תפריט חיפוש

הצעת חוק מע"מ אפס - טכניקה חקיקתית לא מקובלת

עו"ד ענת כהן

הצעת חוק מע"מ אפס משתמשת במונחים והגדרות השאולים מחוק מס ערך מוסף, ולכאורה תואמת לו, אך היא סותרת אותו ואף קובעת הסדרי ענישה משלה. ראוי שהצעת החוק תיחקק על יד שינוי סעיפיו של חוק מע"מ, ולא בדרך של יצירת חוק נפרד ממנו, המהווה חריג בנוף החקיקתי.

חוק מע"מ מסדיר את כל הדינים של מס ערך מוסף – על מי יחול, שיעורו, אופן גבייתו ועוד.

הצעת החוק נסמכת על חוק מע"מ; סעיף 2 להצעת החוק קובע כי "לכל מונח בחוק זה תהיה המשמעות הנודעת לו בחוק מס ערך מוסף, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת".

מס ערך מוסף הינו מס עקיף, החל על צריכה, ולא מס ישיר, החל על הכנסת הנישום.

סעיף 30 לחוק מע"מ קובע את סוגי העסקאות שהמס עליהן יהיה בשיעור אפס. סעיף זה אינו מבדיל בין אנשים שונים המבצעים את העסקאות שהמס עליהן הוא בשיעור אפס, אלא הסעיף קובע פטור החל על כל מי שמבצע עסקאות מסוימות הקבועות בו.

ואולם, הצעת החוק סותרת את חוק מע"מ בכך שהיא קובעת מי מהנישומים יהנה מהטבה של מע"מ בשיעור אפס וגורמת למס ערך מוסף, שהינו מס עקיף, להתנהג כמו מס ישיר.

מן הראוי היה כי יבוצע תיקון ישיר של סעיף 30 לחוק מע"מ. כך הצעת החוק היתה משתלבת בחוק מע"מ ולא סותרת אותו, ולא היה צריך לחוקק חוק נפרד ממנו.

הצעת החוק מכילה סבך של פרטים אודות מחיר הדירה, הזכאים להקלה זו ועוד.

פרטים כאלה מופיעים בדרך כלל בתקנות, ולא בחקיקה של הכנסת.

אילו היתה הצעת החוק מתקנת את חוק מע"מ באופן ישיר, היה שר האוצר מוסמך לקבוע בתקנות את ההסדרים המפורטים המצויים בהצעת החוק, ללא צורך לקבל את אישור הכנסת, אלא רק את אישור ועדת הכספים, וזאת על פי סעיף 145 לחוק מע"מ.

משלא מוצע לתקן את חוק מע"מ באופן ישיר, יש לכלול בפתיח של סעיף 3 להצעת החוק את המשפט הבא: "על אף האמור בסעיף 30 לחוק מס ערך מוסף".  

כך שסעיף 3 ינוסח כך: "על אף האמור בסעיף 30 לחוק מס ערך מוסף, בעסקה למכירת דירת מגורים מוטבת מעוסק במקרקעין לרוכש זכאי או לרוכש מוטב, החייבת במס לפי חוק מס ערך מוסף, יהיה המס לפי החוק האמור בשיעור אפס....".

זה המעט שאפשר לעשות, בבחינת "הרע במיעוטו", כדי למזער את האנומליה הגלומה בחקיקת חוק המבוסס על חוק מע"מ מצד אחד, אך סותר את עיקריו מהצד השני.

כך נעשה בסעיף 2 לחוק מיסוי מקרקעין (הגדלת ההיצע של דירות מגורים - הוראת שעה), התשע"א-2011 – שם נאמר: "על אף האמור בפסקה (1) של סעיף 9(ג1א) לחוק מיסוי מקרקעין, במכירת זכות במקרקעין שהם בניין או חלק ממנו שהוא דירת מגורים...."

יצוין עוד, כי בהצעת חוק מע"מ נקבעו עונשים למי שמפר אותו, עונשים שאינם תואמים את העונשים הקבועים בחוק מע"מ.

כך לדוגמה, סעיף 117 לחוק מע''מ קובע את העונש למי שהפר את הוראות החוק; במקרה של עבירה חמורה של מסירת ידיעה כוזבת, העונש מגיע לחמש שנות מאסר – כאמור בסעיף 117(ב)(1).

לעומת זאת, סעיף 16 להצעת החוק קובע, כי רוכש המוסר הצהרה שאינה נכונה - דינו מאסר שנתיים.

זאת ועוד; סעיף 17 להצעת החוק קובע "עיצום כספי" המוטל על עוסק שמפר את החוק. לדוגמה: עוסק שמסר הצהרה כוזבת יחויב לשלם "עיצום כספי" בשיעור של מחצית מסכום המע"מ שחל על העסקה. מדובר בקנס כבד שיכול להגיע לסך של 100,000 ש"ח לפחות.

לעומת זאת, בחוק מע''מ אין שום הסדר של "עיצום כספי", והדבר ממחיש את חוסר הסימטריה בין שני החוקים. היה ראוי כי תהיה התאמה בין השניים נוכח מהותם המשותפת.

לסיכום, אם תחליט הכנסת כן לחוקק את הצעת חוק מע''מ אפס, מן הראוי לעשות כן בדרך המשפטית הנכונה כפי שהוסבר לעיל.