בריאת העולם על פי הרלב"ג – רבי לוי בן גרשון

דיון בנושא בריאת העולם תוך התמקדות בדעתו של הרלב"ג על פי ספרו הפילוסופי "מלחמות השם".

יש מאין או יש מיש

 הנושא האם העולם נברא יש מאין - או שהוא נוצר: יש מיש (ואז, שמא העולם הוא קדמון), העסיק את הפילוסופים בכל הדורות ונראה שלא יוסר מסדר היום המדעי לעולם.

בעוד שאריסטו החזיק בדעה כי העולם קדמון, קבע הרמב"ם כי אמונת היהדות על פי התורה, [וזו גם האמת המוחלטת לגישתו] היא, שהעולם נברא יש מאין.

הרלב"ג תורם לנושא את דעתו, וחולק על הרמב"ם בסוגיה זו.

בספרו החשוב "מלחמות השם" (ספר פילוסופי על היהדות – מקביל לספרו של הרמב"ם "מורה הנבוכים"; כתיבתו הסתיימה בשנת 1309), הוא מסיים בארבעה עשר פרקים הכלולים ב"חלק השני", והנושא הראשון הנדון שם, הוא נס בריאת העולם על ידי ה'.

בהקדמת הרלב"ג לספרו "מלחמות השם", הוא מתייחס למחלוקת הרעיונית שבינו לבין הרמב"ם וכותב כך, בשפה העברית:

ומה שגזר הרב רבנו משה נשמתו עדן [הוא הרמב"ם – אב"ע], בהימנע ההשגה בזה המבוקש [בשלילת הדעה אותה יעלה הרלב"ג  – אב"ע], אינו טענה עלינו [אין אנו מקבלים דעה זו "כזה ראה וקדש" – אב"ע], אם לא נתבאר ביטול מה שנתחייב ממנו אחד מחלקי הסותר בזאת החקירה כמו שקדם [בהכחשת דעת הרמב"ם בעניין הנדון, לא מגיעים לכלל ביטול מעשה מן המעשים – מצווה מן המצוות, ולפיכך אין מניעה מלהתנגד לדעת הרמב"ם – אב"ע].

 לאמור, מדובר במחלוקת רעיונית לגיטימית ביהדות, ולא בפריצת גדר. הרעיון של חופש הדעה, ככל שלא מגיעים [כתוצאה מחופש זה] לביטול מצוות או לקיום עבירות, מובא על ידי הרמב"ם – ראה פרק י"ט בספר "על הנסים" (מאת המחבר, בהוצאת נמרוד 2003) - "אין הכרעה הלכתית בנושאי אמונות ודעות שתכליתן אינה מעשה מן המעשים".

כאמור, בחלק השני לספר "מלחמות השם", מעלה הרלב"ג טענות בזכות רעיון קדמות העולם, תוך הסתמכות על התורה ועל דברי חז"ל.

הרלב"ג מסביר על ידי משל:

והמשל בזה כי מי שירצה לבנות בית צריך שירשום תחילה תמונת השטח השפל מהבית, בגודל שירצה ובתמונה שירצה, אם מרובעת אם עגולה, ואחר כך יביא האבנים אשר הם יסודות הכותלים ושתותיהם  [שת = יסוד – אב"ע], והנה ייחס הצורה לתוהו, והוא הקו אשר יטו תחילה על הבניין, וייחס החומר לבוהו והם האבנים ..... ובזה האופן בא אמרו והארץ הייתה תוהו ובוהו, ר"ל הצורה האחרונה והחומר הראשון, וזה הצורה היא הצורה היסודיות אשר באמצעותם הוכן החומר הראשון לקיבול שאר הצורות. ומה נפלא בזה ביאור רבותינו ז"ל אמרו תוהו זה קו ירוק שמקיף את העולם, בוהו אלו אבנים מפולמות [כנראה מפולסות – אב"ע].

 לפי דברים אלו, בטרם בריאת העולם היו האבנים והייתה התוכנית, בדיוק כשם שקודמים לבניית הבית חומרי בנייה ותוכניות עבודה.

 כאן ראוי לצטט את סקירת הרב עדין שטיינזלץ כפי שהובאה בפרק "יהדות" באנציקלופדיה עולם חדש (בעריכת שמואל שניצר, בהוצאת "ספרית מעריב" 1978) כרך מס' 5:

 קיצוני יותר בגישתו הפילוסופית הוא הרלב"ג (רבי לוי בן גרשון) בספרו "מלחמות ה' ", המכיל בין השאר גם דברי הסבר ראצנינאליים לנסים אחדים וקבלת ההנחה כי העולם לא נברא ממש יש מאין אלא מ"חומר היולי" [בסיסי] קדמון, דבר שעורר עליו ביקורתם של כמעט כל ההוגים היהודיים אחריו.  

כאן המקום להבהיר דעה בסיסית של הרלב"ג והיא, שאף שהעולם נברא כאמור [לא יש מאין – אלא יש -  מיש אחר, שקדם לו], וזהו לכל דעות המאמינים - מעשה נסים, הרי לא כל הבריאה היא בגדר נס; רק מה שהכרחי לסבור על דרך ההיגיון שהוא נס – נס הוא.

להלן דבריו שם:

וממה שראוי שתדעהו הוא שכל מה שאפשר חידושו מהטבע, לפי מה שהטביעו השם יתברך, לא יוחסה בריאתו לשם יתברך בזה הסיפור הנפלא, כי הוא יעשהו באמצעות הטבע ולזה לא ייחס לשם יתברך הוויית הצמחים ובעלי חיים, המתהווים מהעיפוש ומזולת מינם, אבל ייחס לשם יתברך בריאת מה שלא יתהווה על המנהג הטבעי.

 נס בריאת העולם לא כולל את כל מה שנוצר בעולם, לרבות בסיפור הבריאה בתורה. עיקרון זה של המעטת הנס הוא עיקרון מהותי באמונת הרלב"ג.     

 מעורבות ה' בבריאה

 על פי הרלב"ג, ה' ברא את העולם אולם אין לייחס לה' את חלקי הבריאה שנוצרו בדרך הטבע, אלא רק את מה שבריאתו בלתי טבעית [שאינה על פי חוקי הטבע]. בביאור מלות הפרשה לרלב"ג כפי שמופיע בספר פירושי רלב"ג על התורה (פירושי רלב"ג על התורה מאת הרב יעקב לייב לוי, בהוצאת "מוסד הרב קוק" תשנ"ו, ירושלים) כותב הרלב"ג:

 וראוי שתדע שכל מה שאפשר חידושו מן הטבע, לפי מה שהטביעו השם יתברך, לא יוחסה בריאתו לשם יתעלה בזה הסיפור (סיפור בריאת העולם – אב"ע) כי הוא יעשהו באמצעות הטבע. ולזה לא יחס לשם יתברך הוויית הצמחים והבעלי חיים המתהווים מהעיפוש ומזולת מינם.  אבל יחס לשם יתברך בריאת מה שלא יתהווה על המנהג הטבעי, כי אם ממינו. כי בריאתו לא ממינו הייתה על דרך פלא.

 הגישה של הרלב"ג בעניין זה היא המעטה, ככל האפשר, של תיאור מעורבות ה' בבריאה, על ידי כך שה' ברא את חוקי הטבע ועל פי חוקים אלו התמשכה הבריאה דבר מתוך דבר הקודם לו שהוא מטבעו ללא כל נס ופלא. גישה זו חופפת היא להטפת הרלב"ג למען המעטת הנס, כפי שיתבאר בהמשך.

בהמשך, מוסיף ומסביר הרלב"ג את הפסוק בבראשית א' י"ב "ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ, ויהי כן"; המשמעות היא כי מלכתחילה נתן ה' כוח לארץ להוציא כל אלה מתוכה, ואין אנו נזקקים להבין כי הייתה בכך בריאה נוספת.