תפריט חיפוש

מניעי הטרור באזורנו

ד"ר אברהם בן עזרא

דיון על מניעי הטרור עם התייחסות לחוסר הבנת השפה בה מדברים ראשי כנופיות הטרור, עד כדי קיום שיח של חרשים.

כדי לעמוד על התופעות הפוקדות את מדינת ישראל בעת האחרונה בתחום ביטחון פנים ולברר מה טיבו של הטרור המתחולל במדינה בעת האחרונה וכיצד מתמודדים עמו, צריך לנתח נכון את מכלול היעדים של כנופיות הטרור לזרועותיהן*]. ניתוח זה צריך להיות על פי ה"היגיון" שלהם, על פי אמות ה"מוסר" שלהם, וכל ניסיון לתהות אחר המצב העובדתי בעיניים מערביות - נדון לכישלון חרוץ ולאכזבה מרה. יש גם מוטיב של טרור בינלאומי, המשפיע השפעה משנית על הטרור באזור, אך לטיפולנו ולפתחנו הטרור המקומי, שיש דרך ויש צורך לבלום אותו ולהכניעו.

האכזבה

טרם ההתנתקות מגוש קטיף הפורה, [וכיום – "פורה ראש ולענה"], התנתקות חד צדדית כפי שקרתה בשנת 2005, סברו עוורי-דרך (ומר שמעון פרס בראשם), כי לאחר ההתנתקות, ישרור שקט מחבל עזה – מעין אידיליה במתכונת החלום על "מזרח תיכון חדש", שהרי [לפי הגיונם המערבי] כבר תתבטל מהעולם העילה לירי טילים לעבר מדינת ישראל ותחדל המוטיבציה לחפור מנהרות, וכבר לא תהיה עילה להפעלת טרור מעזה, לאחר הפינוי שלכאורה גרם לטרור.

עוד חלמו החולמים, כי במצב שלאחר ההתנתקות, חבל עזה ישגשג ויפרח, ויהפוך לאבן שואבת למשקיעים מכל קצווי תבל – שיבואו וישקיעו בתיירות, בכלכלה, בפיתוח, בבניית "עמק סיליקון חדש" ממש, וכך הבטיח מר פרס לעם ישראל שיהיה, לאחר הנסיגה.

אין לי ספק כי הוא גם האמין בכך.

אך פרס נאלץ להביע קבל עם ועדה תמיהה רבתי, בעקבות אירועי טרור מחודשים, סמוך לאחר פינוי גוש קטיף.

לא מדובר בטעות של מנהיג יחיד, אלא בשגיאה בסיסית של צוות מוביל חשיבה שמאלנית, אשר מסקנותיה וניתוחיה של חשיבה זו מתנפצים מול המציאות במזרח התיכון, בו מתנהלים תהליכים מדיניים שלא על פי ההיגיון המערבי.

זו לא הייתה הפעם הראשונה לאכזבה: חמש שנים לפני כן, נחל ראש הממשלה אהוד ברק כישלון דומה בהבנת המצב ובניתוח התהליכים המדיניים, לקראת וועידת קמפ דייויד השנייה. שם, בתחילת הוועידה, הציע ברק לפלסטינים 73% משטחי הגדה המערבית וזאת בנוסף לכל רצועת עזה. בתוך 10–25 שנים, על פי ההצעה, אמור היה האזור הפלסטיני להתרחב לכדי -90-91% (94% כולל ירושלים). כתוצאה מכך, ישראל אמורה הייתה לפרק 63 התנחלויות. הגדה המערבית אמורה הייתה להיות מופרדת באמצעות דרך מירושלים לים המלח עם מעבר חופשי לפלסטינים. ההצעה נדחתה על ידי הפלסטינים.

שוב "תהליכים לא ברורים", "מניעים מוזרים ולא הגיוניים", והערכות המתנפצות מול המציאות.

קריאה נכונה של המפה, הבנת הנקרא וניתוח המצב

כישלון כזה לא יתכן כי יהיה לראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו, וגם לא היה נחלתו של ראש הממשלה בזמנו יצחק שמיר, כי אלה לא התייחסו אל ראשי כנופיות הטרור באדנות על הגיגי ליבם של ראשי הכנופיות, ולא שמו עצמם פטרונים להגיונם.

החשיבה של ה"פלשתינים" אינה במתכונת מערבית.

בתחום הגלובאלי, הם לא רוצים מדינה, לא מסוגלים לקיימה, ולא מתאים להם בעת הזאת לכרות את ענף הטרור המפיק למנהיגי הכנופיות כסף והרבה כסף מאירופה וממדינות ערב. דומה הדבר מבחינתם, לשחוט תרנגולת המטילה ביצי זהב.

בתחום המשפחתי, יש שם בקרבם כמות די גדולה של ילדי-טרור רפי-שכל, המהווים משאב כלכלי למשפחה, החולמים על בתולות ונשלחים מסוממים להתפוצצות או לביצוע דקירה והפיכתם האוטומטית ל"שאהידים", לא מתוך מצוקה כלכלית או הבנת המצב המדיני, אלא כאמצעי כלכלי לרווחת המשפחה, מוסתים על ידי הסביבה, שכן בכל מקרה כזה המשפחה מרוויחה כסף, והרבה כסף.

הבית, אם ייהרס, ייבנה מחדש וגם בכך המשפחה לא תינזק ואולי אף תרוויח.

הפתרון

גירוש אם יתקיים – ירתיע, ויבטל את תופעת הטרור כליל;

סיכון המנהגים של הכנופיות ופגיעה בזכויותיהם [ביטול חופש תנועה, מניעת טיפולים רפואיים לבני המשפחה, ביטול הטבות ומעברי סחורות (מזון ותרופות), והתייחסות אליהם כאל מבוקשים שדמם בראשם] – יצמצם, בוודאות, את הטרור.

יש גם עניין של הבנת הנקרא והפנמת הנאמר; חברי כנופיות הטרור, ראשית כל, מאזינים ומכבדים את מה שנאמר אצלנו, וזאת בניגוד לכמה מנהיגים מהשמאל שלא מכבדים ולא מפנימים את מה שאומרים שם אצל כנופיות הטרור.

אבו מאזן [יש לדעת כי בשנת 1982 קיבל אבו מאזן תואר דוקטור מאוניברסיטה רוסית – "עבודת הגמר" הייתה: הכחשת השואה] אומר בפה מלא כי לא יכיר לעולם במדינה יהודית, וכאן לא עושים שימוש ראוי ואף הכרחי באמירה זו, לא מנתחים מהן המסקנות שצריך להסיק ממנה ומהם המהלכים האופרטיביים המתבקשים.

הם אומרים מה שהם אומרים ואפילו כותבים את "משנתם" ב"ספרי הלימוד" [=ההסתה] שלהם, ואצלנו בשמאל  מתעלמים וסולחים, כאילו מדובר בילד שובב ולא בטרוריסט רוצח.

באותם "ספרי לימוד" אפשר למצוא – הסתה, נאצה, שנאה, פנאטיות, ברבריות, ובצד הישראלי השמאל ההזוי סולח ומתעלם. 

כאשר שרים בצה"ל שירי שלום, זה נקלט אצל מנהיגי כנופיות הטרור  כסוג של פחד ורתיעה מעימותים. לעולם לא ייכון שלום ללא הכנעה.

כאשר מנהיג מהצד שלנו מתבטא ב"נחישות" כי "אנו נתגבר על הטרור", ו"אי אפשר לנצח אותנו", אמירות מסוג זה  מתקבלות שם כביטוי לכניעה, כי הן משדרות הסתגלות לטרור.

אנחנו ממשיכים להזרים לעזה משאיות מזון ותרופות, והם קולטים את הרמז ומבינים מביצוע המשלוחים הללו כאילו מעבירים להם מסר שהכול בסדר, אפשר להמשיך טרור, ואפשר לבנות מנהרות במלט שמגיע, דרך מדינת ישראל ובהסכמתה.

וטרם דובר על מסרים של קיצוני השמאל בישראל - שפוטי ארגונים אירופאיים, המועברים אל כנופיות הטרור, שלא בוחלים באינוס נשים הבאות לתמוך בהם ובשריפת מכונית  של אורחיהם בעודם סועדים יחדיו, אורחים הבאים "לעשות שלום" כתגובה לרצח ילדה בת 13 וחצי.

*] [פתח, אש"ף, הרשות הפלשתינית, חמאס, חיזבאללה, דעאש וכנופיות טרור אחרות שהיו ויהיו באזור].