תפריט חיפוש

עונשה של יבשת אירופה

ד"ר אברהם בן עזרא

אירופה מתמודדת עם פולשים אסלאמיים, ומתבקש שהיא תלמד ממדינת ישראל שיעורי מוסר והישרדות, אף על פי שבדיוק בנושאים אלו אירופה תקפה ונידתה את מדינת ישראל, טרם הענישה שבאה לה כרעם ביום בהיר.

כל מי שעיניו בראשו, מבין כי אירופה נענשת. הדבר לא קורה בגלל "שכר ועונש", בין עונש משמיים ובין בדרך המקרה. לא כל כך חשוב במקרה זה לחקור ולהבין את המהלכים הגלובליים בתולדות העמים, שלא לנו הם.

מה שחשוב בעניין זה - לא סיבת ההתרחשות, אלא עצם ההתרחשות.

והנה, כעובדה, אירופה מוצפת בגל של טרור אסלאמי בעקבות פלישת המוני מהגרים לתחומה, וכאילו במקרה – רק כמה שנים לפני כן, נפתחו גבולותיה בין המדינות, מתוך פתיחות וקידמה ומתוך גישה של חופש ושוויון, מצב חדש של גבולות פתוחים המהווה קרקע פורייה ותנאים מועדפים לקיומו ולהתפתחותו של הטרור האסלאמי הבינלאומי.

אירופה עדיין מחזיקה בחלקה הגדול בתפישת עולם  חופשית, דמוקרטית, "מוסרית", פתוחה ושוויונית, לפיה יש לאפשר חופש דת, לקלוט כל דכפין, ולספק שירותי רווחה סוציאליים לכולם. אידיליה, אוטופיה, חזון אחרית הימים כבר כאן, יבואו ויתחברו אל כל הטוב שנותנת אירופה העשירה – עניי העולם השלישי, הנרדפים, הנדכאים, הפליטים, שבמדינות המוצא שלהם אונסים ורוצחים, שודדים ועושקים את כל מי שמעז לחשוב אחרת – והנה הפליטים הנמלטים מתוך הגיהינום מגיעים כל עוד נפשם בם לחוף מבטחים ויגידו תודה.

זה לא קורה.

הם אכן מגיעים, אך החשיבה שלהם לא זהה לחשיבה של האירופאיים, והם לא רק שלא אומרים תודה, אלא גם בעלי דרישות של חופש – חופש לפי הבנתם, חופש לפגוע במי שהיטיב עמם ואפילו הציל אותם.

רק כך תוכל אירופה להבין, בדרך הקשה אך הנחרצת, את טענת מדינת ישראל, שהלינה לא אחת נגד פעילויותיהם של ארגונים אירופאיים המרעיפים מיליוני דולרים למימון טרור, במסווה של סיוע הומניטרי.

דווקא התמיכה האירופית בארגונים כמו "שוברים שתיקה" ו"שלום עכשיו", יוצרת האדרת עונשה של אירופה, אשר מעמדה כזו - הדרך להילחם בטרור ארוכה הרבה יותר, כי היא עוברת דרך שינויי תפישה והכלת אידיאולוגיה הפוכה מהרווחת כיום.

קנצלרית גרמניה פעלה בתחום ההגירה לא מעט בכיוון ההפוך לאינטרסים של ארצה, ככל שאינטרסים אלו הנם מלחמה בטרור והימנעות מתמיכה בו. אט אט ממשלת גרמניה משנה כיוון בחשיבתה, וככל שהשינוי יתארך, הסבל לבני עמה ילך ויגדל.

בשוודיה מתקבלות ידיעות על אונס, כאשר האנס מתגונן ואומר – "כך אני רגיל", "אצלנו זה תקין", והנאנסת-בכוח, הבאה להגן על עצמה באמצעות גז מדמיע – מואשמת על ידי השלטונות בשימוש בלתי חוקי באמצעי הגנה האסור על פי חוקי המדינה...

שם, ובארצות אירופאיות נוספות, המשטר מערפל ומטשטש אירועי אונס המוניים ומתעלם ממעשי שוד ואלימות ברחובות, כדי לא לעורר זעמם של אותם פליטים, העבריינים הכובשים את אירופה. בלונדון רוב הלידות הן של מיעוטים, ובפריז כבר חושבים כיצד ומה יהיה כשהמהגרים הזרים יהיו רוב וכרוב הם יחילו את חוקי השריעה בכל מקומות כיבושם; האומנם הצרפתים אבירי החופש והשוויון יינטשו את עקרונות השוויון, כדי להציל בצרפת ערכים אחרים? בינתיים זה לא הולך לקרות, ואולי כשירצו – יהיה כבר מאוחר מדי...

עיתון ספרדי התייחס לגירוש ספרד, והשווה את האיוולת של גירוש היהודים מארצו בשנת 1492 - לפתיחת הגבולות כיום לפליטים המוסלמים.

הסופר הספרדי סבסטיאן וילאר רודריגז כתב במאמרו האקטואלי בעקבות ההגירה של מיליוני בני אדם למערב, כדלקמן [תרגום חופשי מאנגלית]:

"טיילתי ברחוב בברצלונה, כאשר לפתע התגלתה לי אמת נוראה: אירופה מתה באושוויץ.

הרגנו שישה מיליון יהודים והחלפנו את מקומם בעשרים מיליון מוסלמים. באושוויץ שרפנו תרבות, מחשבה, יצירה, כשרון. הכחדנו למוות את העם הנבחר, נבחר באמת, כי יצאו ממנו גדולים ונפלאים ששינו את פני העולם.

התרומה של העם הזה היא בכל שטחי החיים: המדע, האמנות, המסחר הבינלאומי ובמיוחד הם היו המצפון של העולם. אלו הם האנשים ששרפנו.

ותחת מסווה של סובלנות, ומכיוון שרצינו להוכיח לעצמנו שנרפאנו ממחלת הגזענות שלקינו בה, הלכנו ופתחנו את שערינו לעשרים מיליון מוסלמים, שהביאו לנו טמטום ובערות, קיצוניות דתית וחוסר סובלנות, פשע ועוני שנובעים מחוסר רצון לעבוד ולפרנס את משפחותיהם בגאווה.

הם פוצצו את הרכבות שלנו והפכו את ערינו היפות בספרד לעולם השלישי, טבול בזוהמה ובפשיעה.

סגורים בדירות שהם מקבלים חינם מן הממשלה, הם מסתודדים ומתכננים פעולות רצח והרס נגד מארחיהם התמימים.

וכך, בעליבותנו, החלפנו תרבות בשנאה פנאטית, כושר יצירה בכושר הרס, אינטליגנציה בפיגור ובאמונות טפלות. החלפנו את רדיפת השלום של יהודי אירופה ואת כישרונם להמשיך ולקוות לעתיד טוב יותר לילדיהם, את ההצמדות לחיים בכל הכוח כי החיים הם הקדושה עצמה, ברודפי מוות, באנשים אכולי תאוות מוות לעצמם ולאחרים, לילדינו ולילדיהם".

מדינת ישראל כדוגמא וכמודל

במדינת ישראל נוצר עם וגדל צבא הנלחמים על החופש ועל החיים, דבר שלא רואים באירופה. כשרואים מחבל המסכן את הסביבה, מגיעים אליו, בין אם זה חייל שמסתער בגפו בסופרמרקט ולמרבה הצער נהרג באותה תקרית, בין אם זה גיטריסט שהיכה את המחבל החמוש בגיטרה [וקיבל גיטרה חדשה, כנראה יותר משוכללת, מאביב גפן], ובין אם זה מוכר בחנות שהיכה עם מטריה, או שוטר שלא בתפקיד שרדף והשיג וחיסל.

אין דבר כזה באירופה, ועד שיהיה, אם יהיה, יגבה הטרור קורבנות רבים.

ווידוא הריגה נחוץ לפעמים, והוראות פתיחה באש אינן מן התורה ולכן הן משתנות מעת לעת לפי הנסיבות. איני מעודכן לגבי נוסח ההוראות בעת כתיבת שורות אלו, אך ידועים לי מעשיהם של גיבורי ישראל מימים עברו - ומימינו, גיבורים המהווים מופת.

מימינו, מאיר הר ציון יצר הרתעה שסייעה לא מעט לחוסנה ולביטחונה של מדינת ישראל, וההרתעה בוצעה על ידי נקם, בידיעת כל דרגי צה"ל וכל שרי הממשלה.

מימים עברו, דוד גבר על גוליית ולאחר שהכניעו לארץ, לקח חרבו והסיר ראשו. כולם יודעים. [כתוב בתנ"ך].

כללי המשחק בעת לחימה, שונים מהכללים ברווחת שלום ושלווה.

הכללים בישראל [אשר צריכים להתקיים גם באירופה, אך היא רחוקה מהחלתם כרחוק מזרח ממערב] – אינם דומים לאלה שבאירופה.

אכן אנו עדיין בעיצומה של פרשת הלוחם אזריה, אך עדיין לא תמה הפרשה, ויש לי תקווה והערכה כי מעז יצא מתוק, לאחר זיכויו הצפוי מכל אשמה.

לאמור, אירופה הנענשת, אינה מוכנה למלחמה בה היא כבר מצויה, ומתגוננת מפניה תוך הכחשה, ובכלים ובכללים לא מתאימים, בלשון המעטה. טוב תעשה אם תשכיל ללמוד ממדינת ישראל - מוסר ודרכי פעולה במצבי לחימה.