תפריט חיפוש

המומחה בתחום דיני המשפחה

עו"ד צהלה הלוי

מהו ההבדל הדיוני בין מומחה בנושא דיני משפחה לבין כל מומחה אחר? מהו ההבדל בין משקל חוות דעת מקצועית בתחום דיני משפחה לבין משקל כל חוות דעת מקצועית בתחום אחר? ומהו העיקרון העומד בפני בית המשפט בבואו לדון בנושאים של דיני משפחה?

עד לפני כעשרים שנה נדונו העניינים שבין בני המשפחה בבתי המשפט השונים, על פי הנושאים שנדונו, כמעט ככל עניין אחר. בתביעות כספיות הסמכות הייתה בבית משפט השלום או המחוזי, לפי גובה הסכום הנתבע. בעניינים אחרים, על פי הסמכות של בתי המשפט השונים. בנושאים ייחודיים לדיני משפחה – כמו מזונות, הסדרי ראיה והחזקת ילדים, הייתה הסמכות לבית המשפט המחוזי.

בשנת 1995 נחקק חוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה – 1995 אשר ייסד ערכאה חדשה, נוספת וייחודית שנקראה "בית משפט לענייני משפחה".

הרעיון מאחורי ייסוד בית משפט שכזה היה שבעניינים שבין בני משפחה יש לטפל אחרת. הסמכות של בית המשפט לא נקבעה על פי העניין הנדון, אלא לפי זהות המתדיינים – האם הם בני משפחה או לא.  בני משפחה הם כמובן בני המשפחה הגרעינית, גם בני זוג, בין ממין שונה ובין בני אותו המין, בני זוג לשעבר, וכיו"ב.

להלן לשון החוק לענין זה –

"בחוק זה, "עניני משפחה" - אחת מאלה:

(1) תובענה בעניני המעמד האישי, כמשמעותם בדברי המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922-1947, למעט הנהלת נכסי אנשים נעדרים;

(2) תובענה אזרחית שהגיש אדם בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא; לענין פסקה זו -

"בן משפחתו" -

(1) בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאישתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג;

(2) ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו;

(3) הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם;

(4) נכדו;

(5) הורי הוריו;

(6) אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו;

"הורה" - לרבות הורה מאמץ או אפוטרופוס;

(3) תובענה למזונות או למדור;

(4) תובענה לאבהות או לאמהות;

(5) תובענה בענין החזרתו של קטין חטוף, לרבות תובענה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991;

(6)  תובענה לפי חוקים אלה:

(א)  חוק גיל הנישואין, התש"י-1950;

(ב)  חוק השמות, התשט"ו-1956;

(ג) חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ובכללה זכויות משמורת, חינוך, ביקור, הבטחת קשר בין קטין להורהו או יציאת קטין מן הארץ;

(ד) חוק קביעת גיל, התשכ"ד-1963;

(ה) חוק הירושה, התשכ"ה-1965, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו;

(ו) חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט-1969;

(ז) חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973;

(ח) חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981;

(ט) חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991;

(י) חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור ההסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996;

(7) הליך לפי סעיף 20 לחוק להגנה על עדים, התשס"ט-2008;

(8) הליך לפי סעיף 36 לחוק תרומת ביציות, התש"ע-2010."

 הרעיון היה שאותו השופט יהיה השופט של המשפחה כולהוהוא אשר ידון בכל העניינים שלה, וכך יוכל להגיע להחלטות שיראו את המשפחה במבט כולל.

על הסיבות שהביאו להקמת בית משפט לענייני משפחה ניתן ללמוד מן ה"דין וחשבון הוועדה לבחינת יישום דיני המשפחה" בראשות השופט אלישע שינבויים המנוח. בדו"ח הובלט הצורך לנהוג ביישום דיני המשפחה אחרת מאשר בדרך הנהוגה בבתי המשפט האחרים. 
בדפים 18 – 20 הוסבר הייחוד שבהליכים בדיני משפחה והצורך להתייחס ולטפל בכל המשבר והקרע אשר במשפחה, להבדיל מאשר בתביעה הקונקרטית.

בין היתר נכתבו בדו"ח הדברים הבאים (בדף 18): 

"כל סכסוך שהצדדים המעורבים בו הם בני הזוג או ילדיהם, מעיד על קרע ברקמה המשפחתית. הוא רק סמפטום המעיד על המחלקה עמוקה יותר ולכן מחייב טיפול כולל, להבדיל מהכרעה בודדת בבעיה אשר הובאה לפני בית המשפט. 
אין לטפל בסכסוך בבעיה פלונית בענייני משפחה כאילו היה תביעה כספית או קניינית רגילה, אלא כחלק ממכלול רחב שמטרתו הכרעה בסכסוך המשפחתי הכולל..."

 צורך כך תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984, והוספו להן תקנות מיוחדות שעניינן סדרי הדין בבית המשפט לענייני משפחה (תקנות 258א – 258לג) וכך פותחות התקנות:  

"258א. פרשנות [תיקונים: התשנ"ה (מס' 3), התשנ"ז]

למונחים בפרק זה תהיה אותה משמעות שיש להם בחוק בית המשפט לענייני משפחה (בפרק זה - החוק).

258ב. תחולת הוראות [תיקונים: התשנ"ה (מס' 3), התשנ"ו]

(א) הוראות פרק זה יחולו על תובענות שנדונות בבית המשפט לעניני משפחה ועל תובענות בעניני משפחה שעל פי החוק נדונות בבית משפט שלום שאינו בית משפט לעניני משפחה (להלן שניהם כאחד - בית המשפט); וזאת על אף האמור בתקנות 260(ב), 268(ב) ו-297(ב).

(ב) הגדרות והוראות אחרות שבתקנות אלה יחולו על תובענות בעניני משפחה ככל שאינן סותרות חלק זה, ובשינויים המחוייבים לפי הענין."

 האוריינטציה המחשבתית הזו באה לידי ביטוי גם לעניין סדרי דין וראיות וכך לשון החוק–

"8. סדרי דין וראיות

(א) בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות."

ובתקנה 258ב. (ג) נקבע –

"בית המשפט רשאי לסטות מהוראות שבפרקים אחרים שבתקנות אלה למעט פרק כ"ב1, ולנהוג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק; ואולם הוראה זו לא תחול על תובענה לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, שעילתה אינה סכסוך בתוך המשפחה."

במילים אחרות – מטרת "עשיית משפט צדק" היא מטרת העל של ההתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה, גם אם הדבר יבוא על חשבון היצמדות לסדרי הדין והראיות הקבועים בדין.

הפסיקה התייחסה לגמישות זו וכך נאמר בע"א (ת"א) 1751/95, סנגבי-סנגבי, פס"מ תשנ"ו (2) 517 –

"כוונת המחוקק ומחוקק המשנה בחוקקם את סעיף 8(א) לחוק ואת תקנה 258ב' (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, היתה שלא לבטל במחי – יד אחת את כל כללי סדרי הדין, שברובן נוצרו על מנת לאפשר קיומו של דיון משפטי הוגן, הולם ושווה בערכאות השיפוטיות, אלא כוונתם היתה לאפשר לבית המשפט לענייני משפחה, שהינו בימ"ש מיוחד, ועניינו מיוחד, אף לסטות מהכללים הנ"ל (ולא לבטלם) כאשר הנושא המיוחד הנדון בפניהם מחייב, מבחינת עשיית משפט צדק, לסטות מהם, כאמור."

 ולעניין מינוי מומחים ממשיך ס' 8 לחוק וקובע -

"(ג) מונה מומחה או יועץ מטעם בית המשפט, לא יהיה בעל דין רשאי להביא עדות נוספת של מומחה מטעמו, אלא ברשות בית המשפט.(ההדגשה אינה במקור)

(ד) הוראות סעיף זה יחולו גם על בית משפט שלום בדונו בתובענות לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

(ה) הוראות סעיף זה לא יחולו על תובענה לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, שעילתה אינה סכסוך בתוך המשפחה."

 ולענין זה קובעות התקנות -  (כל ההדגשות אינן במקור)

"258יב. חוות דעת של מומחה בענייני משפחה [תיקונים: התשנ"ה (מס' 3), התשנ"ו (מס' 2), התשנ"ז, התשס"ה, התשס"ח (מס' 6)]

(א) בית המשפט רשאי, אף שלא בהסכמת בעלי הדין, למנות מומחה מטעמו, שיגיש לו חוות דעת בכתב בכל ענין הנוגע לעניני המשפחה; המומחה ייבחר מתוך רשימת המומחים, כמשמעותה בסעיף 4 לצו בית המשפט לעניני משפחה (הקמת יחידות סיוע, דרכי פעולתן וסדרי עבודתן), התשנ"ו-1996 (להלן - צו ההקמה); בבחירת המומחה ייוועץ בית המשפט עם בעלי הדין; לא הגיעו בעלי הדין לידי הסכמה בדבר מינוי מומחה מסוים, יבחר בית המשפט את המומחה.

(ב) הורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעמו, רשאי בעל דין להביא בפניו מסמכים הנוגעים לענין, תוך שבעה ימים מיום מינויו.

(ג) המומחה יגיש לבית המשפט, בתוך ארבעים וחמישה ימים מיום מינויו, את חוות דעתו, לפי הטופס שבתוספת הראשונה לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ובו יציין את פרטיו של המומחה שעמו הוא התייעץ, כאמור בסעיף 4(ה) לצו ההקמה.

(ד) בעל דין רשאי להגיש למומחה שאלות הבהרה בכתב על חוות דעתו בתוך שבעה ימים מיום שקיבל את חוות הדעת, והמומחה ישיב על השאלות בכתב בתוך שבעה ימים מיום שקיבל את השאלות.

(ה) מומחה שמינה בית המשפט לא יוזמן להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית המשפט, ובלבד שהוגשה בקשה מנומקת לחוקרו בתוך שבעה ימים מיום קבלת התשובות לשאלות ההבהרה.

(ו) בית המשפט יקבע מי מבעלי הדין יישא בתשלום שכרו של המומחה שנבחר, כאמור בתקנת משנה (א), ורשאי הוא לקבוע כי אחדים מבעלי הדין או כולם יישאו בתשלום שכרו.

(ז) בעל דין לא יגיש חוות דעת של מומחה מטעמו אלא לאחר שבית המשפט בחן אם ליתן צו על פי סעיף 8(ג) לחוק.

(ח) תקנה זו תחול גם על בית משפט הדן בערעור על החלטה של בית משפט לענייני משפחה או על החלטה בערעור או הדן בבקשת ערעור על החלטה בערעור.

258יב1. שכר טרחה של מומחה  (תיקון התשס"ה)

(א) שכרו לשעה של מומחה שמינה בית המשפט יהיה השכר המצוין ברשימת המומחים לצד שמו.

(ב) השכר שיפסוק בית המשפט למומחה לא יעלה על שכרו לשעה, כאמור בתקנת משנה (א) כפול במספר השעות המרבי שנקבע בצו ההקמה, ולענין פסיכיאטר ורופא אחר - השכר הכולל בעד חוות דעת המצוין ברשימת המומחים לצד שמו.

(ג) בית המשפט רשאי, בנסיבות מיוחדות ועל פי בקשה בכתב ומראש של המומחה, לקבוע לו שכר העולה על האמור בתקנות משנה (א) ו–(ב), ובלבד שלא יעלה על 150% של השכר האמור בתקנת משנה (ב), אלא בהסכמת הצדדים.

(ד) שכר בעד חוות דעת מיוחדת של מומחה, שאיננה מצוינת בצו ההקמה, ייקבע בידי בית המשפט בהסכמת המומחה מראש.

258יג. הזמנת עד מטעם בית המשפט [תיקון התשנ"ה (מס' 3)]

(א) בית המשפט רשאי להזמין עד מטעמו אם הוא סבור שעדותו דרושה לצורך בירור המשפט.

(ב) בית המשפט רשאי לחייב את בעלי הדין או מי מהם לשאת בתשלום הוצאותיו של עד שהוזמן כאמור בתקנת משנה (א).

258יד. קבלת עדות  [תיקון התשנ"ה (מס' 3)]

(א) בית המשפט רשאי לקבל כראיה כל עדות שהובאה בפניו, אף אם אינה קבילה בבית משפט אחר.

(ב) בית המשפט יקבע את ממצאיו לפי הראיות המסתברות יותר.(ג)  הוראות תקנה זו לא יחולו על תובענה לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, שעילתה אינה סכסוך בתוך המשפחה."

נראה מהחוק ומהתקנות שמטרת המחוקק הייתה כי הסכסוך בין הצדדים באותה המשפחה יתברר  בדרך המהירה, היעילה וההוגנת ביותר, כדי להקטין את החיכוך בין הצדדים ולהביא את הסכסוך במשפחה לידי סיומו במועד מוקדם ככל הניתן. כאשר אף צד אינו יכול להביא חוות דעת מטעמו, ממילא קטן החיכוך. איש מהצדדים לא יכול לפנות אל "מומחה מטעמו" והציג עמדה חד צדדית, של הצד ששכר אותו, אלא שבית המשפט בוחר מומחה אחד, ככל הניתן בהסכמת הצדדים, ובוודאי אחר שמיעת טיעוניהם בעניין, ומומחה זה הוא אשר קובע בעניין שבמומחיות שמובא בפניו.

מומחה בית המשפט נותן חוות דעת יחידה. הוא מוגבל בזמן להגשת חוות דעת זו (דבר שאינו עומד במבחן המציאות, לא אחת), והצדדים מוגבלים ביכולתם לשלוח לו שאלות הבהרה – תוך שבוע ימים בלבד. הוא גם אמור להשיב תוך שבוע ימים (שוב, ברוב המקרים הוא אינו עומד במבחן זה).

בניגוד למומחים שלא בתחום דיני המשפחה, לא ניתן לחקור את מומחה של בית המשפט, אלא לאחר שנשלחו לו שאלות הבהרה וגם אז, רק ברשות בית המשפט.

ניתן לבקש להביא חוות דעת נוספת, אך בית המשפט מצווה לקמץ ידיו מאד בהיעתרות לבקשה שכזו – אשר תתקיים רק במקרים מיוחדים .

המשמעות של דברים היא עצומה. ניתן לומר שהמומחה הוא אשר ברובם המכריע של התיקים, הופך להיות הפוסק בסכסוך, וערעור על קביעותיו הוא קשה ביותר עד בלתי אפשרי. כשמדובר במשפחה, הנזק יכול להיות עצום ובלתי ניתן לתיקון – בדיני נפשות ממש.

כידוע, מומחים אינם נוטים לשנות את דעתם בעקבות שאלות הבהרה ועל דוכן העדים. ברוב המקרים, הם רק מתבצרים יותר בעמדתם. כשאין חוות דעת מטעם מומחים אחרים בפני בית המשפט, אין לו אפילו עם מה להשוות, אין לו עין של מומחה אחר שאולי חושב אחרת!

להלן דוגמא למציאות זו, במקרה בו טיפלתי בעצמי. ייצגתי אב שגרושתו, אם בנו, נישאה לאחר ועברה לגור במקום מרוחק, ונולדו לה שני ילדים. המשפחה החדשה דגלה ברעיון ה"חינוך הביתי". למרות שהבן (בן ה-10)  אהב את בית הספר, וזה היה מקום המפלט שלו מהבית הבעייתי-משהו בו הוא גר. אימו ראתה את בית הספר כמקום, שמה שפחות הילד יהיה בו כן ייטב... היא ביקשה שהבן יקבל "חינוך ביתי", לדבריה, כמו האחים שלו... (שהיו באותה עת בני שנתיים ושלוש)... בשל אידיאולוגיה זאת, במכוון הייתה מונעת מהילד ללכת לבית הספר בממוצע יום אחד בשבוע, כדי "להקטין" את "נזקי בית הספר" לפחות בשישית מהזמן...  

האב התנגד בכל תוקף לרעיון. הוא טען שבית הספר הוא מקום מצוין לילד. הוא מתפתח בו, וטוב לו שם. הוא טען שלא ברור מה זה "חינוך ביתי" ולא ברור שהאם מסוגלת לתת לילד חינוך שכזה. הוא גם טען כי איש לא נתן לאם כל רשות שלא לשלוח את הילד לבית הספר, ואיש לא אישר לה להחליף את החינוך – על פי החוק – בחינוך כפי ראות עיניה היא.

שופטת בית המשפט, במקום לברר את חוקיות וסבירות בקשתה של האם – בעיני החוק, דרישותיו והיהגיון הפשוט, מינתה מומחה כהבנתה שייתן חוות דעתו בסוגיה.

חוות הדעת אשר הגיעה קבעה שלמרות שלילד טוב בבית הספר, בגלל שהאם דוגלת בחינוך ביתי והבן אצלה, ועל מנת שלא יהיה שונה מאחיו (הקטנים ממנו ב-8 שנים!!) הוא המליץ לקבל את בקשת האם.

ניכר מחוות הדעת שה"מומחה" לא בדק אם האם עומדת בקריטריונים של משרד החינוך ללמד בבית, הוא לא בדק אם יש סיכוי שתקבל אישור לכך, הוא גם לא ידע להגדיר מהו חינוך ביתי.

מכיוון ששאלות הבהרה היו מקטינות מאד את הסיכוי לברור האמת, והיו פוגעות באיכות החקירה הנגדית, ביקשתי לחקור את המומחה מבלי לשלוח אליו שאלות הבהרה, תוך מתן הסבר מפורט לבעייתיות של חוות הדעת. בית המשפט דחה את בקשתי, ואני נאלצתי לשלוח שאלות הבהרה.

האם, בינתיים קיבלה חיזוק להתנהגותה העבריינית, ובניגוד להחלטה ברורה של בית המשפט, נמנעה מלשלוח את הילד לבית הספר באופן מסודר.

בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט הוגשה, ומכיוון  שבפני בית המשפט עמדה כבר חוות דעת המומחה, השופטת הייתה מאד סלחנית כלפי האם ומאד תוקפנית כלפי האב... שמטריד את בית המשפט בבקשות מיותרות.

למזלם של האב והבן, השופט התחלף.

האב דרש משמורת על הקטין ואחר מאבק לא פשוט קיבל את המשמורת, וממילא הנימוק שבבסיס חוות דעת המומחה נמוג...

לו היה המצב שונה? מומחה בית המשפט ובית המשפט בעקבותיו היה עלול לגזור את גורלו של הבן. הוא היה מוצא מבית הספר, על אף רצונו ללמוד כאחד הילדים, ולשהות עם חברים בני גילו, והיה נאלץ לשהות כל שעות היום במשפחה לא בדיוק נורמטיבית, בה האב אינו אביו, והחברים שלו, התלמידים הנוספים ל"חינוך הביתי", היו אחיו התינוקות!

מומחים נוספים שממונים רבות על ידי בית המשפט לענייני משפחה הם פקידי הסעד ועובדים הסוציאליים השונים.

כמעט בכל תיק בו יש מחלוקות לענין קטינים, נדרש תסקיר פקיד סעד לסדרי דין. הם אמורים לבדוק את מצבם של הקטינים ואת צרכיהם ולהעביר את המידע לבית המשפט, על מנת שהוא יקבע בחזקת מי יהיו ובחזקת מי לא יהיו, מה יהיו הסדרי הראיה, והאם יהיו חופשיים או במרכז קשר ועוד כיו"ב.

לצורך כך הם אמורים לחקור בעצמם בכל מקום רלוונטי, ולראיין כל אדם רלוונטי על מנת לקבל תמונה מלאה וממצה, ורק אז לכתוב את המילים הגורליות לעתיד הקטינים, וממילא גם עתיד הוריהם.

יובהר כי האחריות הרובצת על כתפיהם של המומחים בתחום המשפחה היא רבה, כי בתי המשפט לענייני משפחה רואים את התסקירים הללו כמעט כ"תורה מסיני". לדידם האמור בתסקירים אלו הוא כמעט "סוף פסוק". במחי קולמוס פקיד הסעד יכול להוציא ילד מחזקת אימו ו/או אביו, להחליט אם יש מקום לאפשר הסדרי ראיה חופשיים או שההורה מסוכן לילדו וממילא אמור לפגוש את הילד רק במרכז קשר, תחת עיניה הפקוחות של עובדת סוציאלית שתשגיח... הם יכולים אפילו להוציא את הילד בכלל מחזקת הוריו ולמסור אותו לאמנה או אימוץ.  נוח לבית המשפט לקבל את התסקירים של המומחים "כזה ראה וקדש", במקום לדון בכל מקרה ומקרה לעומקו.     

הבעיה היא שמחלקות הרווחה קורסות מעומס. פקידי הסעד מוצפים בבקשות לתסקירים, ולא מדובר בתסקיר שיומצא כעבור חודשים, אלא, רבות בתסקיר שדרוש כי יוכן תוך ימים בודדים.

בתסקירים (שהם בפועל –חוות דעת) נהוג לתאר את המשפחה, את עמדתם של כל אחד מבני הזוג באשר למצב בכלל ולסכסוך בפרט. אם הילדים הם בגיל שהם יכולים להביע דעתם, לא פעם מוצגת גם עמדתם. כן מתקבל מידע מבית הספר או מגורמים רלוונטיים אחרים המכירים את הילדים. בסופו של התסקיר ישנו החלק החשוב – סיכום ומסקנות. זה החלק ה"גורלי" של המשפחה. מה שיאמר בתסקיר ישפיע לא רק לעניין מיקומם של הקטינים, אלא ישפיע על כל התיק כולו. בית המשפט רואה כעת את המשפחה ב"עיניים האובייקטיביות" של פקידי הסעד... והדבר ישפיע על  יחסו של בית המשפט לכל אחד מבני הזוג גם לעניין מזונות אישה, רכוש וכיו"ב, בין אם ירצה בכך ובין אם לאו!

אך, כאשר אין זמן לעשות בדיקה מעמיקה? אם העומס "מחייב" את פקיד הסעד לקצר בזמן הטיפול? אז הריאיון הוא לא בהכרח פרונטלי אלא טלפוני, עם אחד הצדדים או שניהם, עם המחנכת או הגננת... ומטבע הדברים, שטחי ביותר בלי התרשמות בלתי אמצעית. ופתאום יש "העדפה" שלא לדבר עם הקטינים, על אף שהם כבר בני 12-15 וכיו"ב...

חשוב להבין שפקידי הסעד אינם חוקרים מוסמכים. איש לא מלמד אותם כיצד לחקור אנשים ואין להם כלים מיוחדים לכך. הם לומדים את מלאכתם – תוך כדי עבודה, ומתוך ניסיון מצטבר. יש להם חרות מלאה – שלא קיימת לכל מומחה בתחומים אחרים – לפנות למי שהם רואים לנכון, מתי ואיך שהם רואים לנכון על מנת לקבל נתונים לצורך התסקיר שלהם. הם אפילו לא חייבים לפרט אחד לאחד מה עשו ועם מי דיברו. וכידוע, לא פעם הבחירה למי לפנות לקבלת מידע תכריע את גורל המידע שיתקבל.

התוצאה היא שאישיותו, כשרונו ויושרו האישי של כל פקיד סעד, וגם העומס המוטל עליו, הם אלו שיכריעו את גורל התסקיר שהוא יכין...

כך, מחד יש בידי פקידי הסעד כוח עצום לקבוע גורלות, בלי, בהכרח, הכישורים או האמצעים הנדרשים לכך.     

התוצאה המתקבלת לא פעם היא סיכום ומסקנות שיהיו נוחות לצד שידע לשכנע את פקידת הסעד בעמדתו טוב מהאחר, וידע לעשות את הרושם הנכון... ובזמן.

על כן, עורך דין טוב יועץ ללקוחו הצפוי להימצא במאבק בו יידרש תסקיר, ליצור את הקשר הראשוני עם מחלקת הרווחה, להביע מצוקה אמתית ולמסור, ראשון, את הגרסה שלו למצב בבית, לבקש "הנחיות" ו"עזרה" מהגורמים המטפלים וה"מבינים" בכך. להביע דאגתו לשלום הילדים ולספר מדוע הוא חרד להם מפני הצד האחר. באופן טבעי ייווצר רושם ראשוני טוב על אותו הצד, הוא יזכה לעדיפות על הצד האחר, אליו ייפנו בדרישה/טענה גורמי הרווחה. הוא ייחשב הצד שמבקש "סיוע" וממילא מוכן לשמוע ולפעול על פי סיוע זה, והסיפור שלו יישמע מתחילתו, בלי עיניים ביקורתיות מידי.   

כשיגיע היום בו יידרש תסקיר, יפנו גורמי הרווחה אל הצד האחר ויעמתו אותו עם הטענות, והצד האחר, באופן טבעי יהיה בעמדת התגוננות, מאד מלחיצה, ורבות לא מוצדקת, וממילא גם עמדתו תשמע פחות ואם כבר תשמע תהיה לוקה בחסר.

במקרה בו טיפלתי, האם היתה עסוקה עד למעלה ראש בטיפול בשני ילדים עם צרכים מיוחדים. כל העת היא התרוצצה לטיפולים השונים שהם נזקקו להם, העדיפה את צרכיהם על פני צרכיה לגמרי, עד כי נאלצה לוותר על זוגיות, שכן כל בן זוג מצא עצמו "כינור שני" להם.

מאידך, האב נישא בשנית והקים משפחה חדשה. היחסים בין ההורים היו קשים עוד מזמן גירושיהם, ומסיבות שונות, אולי גם רגישויותיהם של הבנים,  ואולי אי הנוחות שלהם במשפחתו החדשה של האב, ואולי בגלל האיבה שחשו שיש לאב כלפי אימם...האב לא הצליח ליצור קשר טוב עם ילדיו והם בחרו שלא להגיע אליו.

האב פנה לעזרת הרווחה וסיפר שהאם מונעת ממנו לראות את הילדים. הוא סיפר על ניסיונותיו לתקשר עם ילדיו, וציין שהיא אשר חוסמת כל אפשרות לקשר טוב בינם ובינו. בעוד האם עסוקה בטיפול באין ספור בעיות של הקטינים, האב היה בא שוב ושוב אל הרווחה. יצויין שהאב אמנם ניסה ליצור קשר עם הילדים, אך כאשר אמרו לו שהם אינם מעוניינים לראות אותו, לא עשה כל צעד לקראתם, אלא הטיח בהם עד כמה אימם איומה ונוראית... דבר שרק הרחיק אותו עוד יותר מהם!!

האב פנה לבית המשפט ובית המשפט הזמין תסקיר. במקום לשמוע את האם, את מצוקותיה וקשייה עם הקטינים, והעובדה שאין לה כל רגע פנוי מהם – בגלל שאביהם אינו לוקח אותם ואינו עומד בהסדרי הראיה, מצאה עצמה האם תחת חקירה צולבת, מוטה לחלוטין, של פקידת הסעד. האם ניסתה להסביר את המצב המורכב והבלתי אפשרי הו היא נתונה, ועד כמה היתה יותר משמחה אם אבי הילדים היה נושא בנטל, אך דבריה נפלו על אזנים אטומות. היא נדרשה לאלץ את הקטינים ללכת אל אביהם – שכן היא ההורה המשמורן.

בשיחות שקוימו עם הילדים – שלא בנוכחות האם – אמרו הילדים (בני 10 ו-12) את אותם הדברים שאמרה האם, תוך ציון העובדה שהאב נוטה לומר דברים רעים על אימם בנוכחותם כשהם אצלו. מדברים אלו הסיקה פקידת הסעד שהילדים "מוסתים ומדברים מגרונה של האם".

התסקיר שהוגש לבית המשפט שיקף אב שמאד רוצה בקרבתם של ילדיו ואם שמונעת אותה ממנו... ועכשיו מצאה את עצמה האם נאבקת על שמה הטוב גם בפני בית המשפט. לא די לה במאמצים העל אנושיים שהיא משקיעה בילדיה, על מנת שיקבלו המגיע להם למרות הקשיים הרבים שלהם, היא מוצאת עצמה מותקפת על ידי המערכת אשר הייתה אמורה לסייע בידה לטפל בהם.

בית המשפט נתן החלטה שמחייבת את האם לגרום לילדים ללכת לאב, והחלטה זו הייתה מלווה באיומים על סנקציות שיוטלו עליה (כולל העברת משמורת!) אם לא תצליח בכך!! שום אחריות לא הוטלה על האב.

אחר שהחליפה האם ייצוג משפטי וקיבלה ייעוץ נכון, פעלה לתעד את כל הניסיונות שלה לשקם את הקשר בין האב לקטינים, כן פנתה לקבלת ייעוץ הורי, בו השתתף האב פעם או פעמיים בלבד, ומבחינתה, עשתה הכול כדי שהאב ייקח עליו חלק מהנטל בגידול הילדים והטיפול בהם. בהעדר תקשורת ראויה בין האב לקטינים, מאמציה לא הועילו הרבה, והמציאות לא השתנתה. כשכבר היה ילד מתרצה ומגיע אליו, היה האב מגדף את האם ופוגע בה, והילד, נפגע בשביל אימו ומסרב לחזור לביקור אצל אביו.

בחלוף שנתיים פנה האב שוב לעזרת בית המשפט בטענה כי האם פועלת בניגוד להחלטת בית המשפט ומונעת ממנו לראות את הילדים. שוב הוזמן תסקיר, אשר חזר, פחות או יותר,  על הנאמר בתסקיר הקודם. ומה הפלא? לקראת הוצאת התסקיר לא דיברה פקידת הסעד עם מי מהילדים שכבר הפכו עוד יותר גדולים, ואת האם היא הזמינה רק כדי להטיח בה דברים קשים על חובותיה שאינם מקוימים מבלי לרצות לשמוע כלל את עמדתה בעניין ומבלי להסכים לראות את התיעוד שנצבר לאורך השנים – המעיד בדיוק על ההיפך.

הפעם דרשתי לחקור את העובדת הסוציאלית שכתבה את התסקיר. בית המשפט, בלשון המעטה, לא אהב את הבקשה, אך הזמין את פקידת הסעד לדיון. בית המשפט בעצמו חקר את פקידת הסעד – לפי הבנתו, ולא אפשר לי לחקור אותה יותר מידי, אלא לשאול אותה שאלות ספורות בלבד. מתוך התשובות הבין בית המשפט כי התסקיר "קצת" בעייתי. במהלך הדיון שמע בית המשפט, לראשונה, כיצד מרחיק האב את הילדים בהתנהגותו, ולראשונה, הבהיר לו את חובותיו הבסיסיות ואף נתן לו "הצעות ייעול" כיצד לקרב את ילדיו אליו. 

התערבות כה אינטימית בין השופט- המומחה – ובאי כוח, כמעט ולא קיימת בדיונים בנושאים אחרים, בהם בית המשפט ימזער עד לצורך הכרחי את מעורבותו בחקירות עדים מומחים.

במקרה אחר, אב לקח אליו בערמה 3 מילדיו בני 10 ומטה, תוך הגשת בקשה לבית הדין הרבני לקבוע כי הוא המשמורן של הילדים, הואיל ואימם יצאה לחו"ל ולא ברור מתי תשוב... דבר שהיה שקרי לחלוטין.

האם הגיעה הביתה והבינה שהילדים נלקחו על ידי אביהם. היא פנתה לבית הדין בבקשה דחופה להשיב אליה את הילדים. היא ציינה את שקריו של האב ואת היותו אלים. בית הדין ביקש תסקיר פקיד סעד שיבדוק את טענות הצדדים ואת מצב הילדים וימליץ המלצותיו. הכנת התסקיר לקחה מספר שבועות בינתיים הקטינים שהו בבית קטן, מוזנח ובהעדר ציוד בסיסי ביותר, עם המאהבת של האב (שני הצדדים היו עדיין נשואים לאחרים) אשר עם האב העבירו את הילדים הרכים "סדרת חינוך" על מנת שידעו כיצד מן הראוי להתנהג אליהם, וזה כלל גם עונשים פיסיים קשים ביותר.

לאב הייתה לשון חלקה, הוא הצליח לשבות את ליבה של העובדת הסוציאלית, אשר הוציאה תחת ידיה תסקיר (הזוי לחלוטין) לפיו, הקטינים עם הזמן, כבר התרגלו להיות עם אביהם, ועל כן היא ממליצה שלא לטלטל אותם שוב ולהחזירם לחיק אימם.

תסקיר זה גזר את גורלם של הקטינים הללו. הם נקרעו מאימם. אביהם אסר עליהם לפגוש את אימם וסיפר להם שהיא זרקה אותם ולא אכפת לה מהם, והוא ברוב אהבתו להם לקח אותם אליו. הוא אילץ את הקטינים לכבד את המאהבת שלו ואוי למי שיפגע בכבודה. 

הילדים הורעלו בצורה קשה ביותר כנגד אימם ומטבע הדברים ואיומי האב, נותק הקשר בינם ובינה. במשך שנים רבות נאבקה האם כדי לזכות ולקבל את ילדיה אליה, אך לא הצליחה בכך. ילד אחד, שהיה בן 4 באותה העת, נשאר אצלה, וגם זאת לאחר מאמצים רבים ביותר, ומלחמות אין ספור בבתי משפט.

כשאחד הבנים היה מאושפז  האם באה לבקר אותו, מבלי שאביו יידע, ויצאה בטרם ייוודע לאב...

האב הסתבך בחובות עצומים וסיבך את ילדיו אחריו. כשהבכור היה בן 25 ביקשתי לדבר איתו כדי לפרוס בפניו את האמת על אימו. אביו הסכים לכך, ואז הוא ישב ודיבר איתי ושמע את הסיפור האמתי. הוא לא האמין לי כלל וגם המסמכים שהצגתי בפניו לא הועילו. לאחר שנים, משהבנים הללו בגרו ואחר שהסתבכו בחובות האב, העזו לנתק עצמם ממנו ולהשתחרר משליטתו, ורק אז, זכו להכיר את אימם באמת ולחזור אליה.  

וכך, מצוותו של המחוקק שנועדה להציל משפחות מהתדיינויות ארוכות ועיוותי דין, הופכת להיות האויב של משפחה, אם המשפחה "נופלת" בידי מומחה לא טוב. כפי שפורט בדוגמאות דלעיל, דווקא במשפחה המשמעות היא גורלית, לטוב ולרע.

הדוגמאות הנ"ל הובאו גם על מנת להמחיש עד כמה שונים מעמדו, השפעתו ומעורבותו של מומחה בדיני משפחה, למעמדו, מעורבות והשפעתו של מומחה בכל תחום אחר. לא רק שסדרי הדין שונים, אלא גם ההליך המשפטי הוא ממש הליך אחר.