"ועירד ילד את מחויאל" [בראשית, פרק ד' פסוק י"ח]

האומנם זו השפה וכך צריך לומר, או - כך אפשר לומר?
שמא היה נדרש לומר: "ועירד הוליד את מחויאל"?

ראה הסבר במילון "ספיר" - כדלקמן:

מוליד - מביא לידי לידה על ידי הפריית הנקבה, גורם היריון.

ראה גם בראשית פרק ט"ו פסוק א' -

ושרי אשת אברם לא ילדה לו.

משמע, האישה יולדת {בניין קל],

ובאשר לאיש - ראה בראשית פרק כ"ה פסוק י"ט - 

ואלה תולדות יצחק בן אברהם - אברהם הוליד את יצחק.

לאמור, האיש מוליד [בניין הפעיל].

כדי לרדת לעומקה של שפה, צריך להידרש לתורה ולפירושיה. התורה היא רצופת היגיון לשוני, וממנה ראוי ללמוד, שהרי היא הבסיס לשפה העברית [ביחד עם הנ"ך].

עיון בפירוש רש"י לפסוק שבכותרת מובא להלן:

(יח) ועירד ילד -

יש מקום שהוא אומר בזכר הוליד ויש מקום שהוא אומר ילד, שהלידה משמשת שתי לשונות:

לידת האשה ניישטר"א בלע"ז [ללדת], וזריעת תולדות האיש איניינדרי"ר בלע"ז [להוליד].

כשהוא אומר הוליד בלשון הפעיל מדבר בלידת האשה, פלוני הוליד את אשתו בן או בת, כשהוא אומר ילד מדבר בזריעת האיש.

לגבי הגבר - הוא יולד [בניין קל] כאשר זורע זרעו, והוא מוליד [בניין הפעיל] - מוליד את אשתו, מפעיל אותה ללדת.

ואילו האישה - יולדת [בניין קל].

נראה כי ההסבר של מילון "ספיר" לא מתיישב עם פירוש רש"י, ואני מעדיף את פירוש רש"י המלומד, על פני פירוש שאינו מיישב את הסתירה-כביכול בעניין הנשוא, כשהנושא הוא האיש.