האחריות אינה מעניינו של המומחה
יש לדעת כי האחריות ונושאים רבים אחרים אינם עניין למומחה לענות בו אלא לבית המשפט.
מומחים המתמנים על ידי בית המשפט, ולעתים גם מומחים מטעם צד לדיון, מתנדבים להרחיב את חוות הדעת המקצועיות שלהם אל מחוזות שאינם בתחום מומחיותם, ובמיוחד חביב על המומחים לגלוש אל תחום האחריות.
להבהיר, האחריות לגבי נזק מהווה נושא משפטי שעל הצדדים לטעון לגביו טענות ובית המשפט יכריע לכאן או לכאן. על מומחה, אשר התמנה כמומחה מתוקף כישוריו ההנדסיים או האדריכליים או הרפואיים או השמאיים, להתמקד בתחום המינוי ולא להתייחס לתחום האחריות שהוא משפטי.
הדברים אמורים גם לגבי מהנדס או אדריכל שיש לו תואר במשפטים או שניסיונו הרב לימד אותו פרקי משפט, שהרי לא בזכות אלה הוא מונה כמומחה אלא במפורש בזכות הידע המקצועי שלו בתחום המקצוע העיקרי שלו, אלא אם כן נאמר אחרת בכתב המינוי.
גם בתי המשפט טועים לא אחת בכך שתקבלים כהווייתה חוות דעת של מומחה, הפולשת לתחום האחריות ואף מסתמכים על "פרק האחריות" שבחוות הדעת בפסקי הדין, כאילו המומחה שהתמנה הוא מומחה לעניין זה.
זאת ואף אחרת, יש ומומחה שנמנע מלהתייחס לנושא האחריות – ננזף... [ראה בעניין זה ת"א 558-06-09 עוזרי נ' אדומסקי (פורסם ב"נבו" 25.12.2012) שם נתתי חוות דעת מקצועית שלא התקבלה על ידי בית המשפט, נמנעתי מלהתייחס לנושא האחריות במתכוון, ובית המשפט הטיח ביקורת על כך. בתיק זה, שנושאו קונסטרוקציות, הועדפה חוות דעתו של מומחה בית המשפט – המהנדס דן אורמן – אשר אינו קונסטרוקטור, ראה בעניין זה "7.16 קביעת האחראי לליקויים אינה עניינו של מומחה הנדסי" בספרי "עדות המומחה בזירה המשפטית" עמוד 271].
להלן דברי השופט רפי ארניה בת"א 9046-02-13 עמנואל בן חיים נ' אייל אטיאס, בית משפט השלום בראשון לציון, סעיף 20 בפסק הדין (פורסם באתר "פסק דין").
20. בענייננו, המומחה מצא שלוש סיבות אפשריות לקריסת תא השאיבה הראשון: אפשרויות א' וב' (שבוודאות אינן באחריות הנתבע) ואפשרות ג' (שייתכן והיא באחריות הנתבע).
די בכך כדי להביא לדחיית התביעה בראש זה, שכן על התובע מוטלת החובה להרים את נטל הראיה להוכיח שהסיבה היחידה לקריסת התא נובעת מאפשרות ג'. זו מהותה של הדרישה להוכחת קשר סיבתי עובדתי – "causa sine qua non".
מקום שאפשרויות א' וב' הינן סבירות בדיוק כמו אפשרות ג', הרי שהתוצאה המתחייבת הינה שהתובע לא הוכיח ברמת ההסתברות הדרושה במשפט האזרחי את הסיבה בלעדיה אין לקרות הנזק, ומכאן שלא הוכיח את תביעתו.
בהערת אגב אוסיף כי כזכור המלצתו של המומחה הייתה לחלק את האחריות בין התובע לבין הנתבע נוכח ההיתכנות של אפשרות ג' .
תפקידו של המומחה הינה לסייע לבית המשפט לקבוע את ממצאי העובדה ביחס לאירוע נשוא חוות-הדעת. תפקידו של המומחה מוגבל לפן העובדתי בלבד. עליו להבהיר ולבאר בהתאם לניסיונו ומומחיותו את הפן העובדתי של האירוע.
פשיטא, שאין זה בסמכותו של המומחה לקבוע את האחריות המשפטית ביחס לגורמי האירוע, היה וחוות דעתו ביחס לגורמים אלה תאומץ על-ידי בית-המשפט. תפקיד זה מוטל על כתפי בית-המשפט בלבד:
"מומחה בית-המשפט אינו בא במקומו של השופט, ואינו מוסמך להתערב בשיקולים של שיפוט בחסות מומחיותיו או בחסות מינויו" (ראו ספרו של ד"ר אינג' אברהם בן עזרא עדות המומחה בזירה המשפטית, התשע"ו – 2016, עמוד 65).
על כן, בענייננו, המלצתו של המומחה לחלק את האחריות בין התובע לבין הנתבע נוכח ההיתכנות של אפשרות ג' אינה בתחום סמכותו. היא אינה מתיישבת עם דיני הראיות וסדרי הדין הנוהגים בשיטתנו המשפטית, ולא מצאתי לנכון לאמצה.
המומחה התעלם בחוות דעתו מנושא משפטי מרכזי בתיק והוא – על מי מהצדדים רובץ נטל הראיה, נושא שאינו כלול בשיקוליו המקצועיים של המומחה.
