תפריט חיפוש

משפט אזריה

ד"ר אברהם בן עזרא

המשפט המתארך והמסתעף, חיוניותו ונחיצותו, והשלכותיו על הצבא ועל החברה.

"ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן ויך את הפלשתי וימיתהו וחרב אין ביד דוד. וירץ דוד ויעמד אל הפלשתי ויקח את חרבו וישלפה מתערה וימתתהו ויכרת בה את ראשו ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינוסו" [שמואל א' פרק י"א פסוקים נ' נ"א].

הלוחם אזריה נקרא למערכת הטרור הרצחני והנואל, שבו לוקחים חלק פעיל הנאלחים באדם, יוצאים מבתיהם עם אמצעי מלחמה כלשהם, במטרה לתפוש יהודי ולרצוח אותו ללא אבחנה -ובלבד שיהיה יהודי. מדובר בשנאה עיוורת שפוקדת את אויבינו. רפי שכל, המייחלים לתמורה של סקס בעולם הבא, ילדים וילדות העושים רצון המבוגרים (שלא מסתכנים בעצמם) בדרך כלל מסוממים ושטופי מוח, כשמאחוריהם מנגנון שטנה ושנאה הממומן על ידי גורמי שמאל קיצוני באירופה, ממומן גם על ידי כמה ממדינות ערב עתירות הנפט, ומה מצער כי כנופיות הטרור מחוזקות ומאוששות על ידי קיצוני השמאל ההזוי בקרבנו, בין בידיעה ומתוך מודעות, ובין בשגגה ובחוסר תבונה.

הלוחם אזריה ידע לאן הוא נשלח, וכשהגיע לזירה, לאחר שהמחבל הוכנע ושכב על הארץ, בין זז עקב רפלקסים בין זז מסיבות אחרות, בין אם הייתה לו חגורת נפץ תחת המעיל בחום היום ובין אם לא, ירה בראשו – ויהודה היס מעלה אפשרות שלא הרגו, אלא, כגוליית הפלישתי, היה כבר הרוג באותה העת... אז אזריה ווידא הריגה, כדויד, שככל הנראה אף הוא לא ידע האם הענק הפלישתי זז עקב רפלקסים או מסיבה אחרת, או כלל לא זז...

מורכבות משפט אזריה

עצם התארכותו של המשפט מעל ומעבר לצפוי, תוך הבאת עדים רבים, עשרות מכל צד, מוכיחה כי מדובר במקרה מורכב מהבחינה המשפטית.

המורכבות היא תולדה של ההחלטה לנהל משפט פלילי נגד אזריה, במקום לקיים נוהל פנימי קצר – כפי שנקראו לנוהל זה גיבורי ישראל לא מעטים, לאחר פעולות צבאיות בהן הביסו והשמידו את האויב; ואם אכן המשפט כה מורכב, ועוד לא ראינו את המשכו ואת סופו, וודאי שאי אפשר היה לדעת טרם תחילתו כי הלוחם אזריה אשם בהתנהלות לא תקינה, או בכל אשמה אחרת.

אי אפשר שלא להסכים על טענה זו; מדובר בלוגיקה בסיסית של הסקת מסקנות, שכן מורכבות המשפט מוכחת מול עינינו, ואם הוא כה מורכב – איך העז הרמטכ"ל שעדיין מכהן ואמור להוביל את הצבא למלחמה הבאה – לקרוא תגר על הלוחם?! וכיצד אזר שר הביטחון בדימוס, בעת כהונתו כשר ביטחון, עוז ותעוזה להכפיש את אזריה?! טרם תחילת המשפט, טרם סיום חקירת מצ"ח [משטרה צבאית חוקרת]?!

וכי הציבור אמור לחשוב כי שר הביטחון והרמטכ"ל הם קלי דעת עד כדי כך?!

הבחינה המשפטית

ישנן כמה משוכות שהפרקליטות צריכה לעבור כדי להגיע להוכחת אשמת הריגה. ראשית, הריגה מוגדרת בחוק הישראלי כגרימה למוות במעשה או במחדל אסורים, אך ללא כוונה תחילה. לא ברור כיצד יסתדרו עם זה, שהרי פעולתו של הלוחם אינה תואמת למצב זה.

ישנה עוד בעיה לא קלה למאשימה – והיא – היכן היו המפקדים? המ"מ, לפי אחת העדויות, לא היה במקום הנכון בזמן הנכון. לו היה, מדוע לא נתן הוראה לחדול אש? הרי כדי לירות צריך לפני כן לדרוך את הנשק, לכוון לראש ולאחר מכן לשחרר ירייה. פעולות אלו אורכות זמן מספיק כדי שתינתן פקודה. הפקודה לא ניתנה, ההפך הוא הנכון, אחד העדים העיד כי הוא נתן הוראה כללית לירות ככל שהמחבל יזוז. והוא זז.

זאת ועוד, הרי מדובר בעבירה פלילית המיוחסת ללוחם, והיא טעונה הוכחה מעל לכל ספק; לאחר עדותו של פרופסור יהודה היס – כי אזריה ירה רק לאחר שהמחבל היה כבר מת - האומנם אין ספק?!

[פרופסור יהודה היס היה מנהל המכון לרפואה משפטית בין השנים 1988 – 2004, ולאחר מכן עד 2012 הרופא המשפטי הראשי של המכון. במסגרת תפקידו במכון, ניתח את גופת ראש הממשלה יצחק רבין, והדו"ח הפתולוגי שלו בעניין זה העלה ספקות וסימני שאלה לגבי הרצח].

הבחינה החברתית

 התנהלותו של המשפט מוזרה ומהווה תקדים, בה לוחם לא רק שלא מקבל גיבוי ממי ששלח אותו להילחם, אלא גם מקבל גינוי והתלהמות הרמטכ"ל ושר הביטחון נגדו, שהתבטאויותיהם לא רק שהשפיעו על החיילים והמפקדים, אלא גם על השופטים. ביודעין, המפקדים מחוץ לעסק, והשין-גימל אחראי. לא עוד "אחרי", לא עוד ערכי המלחמה של צה"ל, אלא, כפי ששר הביטחון אביגדור ליברמן התבטא – חייל לא צריך לצאת לפעילות מבצעית עם עורך דין צמוד.

אז הוא כן צריך...

וכשאין עורך דין צמוד, שהלוחם יטלפן למשרדו, טרם דריכת הנשק.

למרבה המזל, הצבא לא יישר קוו עם שר הביטחון בדימוס ועם הרמטכ"ל שעדיין מכהן, אלא, נחצה לשני מחנות, בתקווה שיתאחד מחדש ביום פקודה.

הנכון הוא שצריך להפסיק את המשפט לאלתר, ולהביע התנצלות בפני אזריה.

המשפט חרג מכל פרופורציה, פוגע במרקם החברתי בתוך הצבא ומחוצה לו, וכבר גרם נזק בלתי הפיך לחברה בכך שהמשפט משמש כלי תעמולתי נגד יעדי וערכי מדינת ישראל - בידי אויבי ושונאי ישראל, ובידי הזויי השמאל הקיצוני, בין בכוונה בין באיוולת.

לכן ראוי להפסיק את המשפט לאלתר.

אם יתמשך, אזריה צריך לצאת ממנו זכאי מהטעמים המשפטיים שהובאו.

סיום

ראוי שצה"ל יחזור למורשת הקרב שלו, שליוותה אותו במערכותיו מאז הקמת המדינה ועד כה, ויבטל כליל את התפנית התמוהה הטמונה במשפט אזריה.

ועוד משהו: אין זה המקרה הראשון בתולדות ימי המלחמות של צה"ל בו הדרג המדיני מתערב במשפט לוחמים שפגעו באויב. בשנת 1954 נרצחו על ידי בדואים, שושנה הר-ציון וחברה עודד וגמיסטר. בתגובה לרצח, בשנת 1955 יצא מאיר הר-ציון, שלצורך זה פרש מהשירות בצה"ל, עם כמה חברים לפעולת נקם על הרצח. עם הר-ציון היו הלוחמים: יורם נהרי, זאב סלוצקי ועמירם הירשפלד – האחרון מדגניה ב', הקודמים מעין חרוד. לאחר שנקמו ונעצרו בשובם, התערבו כאז כן היום – הרמטכ"ל משה דיין ושר הביטחון דוד בן גוריון ומנעו העמדתם לדין.

כך יצרו לוחמי צה"ל כוח הרתעה, ולזה הם גם כיוונו.

מצא את ההבדלים בין הרמטכ"לים: משה דיין – גדי אייזנקוט, ובין שרי הביטחון: דויד בן גוריון – בוגי יעלון.

התנצלות

הדברים לא היו נכתבים, לו היה מתנהל משפט בדלתיים סגורות, או לו היה מתנהל נוהל צבאי פנימי קצר, או לו לא היו הרמטכ"ל ושר הביטחון פותחים את הדיון הציבורי במשפט, באמירותיהם הקשות והבלתי מבוססות נגד הלוחם, טרם החל המשפט וטרם נסתיימה חקירת מצ"ח.