תפריט חיפוש

בירוקרטיה בפעילותה של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה

ד"ר אברהם בן עזרא

הוועדות המקומיות לתכנון ולבניה עושות מלאכת קודש במתן שירות חיוני ולעתים מחויב המציאות לציבור – אך ביחד עם זאת, במתן שירות חשוב זה, רבה הבירוקרטיה ורב התסכול של מבקשי ההיתרים.

הבעיה העיקרית ממנה סובלים מבקשי היתרים ובכללם גם ציבור האדריכלים שלהם, היא: דרישות חדשות, המתעוררות על ידי נציגי העירייה, משרד מהנדס העיר, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ומחלקות העירייה השונות, אשר אמורות לבדוק ולאשר את הבקשות המובאות לפתחן.

הליך שכיח מתנהל כך:

- מוגשת תכנית בקשה להיתר בנייה, והתוכנית נבדקת על ידי הגורם המתאים ואף מנוסחות הוראות [בכתב או בעל פה] לשם ביצוע תיקונים בתוכנית, נאמר תיקונים א' עד ו'.

- האדריכל אשר מטפל בהליך הרישוי, חוזר עם ההערות למשרדו ומבצע אחד לאחד את התיקונים, כדי לקבל את ההיתר המיוחל.

- אלא שכאשר הוא מגיש שוב את הבקשה המתוקנת, בין אם בודק אותה אותו נציג מטעם רשות הרישוי ובין אם בודק אותה נציג אחר "אשר לא ידע את יוסף", עולות דרישות חדשות, שלא מנויות כלל בין הדרישות הראשונות א' עד ו', והאדריכל, כדי להגיע אל שלו ולא ליצור עימות עם הגוף הציבורי שהוא, האדריכל, תלוי בו בפרנסתו ובעבודתו המקצועית, חוזר למשרדו שוב ומתקן את התוכניות.

- וכך שוב ושוב...

יתירה מכך, כשהמבקש עצמו מברר מהי סיבת העיכוב, יש ונציגי רשות הרישוי משמיצים בהזדמנות זו את האדריכל, ולא דרושה כאן השמצה ישירה – די בכמה רמזים מתוחכמים כדי לתת למזמין להבין את המסר אותו חפץ נציג רשות הרישוי להעביר...

להבהיר: הטענה היכולה להיטען, כאילו האדריכל צריך לדעת כיצד להגיש תכנית כך שלא יהיו לגביה הערות, היא טענה שאינה נכונה מהטעמים הבאים:

א. ההערות לגבי התוכנית אינן על בסיס של חוק ותקנות, אלא בדרך כלל הן על בסיס של נוהל פנימי המשתנה עם הזמן, בין היתר כאשר מתמנה מהנדס עיר חדש, או מינוי אחר המכתיב דרכי בדיקה ודרישות חדשות, אותן האדריכל לא יכול לנבא.

ב. המדיניות של הדרישות אינה אחידה בכל רשויות התכנון.

ג. לעתים קרובות מדובר בהערה לא מוצדקת, אלא שלאדריכל וללקוחו לא כדאי לעמוד על ביטולה של דרישה זו, מהטעם שהעיקר הוא לקבל את ההיתר, ולו גם במחיר של ויתור מסוים.

ד. רשויות התכנון נוהגות איפה ואיפה מול אדריכלים שונים, תוך הטבות למקורבים והקשחת הדרישות למרוחקים.

בעניין זה מתבקש ביותר מחקר אקדמי בתחום המדיניות הציבורית, שיעמוד על כל הטענות הנ"ל על סמך איסוף מידע במקביל מאדריכלים בעלי משרדים גדולים מול אדריכלים בעלי משרדים קטנים, וכן מאדריכלים המגישים תכניות במקומותיהם לעומת הגשת תכניות במיקומים מרוחקים.

כמו כן ראוי לחקור את ההתנהלות של הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה ישירות.

לא מן הנמנע כי משרד מבקר המדינה יחקור עניין זה.

אומנם ננקטה יוזמת חקיקה חדשה בניסיון לבטל את הבירוקרטיה הנ"ל ולאפשר לכל מגישי הבקשות להיתר לקבל מהרשויות שירות שווה, [תיקון 101 לחוק התכנון והבניה תשע"ד], אלא שבשלב זה טרם נראה שום שיפור בתחום וזאת תוך מעקב ובדיקה מקרוב, ולאור ניפוח המנגנונים הממונים על הרישוי – אין צפי כי השינוי המיוחל יתממש.

בתי המשפט מתייחסים לבעיה לא אחת בפסקי דינם, ראה בר"מ 8247/08 עיריית תל אביב-יפו ואח' נ' פרג ארועים בע"מ, בית המשפט העליון, שופטת: מ' נאור, פסק דין מיום כ"א בכסלו, תשס"ט (18.12.2008).

מדובר באולם אירועים בצורת אוהל, שהוקם והופעל ללא היתר בנייה ובגינו ננקטו מספר רב של הליכים משפטיים משני הצדדים. במאמר מוסגר ייאמר כי בהחלטת ביניים נקבע על ידי בית המשפט שאין לעקוף צווים שניתנו בהליך פלילי - באמצעות הליכים אזרחיים ועתירות מנהליות. אלא שבענייננו, תוך כדי ההליכים המשפטיים שהתקיימו בין פרג אירועים לבין עיריית תל אביב, הוסיפה עיריית תל אביב דרישות שונות – חדשות, אותן לא דרשה כלל בהתחלה, ועל כך ספגה בקורת מאת בית המשפט העליון.

אמנם בית המשפט העליון לא חסך בקורתו גם כלפי בעלי האולם, בעיקר בשל הפעלת האולם ללא היתר וגם מטעמים משפטיים, אך אין זה גורע דבר מהדרישות ומהביקורת הנוקבת שהוטחה על ידי בית המשפט כלפי העירייה, שהיא כמובן רשות מנהלית אשר חלים עליה חובות רבים יותר מאשר על גוף פרטי, וכה נפסק:

"מאידך, אין לאפשר לעירייה להעלות חדשות לבקרים טענות חדשות. לפיכך על העירייה ליתן בתוך 10 ימים החלטה חדשה בה יפורטו כל הטעמים בגינם לא ניתן לטענתה ליתן רשיון. לאחר קבלת ההחלטה יוכלו המשיבים להגיש עתירה חדשה לבית המשפט לענינים מינהליים. לדעתי ראוי שהדיון בעתירה כזו, אם תוגש, יאוחד עם הדיון בשתי העתירות הנוספות התלויות ועומדות בבית המשפט לעניינים מינהליים, אין זה רצוי כי בעניין הרישיון המבוקש יתנהלו במקביל כמה הליכים. כך ניתן יהיה להביא להכרעה בכל העניינים הכרוכים בשאלת הרשיון".

למותר לציין כי החלטה בנוסח זה לא הייתה נדרשת כלל, לו הייתה העירייה מתנהלת בצורה ראויה וללא בירוקרטיה המקשה על האזרח למקד את מילוי הדרישות המופנות אליו על ידי רשות התכנון.