תפריט חיפוש

ת"א 34103-04-13 פרדי ואח' נ' משהב חברה לשכון בניין ופתוח בע"מ

בית משפט השלום

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"א 34103-04-13 פרדי ואח' נ' משהב חברה לשכון בניין ופתוח בע"מ 

תיק חיצוני

בפני כבוד השופטת עידית ברקוביץ

1. אמיר פרדי

2. שני פרדי

תובעים

-נגד-

משהב חברה לשכון בניין ופתוח בע"מ

נתבעת

פסק דין

בפני תביעה בגין ליקויי בנייה.

רקע:

1. ביום 04.03.2010 רכוש התובעים דירת מגורים בבניין ברחוב אירוס 11, גבעת זאב, הבנוי על חלקה 57 בגוש 26 (להלן: "הדירה" ו"הבניין"), בהתאם להסכם מכר שנכרת בינם לבין הנתבעת (להלן" "הסכם המכר").

התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה על סך 120,000 ₪, בה נטען כי בדירה נתגלו ליקויי בנייה חמורים, אשר לא טופלו כראוי על ידי הנתבעת על אף פניות התובעים אליה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה.

בתיק מונה מומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה ביהמ"ש" או "המומחה"), אשר הגיש חוות דעת מטעמו, כפי שיפורט בהמשך.

תמצית הטענות בכתב התביעה

1. התובעים התקשרו עם הנתבעת בהסכם מכר מיום 04.03.2010, לפיו רכשו מהנתבעת את הדירה נשוא התביעה, אשר הוצגה ע"י הנתבעת כחלק מ"פרוייקט יוקרה" הנבנה על ידה בגבעת זאב.

הנתבעת לא עמדה בתנאי הסכם המכר ו/או בדרישות הדין באשר לטיב הבנייה.

התובעים פנו למומחה מטעמם, ד"ר אברהם בן עזרא (להלן: "מומחה התובעים"), אשר התבקש למסור חוות דעת הנדסית לעניין הליקויים בדירה וחוות דעת שמאית לעניין ירידת הערך בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון. מומחה התובעים קבע כי בדירה ישנם ליקויים אשר עלות תיקונם היא 119,305 ₪ וכן ירידת ערך בסך 8,000 ₪ (להלן: "חוות דעת מומחה התובעים").

רוב הליקויים המופיעים בחוות דעת מומחה התובעים נוגעים לחדירת רטיבות לכל חלקי הדירה. עוד קבע מומחה התובעים כי החול תחת הריצוף לא מיוצב בצמנט ולכן לצורך פתרון כלל הבעיות (הן של הרטיבות והן של היעדר הצמנט) יש להחליף את הריצוף בדירה.

התובעים פנו לנתבעת פעמים רבות, הן באופן ישיר והן באמצעות בא כוחם. הנתבעת מצידה הכחישה תחילה את הליקויים באמצעות שתי חוות דעת נגדיות, אשר קבעו כי קיימים ליקויים מזעריים. בהמשך נעשו ניסיונות של הנתבעת לתיקון הליקויים בדירה אולם הנתבעת כשלה בביצוע התיקונים והליקויים החמירו.

התובעים מציינים כי בהתאם לחוות דעת מומחה התובעים, יש צורך בפינוי הדירה לצורך התיקונים למשך חודשיים לפחות ומשכך יש לפצותם בגין הוצאות המעבר והדיור החלופי.

עוד מבקשים התובעים פיצוי בגין עוגמת הנפש, אי הנוחות ואובדן ההנאה מהדירה אותה רכשו, החזר עבור שכ"ט מומחה התובעים וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת בסכומים הבאים:

א. 119,305 ₪ - בגין ליקויים הנדסיים על פי חוות דעת מומחה התובעים.

ב. 2,320 ₪ - שכ"ט מומחה התובעים.

ג. 15,000 ₪ - בגין דיור חלופי, אחסון הובלה ושמירת הריהוט.

ד. 20,000 ₪ - בגין טרחה ועוגמת נפש.

ה. 8,000 ₪ - בגין ירידת ערך.

סך הרכיבים הנתבעים ע"י התובעים הינו 164,625 ₪, אולם, משיקולי תשלום אגרה, הם העמידו את תביעתם על סך 120,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

תמצית הטענות בכתב ההגנה

3. הנתבעת דוחה את טענות התובעים.

הנתבעת טוענת כי עמדה בכל תנאי הסכם המכר ובנתה את הבניין בצורה מקצועית ובהתאם לדין.

הנתבעת טוענת כי תיקנה את כל התיקונים שהתבקשו בפרוטוקול מסירת הדירה והתובעים אף אישרו בכתב שכל התיקונים בוצעו.

התובעים הם שהערימו קשיים והשתהו במתן תגובתם לבקשות הרבות של הנתבעת לקבוע מועדים לבדיקת הדירה ע"י מומחי הנתבעת. הנתבעת הגיבה לחוות דעת מומחה התובעים בשתי חוות דעת מטעמה, האחת של המהנדס, מר רונן אילן, והשניה של האדריכל, מר יצחק לזר (להלן: "מומחי הנתבעת"). מומחי הנתבעת ערכו את חוות דעתם באופן מקצועי וענייני.

התובעים לא הודיעו לנתבעת על ליקויים חדשים שנוצרו, ובהמשך דחו את בקשות הנתבעת לביצוע תיקונים, ועל כן שמורה לנתבעת הזכות לתקן את הליקויים הנוספים, ככל שהם קיימים.

אין צורך בדיור חלופי ואין מקום לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש.

הסכומים הנתבעים ע"י התובעים מופרזים ומנופחים, וכל מטרת התביעה היא להוציא מהנתבעת כספים לחינם.

מומחה בית המשפט

4. בהחלטה מיום 02.06.2013 מונה מר יקי נחמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום ההנדסה (לעיל ולהלן: "מומחה ביהמ"ש" או "המומחה").

המומחה הגיש את חוות דעתו שנערכה ביום 22.09.2013 (להלן: "חוו"ד המומחה").

המומחה מצא ליקויים בדירה שעלות תיקונם הוערכה בסך של 26,000 ₪ (בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ). כמו כן, הותיר המומחה לשיקול דעת ביהמ"ש עלויות נוספות אשר לא נכללו בחוות דעתו בסך כולל של 900 ₪.

בנוסף, קבע המומחה כי יש לבצע בדירה בדיקת תכולת צמנט ותכולת רטיבות, אשר לתוצאותיה תהיה השפעה על אופי התיקונים בדירה ועלותם: ככל שייקבע כי יש להחליף את הריצוף בדירה, העריך המומחה עבודה זו בעלות של 34,000 ₪, וככל שיידרש רק ייבוש המילוי מתחת לריצוף יעלה הדבר 18,000 ₪ בלבד.

באשר לתקופת ביצוע התיקונים קבע המומחה כדלקמן:

א. לביצוע התיקונים הנדרשים בחוו"ד המומחה נדרשים שבועיים קלנדריים. אין צורך בפינוי התובעים מהדירה, אך תיגרם אי נוחות לגור בה.

ב. ככל שיהיה צורך בביצוע עבודות ייבוש למילוי תחת הריצוף יהיה צורך בשבועיים נוספים לביצוע עבודות אלה.

ג. ככל שיבוצעו עבודות להחלפת הריצוף, יידרשו שלושה שבועות נוספים (בנוסף לפרק הזמן שנקבע בס"ק א') לביצוע עבודות אל, כאשר במצב זה יידרש פינוי התובעים מהדירה.

המסגרת הדיונית

5. לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, הסכימו הצדדים כי יוגשו סיכומים בכתב ופסק הדין יהיה מנומק ויינתן על יסוד החומר שבתיק.

הסכמת התובעים ניתנה בהודעה מיום 03.05.2015 (בקשה מס' 12) והסכמת הנתבעת ניתנה בהודעה מיום 11.05.2015 (בקשה מס' 13).

הצדדים הגישו סיכומים בכתב ולהלן יובאו טענות הצדדים המועלות בסיכומים.

טענת התובעים בסיכומים

6. מומחה ביהמ"ש אינו מומחה מוסכם ומשכך חוות דעת מומחה התובעים נותרה כראייה בתיק. הגם שחוו"ד מומחה ביהמ"ש מקבלת לרוב עדיפות, עדיין יש לבחון אותה באופן ביקורתי.

התובעים מבקשים לזכותם בהתאם לחוו"ד מומחה ביהמ"ש וכן בסכומים נוספים שנקבעו בחוות דעת מומחה התובעים ואשר לא הוכרו ע"י מומחה ביהמ"ש.

באשר לסוגיית החלפת הריצוף – התובעים ביצעו בדיקת תכולת רטיבות ותכולת צמנט (להלן: "בדיקת מכון התקנים"), בה נקבע כי שיעור הרטיבות בדירה לא עולה על 6%. עם זאת נקבע כי בניגוד להוראת התקן, החול תחת הריצוף לא כולל ייצוב בצמנט. לכן במצב דברים זה מבקשים התובעים להורות על פירוק הריצוף, הסדרת נושא הצמנט והתקנת ריצוף חדש.

בשים לב לכך שמתבקשת החלפת הריצוף, עותרים התובעים למימון דיור חלופי ואחסון תכולת הדירה.

התובעים טוענים כי יש לשלול מהנתבעת את הזכות לביצוע תיקונים בדירה.

התובעים חוזרים על בקשתם לפצותם בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם וכן לזכותם בהוצאות שהוציאו לצורך ניהול ההליך.

באשר לשערוך סכומי הפיצוי, טוענים התובעים כי יש לזכותם בריבית אשר תחושב מיום גילוי העילה, שלצורך כך ייחשב יום הגשת התביעה.

טענות הנתבעת בסיכומים

7. התובעים תכננו מראש את הגשת התביעה שכן הזמינו את מומחה התובעים לדירה עם סיום שנת הבדק.

העלות שנקבעה בחוו"ד מומחה ביהמ"ש מהווה רק כ- 15% מסכום התביעה, דבר המעיד על כך שהתביעה מופרזת.

התובעים הערימו קשיים על הניסיונות של הנתבעת לבצע תיקונים בדירה, כך שלנתבעת לא ניתנה הזדמנות לבצע את התיקונים כראוי, ועל כן יש לאפשר לה לתקן את הליקויים שנמצאו.

התובעים חתמו על פרוטוקול המסירה בו צוין במפורש כי הם יהיו מנועים מלטעון טענת אי התאמה שלא צוינה בפרוטוקול.

התובעים הם חלק מקבוצת רוכשים שהגישה לבית המשפט תביעות זהות בסכומים מופרזים, בליווי חוות דעת מטעם מומחה התובעים. בכל התביעות קבעו מומחי ביהמ"ש סכומים נמוכים יותר מאלה שנקבעו ע"י מומחה התובעים.

יש לקבל את חוו"ד מומחה ביהמ"ש על כל מרכיביה, למעט בנושא זכוכיות שהותקנו בדירה, שכן הנתבעת המציאה אישור באשר לטיבן, כמו כן, יש לדחות את חוות דעת מומחה התובעים בהיותה מגמתית ו"מוזמנת". אין מקום להוסיף על חוו"ד מומחה ביהמ"ש את הסכומים המבוקשים בסיכומי התובעים.

התובעים מסתירים את העובדה שכאשר ניתנה החלטה המתירה להם לבצע בדיקת תכולת רטיבות ותכולת צמנט (ביום 02.12.2013), כבר היו בידם תוצאות בדיקת מכון התקנים שנערכה קודם לכן (ביום 09.10.2013).

אין מקום להסתמך על תוצאות בדיקת מכון התקנים. הבדיקה נעשתה בהתאם לתקן שנכנס לתוקף כשנתיים לאחר הסכם המכר. אין צורך בהחלפת הריצוף שכן שיעור הרטיבות שנמצא מתאים לדרישות התקן.

לבסוף טוענת הנתבעת כי אין לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפגש או הוצאות משפט, וזאת לאור היות התביעה "בלתי הגיונית ומנופחת" לשיטתה (סעיף כב(4) לסיכומי הנתבעת).

דיון ומסקנות

8. כאמור, הצדדים ויתרו על חקירות, וצמצמו את גדרי המחלוקת ביניהם לאמור בסיכומים מטעמם.

ליקויים ואי התאמות בדירה

9. כאמור לעיל, מומחה ביהמ"ש בדק ומצא כי בדירה קיימים ליקויי בנייה. המומחה נקב בעבודות אותן יש לבצע, והעריך את עלותן, כאשר ציין כי מדובר בעלות לתובעים (סעיף 6 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש).

סוגיית הזכות לתיקון

10. התובעים טוענים כי הנתבעת איבדה את הזכות לביצוע התיקונים בדירה. לטענתם הנתבעת קיבלה הזדמנות לתקן את הליקויים, אף שהכחישה את קיומם, אך תיקוניה כשלו והליקויים החמירו. עוד מציינים התובעים כי איבדו את אמונם ביכולותיה של הנתבעת ואינם מוכנים כי תיכנס לדירתם לצורך ביצוע התיקונים. (סעיף 32 לסיכומי התובעים).

מנגד, טוענת הנתבעת כי יש לאפשר לה לתקן את הליקויים. לטענת הנתבעת, היא הודתה בתיקונים ולא זלזלה בהם, היא לא הקלה ראש וחזרה על רצונה לבצע את התיקונים בהתאם לאמור בחוו"ד מומחה ביהמ"ש. עוד מציינת הנתבעת בסיכומיה כי עלות התיקון על ידה נמוך בכ- 30%-35% מהמחיר שנקבע לתובעים.

11. לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, הריני מקבלת את עמדת התובעים.

סעיף 4ב' לחוק המכר קובע כי:

"(א) התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר."

(ב) חזרה והתגלתה אי-ההתאמה או אי ההתאמה היסודית לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר... או שתיקונה של אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה... רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון."

הפסיקה פרשה את סעיף 4ב' לחוק המכר כדלקמן:

"לפי סעיף 4ב לחוק המכר דירות, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה ועל המוכר לעשות כן תוך זמן סביר. אף שהדבר לא רשום בסעיף, מקובל שהרוכש לא יהיה זכאי לפיצויים עבור הליקויים, אם לא איפשר למוכר לממש את זכותו הנזכרת. עם זאת, משניתנה הזדמנות לתיקון וזו לא מומשה כראוי ותוך זמן סביר, אין חל עוד על הקונה הנטל לאפשר למוכר את ביצוע התיקונים בעין, ולמוכר כבר אין את הזכות להתנות בכך את יתר התרופות" (ת"א (מחוזי י-ם) 978/95 מילון נ' שיכון עובדים בע"מ (24.04.2001)).

כמו כן, קבעה הפסיקה, כי במידה שלא ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, יש מקום להעמיד את סכום הפיצוי על בסיס עלות לקבלן, היינו העלות לנתבעת (להבדיל מעלות קבלן מזדמן – העלות לתובעים). יחד עם זאת, נקבע, כי את הרצון לתקן את הליקויים על הקבלן לבטא עוד בטרם הגשת כתב התביעה. וכך קבע בית המשפט העליון:

"המלומד איל זמיר עמד לאחרונה בהרחבה על סוגיית תיקון אי-ההתאמה במכר דירות ובסוגיית הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה בספרו ... לדעת המחבר, אם לפני הגשת התביעה נתן הקונה למוכר הזדמנות נאותה לתיקון אי-ההתאמה, אין לדרוש ממנו מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי. דברים אלה מקובלים עליי" (ע"א 656/99 ד"ר בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1, 14 (2003)).

12. בענייננו, ניתנו לנתבעת הזדמנויות לתיקון עוד בטרם הגשת התביעה, ואף אין מחלוקת שנעשו ניסיונות שונים לפתור את הליקויים שנמצאו מומחי הצדדים בדירה. מומחה ביהמ"ש אף ציין בחוות דעתו, ביחס למספר ליקויים שנטענו בחוות דעת מומחה התובעים, כי בעת ביקורו הליקוי תוקן.

דא עקא, גם לאחר התיקונים שביצעה הנתבעת בדירה, עדיין נותרו בה ליקויים, כפי שציין מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו.

לאור האמור, הריני קובעת כי התובעים עמדו בדרישה למתן זכות נאותה לנתבעת לתקן את הליקויים, ואילו הנתבעת איבדה את ההזדמנות לתיקון הליקויים על ידה. כפועל יוצא, אין מקום בנסיבות אלה לחשב את הפיצוי המגיע לתובעים בסכומים של "עלות לקבלן" אלא כ"עלות לדייר", כפי שקבע מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו.

עלות התיקונים

13. מומחה ביהמ"ש מצא בדירה ליקויים שעלות תיקונם הוערכה בסך של 26,000 ₪ בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ. כמו כן הותיר המומחה לשיקול דעת ביהמ"ש תוספת של תיקונים בסך 900 ₪ (סעיף 5.16 וסעיף 5.26 לחוו"ד המומחה). מנגד, קבע המומחה כי במידה ויומצא אישור לפיו הזכוכיות שהותקנו בדירה הן לפי תקן 1099 אזי יש להפחית מחוו"ד המומחה סך של 2,200 ₪ (סעיף 5.14 וסעיף 5.42 לחוו"ד המומחה).

התובעים מבקשים לזכותם: "בהתאם לחוו"ד נחמן... בנוסף מבוקש לזכות את התובעים בסכומים הבאים..." (סעיף 11 לסיכומי התובעים).

הנתבעת מקבלת את חוו"ד מומחה ביהמ"ש וטוענת שאין להוסיף עליה דבר (סעיף ט"ו לסיכומי הנתבעת). במאמר מוסגר יוער, כי לטענת הנתבעת מומחה ביהמ"ש שגה ברכיב אחד (נושא מעקה הבטיחות במרפסת) אולם לשיטתה "לאור חוות דעתו הנכונה והמדוייקת גם דבר זה יכול להתקבל" (סעיף י"ז לסיכומי הנתבעת).

14. הריני ערה לטענת התובעים לפיה מומחה ביהמ"ש אינו מומחה מוסכם, ומשכך נותרת חוות דעת מומחה התובעים כראייה בתיק, אולם עיון בחו"ד מומחה ביהמ"ש מלמד כי מדובר בחוות דעת מקיפה ויסודית, ולא מצאתי כי קיימות נסיבות חריגות, אשר יצדיקו סטייה מחוות דעתו. עוד יצויין כי במקרה דנן ויתרו הצדדים על חקירתו הנגדית של המומחה ולא הפריכו את הקביעות שבחוות דעתו. בנוסף, הצדדים מסכימים לקבל את חוו"ד מומחה ביהמ"ש כבסיס, אולם חלוקים על הסכומים שיש להוסיף לה (לשיטת התובעים) או להפחית ממנה (לשיטת הנתבעת).

לאור עמדות הצדדים, נוכח התרשמותי מאיכותה של חוות הדעת, ובשים לב להלכה הנוהגת לפיה ככלל, יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של מומחה אשר מונה על ידו בהיותו מומחה בלתי תלוי (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31.12.1988)), הריני מאמצת את ממצאי חוו"ד מומחה ביהמ"ש, בכפוף לאמור להלן.

15. עניין הזכוכיות (סעיפים 14, 15 ו- 5.42 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש) –

הנתבעת צירפה לתצהיר מטעמה אישור על כך שהזכוכיות שהותקנו בדירה עומדות בתקן (נספח א' לתצהיר הנתבעת, להלן: "נספח א'"), כך שלשיטתה יש להפחית סך של 2,200 ₪ מחוו"ד מומחה ביהמ"ש.

התובעים טוענים בסיכומי התשובה כי על פי ת"י 938 נדרש כי כל לוח זכוכית בטיחותית יסומן וכי הדבר מחייב, כך שאם לא נמצא סימון על הזכוכית אין היא עומדת בתקן והדבר ייחשב כליקוי. עוד טוענים התובעים כי אין מקום לקבל את האישור שצורף כנספח א' לצהיר הנתבעת שכן הוא ניתן מטעם היצרן, אשר למעשה מעיד על עצמו והדבר אינו תחליף לבדיקת מעבדה מאושרת (סעיפים 13-14 לסיכומי התשובה).

אינני מקבלת את עמדת התובעים. מומחה ביהמ"ש קבע בחוות דעתו כי: "לא אוותר סימון תו תקן. על הקבלן להמציא אישור. אם לא יומצא האישור יש להחליף את הזכוכיות על פי התקן". (סעיף 5.42 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש). הווה אומר, המומחה ביקש אישור כי הזכוכית עומדת בתקן ואישור כזה הומצא.

הנתבעת צירפה לתצהירה מכתב מטעם חב' מ.ש. אלומיניום בע"מ, אשר צוין בו: "כל הזכוכיות שהורכבו בפרויקט זוגגו ע"פ תו תקן ישראלי 1099". כך שלמעשה, דרישת המומחה קוימה ואין מקום לקבוע כי מדובר בליקוי.

לאור האמור בנספח א', הריני קובעת כי יש להפחית מחוו"ד מומחה ביהמ"ש סך של 2,200 ₪.

16. שטח גישה מול האסלה (סעיף 5.16 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש) –

התובעים טוענים כי המרחק בין האסלה לאמבטיה הוא 70 ס"מ במקום 75 ס"מ לכל הפחות כנדרש בהל"ת (הוראות למתקני תברואה). (סעיף 12 לסיכומי התובעים).

המומחה אישר שהמרחק הינו 70 ס"מ אולם, מאחר שמדובר לשיטתו בסטייה "לא מורגשת", הותיר את עלות התיקון, בסך 300 ₪, לשיקול דעת ביהמ"ש.

הריני מקבלת את עמדת התובעים. על המרחק בין האסלה לאמבטיה להתאים לדין החל.

לאור האמור, יש להוסיף לחוו"ד ביהמ"ש סך של 300 ₪.

17. דלת הכניסה לדירה (סעיף 5.5 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש) –

התובעים טוענים כי המומחה טענה בפרשנות הדין החל ועל כן יש לקבוע כי קיים ליקוי ולפסוק פיצוי בהתאם לקביעת מומחה התובעים (סעיף 22 לסיכומי התובעים).

אינני מקבלת את עמדת התובעים. מומחה ביהמ"ש קבע במפורש כי "הדלת הינה דלת תקנית" ומשכך אין סטייה מתקנות תכנון הבנייה המעודכנת.

אשר על כן, לא מצאתי כי יש מקום להוסיף על חוו"ד מומחה ביהמ"ש בעניין זה.

18. גובה הידית (סעיף 5.5 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש) –

התובעים טוענים כי גובה ידית הדלת הוא 104 ס"מ, בעוד שהדרישה בתקן 23 היא כי גובה הידית יהיה בין 97 ס"מ לבין 101 ס"מ. (סעיף 23 לסיכומי התובעים).

מומחה ביהמ"ש ציין שאכן גובה הידית הוא 104 ס"מ, אולם קבע כי אין מדובר בליקוי כי תקן 23 חל על דלתות עץ ובמקרה שלפנינו אין מדובר בדלת עץ.

הריני מקבלת את עמדת המומחה. התקן אליו מפנים התובעים אינו חל במקרה דנן, ומשכך אין רלוונטיות למידות שנקבעו בו.

אשר על כן, לא מצאתי כי יש מקום להוסיף על חוו"ד מומחה ביהמ"ש בעניין זה.

19. מעקה מרפסת הסלון (סעיף 5.12 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש) –

התובעים טוענים כי אין די בתיקון שקבע מומחה ביהמ"ש – כיסוי החורים שנוצרו בדבק שיש – אלא יש להורות להחליף את אדן החלון הפגום (סעיף 24 לסיכומי התובעים).

לא מצאתי כי יש מקום להתערב בשיקול הדעת של מומחה ביהמ"ש, אשר קבע בחוות דעתו, את אופן הטיפול הראוי בליקוי.

אשר על כן, לא מצאתי כי יש מקום להוסיף על חוו"ד מומחה ביהמ"ש בעניין זה.

20. תפרי ההפרדה (סעיף 5.15 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש) –

התובעים מלינים על כך שמומחה ביהמ"ש לא זיכה אותם "בעלות ביצוע תפרי הפרדה במחבר שבין חיפויי רצפה וקיר". לטענתם מדובר בדרישה ברורה הנכללת בתקן 1555.3 (סעיף 25 לסיכומי התובעים).

מומחה ביהמ"ש קבע בחוות דעתו בסעיף זה, כי לא קיים ליקוי וכי "תוקן טרם הביקור".

בנסיבות אלה, הריני מקבלת את קביעת המומחה כי לא קיים ליקוי.

אשר על כן, לא מצאתי כי יש מקום להוסיף על חוו"ד מומחה ביהמ"ש בעניין זה.

21. אופן מדידת החלונות (סעיפים 5.18 ו- 5.19 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש) –

התובעים טוענים כי שגה מומחה ביהמ"ש באופן בו מדד את שטח החלונות הקבועים בממ"ד ובחדר השירותים. לשיטתם אין לכלול במדידה חלקים שאינם מהווים תרומה כלשהי לתאורה או לאוורור, כגון מסגרת אלומיניום של החלון. לפיכך, טוענים התובעים, יש לזכותם בסכום נוסף של 5,000 ₪ עבור הליקוי בחלון הממ"ד ו- 1,700 ₪ עבור הליקוי בחלון חדר השירותים. (סעיף 26 לסיכומי התובעים).

אינני מקבלת את עמדת התובעים.

בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל – 1970, תוספת שנייה, חלק ב', סימן א', סע' 2.01, מוגדר שטח החלום כך:

"שטח חלון – שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות הבניה החיצוניות המינימליות".

הווה אומר, שטח החלון נמדד לפי שטח הפתח שבו יורכב בסופו של יום החלון, כאשר המדידה מתבצעת לפי מידות הבנייה החיצוניות, אשר אינן כוללות את מסגרת האלומיניום.

בדיקת מומחה ביהמ"ש העלתה כי בממ"ד מהווה שטח החלון 10%, ובחדר השירותים מהווה שטח החלון יותר יותר מ- 10%, כך ששני החלונות עומדים בדרישות התקן ואין ליקוי.

אשר על כן, לא מצאתי כי יש מקום להוסיף על חוו"ד מומחה ביהמ"ש בעניין זה.

22. מסתור הכביסה (סעיף 5.22 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש) –

התובעים טוענים כי מומחה ביהמ"ש טעה בכך שקבע שאין להתקין מעקה נוסף בשטח שמאחורי מעקה הכביסה, וזאת לצורך מניעת נפילה של מי שיגיע לשטח זה (לצורך איסוף חפץ שנפל, תיקונים, ניקיון וכו'). התובעים מפנים לפס"ד שניתן בביהמ"ש השלום בחיפה שם נקבע כי יש מקום להתקין מעקה נוסף וזאת על מנת למנוע נפילה. (סעיף 28 לסיכומי התובעים).

מומחה ביהמ"ש קבע בחוות דעתו כי בעניין זה לא קיים ליקוי. לשיטתו המעקה הנוסף אינו נדרש מאחר שהתקן מתייחס למרפסת או פתח שהגישה אליו חופשית ואז קיימת סכנה נפילה. במקרה שלפנינו, מציין המומחה, הגישה למסתור הכביסה אינה חופשית ומשכך אין צורך במעקה נוסף.

נתתי דעתי לעמדת התובעים, ועיינתי בפסיקה שצירפה באת כוחם, אולם לא מצאתי כי יש מקום להסתמך עליה במקרה זה. בשים לב לכך שמדובר על פרוייקט מגורים אחר, שנבנה ע"י חברה קבלנית שאינה הנתבעת, לא ניתן לדעת מהן הנסיבות שהובילו לקביעת בית המשפט כי יש צורך במעקה נוסף. כמו כן, לא ניתן לדעת אם יש דמיון בין הדירות באופן המצדיק הסתמכות ממקרה אחד לשני.

בענייננו, קבע המומחה כי הגישה למסתור הכביסה אינה חופשית, ועל  מנת להגיע אליו יש צורך בשימוש בסולם. עוד נקבע כי קיימת סגירה באמצעות פרופילי מתכת לכל גובה הבניין. בנסיבות אלה, הריני מקבלת את עמדת המומחה כי היעדרו של מעקה נוסף (ואדגיש – בשטח שאין אליו גישה חופשית) אינו בגדר ליקוי.

אשר על כן, לא מצאתי כי יש מקום להוסיף על חוו"ד מומחה ביהמ"ש בעניין זה.

23. סוגיית החלפת הריצוף (סעיפים 5.34 ו- 5.32 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש) –

בחוות דעת מומחה התובעים נטען כי קיימת רטיבות כלואה בכל שטח הדירה ועל כן יש לבצע בדיקת תכולת צמנט ותכולת רטיבות מתחת לריצוף הדירה.

מומחה ביהמ"ש ציין בחוות דעתו, כי לצורך בדיקת הטענה בדבר רטיבות כלואה הוא נטל דוגמא מתשתית המילוי ומצא כי החול לח למגע. תכולת הרטיבות נעה בשיעור של 4.2% - 3%, שהיא בתחום המותר. באשר לתכולת הצמנט, ציין המומחה כי אין באפשרותו לערוך בדיקה זו והיה על התובעים לבצע בדיקה ע"י מעבדה מוסמכת.

בהמשך קבע המומחה כי רצוי לבצע בדיקת תכולת רטיבות וצמנט בדירה, אולם הבחין בין נושא הצמנט לנושא הרטיבות.

באשר לנושא הצמנט, קבע המומחה כי: "אין קשר בין איטום ורטיבות כלואה לתכולת צמנט בחול המילוי" (סעיף 5.33 לחוו"ד המומחה). עוד קבע כי: "מאחר ולא ראיתי כשלים האופייניים לייצוב חסר של תשתית המילוי, אני סבור כי גם אם יתברר שאין מספיק או אין בכלל צמנט בתשתית, לא הייתי ממליץ על פירוק והחלפה של הריצוף ותשתית המילוי". יחד עם זאת, בהמשך הדברים, ציין המומחה כי ככל שיקבע ביהמ"ש כי יש לבצע תיקון בשל הצמנט החסר, העלות הינה 34,000 ₪. (סעיף 5.34 לחוו"ד המומחה).

באשר לנושא הרטיבות, קבע המומחה את עלות התיקון, בהתייחס ל- 2 מצבים:

א. החלפת ריצוף בעלות של 34,000 ₪ - ככל שתמצא רטיבות מעל 8%, או אם יוחלט לפרק את הריצוף בשל הצמנט החסר, כאמור לעיל. (סעיף 5.34 וסעיף 6.3.4 לחוו"ד המומחה).

ב. ייבוש תשתית המילוי מתחת לריצוף באמצעים מכאניים בעלות של 18,000 ₪ - ככל שתמצא רטיבות בין 4% ל- 8%. (סעיף 5.34 וסעיף 6.3.4 לחוו"ד המומחה).

24. התובעים ביצעו את בדיקת תכולת הרטיבות ותכולת הצמנט ע"י מכון התקנים (לעיל ולהלן: "בדיקת מכון התקנים"). תוצאות הבדיקה צורפו כנספח ג' לתצהיר התובע.

בתעודת בדיקת מכון התקנים צוין כי ביום 09.10.2013 נערכה בדיקה ב- 3 מקומות בדירה: בחדר ההורים, בסלון ובפרוזדור גישה. תוצאות הבדיקה הן כדלקמן:

באשר לתכולת הרטיבות של שכבת החול נמצא:

א. רטיבות בשיעור 2.2% בחדר ההורים.

ב. רטיבות בשיעור 2.9% בסלון.

ג. רטיבות בשיעור 5.1% בפרוזדור הגישה.

כמו כן צוין כי הדרישה לפי ת"י 1555 חלק 3 היא שהרטיבות לא תהיה גדולה מ- 6%.

נוכח האמור, לעניין "תכולת רטיבות של תשתית – שכבת חול" – נקבע כי: יש התאמה לתקן. באשר לתכולת הצמנט בחול מיוצב לתשתית נקבע כי הדרישה לפי ת"י 1555 חלק 3 היא: 100 ק"ג ל- 1 מ"ק חול.

תוצאת הבדיקה היא: "לא נמצא חול מיוצב בתשתית הריצוף כמוגדר בתקן".

נוכח האמור לעניין "תכולת הצמנט בחול מיוצב לתשתית" – נקבע כי: אין התאמה לדרישת התקן.

25. כאמור, מומחה ביהמ"ש קבע כי ככל שתמצא רטיבות בין 4% ל- 8% יש לייבש את תשתית המילוי מתחת לריצוף באמצעים מכאניים בעלות של 18,000 ₪. עוד ציין המומחה, כאמור לעיל, כי גם אם יתברר שאין מספיק או אין בכלל צמנט בתשתית, אין הוא ממליץ על פירוק והחלפה של הריצוף ותשתית המילוי.

התובעים טוענים כי אומנם תכולת הרטיבות נמצאה מתאימה, אולם נמצא, שבניגוד להור התן החל (1555.3), החול תחת הריצוף לא כלל ייצוב בצמנט. אשר על כן, ומאחר שהתשתית תחת הריצוף נעשה בניגוד להוראות הדין, יש להורות על ביטול התשתית הפגומה והכנת תשתית מקצועי ומותאמת לתקן, דבר שיחייב גם את פירוק הריצוף והחלפתו.

עוד מציינים התובעים כי הפתרון שניתן ע"י מומחה ביהמ"ש ביחס לרטיבות, היינו ייבוש הרטיבות באמצעים מכאניים, לא ייצור התאמה לתקן בנושא ייצוב בצמנט, ועל כן לשיטתם "הפתרון הבלבדי ליצירת התאמה לתקן הוא – החלפת הריצוף והתשתית תחתיו" (סעיף 17 לסיכומי התובעים).

הנתבעת טוענת כי אין לקבל את בדיקת מכון התקנים. לטענת הנתבעת התובעים נהגו בחוסר תום לב עת ערכו את בדיקת מכון התקנים עוד בטרם קיבלו רשות לכך מבית המשפט. כמו כן מלינה הנתבעת כי הבדיקה נערכה ב- 3 מקומות בדירה ולא ב- 5 מקומות כפי שביקש מומחה ביהמ"ש ושמקום הבדיקה נבחר ע"י התובע עצמו ולא ע"י הבודק. עוד טוענת הנתבעת כי הבדיקה נעשתה בהתאם לתקן משנת 2012, בעוד שהתובעים התקשרו בהסכם המכר בשנת 2010, כך שלמעשה הבדיקה מתייחסת לתקן שנכנס לתוקף שנתיים לאחר הסכם המכר. לגופו של עניין, טוענת הנתבעת כי ממילא קבע מומחה ביהמ"ש שגם אם לא יימצא צמנט בתשתית, אין הוא ממליץ על פירוק והחלפת הריצוף. (סעיף י"ח לסיכומי הנתבעת).

26. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, ראיתי לנכון להעדיף, בעניין זה, את עמדת התובעים.

מכון התקנים הישראלי הינו גוף ניטראלי ביחס לסכסוך בין הצדדים, אשר מטרתו לבחון התאמה לדרישות התקן הישראלי. בדיקת מכון התקנים העלתה כי קיימת התאמה לדרישות התקן בכל הקשור לרטיבות, אולם אין התאמה ביחס לדרישת התקן בכל הקשור לתכולת הצמנט בתשתית.

נתתי דעתי לטענת הנתבעת לפיה הבדיקה בוצעה ביחס לתקן משנת 2012, אשר מאוחר לבניית הדירה, אך אין בידי לקבלה. הנתבעת לא הצביעה על שינוי בתקן של שנת 2012 לעומת התקן משנת 2010 באופן אשר יש בו כדי להשפיע על תוצאות הבדיקה.

מומחה ביהמ"ש קבע כי אם תמצא רטיבות בשיעור של 8% - 4% אזי הפתרון הוא ייבוש תשתית המילוי באמצעים מכאניים. בשים לב לכך שבדיקת מכון התקנים העלתה כי קיימת רטיבות בשיעור של 5.1% בפרוזדור הגישה, הרי שלמצער יש להוסיף לחוו"ד מומחה המשפט, את עלות הייבוש בסך 18,000 ₪.

יחד עם זאת, ולאור תוצאות בדיקת מכון התקנים כי תכולת הצמנט בתשתית אינה תואמת את התקן, הרי שאין מנוס מפירוק התשתית והרכבתה מחדש, בהתאם להוראות התקן החל. לצורך כך יהיה גם צורך בפירוק הריצוף והרכבתו מחדש.

הריני ערה להערת מומחה ביהמ"ש לפיה גם אם יתברר שאין צמנט בתשתית הוא לא היה ממליץ על פירוק הריצוף, אולם בנסיבות הענין לא מצאתי כי יש בה כדי לעמוד לחובת התובעים. ראשית, מדובר בהמלצה ולא בקביעה מקצועית. מעבר לכך, הערה זו של מומחה ביהמ"ש נסמכת על כך שהוא עצמו, לעת הזו, לא ראה "כשלים האופיינים לייצוב חסר של תשתית המילוי" (סעיף 5.34 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש). דא עקא, לא מן הנמנע כי כשלים אלה יופיעו בעתיד, וזאת בשים לב לתוצאות הבדיקה כי תשתית המילוי אינה בהתאם לדין.

מכל מקום, לעניין אי התאמה לתקן רשמי קובע חוק המכר (דירות) בסעיף 4 (א):

המוכר לא קיים את חיוביו כלפי הקונה או קונה המשנה אם התקיים אחד מאלה:

"(1) הדירה או כל דבר שבה (להלן – הדירה) שונים מן האמור במפרט, בתקן רשמי או בתקנות הבניה;

בהינתן קביעת מכון התקנים בדבר אי התאמה לתקן מבחינת תכולת הצמנט, הרי יש בכך משום הפרת חוק המכר (דירות) המזכה את התובעים בפיצוי.

לאור האמור, יש להוסיף לחוו"ד מומחה ביהמ"ש סך של 34,000 ₪.

סיכום ביניים

28. על יסוד כל המקובץ לעיל, הריני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעים, בגין ליקויי הבנייה, סך של 58,100 ₪ בצירוף פיקוח הנדסי (בשיעור 10%) ומע"מ (בשיעור 17%), ובסך הכול 74,775 ₪.

דיור חליפי

29. כאמור, מומחה ביהמ"ש קבע כי ככל שיוחלף הריצוף בדירה יהיה צורך בפינוי התובעים מהדירה. המומחה העריך את משך העבודות בתקופה של 5 שבועות (שבועיים לביצוע התיקונים בהתאם לחוו"ד המומחה ו- 3 שבועות נוספים לביצוע עבודות החלפת הריצוף).

בכתב התביעה ביקשו התובעים לזכותם בסך של 15,000 ₪ עבור דיור חלופי, אחסון והובלת רהיטים. בסיכומים, נקבו התובעים בסך של 20,000 ₪.

הנתבעת לא התייחסה בסיכומיה לנושא הדיור החלופי, שכן לשיטתה אין צורך בהחלפת הריצוף בדירה.

לאור קביעתי כי יש מקום להחליף את הריצוף, הרי יש מקום גם לפצות את התובעים בגין דיור חלופי אליו יאלצו לעבור בזמן העבודות. כמו כן, מקובלת עלי טענת ב"כ התובעים לפיה לצורך החלפת הריצוף יש לארוז ולאחסן את הריהוט בדירה. עם זאת, לא הובאו ראיות להוכחת ההוצאות האמורות ולא ייקבעו על דרך האומדן.

בנסיבות העניין, הריני מעמידה את הפיצוי בגין הדיור החלופי למשך תקופת העבודות בדירה (5 שבועות), לרבות אחסון והובלת תכולת הדירה, על סך כולל של 10,000 ₪.

עוגמת נפש

30. התובעים מבקשים כי ייפסק להם פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש הרבה בשל מצב הדירה הסובלת מעובש, קילופי סיד, נזילות מים על הקירות, כתמי רטיבות ועוד. (סעיף 29 לסיכומי התובעים).

מנגד, טוענת הנתבעת כי אין לפסוק במקרה זה פיצויים לא ממוניים (סעיף כב(2) לסיכומי הנתבעת).

במסגרת הדיון בשאלת עצם הפיצוי בגין עוגמת נפש, כמו כן בשיעורו, בהקשר לליקויי בניה, נקבע כי:

"מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ 421)". (ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ).

בפסיקת הפיצויים הריני מביאה בחשבון כי ליקויי הבניה פגעו באיכות חייהם של התובעים ובמידת הנאתם מהנכס שרכשו במיטב כספם. כמו כן, יש ליתן משקל לפגיעה בתובעים בעצם ביצוע התיקונים הנוספים שיצטרכו לבצע, כאמור בקביעת מומחה ביהמ"ש, ובשים לב לכך שמדובר בתקופה ארוכה של לפחות 5 שבועות לצורך ביצוע תיקונים. מאידך, יש ל יתן את הדעת לפער בין סכום חוות דעת המומחה מטעם התובעים (119,305 ₪) לבין הסכום שנקבע לתיקון הליקויים בדירה (74,775 ₪).

בהתחשב במכלול הנסיבות, הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים בגין עוגמת נפש סך של 6,000 ₪.

בקשת התובעים למחיקת סעיפים מסיכומי הנתבעת

31. ביום 15.09.2015, לאחר הגשת סיכומי הנתבעת, הגישו התובעים "בקשה למחיקת סעיפים להוצאת נספחים מסיכומי הנתבעת ובקשה בקשר להיקף הסיכומים" (בקשה מס' 18).

בהחלטה מיום 18.09.2015 קבעתי כי אין מקום לבקשה זו, אשר יש בה משום סרבול מיותר של ההליכים, וכי ב"כ התובעים רשאית להעלות טענותיה במסגרת סיכומי התשובה.

התובעים טוענים כי הנתבעת הפנתה בסיכומיה להליכים שונים שקטו דיירים אחרים בפרוייקט אותו בנתה הנתבעת, אשר גם בהם הוגשו חוות דעת מטעם מומחה התובעים (להלן: "התביעה הנוספת"). הנתבעת צירפה לסיכומיה "טבלת השוואה", בה השוותה בין הסכומים שנקבעו בחוות הדעת שצורפו לתביעות הנוספות לבין הסכומים שנקבעו בחוות הדעת של מומחים מטעם בית המשפט, אשר מונו באותם תיקים (להלן: "טבלת ההשוואה").

התובעים טוענים שחוות הדעת בתביעות הנוספות אינן חלק מהראיות בתיק זה וכן לא צוינו מספרי התיקים בהם מדובר. בנוסף, טוענים התובעים כי אין מקום להפנות לפסקי דין אלא כאסמכתא משפטית בלבד ולא כאסמכתא לעובדה שהוזכרה בו.

עוד מלינים התובעים על כך שהנתבעת השתמשה בסיכומיה בלשון מתלהמת כנגד מומחה התובעים, ומפנים לכך שהנתבעת הגישה סיכומים בהיקף של גדול מזה שהותר לה.

לאור האמור, מבקשים התובעים להוציא מהסיכומים את טבלת ההשוואה, למחוק את סעיף ג' לסיכומי הנתבעת ולחייב את הנתבעת בהוצאות לדוגמא והוצאות לטובת אוצר המדינה.

32. צודקים התובעים כי לא היה מקום להפנות לתביעות הנוספות, אלא כאסמכתא משפטית בלבד, בצירוף הפרטים הנדרשים (מספרי תיקים, שמות צדדים וכו'). מאחר שפטים אלה לא סופקו, ממילא לא נדרשתי לטענות הנתבעת בדבר אותן תביעות נוספות עלומות.

באשר לטבלת ההשוואה שצורפה לסיכומי הנתבעת – ככל שהנתבעת התכוונה כי טבלת ההשוואה תהווה ראיה, וודאי שלא היה מקום לצרפה שכן אין מקום לצירוף ראיות לסיכומים. ככל שכוונת הנתבעת כי הטבלה תהווה אסמכתא משפטית, הרי שבהיעדר פרטי התביעות הנוספות שאוזכרו בה, לא ניתן ללמוד ממנה דבר. כך או כך, הריני קובעת כי טבלת ההשוואה צורפה לסיכומי הנתבעת שלא כדין, והתנהלות זו תובא בחשבון בפסיקת ההוצאות.

הגם שניתן היה לנקוט בלשון מאופקת יותר, לא מצאתי כי הנתבעת השתמשה בלשון מתלהמת כנגד מומחה התובעים אלא העבירה ביקורת לגיטימית על עבודתו.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד

33. בסיכומים מטעמם, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת בסכומים הבאים:

א. 2,320 ₪ - החזר שכ"ט למומחה התובעים.

ב. 1,400 ₪ - עבור בדיקת מכון התקנים.

ג. 2,500 ₪ - החזר שכ"ט ששולם למומחה ביהמ"ש.

ד. 1,500 ₪ - בגין אגרת בית משפט.

ה. שכר טרחת עורך דין.

לאור תוצאות פסק הדין, ובהתחשב בכל האמור לעיל, הריני מעמידה את שיעור ההוצאות אשר על הנתבעת לשלם לתובעים, נכון למועד מתן פסק הדין, על סך 5,000 ₪.

כמו כן הריני מחייבת את הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 14,000 ₪.

סוף דבר

34. הנתבעת תשלום לתובעים את הסכומים הבאים (הסכומים כוללים מע"מ):

א. סך של 74,775 בגין עלות תיקון הליקויים בדירה.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן חוות דעת מומחה בית המשפט (22.09.2013) ועד התשלום בפועל.

ב. סך של 10,000 ₪ בגין דיור חלופי.

ג. סך של 6,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

ד. סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

ה. סך של 14,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.

הסכומים בסעיפים ב'-ה' יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ו, 19 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.

שופטת: עידית ברקוביץ