנתי, החלטתי לחייב את נתבעת מס' 1 לפצות את התובעים בפיצוי כולל בגין נזקים אלה בסכום של 10,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ה] פיצוי בגין נזק בלתי-ממוני (עגמת נפש):

בחנתי נושא זה לנוכח התשתית שבפני, והחלטתי לחייב את נתבעת מס' 1 לפצות התובעים בראש נזק זה בסכום כולל של 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ו] הוצאות משפט:

התובעים אכן זכאים לשיפוי בגין הוצאות המשפט שהוצאו ולפיכך הנני מחייב את נתבעת מס' 1 לשפותם בגין הוצאות אלה כאמור בסעיף ז' לסיכומיהם וכדלקמן:

1) 1521 ש"ח (בגין חוו"ד המומחה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.1.96.

2) 1600 ש"ח (בגין חוו"ד מומחה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.7.91.

3) 4130 ש"ח (בגין חוו"ד מומחה מטעם בית-המשפט) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.1.98.

4) 1170 ש"ח (בגין תשובותיו של המומחה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום זה ועד התשלום בפועל.

5) אגרת בית-משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה.

6) לא מצאתי לחייב את נתבעת 1 בשיפוי התובעים בגין הוצאות חקירה שביצעו, לפיכך הנני דוחה בקשה זו של התובעים. 

ז] בחנתי את טענות הנתבעים בתביעתם הנגדית, לנוכח התשתית שנפרשה בפניי ולא מצאתי בהם ממש או שמץ של ראיה להוכחתן, ולפיכך החלטתי לדחות תביעה נגדית זו ללא צו להוצאות.

ח] שכר-טרחת עורך-דין

התובעים זכאים לשכ"ט עורך דין, ולפיכך הנני מחייב את נתבעת מס' 1 לשלם לתובעים שכ"ט עורך דין בסכום כולל של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן והודע היום 18.11.98 בנוכחות / העדר בא-כוח התובעים.

מאיר שנהב, שופט