תפריט חיפוש

כשמהנדס בניין "מזגזג" בחוות דעתו

עו"ד טל רבינוביץ'

תופעת "המומחים מטעם", של מומחים הבאים לרצות את שולחיהם באמצעות כתיבת חוות דעת שעיקר מטרתן היא להצדיק את טענות שולחיהם - היא תופעה אשר על בתי המשפט להוקיע בתוקף ולשלול כל לגיטימציה לקיומה, שכן תופעה זו נועדה להוליך שולל את בית המשפט ולהטות דין.

 

ראה בעניין זה דבריו החמורים של בית משפט המחוזי בנצרת על אודות מהנדס צד לדיון אשר הותיר עליו רושם של "מומחה מטעם":

"(12) סיכומו של דבר, המהנדס אנגל הותיר עלי רושם של "מומחה מטעם" במובן השלילי וזאת אם לנקוט לשון המעטה. חלקים לא מעטים מחוות דעתו עמדו כאמור לעיל בנגוד גמור לחוות דעתם של כל המומחים שהובאו מטעם ההגנה, ד”ר עמי גלזמן, ד"ר ברדיצבסקי, פרופ' אלישע טצה וגם של מומחה בית המשפט – פרופ' עדין – כלם בעלי מקצוע ידועים ואנשי אקדמיה בתחום עסוקם.

לפיכך, חוות הדעת של המהנדס אנגל (ת/17) חסרת ערך, איננה אמינה בעיני ואין בידי לקבלה."

מדובר בת"א 399/94 אררט חברה לביטוח נ' אינג' שמעיה בן אברהם ואח' [פורסם במאגר "נבו"].

להשלמת התמונה יוער כי המהנדס שמואל אנגל כיהן, ואולי עדיין מכהן כיו"ר ועדת האתיקה של לשכת המהנדסים והאדריכלים.

התופעה המתרחבת של "מומחים מטעם" חובקת מהנדסים, המרשים לעצמם להצדיק את טענות שולחיהם באמצעות גלישה לנושאים שהם בעיקרם -  משפטיים כגון פרשנות חוזים, פרשנות תקנים ותקנות, מעמדן החוזי של תכניות שונות –  נושאים שאין להם שום סמכות לעסוק בהם. 

ראה גם פסק דין בת"א 10762-10-11 גולדנברג שלמה ואיריס נ' י.ב. זיו קבלנות ונכסים בע"מ, [בימ"ש שלום בחיפה], של השופטת תמר נאות פרי,  בו היא מצאה לנכון לציין כי מומחה הנתבעת, המהנדס רפי (רפאל) גיל, הגיש חוות דעת בה טען טענות משפטיות סותרות, להלן ציטוט מסיפא של סעיף 32 לפסק הדין:

"מעבר לכך אבקש לציין כי עמדת גיל לגבי פריט זה הינה שתוכניות היתר הבניה אינן מחייבות – וזאת בניגוד לעמדתו שהתוכניות כן מחייבות בסוגית העדר הבטון בגג." 

[ההדגשה בקו תחתון אינה במקור]

כאן המהנדס רפי גיל הגדיל לעשות, בכך שבאותו ענייו, באותה חוות דעת, זיגזג בין קביעה כי תכניות ההיתר מחייבות לבין קביעה כי תכניות ההיתר אינן מחייבות, והכול לפי טובת שולחתו.

להבהיר, המהנדס גיל עסק במעמדו החוזי-משפטי של מפרט המכר, במטרה לבטל ליקוי של גג בית מגורים אשר לא בוצע מבטון, בניגוד למפרט. לגבי סוגיה זו נקבע בפסק הדין כי: 

"עסקינן במחלוקת חוזית-פרשנית ולא מקצועית, ומשכך – בית המשפט אינו כבול לחוות הדעת המקצועית של המומחה..."

בעניין זה  מפנה פסק הדין לת"א [שלום ת"א] 65094/07 דינור נ' אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ [7.5.12] שם נדון מקרה דומה ונקבע כדלקמן:

"אין למומחה בית המשפט עדיפות על בית המשפט בנוגע לפרשנותו של המפרט הטכני, מקום בו לא מדובר במונחים מקצועיים."

בענייננו, בית המשפט דחה את טענתו המשפטית של המהנדס רפי גיל  בנוגע לפרשנות החוזית שנתן למפרט המכר, תוך שהוא מסתמך על תכנית היתר הבנייה אשר לטענתו – מחייבת, ופסק בניגוד לדעתו המשפטית של המהנדס גיל, כי הנתבעת הפרה את הוראות המפרט הטכני בכל הנוגע לכך שמעל הקומה השלישית יש רק בניה קלה ולא תקרה מבטון, וכתוצאה מכך נפסק לזכות  התובעים פיצוי בגין פריט זה.

בעניין זה, דחה בית המשפט גם את דעתו של מומחה בית המשפט, המהנדס דן ברלינר אשר סבר גם הוא כי ביצוע תקרת הקומה השלישית - תאם את המפרט הטכני תוך פרשנות משפטית שגויה שנתן לאמור בו.

ויובהר, המהנדס רפי גיל, אשר היה להוט לבטל את טענת התובעים לאי התאמת הגג שנבנה למה שהובטח להם במפרט, החליט להתמודד עם פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין פרשנות משפטית של מפרט מכר דירות – ושגה.

בית המשפט בתיק גולדנברג נסמך על פסק דין בת"א 80/92 סלמן דני ואח' נ' בן אבו בע"מ, [מחוזי ירושלים], סגן הנשיא יעקב צמח, מיום 14.11.12, שם נקבע כי לתובעים מגיע פיצוי שיאפשר להם להחליף את התקרה הקיימת - בתקרת בטון. הערעור בבית המשפט העליון חיזק פסק דין זה.

להלן ציטוט מפסק הדין שבעליון:

"במחלוקת פרשנית זו הדין הוא עם המערערים. הלוא במפרט נאמר במפורש, כי "התקרות" (לשון רבים בצירוף ה"א הידיעה) תיבנינה מבטון מזוין, ולא נתחוור לנו על יסוד מה מבקשת המשיבה כי נקרא הוראה זו כמטילה עליה חובה רק ביחס לתקרות שני המפלסים הראשונים. כן לא מצאנו יסוד לטענתה, כי במפלס העליון לא התחייבה לבנות תקרה כלשהי, ומכל מקום לא התחייבה לבנות תקרה מבטון יצוק. טענת המשיבה, כי בחלל המצוי מתחת לגג אין הצדקה מעשית לבנות תקרת בטון, אינה יכולה להתקבל כמענה מניח את הדעת לטענת המערערים כי החוזה לא פטר את המשיבה מבניית תקרה גם במפלס העליון וכי הוראת המפרט, שהתקרות תיבנינה מבטון מזוין, לא הבחינה בין תקרותיהם של שני המפלסים הראשונים לבין תקרתו של המפלס השלישי."  

עינינו הרואות, המהנדס גיל לא היה עקבי בפרשנותו המשפטית; בעוד שבנושא הגג אשר נבנה מחומר קל ולא מבטון - הוא ניסה להצדיק את הבנייה הקלה תוך הסתמכות על תכנית היתר הבנייה לגביה טען שהיא מחייבת, בעוד לגבי ליקוי נטען אחר – טען גיל כי תכנית היתר הבנייה אינה מחייבת ויש להסתמך על... תכנית הביצוע [העומדת בסתירה לתכנית היתר הבנייה].

את הזגזוג הזה של המהנדס גיל, קלט בית המשפט, וציין זאת בפסק הדין.