תפריט חיפוש

הרתעת תובעים באמצעות פסק דין שגוי

ד"ר אברהם בן עזרא

פסק דין שגוי גרם להרתעת דיירים מלמצות את זכויותיהם, כאשר שכניהם אשר הגישו תביעה - מוצגים שלא בצדק כמי שהגישוה שלא בתום לב בפסק הדין השגוי, דבר שהתהפך בערעור...

אפשר שפסק דין שגוי יגרום להרתעת דיירים מלמצות את זכויותיהם, כאשר שכניהם אשר הגישו תביעה - מוצגים שלא בצדק כמי שהגישוה שלא בתום לב.

כיצד קובעים כי פסק הדין של בית משפט השלום היה שגוי? זאת רואים מפסק דין של ערכאת ערעור...

כבר נפסק לא אחת כי הרתעה שלא כדין של עד [לרבות עד מומחה] הינה בחזקת שיבוש הליכי המשפט - בכך שמרפים ידיהם של בעלי דין, עדים ומומחים, מלקבוע עמדה בתום לב, ללא מורא וללא פניות, ולפעמים פסק דין שגוי יוצר מצב בו מתקיימת הרתעה של דיירים מלהגיש תביעה מוצדקת, או אף למשוך תביעה שהוגשה בתום לב ועל פי כללי הצדק, מחשש של הפסד בדין לאור פסק הדין השגוי.

כך קורה כאשר פסק הדין כולל טענות כלפי צד לדיון, כי הוא הגיש את תביעתו שלא בתום לב, ורק כדי לאסוף פרטי ליקויים במטרה לנפח את תביעתו - דבר שבדיעבר התברר שלא נכון.

בסופו של יום, מושת על התובעים, שלא בצדק, לשלם שכר טרחה לצד שכנגד בגלל הגשתה של תביעה מנופחת שלא הוגשה, לכאורה [כטענת פסק הדין השגוי], בדרך הישר ובתום לב.

כך קרה הלכה למעשה, ושכניהם של תובעים - שידעו על פסק הדין - ביקשו לשקול את המשך דרכם ואולי לסגת מתביעתם. לאחר שבית המשפט לא אישר השהייה עד לבירור סופי בערכאת ערעור של פסק הדין השגוי, וחייב המשך הליכים בתיק, נסוגו בסופו של יום בפועל מהתביעה, לאור עמדת בית המשפט כאמור.

דבר זה גרם לתובעים הפסד זכויות והוצאות הכנה והגשה של התביעה המשפטית אותה הכינו בתום לב.

בערכאת הערעור הוכח כי בפסק הדין השגוי נפלו שגיאות מהותיות היורדות לשורש העניין והיו עלולות להרתיע דיירים מלמצות זכויותיהם הלגיטימיות בהתאם לחוק המכר (דירות).

השגיאות שנכללו בפסק הדין קמא - הן עקרוניות, מהותיות, ובכלל זה - נקבע בערעור כי התובעים הגישו את תביעתם שלא בתום לב.

בנושאי ליקויים רבים ביותר, הן מבחינה עקרונית והן מבחינת העלות - טעה בית המשפט קמא בגישתו ובקביעותיו, ולכן, כפועל יוצא מהתיקון המתבקש, הסתבר שהתביעה לא רק שלא הייתה מנופחת כטענת בית משפט קמא, אלא היא הייתה גם מוצדקת, נדרשת, ברמה העקרונית, מבחינה מהותית ומבחינה כספית.

האמור לעיל מומחש בהחלטה שניתנה בת"א 3981/07 אהרן ויעל לרנר נ' ג.נ. דר לבנין ומסחר בע"מ, בית משפט השלום בחדרה, שופטת: הדסה אסיף, ולהלן ציטוט מתוך ההחלטה:

"התביעה כאן היא תביעה עצמאית ועיקרה הטענה כי יש ליקויים בבית שבנתה הנתבעת. אין איפוא כל מקום לעכב עוד את ההליכים וראוי כי מומחה בית המשפט יצא כבר כעת לבית ויבדוק את טענות התובעים בנוגע לליקויים.

...

לפיכך אני מורה כי המומחה יצא לבדוק את טענות הצדדים בנוגע לליקויים ויגיש את חוות דעתו לבהמ"ש ולצדדים עד ליום 25/11/09."

פסק הדין שבערעור הוא ע"א 4461-03-09 אלון בודנר נ' דינה גורגה, בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: מ' שטמר, ב' בר זיו, ע' זרנקין, (פדאור 361-16-10).

הדיירים לרנר (שכניהם של בודנר) נסוגו מהתביעה. מיותר לציין כי לו ידעו מה תהיה התוצאה בערעור של שכניהם בודנר, או לחילופין לו היה בית המשפט נעתר לבקשתם להשהות את תביעתם עד לקבלת פס"ד בערעור, היו יכולים למצות את זכויותיהם ולבוא אל שלהם בתביעתם המוצדקת.