האם המילה "את" מיותרת בשפה העברית?
דיון קצרצר בהצעתו של דוד בן גוריון להימנע מהשימוש במילה "את".
המילה: "את" הנכתבת בסגול וגם בצרה, [שתי החלופות מובאות בתנ"ך והצרה לא רק לפני מקף], שכיחה בשפתנו הן בדיבור והן בכתב. המילה היא מילת יחס.
ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל – דוד בן גוריון, אשר הקפיד על עברית נכונה, העלה בזמנו רעיון, לפיו המילה "את" מיותרת, ויומעט השימוש בה; במקום לומר "הבא את הספר" אפשר לקצר ולומר – "הבא הספר", ובמקום "לחרוש את השדה" – ייאמר: "לחרוש השדה".
בזמנו נכתבו על כך, בעקבות הרעיון של בן גוריון, מאמרים רבים.
ספרו של הלשונאי יצחק אבינרי [*] "יד הלשון" – הוצאת יזרעאל תשכ"ד 1964 – כולל דוגמא לחיוניות המילה "את", באמצעות מקבץ מלים מהגמרא.
מדובר בשלושה רעים של דניאל, והם: עזריה, מישאל וחנניה [**], ששימשו אצל הרודן נבוכדנצר, וסרבו להשתחוות לפסל בפרהסיה. בהוראתו, הם הושלכו לכבשן אש, אך בדרך נס לא ארע להם דבר וחייהם נצלו.
ובין השורות – נכתב: "....בשעה שהפיל חנניה מישאל ועזריה...".
הקורא המעיין בחמש מלים אלו, אינו יודע האם חנניה הפיל את מישאל ואת עזריה לכבשן האש, או שמא אדם אחר, חיצוני לשלושה, הפיל לכבשן את: חנניה, את מישאל ואת עזריה.
הוספת המילה "את" לפני "חנניה", היא התוספת הדרושה, להבהרת מקבץ המלים.
במאמר מוסגר ייאמר, כי מי שקורא את המכלול – וודאי שלא נזקק לאותה "את", אך אין הדבר גורע מהדוגמא שהובאה בספרו של אבינרי, במסגרת הסברת נחיצותה של המלה החסרה.
[*] 1900-1977, חוקר הלשון העברית, כונה "שר הלשון העברית", בין חידושיו – "תפוז", "רב מכר" ועוד מלים רבות, ובין חידושיו שלא נקלטו – הצעה לכנות את המעדן "אוזן המן" בשם: "אזנמן".
[**] מקור הסיפור הוא בתנ"ך – בספר דניאל, שגלה בגלות יהויכין לבבל ביחד עם השלושה.
