תפריט חיפוש

זילות החוק ע"י מומחים

ד"ר אברהם בן עזרא

כשמומחים מזלזלים בהוראות החוק, התקנות, ההוראות המחייבות והתקנים הישראליים – בית המשפט עצמו עלול להיגרר אחריהם ולזלזל גם הוא בהוראות החוק.

דוגמא (שלילית) – ראה ת"א 934/85 ורדי ואח' נ' מליבו בע"מ, בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטת: טובה שטרסברג-כהן [אשר לאחר מכן כיהנה כשופטת בית המשפט העליון], פורסם ב"נבו".

להלן ציטוט מפסק הדין:

"התובעים התלוננו על כך שישנן דלתות נמוכות ובקשו פיצויים על פי עלות החלפתן. הובהר שהסטיות נובעות מהגבהת הרצוף ללא תועלת או רווח לקבלן. המומחה קובע כי הגובה המינימלי של הדלתות הוא 199 ס"מ וכי לא כל סטייה ממידת מינימום זו, מצדיקה החלפת דלת, וכי יש להחליף דלתות נמוכות מ- 195 ס"מ (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 28.10.90). התרשמתי שלגבי חלק מהסטיות, התובעים לא היו חשים בהן כלל אלמלא מדידות לצורך המשפט. על כל פנים, לא כל סטייה מצדיקה פיצוי, והפיצוי יפסק עבור דלתות הנמוכות מ- 195 ס"מ (כמפורט בתשובת המומחה – בימ"ש/2 ובעלות בה נקב שם)".

עינינו הרואות כי המומחה ד"ר שלמה זלינגר ז"ל הוא אשר קבע תחילה כי מותר שגובה הדלת יהיה בסטיה של עד 4 ס"מ מהנדרש בתקן, ובית המשפט אישר גישה זו, שהיא שגויה בעליל; דלת הבנויה בניגוד לתקן – יוצרת עילה ע"פ חוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973.

לא מדובר, כמובן, בזוטי דברים, כי ידוע מהו הדיוק הנדרש בעבודות נגרות [שהוא נמדד במילימטרים], ובגוף התקן כלולה הסטייה מותרת; הדרישה לגובה דלת 199 ס"מ בתקן 23.3 – כבר כללה את הסטייה המותרת (מרווח בין 199 ס"מ לבין 202 ס"מ).

[בעניין זה, ע"פ התקנות גובה המעבר החופשי – מהרצפה ועד המשקוף, או עד מנגנון ההשהיה המגביל את גובה המעבר – הוא לכל הפחות 198 ס"מ; ראה תקנה 3.2.1.2 (ו') – אשר טרם הותקנה במועד פסק-דין ורדי הנ"ל].

דוגמא (חיובית) – בה בית המשפט לא קיבל עמדתו המקצועית של מומחה, מצויה בת"א 4409/07 פלונית נ' ועד הבית רח' סוקולוב 69 רמת השרון ואח', שופט: דוד שוהם מבית משפט השלום ברמלה, פורסם ב"נבו".

בתיק זה הגיש המומחה מטעם עיריית רמת השרון, חוות דעת מקצועית.

מדובר בתובעת, שהייתה במועד הרלוונטי סטודנטית באוניברסיטה הפתוחה (כלכלה ופסיכולוגיה) אשר מעדה במדרגות. טענת התביעה הייתה כי רומי המדרגות אינם אחידים וכי אין מאחז יש בצד המדרגות.

מהלך המדרגות בו ארעה התאונה כלל 8 מדרגות.

מטעם הנתבעת נתן חוות דעת המהנדס, אשר קבע בחוות דעתו/בעדותו בבית המשפט, כי "הפרשים של ס"מ עד 2 ס"מ בגובה המדרגה לא אמורים לגרום לנפילה", וכי "התקנת מאחז יד פשוט לאורך המדרגות עולה בין 500-600 ₪".

להלן ציטוט מפסק הדין בעניין זה:

"במהלך חקירת המומחה מטעם הנתבעת, מאשר המומחה כי שטח המדרגות נמצא כולו בתחום הבית המשותף ולא בתחום השטח הציבורי. (עמוד 12 שורה 6).

לדעתו הפרשים של ס"מ עד 2 ס"מ בגובה המדרגה לא אמורים לגרום לנפילה. (עמוד 12 שורה 13).

התקנת מאחז יד פשוט לאורך המדרגות עולה בין 500-600 ₪. (עמוד 11 שורה 18).

לדעתו ניתן לרדת במדרגות כאשר בחלקם הגבוה, אוחזים ברשת הדקורטיבית שמותקנת על הקיר, ובהמשך מחזיקים את המעקה הבנוי שבנוי בשיפוע".

גישתו זו אינה נכונה מבחינה תכנונית ומבחינה משפטית, ולמומחה – כמו גם לבית המשפט – אין שום סמכות "להפחית" דרישה (מידה) מדרישות התקנות.

ראה בעניין זה ת"א 922/95 סולומון ואח' נ' שיכון ופיתוח בע"מ, בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת צפורה ברון:

"משקבע מחוקק המשנה בתקנות את גובה המעקות, אין זה מתפקידו או מסמכותו של בית המשפט לקבוע את הגובה הנדרש משיקולי בטיחותם של המשתמשים במרפסות הכביסה. משום כך אין בכלל רלוונטיות לדעתו של מומחה ולו גם מומחה מטעם בית המשפט".

פסק הדין פורסם ב"פדאור".

הטענה כי הפרש של 2 ס"מ ברומי המדרגות לא גורם לנפילה – נדחתה ע"י בית המשפט, וטענתו השנייה כי התקנת המעקה החסר עולה 500 ₪ - לא רלוונטית ולא ברור מדוע הוא העיד לגבי העלות; שמא כדי למזער את הליקוי?! (ודרכו – את הנזק?!) מכל מקום, מדובר באמירה מיותרת שנועדה להסיח את הדעת מהעיקר.

להלן דברי בית המשפט בפסק דינו:

"אני סבור שבמקרה זה ניתן היה לצפות כי קיומם של מדרגות בגבהים שונים והעדר של מאחז יד, יגרמו לכך שמי שיעלה או ירד על המדרגות, יחליק עליהם. אילו היה קיים מאחז יד, לא מן הנמנע כי התובעת הייתה מצליחה להיתפס במאחז תוך כדי החלקה ולהימנע מהנזק שנגרם. לגבי הפרשים בגובה המדרגות ראו ע"י 2906/00 מויאל מרי נ' מלון בלו ביי (פורסם במאגרים המשפטיים). שם נקבע כי סטייה של 2 ס"מ בגובה המדרגות הינה סטייה של ממש. עוד נקבע שם, כי כאשר אין תחולה ישירה לתקנות התכנון והבנייה, הרי שתקנות שמתייחסות למדרגות מהוות אמת מידה מנחה בתכנון וביצוע גרמי מדרגות ויש להקפיד עליהן. יתכן כי קיומו של מאחז היד, היה גורם לכך שהתובעת תלך צמוד אליו. יש בתקנות התכנון כדי להצביע על נורמת הזהירות הנדרשת. במקרה זה מדובר על התקנת מאחז יד בעלות של מאות שקלים. היה על הנתבעת להשקיע סכום זעום זה, כדי להקטין את הסיכון לנפילה במדרגות, שעל פי הפרשי הגבהים והפרשי העומק שלהם, הם מדרגות שקיים בהם סיכון לנפילה. ניתן לקבוע ברמת הסתברות מספקת, כי קיומו של מאחז יד, היה מונע את הנפילה או לפחות מפחית את תוצאותיה. עוד ניתן לקבוע, כי להפרשי הגובה של המדרגות תרומה לנפילת התובעת. לפיכך אני קובע כי הנתבעת אחראית לנזק שנגרם לתובעת".

תמוה ביותר ניסיונו של המומחה למזער את הסיכון שברומים לא אחידים.

הרי בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970, התוספת השנייה, נקבעה הסטייה המותרת ברומי המדרגות, ומה לו לסטות מן הסטייה המותרת?

הוא עשה אותה טעות שעשתה השופטת טובה שטרסברג-כהן בפסק דין ורדי.

להלן ציטוט מן התקנות:

"3.2.2.13 סטייה מותרת באחידות מידות המדרגות

במדרגות במהלך אחד, המשמשות חלק מדרך מוצא לא תותר סטייה העולה על 5 מ"מ בעומק השלח או בגובה הרום, בין מדרגות סמוכות, וסטייה העולה על 10 מ"מ בעומק השלח או בגובה הרום, בין המדרגה אשר מידתה היא הגדולה ביותר לבין המדרגה אשר מידתה היא הקטנה ביותר".

כלל זה היה אמור להאיר את עיניו ולהעיר את תשומת לבו של המומחה, גם לגבי קביעה שבמומחיות ביחס למהלך מדרגות אשר תוכנן ונבנה טרם כניסת התקנה לתוקף.

[העובדה כי המומחה האמור, מונה על ידי הנתבעת, ולא על ידי התובעת או בית המשפט – אינה רלוונטית].