תפריט חיפוש

תכניות עבודה כחלק מחוות הדעת

ד"ר אברהם בן עזרא

אחת השיטות לתקוף חוות דעת מקצועית היא לטעון כי חוות הדעת אינה מושתתת על התוכניות אשר תוכננו מראש ועל פיהן נבנתה הדירה, ולכאורה בגלל חיסרון זה – חוות הדעת אינה מושלמת, אינה מבוססת.

בחקירה – מעמידים ע"י טענה זו את המומחה במצב של התגוננות, כאילו היה עליו מלכתחילה לקבל את התוכניות לפיהן נבנה הבית, לבדוק אותן, ורק לאחר בדיקתן – לכתוב את חוות הדעת; כאילו עיון בתוכניות העבודה - הוא תנאי הכרחי להכנת חוות הדעת.

טענה נוספת, דומה, מועלית נגד המומחה, והיא – כי הוא לא ערך בדיקות קרקע ואינו יודע מהו סוג הביסוס. לכאורה – אלמנטרי; מי מתחיל הליכי תכנון ללא דו"ח קרקע?!

אלא שנותן חוות דעת – אינו מתכנן, ומה שאמור להיות פרוש על שולחנו של המתכנן – לא חייב להיות גלוי בפני המומחה.

גם מה שאמור להיות נר לרגליו של הקבלן – (תכניות עבודה) – לא חייב שיהיה גלוי למומחה בעת הכנת חוות דעתו.

המומחה, בבואו לבדוק נכס, מקבל לעיונו כל מה שיש בידי צד לדיון – הצד שמזמין את חוות הדעת, וגם כשאין בידי המזמין כל התוכניות והמסמכים – עדיין יכול המומחה להכין, ברוב המקרים, את חוות דעתו.

אותם מסמכים; תכניות עבודה, יומני עבודה, בדיקות קרקע ותעודות בדיקה של מעבדה מאושרת – יתכן ומצויות דווקא בידי הצד הנגדי, אליו אין למומחה גישה.

היעלה על הדעת, כי מי שמחזיק במסמכים ומסרב למסור אותם – ייהנה מכך, שלכאורה אי אפשר להכין חוות דעת העלולה לפגוע בו, בגלל שאין גישה למסמכים המצויים בידיו?!

אכן, כשאין בידי המומחה תכניות עבודה – הוא לא יוכל לטעון כי הביצוע נוגד את תכניות העבודה, אך יוכל לבדוק האם ישנה התאמה בין הביצוע לבין דרישות התקנות, התקנים, והמפרט הטכני - ככול שהוא מצוי בידו.

כדי לבדוק אם החלון מתאים בגודלו לתקנות, ואם החלון מתאים בטיבו לתקנים, לא נדרש שתוכניות הבניין יהיו זמינות ודי בתיאור המצב העובדתי ובהשוואתו עם הדרישות שבתקנות ובתקנים.

ככל שהמפרט גלוי וידוע, אפשר לקבוע אי התאמות למפרט מבלי שיהיו בידי הבודק מסמכים נוספים.

בכל מקרה, אפשר לבדוק את טיב הבניה ולהשוות לכללי הביצוע הטובים, גם כאשר אין ברשותו של הבודק מסמכים כלשהם; כדי לקבוע כי אדני השיש סדוקים – אילו תכניות דרושות?! כדי לקבוע, כי בגלל ליקויי איטום במסד הבית, יש חדירת רטיבות לחדרים דרך הקירות – מי זקוק למסמכים ולתוכניות?!

ראה גם פסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה, ע"א 86/86 אחד העם שפירא בע"מ נ' אריה ורבקה לשם, פס"מ תשמ"ח 1 (3), שופטים: מלכיאל סלוצקי, חנוך אריאל, יוסף מרגלית, להלן ציטוט רלוונטי לעניין זה:

"ב"כ המוכרת בא בטענה על כך שהמהנדס בן-עזרא לא "טרח להביט במפרט הטכני או בתוכניות הבניה והנגרות" (ע' 3 לסיכומי פסקה 2). אעיד מיד כי המהנדס בן-עזרא פרש בעדותו – ע' 6 המודפס, ע' 5 הכתוב – כי בדק את המפרט הטכני ולא בדק את תוכניות הבניה והנגרות של הבנין. ממצאיו של מהנדס זה התבססו, איפוא, על תקנות הבניה והמפרט הטכני של הדירה. יצוין כי סעיף 4 לחוק המכר (דירות) הנ"ל [14] רואה כאי התאמה, בניה השונה מן האמור "במפרט או בתקנות הבניה או בתקן רשמי" ואכן התבסס המהנדס בן-עזרא על ההוראות האלה, ואין לבוא כלפיו בטרוניה על שלא טרח לעיין במסמכים או בתכניות שלא ראה אותם כרלוונטיים לענינו, מה גם שהמהנדס טיגרמן לא חלק על חלק מאי ההתאמות אלא שהצעות הפתרון שלו ושומתו את עלותן לא נתקבלו על דעתו של בית משפט קמא, שהעדיף עליהם את עמדתו של המהנדס בן-עזרא."

הטענה הרווחת כלפי מומחה התובעים, כי לא בדק את התוכניות, נטענת לפעמים בחוסר תום לב, כי הרי אותן תכניות מצויות בידי מי שטוען טענה זו, והוא זה שלא מסר אותן לתובעים. אין זה מוצדק כי מי שנמנע ממסירת התוכניות לתובעים – ייהנה מכך שאינן בידי המומחה מטעמם...

מכל מקום, לא בכל מקרה צריך להסתמך על כל דבר כדי להוכיח ליקוי או אי התאמה, ומומחה מוסמך לקבוע לגבי כל פרט, האם: התוכנית, דו"ח קרקע, או כל מסמך אחר – נחוצים, הכרחיים, רצויים או מיותרים.