תפריט חיפוש

סכום פס"ד בגין ליקויי בנייה גבוה מסכום התביעה

ד"ר אברהם בן עזרא

בפסק דין מורכב של בית המשפט המחוזי בחיפה התייחס בית המשפט לאפשרות שסכומי התשלומים בהם זכו התובעים בגין ליקויי בנייה, יעלו על סכום התביעה.

מדובר בתביעה שהגישו קבוצת דיירים נגד חברת הבניה אחים שרבט בע"מ בגין ליקויי תכנון ובנייה. סכום התביעה עמד על 1,600,000 ₪.

התביעה הוגשה ע"י עו"ד אלי הכהן על סמך חוות דעת מקצועיות של מהנדסי "אבן פינה", מיסודו של כותב דברים אלה.

נוכח אפשרות שהזיכויים הכספיים הכוללים לדיירים יעלו על סכום התביעה, בית המשפט פסק כדלקמן:

"סכום התביעה:

39. הסעד הועמד על 1,600,000 ₪ בגין האגרה. עפ"י חוות הדעת של המהנדס גיל הפיצוי הכולל מגיע לכ- 3 מליון ₪. הפער האמור אינו יכול להישאר על כנו.

לא הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה ולא מצאתי התייחסות לנושא בסיכומי התובעים.

הכלל הוא שלניסוח הסעד אשר התובע עותר לו, יש חשיבות רבה, מאחר שבדרך כלל לא יפסוק בית המשפט לתובע יותר מאשר ביקש. לכן, גם כאשר מצליח התובע להוכיח שנזקיו גדולים מאלה אותם תבע, לא יוכל בית המשפט לפסוק לו יותר מאשר ביקש (ד"ר י. זוסמן, בערכית ש' לוין, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 163-162).

למרות האמור, כאשר מדובר בהגבלת סכום התביעה עקב בקשה למעשה של דחית תשלום האגרה בחוסר יכולת לשלם אין בית המשפט רואה בהגבלה כזו ויתור מרצון ואין מניעה שבית המשפט יורה על תיקון כתב התביעה על דעת עצמו, כאשר הצדק דורש זאת, ואין בכך משום פגיעה בבעל הדין האחר (ראה שם, עמ' 167 הערה 255, וכן ע"א 624/69 פילוסוף נ' דוידזון, עירית ת"א יפו פ"ד כד (2) 378, 383 ז' עד 384 עד 385 א').

לכן, אין מניעה כי אם אכן יתברר שסכום הפיצוי המגיע לתובעים גבוה מסכום התביעה, יורה בית המשפט על תיקון כתב התביעה ותשלום האגרה המתאימה, קודם להמצאת הפסק, כדי לאפשר פסיקת הפיצוי המלא המגיע לתובעים."

לפיכך, בית המשפט נתן לתובעים אפשרות לתקן את כתב התביעה בהתאם. [ת"א 10374/96, שטרית ואח' נגד האחים שרבט בע"מ, בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטת: ש' וסרקרוג].

על פי פסק דין זה, אין לשלול קציבת סכום גבוה יותר לגבי פרט א' או ב' על ידי מומחה בית המשפט מאשר נקבע בתביעה, ובעקבותיו גם בית המשפט עצמו יעשה כן ככל שימצא לנכון, וכמו שהמומחה מוסמך לקצוב סכום נמוך, כך הוא גם מוסמך לקצוב סכום יותר גבוה.

הכלל דן בסך כל הפריטים, קל וחומר לגבי פריט בודד. הגישה לפיה המומחה מוגבל בין שני קצוות אינה נכונה.