היכן הצדק?

היכל הצדק במדינת ישראל הוא בית המשפט, ולעתים מי שבא בשעריו ויוצא נפגע שואל ותוהה - "היכן הצדק?"

תיאום עמדות מעל ראשי שאר הנוכחים

השופטת רונית פוזננסקי-כץ תיאמה את הארכות המעצר בפרשת בזק בוואטסאפ עם נציג רשות יירות ערך,ואף "הבטיחה" לו להיראות מופתעת ולהעמיד פנים באולם בית המשפט. בא כוח העצורים, לא היה אמור לדעת על הקשר הסמוי בין בית המשפט לבין צד לדיון, קשר שמסייע להטות דין ומעלה את מעמדו של ב"כ רשות ני"ע למעמד המשפיע אם לא המכריע בהחלטת החלטות בית המשפט. עושים עסקים מעל לראשו ומאחורי גבו של ב"כ העצורים, כאילו הוא אוויר. יש כאן לא רק שיבוש הליכי משפט, אלא גם פגיעה בצד לדיון וזלזול בו.

אכן, מדובר בהחדרת שיקולים זרים לתוך מערכת השיקולים של בית המשפט, באמצעות מסרונים אסורים, קריצות עין והתבדחויות - אך מדובר גם ביצירת מצב, בו צד לדיון אינו שותף להסכמות ולקומבינות שנסגרות בין הצד הנגדי לבין בית המשפט.

תיאור מצב עגום זה מביא אותי אל אירוע מן העבר שתועד בספרי "תבונת העדות" בהוצאת "שי - ספרות משפטית" המובא להלן בשלמות:

 פסילת שופט

האירוע התנהל באולם בית המשפט בחדרה. מדובר בתביעת דיירים שונים מנווה הברון בזכרון יעקב, נגד חברות הבנייה משה"ב וברמ"ז. עורכי הדין של החברות הנ"ל קיימו דיון בלתי פורמאלי עם השופט קבל עם ועדה, שכן אולם המשפטים היה גדוש, ובין הנוכחים היו גם אנוכי, ועורך-דין צעיר ממשרדו של עו"ד אהרן מרגלית – שייצג את התובעים.

השופט, וכנראה שגם עורכי הדין של הנתבעות, לא שמו ליבם לנוכחותנו באולם, אשר לא התבלטה. וכך, כאילו בינם לבין עצמם בחדרי חדרים, התלוצצו עוה"ד של הנתבעות עם השופט, "על חשבון" רצינות התביעה ובכללה מהימנות חוות הדעת המקצועיות שנערכו על ידי, מעשה שלא הוסיף כבוד ויקר לתביעה. במסגרת השיח הבלתי פורמאלי הנ"ל, התבטא גם השופט והביע דעתו נגד התביעה ונגד חוות הדעת.

הדבר חרה לי מכמה סיבות:

א.   הנושא לגופו טרם נשמע בתיק זה, ולא הייתה כל הצדקה להביע עמדה כה מוקדם, מה גם שמבחינה מקצועית נעשתה על ידי עבודה יסודית ורצינית.

ב.    נפגעתי מהזלזול.

ג.    היה בכך משום הלבנת פנים ברבים, כי היו באולם אנשים רבים, ביניהם לקוחותיי.

לפיכך, ביקשתי מעורך הדין לצאת עמי להפסקה קצרה, והעליתי הצעה כי יבקש מהשופט לפסול את עצמו מלדון בתביעה. תחילה עורך הדין דחה הצעה זו, בטענה שאם לא ייפסל, אזי צפוי שיתנכל לנו, והציע להתייעץ טלפונית עם בעל המשרד עבורו עבד, עורך הדין המנוסה אהרון מרגלית. משלא נוצר קשר טלפוני, והזמן דחק (שכן לא היה טעם רב לבקש פסילה כעבור זמן, נוכח התפזרות הקהל וצמצום האפקט של בקשה מעין זו), הוחלט כי עורך הדין ייכנס עמי חזרה לאולם בית המשפט ויבקש מהשופט כי יפסול את עצמו מיד, בעוד כל הנוכחים ששמעו את דברי הלעג – עדיין באולם.

וכך היה: נכנס עורך הדין, בחור ערבי צעיר וחדש במקצוע, ואמר בלשון  רפה ובטון שקט – דברים כדרבנות, בערך כך:

"כבוד השופט, יש לי משהו לבקש בתיק זה, הפתוח לפניך

"מי אדוני"? – שאל השופט.

 "אני מייצג את הדיירים-התובעים, ונמצא כאן עמי גם המהנדס בן-עזרא שנתן חוות דעת מקצועיות בתיק. כל  מה שאני רוצה לומר זה…"

 "רגע, זו בקשה, אז צריך לרשום" – העיר השופט.

 "אכן כך, בקשתי היא כי כבודו יפסול את עצמו מלדון בתיק".

דממה השתררה באולם.

הבעת פניו של השופט העידה בו, על הפתעה מוחלטת ועל רצינות רבה. עורכי הדין ניסו להיאחז באווירה הקלילה והמבודחת שאפפה את האולם אך דקות ספורות  לפני כן, אך השופט היה חמור סבר, דבר שביטל כל אפשרות של קלות דעת.

נימוקי בקשת הפסילה היו ברורים ופשוטים, ונוסחו בערך כך:

כב' השופט הביע דעה ועמדה בתיק זה בנוכחות התובעים, בא כוחם, והמומחה שמונה על ידם בתיק זה. העמדה של השופט אינה לטובת התובעים, אם נשתמש בלשון המעטה. הצדק צריך שייראה, ולא רק שייעשה. במצב שנוצר, מרשיי אינם נותנים אמון בבית המשפט ומבקשים שכבוד השופט יפסול את עצמו מלדון בתיק זה.

עורכי הדין של הנתבעות, נימקו באריכות מדוע אין כל צורך בפסילה.

השופט פסל את עצמו מלדון בתיק זה, אולם בכך לא הסתיימה הפרשה, כי מיד

לאחר מכן הוגשה באותו מעמד בקשה כי בית המשפט יפסול את עצמו מלדון

בעשרות תיקים אחרים בעלי אותו מעמד - בקשה שהתקבלה.

לעד מומחה אין מעמד וזכות להתערב בחלק ניכר מההליכים המשפטיים, אף כשהם נוגעים למהימנותו ולמומחיותו. זהו תפקיד של עורך הדין. במקרה הנדון, נמנע ניהול דיונים אצל שופט שזלזל במומחה, והדבר נעשה רק דרך פעולה משפטית שננקטה על ידי עורך הדין, אשר בה המומחה לא היה כלל צד.

השופט, שלא היה יכול לדון בתיק, בו הוא דן

 מנפלאות בית המשפט - יש להתייחס בכובד ראש ליחסי ידידות בין שופט למומחה בית המשפט, ולגילוי של שופט, כי בעבר עבד עם מומחה צד לדיון, בהיות השופט בעל משרד עורכי דין.

שופט המכהן בבית משפט, מתפקידו לחרוץ דין. לעתים, השופט עצמו - מבין כי הוא אינו מסוגל לעמוד במטלה זו העומדת בפניו, ובמקרה כזה הרשות בידו להודיע על כך להנהלת בית המשפט ולגרום להעברת התיק לשופט אחר.
כך  [כמעט] קרה בת"א 7608-06-08 כהן ואח' נ' שיכון עובדים בע"מ ואח', בית משפט השלום בחדרה.
מכיוון שמומחה צד לדיון [המהנדס רפאל גיל] הוא ידידו של השופט, כתב השופט בפסק דינו כי הוא אינו יכול לדון בתיק, ואלו דבריו: 

בישיבת קדם המשפט הראשונה הודעתי לצדדים שמכיוון שמר רפאל גיל הוא ידיד שלי, לא אוכל לדון בתיק.

הציטוט הוא מתוך פסק הדין הנ"ל. מדובר בגילוי נאות של בית המשפט, אשר לא הסתיר את עובדת יחסי הידידות השוררים בינו לבין מי שמחזיק בעמדה ברורה בנושא עיקר המחלוקת בתיק, יחסים המונעים מהשופט יכולת לדון בתיק.
היה צפוי כי בעקבות גילוי זה, יועבר התיק לשופט אחר, אולם בית המשפט העדיף להעביר את ההכרעה האם יועבר התיק לשופט אחר אם לאו – לפתחם של הצדדים לדיון... להבהיר, הצדדים אינם יודעים מהו טיבם של יחסי הידידות שבין השופט אהוד קפלן לבין המומחה רפאל גיל, ומה יכולה הייתה להיות מידת השפעתם של יחסים אלה על פסק הדין, בין במודע בין לא.
טעו הצדדים לדיון, כאשר לקחו סיכון והסכימו להשאיר את השופט לכהן בתיק, וזאת עשו מבלי לדעת דבר וחצי דבר לגבי מהות יחסי הידידות, שנרקמה בין המומחה לבין השופט, ידידות עליה הצהיר השופט.
טעה בית המשפט, משקבע שאינו יכול לדון בתיק, ובכל זאת דן בתיק.

טעה בית המשפט משהעביר את ההחלטה להשאירו לכהן בתיק או להעביר את התיק למוטב אחר, לפתחם של הצדדים לדיון שכאמור לא יודעים דבר על מהות יחסי הידידות שבין השופט לבין המומחה.
אמנם התובעים הגישו ערעור על פסק הדין, ערעור שברובו נדחה, אולם את מה שנכלל בפסק הדין - כבר אי-אפשר לבטל, והמעשה הוא שביהמ"ש הנכבד דן במה שאינו יכול לדון.

בעניין אחר אך דומה, שגם בו מככב המומחה רפי גיל, עמדת באת-כוח התובעים [המודעת לתיק כהן הנזכר], הייתה יותר זהירה, ולהלן ההסבר:

מדובר בת"א 35605-07-15 אהרונה ועופר ברדה נ' א. ש. י. פרשקובסקי חברה לבניין בע"מ, בית משפט השלום בראשון לציון. גם כאן מומחה הנתבעת הוא כאמור המהנדס רפאל גיל. בפרוטוקול בית המשפט עמוד 1 שורות 15-16 מיום 8 לפברואר 2016, הצהיר בית המשפט כדלקמן:

בית המשפט מעדכן את הצדדים כי בהיותו עורך דין עבד בתיק מסוים יחד עם המומחה מטעם הנתבעת.

גם כאן פנה השופט [אבי סתיו] אל הצדדים לדיון, כדי שיגלו האם יש להם התנגדות לכך שהתיק יישאר אצלו. אלא שהפעם עמדתה של באת-כוח התובעים הייתה כי בית המשפט לא ידון בתיק, וכך גם הוחלט - להלן סעיף 4 מהחלטת בית המשפט:

נוכח עמדת ב"כ התובעים תשבץ המזכירות את התיק בפני גורם שיפוטי אחר.

בכך נחסך מהתובעים הספק, שמא פסק הדין נגוע במשוא פנים, ספק שהיה עלול לכונן בליבם, לו הייתה באת כוחם מסכימה להשאיר את התיק אצל השופט שעבד בעברו עם המהנדס גיל.